ושם איש ישראל המוכה גו' זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעוני (כ"ה, י"ד). מדרש: כשם שהקדוש ב"ה מתעסק בשבחן של צדיקים לפרסמן בעולם פינחס בן אלעזר בן אהרן, כך הקב"ה מתעסק בגנותן של רשעים לפרסמן בעולם, פינחס פירסם לשבח זמרי בן סלוא לגנאי, עליהם נאמר זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב (משלי י', ז') (פרשה כ"א, ג').

ולבאר הדברים האלה נזכיר מאמר זכור את אשר עשה לך עמלק גו' והיה בהניח גו' תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח (דברים כ"ה, י"ז). וראוי לבאר ענין הכפל הזה תחלה הזהיר זכור גו' ואח"כ הזהיר גם כן על השכחה לא תשכח, הלא דבר הוא!

דע כי כבר בארנו מאמר כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה (משלי ט"ז, ד') אשר לכאורה אין קשר אל ב' ענינים אלה במקרא אחד, אבל החכם ע"ה רצה להעיר את לבבנו לאמר כי האמנם הצדיקים אשר בעולם פעולתם ידוע וגלוי לכלם, אשרם וטובם ותיקונם בעליל לארץ, אבל הרשעים מה פעולתם במציאותם בעולם הלא מאפס ותוהו נחשבו. אי ע"ז בא החכם הנבחר הזה ע"ה ואמר כי לא כן הדברים, כי יש ויש פעולה טובה ונפלאה גם בעמל הרשעים, גם כי כפי הנראה יתנו מגרעת במכסם לה' ויגנבו דים מסכום מעשי עבודתו יתברך והעלם יעלימו והיה במחשך מעשיהם ועושים כל רע בעיני ה' יתברך, עכ"ז אין נגרע מהעבודה דבר על ידם אבל עוד יוסיפו תת כח בעבודת השי"ת ביתר שאת ויתר עז, ממש כבושת גנב כי ימצא כי בהלכד רשע אחד במזורי הרשת במכמורי המשפט הלא ינהם ככפיר ושאגה לו כלביא יפה דנת יפה חייבת (עי' מדרש ריש וארא) וישבע לה' באמת עד דור העשירי להזהר עוד ממעשים כהם, ויפיל בקרב מחנהו אימה ופחד על האנשים כלם ויהי מורא שמים עליהם כמאמר כי כאשר משפטיך לארץ צדק למדו יושבי תבל (ישעיה כ"ו, ט'). ומעתה יפה אמר שלמה המלך ע"ה כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה גם זה פעל למענהו, כי מיום רעה אשר אל הרשע יסובב ג"כ פעולה טובה לכבוד אלהים יתברך ולכבוד תורתו (ואם רצונך לעיין למעלה פרשת וארא כתבנו שמה באור נחמד על מאמר לא כן הרשעים כי אם כמוץ גו' עיי"ש וינעם לך).

כלל הדברים כי הקב"ה כתב בתורתו הקדושה אשר עיקרה הוא ספר המצות, ויש בספר זה כמה ספורים, ספור הצלחת אברהם אבינו אצל פרעה, והצלחת יצחק, והצלחת יוסף, וכדומה מן המעשיות, וכן כתבה התורה מעשה קרח ועדתו, מעשה זמרי בן סלוא, ומה לדברים כאלה תוך ספר המצות, אבל הוא הדבר שדברנו כי במעשה הצדיקים היתה כוונת הקב"ה להציע לפנינו, לאמר הלא ראו גמול הטוב אשר אל תמימי דרך, לכו גם אתם בדרך זו הלכו אבותיכם למען תזכו גם אתם אל הגדולה והכבוד אשר זכו הם. וכן כתבה התורה מעשה האנשים הרשעים ואחריתם המר, לאמר ראו נא מה הגיע אל העוזב אורח והולך אחר תאותו מה היה אחריתו, ותצא פעולה טובה מזה להשקיט המית התאוה ולהסגיר את עצמו בבריח ארמון שלא לעשות כמו שעשה פלוני שלא יגיענו העונש אשר הגיע לפלוני, כמאמר זכרון לבני ישראל גו' ולא יהיה כקרח וכעדתו גו' (במדבר י"ז, ה'). וזהו מאמר המדרש כשם שהקב"ה מתעסק לספר בשבחן של צדיקים לפרסמן בעולם כדי שעל ידיהם יבחרו הדורות במעשי הצדיקים האלה שיעשו גם הם כמעשיהם, כך הקב"ה מתעסק לספר בגנותן של רשעים לפרסמן בעולם כי על ידיהם יתרחק האדם מן העבירות אשר עשו הם, כי יראה הרעה אשר מצאה אותם ועי"כ יהיה זריז להמלט על נפשו להנזר מן מעשים כהם.

