Ohel Ya'akov on Torah, Pekudei
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה ה' כן עשו ויברך אותם משה. ובילקוט: אמר להם יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם ויהי נועם ה' אלהינו עלינו כו'.
הנה כדי לבוא אל ביאור ברכה זאת נקדים לתת טעם אשר על כל מעשה שעשו ישראל במשכן נאמר ויעשו בני ישראל כאשר צוה ה' את משה, והיה די לומר כאשר צוה ה', או כאשר צוה אותם משה. ומצאנו ראינו בילקוט (ריש פרשתנו) ובצלאל כו', עשה את כל אשר צוה ה' את משה אשר צוה משה אין כתיב כאן אלא כל אשר צוה ה' אפילו דברים שלא שמע מרבו הסכימה דעתו למה שנאמר למשה בסיני (רמז תט"ו). והדבר פלאי כי לא יתכן לאמר אשר משה ע"ה לא צוה לבצלאל כל אשר צוהו ה'. ובאמת אחר שנפרוט כל דבר ודבר הנה לא הוסיף בצלאל מאומה בכל מלאכה הזאת אבל עשה הכל כאשר צוה עליו משה, בלתי מה שהקדים משה וצוה לבצלאל לעשות הכלים ואחר כך המשכן, והוא דחה דבריו בטענה מועטת מנהג העולם לעשות תחילה בית וכו', וגם זאת לא עשה בלתי אחרי שהודה לו משה שאמר לו שמא בצל אל היית כו'. גם נעיר במאמר הילקוט שזכרנו וירא משה כו', כאשר צוה ה' והיכן צוה ועשו לי מקדש, ע"כ. והוא פלאי מי לא ידע בכל זה.
אבל כלל הדברים כי מה שאמר יתברך למשה ועשו לי מקדש וכו', ככל אשר אני מראה אותך את תבנית כו', מוסב על הסודות הצפונות אשר להקב"ה במעשה המשכן, וכמו שכתוב כמראה אשר הראת בהר שזה לא יפול כי אם על מראות שכליות מפנימיות המשכן וכל כליו אשר את הכל גילה יתברך למשה. אבל משה לא אמר לבצלאל וחבורתו כי אם הנגלה היינו הראוי לעשות במלאכת חרש וחושב, ובצלאל עם גודל קדושתו ורום ערכו זכה להשיג גם כל הסודות הקדושות שנאמרו למשה מפי ה'. ואם הדבר כן יתכן עתה לאמר ובצלאל עשה את כל אשר צוה ה' את משה כלומר כמו שהקב"ה הודיע הסודות למשה כך עשה בצלאל והנלוים אליו, שהיו מכוונים בכל דבר כוונה הראויה לו, וכמאמר ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה ובדעת כו'. ממש כאשר הרופא יצוה את המחזיק הבית תעלה לעשות איזה רפואה, והוא יצוה עוד לנערו נמצא שהנער עושה כאשר צוהו אדונו. אמנם אם הנער ההוא מלומד בחכמת הרפואות כמו הרופא ובעת עשותו כל צרי הוא משכיל על הדבר להיכן הוא ראוי, יכול אתה לאמר עליו שהוא עשה כמו שצוה הרופא לאדונו, היינו שהרופא יודע פעולת הסמים והוא גם הוא יודע. והמופת על זה אם ימעט אדונו דבר אחד מלאמר לו עם כל זה יכוון הוא מדעתו. וזהו מאמר הילקוט כאשר צוה משה אינו אומר אלא כאשר צוה ה' את משה לרמוז כי השכיל גם על פנימיותו, והמופת על זה שאפילו מה שלא אמר לו משה, דהיינו סדר העשיה השכיל מעצמו וזה די על המופת שהבין מדעתו.
וזהו שאמר לו משה בצל אל היית וכו', היינו אתה ידעת ממש כאשר צוה ה' אותי כאילו הייתי עמדי בהר. ולא נפלאת היא ולא רחוקה היא מדברי רז"ל במדרש כל מי שנתעסק במלאכת המשכן נתן בו הקב"ה חכמה ובינה ודעת ולא בבני אדם אלא אפילו בבהמה וחיה (פרשה מ"ח, ג'). ומעתה דברי הילקוט הנזכר לעיל נכונים מאד, וירא משה כו', כאשר צוה ה' והיכן צוה ועשו לי מקדש. וכוונת המאמר להורות על מקרא שלאחריו ועשו לי מקדש כו', ככל אשר אני מראה אותך כו', וכמו שביארנו שזה מוסב על סודות המשכן בכלל. והאמנם כי משה ע"ה לא גלה אותם להם הנה בהביאם המשכן אליו הכיר היטב וראה בכל חלק פרטי כי הוא נעשה באותה כוונה ובאותו הסוד שנאמר לו מפי ה' וזהו וירא משה כו', כאשר צוה ה' והיכן צוה ועשו לי מקדש כו', ככל אשר אני מראה כו':
ומעתה נעמוד על הברכה אשר ברכם משה ע"ה כי מצאנו במדרש (פרשת תרומה) שהמלאכים באו בטענה לפני הקב"ה ואמרו כבודך שתשרה בתחתונים כמו שטענו במתן תורה, והתשובה שמצאנו שם שייכת גם פה וכמו שנבאר, דע כי ברואי מעלה מחולקים מברואי מטה ולא ראי זה כראי זה כי למעלה אין שום מצוה מעשיית כמו ציצית תפילין סוכה וכדומה, רק משה לא טען עם המלאכים כי אם על עשרת הדברות (לא תגנוב גניבה יש ביניכם, לא תרצח רציחה יש ביניכם כו'), יען שמצות אלה לקח עם הלוחות אבל באמת תשובותיו שייכים גם על כלל התורה (עיין בפרשת יתרו מה שכתבתי על מאמר ומשה עלה אל האלהים וימתקו לך הדברים), ומעתה התורה בכללה שהיא כלולה מסורות רמות ונשגבות והיא צריכה להתקיים בפועל הנה לעליונים יש מעלה שראויה התורה לתת להם מפאת היותם שכליים נכבדים ומכירים הוד יפעתה ותפארתה בכל סודותיה הצפונות בה, אבל עם כל זה יש להם חסרון שאין בהם המעשה ואם תנתן למטה הנה תהיה המעשה נעדרת שלימות הכוונות הצפונות, ועל כן הדבר בלתי מוכרע אם למעלה או למטה, אבל כשראה מעשה המשכן שעשו ישראל כאשר צוה ה' היינו שהשכילו הכוונות העמוקות והסודות הפנימיות הנה עתה שלימותם למטה היא בשני פנים. ועל כן ברכם ואמר יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם, ואמר ויהי נועם ה' אלהינו עלינו שזה מורה על נועם הסודות אשר לאלהים יתברך בתורתו, וגם ומעשה ידינו כוננה עלינו, כלומר אחר אשר אנחנו שלמים במעשה ובמחשבה ראויים אנו להשרות שכינתו בתוכינו.
וזהו ומעשה ידינו כוננהו רצה לבאר אשר סבת היות הנועם הזה נמצא בינינו הוא אך מפאת כי עשו מצות נדבת המשכן שעל ידי קיום המצות ועשייתן תזדכך הנפש להשיג נסתרות כמאמר שכל טוב לכל עושיהם (תהילים קי"א, י'). וזהו ומעשה ידינו כוננהו מלת כוננהו תסוב על מאמר נועם אשר בתחילת הכתוב כאילו אמר אשר מעשי מצותינו הם יכוננו את נועם ההוא להיות מושג אצלנו. והבן: