Ohel Ya'akov on Torah, Pinchas
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ובגמרא: נוגי ממועד אספתי ממך היו (צפניה ג', י"ח) וכו' כדמתרגם רב יוסף תברא אתי על שונאיהון דבית ישראל על דאחרי זמני מועדים דירושלים (ברכות כ"ח, א').
דע כי בזמן שהיה בית המקדש קיים היה מקום מיוחד לישראל לקבוע שמחתם שמה כמאמר ושמחתם לפני ה' אלהיכם (דברים י"ב, י"ב) וכמאמר יפה נוף משוש כל הארץ גו' (תהלים מ"ח, י"ב). ועל זמן החורבן אמר והשבתי מערי יהודה ומחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה (ירמיה ז', ל"ד) כי מאותו זמן אין עוד מקום קבוע אל השמחה אחר אשר שמחתנו תלוים ביד הזולת, כמאמר נתת שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו (תהלים ד', ח') וזהו מאמר איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר (שם קל"ז, ד') ואיך אנשי ארץ ישראל קוראים מקרא זה הלא המה יושבים במקום שישבו אבותינו מעולם במקום הקודש, אולם הכוונה לכלול במאמר זה את הדברים שאמרנו, כי מה טוב ומה נעים היה בעת אשר צוה ה' את הברכה באחוזתנו ובנחלתנו ואדמתנו, לא כן עתה כי שמחתנו היא כאשר תבוא השפע לאדמת נכר, וזהו איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר, על הטוב אשר השפיע ליד זרים אשר ברבות הטובה נאכל גם אנחנו:
ודע כי גם בזמן השמחה היה ראוי שלא נשמח לולא שהכתוב אומר אלינו אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה מאת ה' היתה זאת גו' זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו (תהלים קי"ח, כ"ב). ירצה כי אותם אשר הם עיקר ויסוד אל העולם מאסו הבונים אותם לאמר כי עיקר השפע בא רק בעבורם, כי לדעתם אין זכרון לישראל אצל אביהם שבשמים, לכן סיים ואמר זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו, ובמדרש (ריש שיר השירים): בו בהקב"ה.
והדמיון בזה לעשיר נסע למרחקים ונתעכב בדרך ימים רבים, ולו בן יחיד יקר ונחמד, והוא מאשתו הראשונה ועתה אשה אחרת לקח, וגם לה בן מבעלה הראשון, ויהי כאשר בא לביתו היה ירא ודואג לתת מתנות לבנו יחידו שלא תקניטנו אשתו, ולמען לחתום את פיה ויפתח את שקו והוציא תחלה מתנות לבן אשתו, אבל עכ"ז בנו מחמדו שמח הרבה יותר ממנו כי הוא כל ששונו היה עם אביו לבד, וכמאמר הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך (שיר השירים א', ד') כי אנחנו שמחים בהתקרבות אבינו יתברך שמו עמנו יחד.
וזהו התנצלות הקב"ה נוגי ממועד אספתי ממך היו ומתרגם ר"י תברא על שונאיהון דישראל דמאחרי זמני מועדים, והוא ממש הענין המדובר לאמר כי מה שאין עתה השמחה שלמה ותלויה בזמן ומועד הקבוע לשמחה כי אין לנו עתה שדה וכרם לשמוח באסיפת מעשינו מן השדה, אבל עכ"ז הלא ההפסד הזה ממך היה,¹ כלומר רק ידינו עשו אלה לנו ואנחנו היינו במעל הזה ועינינו צופות וכלות כל היום שיחזיר הקב"ה אלינו השמחה כימים מקדם בתתו אלינו נחלת שדה וכרם, לא כאשר אנחנו שמחים עתה בהצלחת הזולת שאין לשמחה זאת לא זמן ולא מקום קבוע כ"א כמאמר ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגו גו' (ישעיה ל"ה, י') ר"ל כי עם בציון ישב בירושלים יבואו לציון ברנה, היינו לקבוע שמה מקום השמחה, והטעם ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה, לא כאשר עתה השמחה היא מעורבת ביגון ואנחה כאמרם ז"ל אין לך כל רגל שלא בא בולשת לציפורי (שבת קמ"ה, ב'):
footnotes: ¹ הוא שאמרו חז"ל במדרש בפתיחה למדרש איכה אלו זכיתם הייתם קוראים וקראתם בעצם היום הזה (ויקרא כ"ג, כ"א) עכשיו שלא זכיתם אתם קוראים קראתי למאהבי המה רמוני (איכה א', י"ט). וראוי להתבונן איככה הוא מהיפך אל היפך. אמנם דע כי מאמר וקראתם בעצם היום הזה הוא בחג השבועות אשר חז"ל כבר אמרו (ראש השנה ט"ז, א') הקריבו לפני עומר כדי שיתברכו לכם תבואות השדה הביאו לפני שתי הלחם בעצרת כדי שיתברכו לכם פירות האילן. ומעתה יפה כוונו ז"ל ואמרו אלו זכיתם הייתם קורים וקראתם בעצם היום הזה והיה לכם ברכה בפירות עכשיו שלא זכיתם אתם קורין קראתי למאהבי הישמעאלים המה רמוני שנתנו לי נודות נפוחים כי בקשו אוכל למו וישיבו את נפשם.