אבל ההבדל בין שני סוגי הספורים האלה סיים המדרש ואמר, ועליהם נאמר זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב. ואתה הסכת ושמע משל לסוחר זקן אשר גמר אומר שלא לנסוע עוד למרחקים להביא סחורותיו, רק ישלח את בנו הרך לחנך אותו במסחרים בעודו חי, ואמו עשתה לו הכנה גדולה כמה מיני מלבושים לפי התחלפות האויר, וכמה מיני מטעמים לדרך, כמה מיני מגדנות, ובתוך כך בא על זכרונה כי הנער הזה יש לו מחלה ר"ל המתעוררת בו לפרקים, רק כבר יודעים את רפואתו ותרץ אל הבית תעלה לעשות את הסמים האלה, ויהי טרם נסיעתו ותקרא אליו אמו לאמר ראה נא בני היקר איך הנחתי המטעמים תוך הארגז מצד זה, ובצד השני המגדנות והיין בזוית זה, והיא מברכת אותו בעת הטמנתה המאכלים ההם לאמר בני היקר אל תקמץ בהם אכול בני יערב לך יבושם לך, ובתוך כך בא לידה הצלוחית עם הסמים והיא גונחת מכאב לב ואומרת לו בני בני זכור נא כי מצד זה אני נותן הצלוחית עם הסמים, הלואי שלא תצטרך לזה ורעה אליך לא תאונה, וחלילה תצטרך זכור כי במקום זה אני מעמידה אותם, בכל המאכלים ובכל המטעמים והמשקים אשר הטמינה לפניו היתה מברכת אותו פעם ושתים שיערב לו ויבושם לו, ומדוע לא ברכה אותו כן באחזה בידה הצלוחית עם הסמים לאמר לו יערב לך כו', יען כי המטעמים הכינה לו אמו שיאכל אותם בהיותו בריא ע"כ בכל חפץ לבבה ברכה אותו שיערבו לו כל אלה ושלא יקמץ בהם, משא"כ הצלוחית עם סמים מרים כלענה הלא לא הכינה לו זאת רק מדאגה פן יקרה לו ח"ו מקרהו ויצטרך על כן ההכרח לו לקחת אותם, אבל למה לו להיות חולה ושיצטרך לקבל רפואות הלא יותר טוב שיהיה בריא וחזק ולא יצטרך אליהם ולפעולתם:

הנמשל הקדוש ב"ה הכין אל בני ישראל כמה מיני מטעמים וכמה מיני מגדנות, היינו ההצלחה שהיה לאברהם ויצחק אצל פרעה ואצל אבימלך, ההצלחה שהיה ליוסף במצרים, למען אשר נחמוד גם אנחנו ללכת בדרכים ההם להשיג ג"כ הצלחות כאלה. וכן הכין לפנינו כמה מיני סמים לאמר חלילה פן יקרה את אחד ח"ו מקרה חולי שיתאוה לעשות את אשר עשה קרח ואת אשר עשה זמרי בן סלוא, יש לפניו להביט ולהתבונן בעונש המר אשר הגיע על העושה הרעה הגדולה הזאת ועי"ז ידע להזהר עוד. וזהו כשם שהקב"ה מתעסק לספר בשבחן של צדיקים לפרסמן בעולם כך הקדוש ב"ה מתעסק לספר בגנותן של רשעים לפרסמן בעולם. אבל ההבדל ביניהם ביאר ואמר ועליהם נאמר זכר צדיק לברכה פי' במקום שהוא מזכיר את הצדיק הלא הוא חפץ בברכה, לאמר אכול בני דבש כי מתוק ויערב לך יבושם לך, עשה גם אתה כמעשה שעשה הוא ותזכה ג"כ להצלחה זאת. אבל ושם רשעים יותר טוב שירקב כי למה תהיה חולה ותצטרך לקבל רפואותיו, הלא יותר טוב שיהיה בריא וחזק ולא תצטרך להתרפאות ממקרי הרשעים ופורעניותיהם (ובזה תקנו ז"ל דקדוק גדול במקרא זה כי ראוי היה לכתוב דבר והפכו זכר צדיק לברכה ושם רשעים לקללה ודו"ק) ולא נצטרך להם ואל פעולתם וזכרונם:

זהו ממש זכור את אשר עשה לך עמלק גו' והיה בהניח ה' אלהיך לך מכל אויביך מסביב תמחה את זכר עמלק גו'. כלומר תהיה בריא אולם בעבודת השי"ת, עד שלא תצטרך להעלות אותו על זכרונך מה קרה אותו בעבור רוע מעשיו ומדותיו המגונות אשר רמז הכתוב עליהם אשר קרך בדרך ויזנב בך גו' (עי' ילקוט סוף בשלח), כי יותר טוב לך שתהיה נקי מכל הרהור רע ולא תצטרך להתרפאות על ידו, שלא יהיה על מה להעלות זכרונו, אבל עכ"ז לא תשכח. ממש כדברי אמו של הנער הנזכר על צלוחית הסמים אשר בהגיע זה לידה תקרא את בנה ותאמר לו ראה בנו הצלוחית הזה במקום זה אני מניחו, והלואי שלא תצטרך לא לסמים ולא לרפואות מוטב תבוא לביתך בשלום ואני אשפוך אותם החוצה, ואחר כל הדברים האלה תסיים ותאמר עכ"ז בני היקר אל תשכח את הסמים פן ח"ו תצטרך להם ותוכל להציל נפשך על ידם מן המות, זהו ממש מאמר תמחה את זכר עמלק גו' ועכ"ז אל תשכח מדאגה פן גו':