וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא (ט"ו, ט').

ראוי להתעורר כי התחלת המאמר הוא כמצדד בזכות העשיר לאמר קרבה שנת השבע שנת השמטה והיא טענת אמת, ואח"כ מחייב אותו ואומר והיה בך חטא בלא שום טעם.

והנראה כי מאמר ורעה עינך באחיך האביון הוא קושיא גדולה על העשיר, משל לעשיר היה עושה מסחרו במים רבים והיה מהלך בספינה טעונה סחורות הרבה, והיה עמו גם ספרים ללמוד שיעור הקבוע לו בכל יום, גם טלית ותפלין וכדומה מהדברים, פעם יצא רוח סערה והנה ראו כי הספינה כבר שוקעת במים יותר מדי, ויקרא אליו רב החובל ואמר מהר נא להקל משא הספינה ואל תחוס עיניך על סחורותיך והטל אל הים ממה שיגיע לידך כי לולא כן הן גוענו אבדנו, ויחרד הסוחר מאד וימהר ויקח את הטלית ותפלין וכל הספרים וישא אותם להטיל אל הים, ויאמר אליו משרתו למה תעשה כה וחטאת לאלהים הלא אלה הם חיינו חיי רוחנו, הלא טוב לך להפיל איזה חבילות מסחורותיך הכבדות ותפעול הרבה יותר להקל משא הספינה.

הנמשל כי צרכי האדם מרובים מאד ומה שהוא צריך להוציא במשך חדשי השנה עולה לסך גדול כמה אלפים מה שהוא מבזבז על עצמו ועל אשתו ובניו למאכל ומשקה ומלבושים ותכשיטים, גם מעט מן המעט מה שהוא נותן אל עניים אבל במה נחשב הוא נגד הסך העצום שהוא מבזבז על ב"ב, ודרך האיש בראותו שאין השעה משחקת לו אשר היה מהראוי להמעיט ולקמץ בהוצאות ביתו שלא לפזר כ"כ בדברים שלא לצורך וירוח לו, והוא לא כן יעשה רק תיכף ורעה עינך באחיך האביון להחדילו מכל וכל, ולא כן אמרו חז"ל כי הלא אמרו יהי ביתך פתוח לרוחה ואם ימעט הבית אז ויהיו עניים בני ביתך (אבות א'). וזהו השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמטה ורעה עינך באחיך האביון לאמר אם אמנם דבר הטעם בפיך אמת שהזמן דחוק אבל מדוע רק ורעה עינך באחיך האביון ולא על הזולת מהדברים, לכן - וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא כלומר כי עי"ז יתגלגל עליך שיהיה לך חסרון בביתך בחסר וכפן.

עוד יתכן בכוונת מאמר זה כי הנה תחלה הכפיל ואמר לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך. והוראת שני המאמרים האלה לבעבור כי יש בבני אדם מי שיתן צדקה והנתינה היא בע"כ ולבו בל עמו, לכן הזהיר הכתוב על שניהם לא תאמץ את לבבך גם לא תקפוץ את ידך ואח"כ הוא מפרש מה דסליק מניה כי פתוח תפתח את ידך לו ונשאר עדיין אומץ הלב, והוא צריך לבאר אל האדם שלא יאמר מה חסרון במצות הצדקה אם לא יתן בלב שלם ומה הנ"מ מזה. לזה אמר כי לא כן הדברים.

אבל דע כי לא ימעט בעיניך שונא אחד, גם כי אין סיפוק בידו לעשות עמך רעה כמאמר פרעה הבה נתחכמה לו, וכי תאמר מה יש לדאוג עליהם הלא מעט ונכנעים הם תחת יד מצרים, לזה אמר אבל למיחש מיהא בעי - והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בנו כו'. על דרך זה אמר הכתוב ג"כ בענין הזה לאמר אל תתמה על החפץ מה שהכתוב מזהיר כ"כ על רוע הלב שלא ימצא בך גם כי לעת עתה הלב נכנע תחת טוב בחירתך כי בידך הלא נתת צדקה עכ"ז הלא יש לחוש פן יתחדש עוד דבר עם לבבך בליעל, לאמר קרבה שנת השבע שנת השמטה אז יתחזק ויתגבר כח הרע אשר בלב עד כי יסגור ידו ולא יתן לו, ואז והיה בך חטא בוא"ו המהפכת מעבר לעתיד לאמר כי תענש לא לבד על של עתה כ"א על מה שעבר מדוע לא הטיבות את לבך בעת שנתת צדקה שתהיה הנתינה בלב שלם ובנפש חפצה: