Ohel Ya'akov on Torah, Re'eh
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלהיך כו' (ט"ו, י').
באור זה על דרך אחד הלך בשוק ובכיסו היה מאה זהובים ואבד אותם, למחר הלך בשוק ומצא כיס ובו שני מאות זהובים, והאיש הזה גם שיתנחם על אבדתו עכ"ז אין לו תנחומים שלמים כי הלא יחשוב כל היום תמיד כי אם לא היה אובד את המאה זהובים הלא היה לו עתה שלש מאות זהובים. אמנם מי שהוליך תבואה ממקום למקום ועבר בשדה ונפתח לו שקו ונתפזרה תבואתו מעט מעט ובא ריקם לביתו, ולזמן עבר בדרך הזה וראה כי צמחו התבואות על פני כל השדה והיו לברכה, האיש הזה ישיג נחמה שלמה על אבדתו, הוא לא יאמר אם לא אבדתי היה לי יותר כי שקר הדברים, אם לא היו אז נאבדים ממנו לא היה לו עתה כל מאומה.
וזה ולא ירע לבבך בתתך לו, כי אם לא נתת אל העני היה לך יותר, ע"ז אמר כי לא כן הדברים כי כל העושר הבא לידך לא בא רק בגלל הדבר הזה כמאמר עשר בשביל שתתעשר (תענית ח'). והוא הרצון במאמר ואמרת ביום ההוא אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני (ישעיה י"ב, א') וכן מאמר ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה (שם ל"ה, י'). להורות כי לעתיד יתברר לנו האמת אשר כל הצרות הראשונות שעברו עלינו כלם היו כמו זריעה אל הישועות הבאות במהרה, וכמו שהארכנו בזה למעלה (ריש פרשת ויחי) וכל טובה וטובה עתידים אנו להכיר סבת צמיחתה ומקום צמיחתה וזמנה, כמאמר תחת היותך עזובה ושנואה ואין עובר ושמתיך לגאון עולם משוש דור ודור וקראו לך עיר ה' ציון קדוש ישראל וכו' תחת הנחושת אביא זהב ותחת הברזל אביא כסף (ישעיה ס', ט"ו-ט"ז). וכל אלה כמורה באצבע על כל טובה מאיזה רעה צמחה לכן יודו לה' חסדו למפרע כי יתברר להם מה רב טוב אשר צפן יתברך בחלקי הזרעים ההם.
וזהו אודך ה' כי אנפת בי כו' וזהו ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה, היינו כי נתחרט על היגון והאנחה שהיה לנו כבר.
וזהו מאמר בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים (תהלים קכ"ו, א') ר"ל כי אז נדע כל נתוח הגאולה אשר כל נתח ממנו וכל חלקה טובה שורש צמיחתה מאין בא דבר דבר על אפניו. ממש כענין פותר החלומות אל החולם חלום שהוא מראה לו מן החלום את הפתרון, כמאמר יוסף אל פרעה שבע פרות הטובות שבע שנים הנה, ושבע השבלים כו', ודרך הכתוב להמשיל דבר כזב אל חלום כדרך לשון בני אדם על דברים בטלים חלומות, כמאמר והיה כחלום חזון לילה המון כל הגוים הצובאים על אריאל כו' כאשר יחלום הרעב והנה אוכל והקיץ ורקה נפשו כו' כן יהיה כו' (ישעיה כ"ט, ז'-ח'). וכמו שמצאנו בדברי חז"ל שאל בן דמא את ר' ישמעאל ראיתי שני לחיי שנשרו אמר לו שני גדודי רומי יעצו עליך רעה ומתו (ברכות נ"ו, ב') כי זה משפט בן אדם בראותו חלום רע הוא מתבהל גם בהקיצו משנתו, והפותר אומר לו ראה נא כי הוא לטובה.
כן יתברר אלינו על כל מה שעבר עלינו בזמן החורבן כי אלהים חשבם לטובה וזהו היינו כחולמים,¹ כי אנחנו חשבנו את כל אשר נתגלגל עלינו שהמה כפשוטם, ולעתיד נבין האמת שהיה רק דמיון לכן המשיל הדברים לחולם חלום כי הוא גם הוא יצטער אך עם דמיון ושקר בימינו. וזהו אז ימלא שחוק פינו, מאמר שחוק יתכן על דבר שהוא מתדמה ונראה היפך מאמתתו, כמו עני מתחפש ובא אל הבית לבוש בגדים חשובים כאחד הרוזנים ועושה כל תנועותיו כדרך שביארו ז"ל מאמר טוב כעס משחוק (קהלת ז', ג') טוב כעס שכועס הקב"ה על הצדיקים משחוק שהוא שוחק עם הרשעים (שבת ל', ב'). וזהו אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה, ר"ל כי הם לא יאמינו על כל טובות הגאולה שהם פרי היסורים הראשונים רק ענינים חדשים שיתחדשו לשעתם והגדיל ה' לעשות עם אלה זה עתה, וא"כ אלו רצה הקב"ה להיטיב עמנו בטובות כאלה ג"כ היינו שמחים כי הם יחשבו על הטוב העתיד שהוא חסד חנם הנעשה מחדש מאת ה' יתברך, וזהו הגדיל ה' לעשות עם אלה, כלומר הגדיל יותר מן הראוי, ואם לחסד גם הם ראויים לכך, ולכך יאמרו אלו הגדיל ה' לעשות עמנו ג"כ היינו שמחים ויתקנאו בנו. ממש על דרך שנים מהלכים בדרך ואחד מהם נתעשר מיגיע כפו לא יתקנא בו השני, לא כן אם מציאה נזדמנה לפניו או מתנת חנם נדבה וחסד הלא אז יקנא בו חבירו.
footnotes: ¹ היינו כחולמים ועל דרך הפשט האמתי הכוונה במאמר היינו כחולמים כך הוא, כי בעת אשר האדם ישן ורואה חלום טוב או רע נדמה לו כי הוא אוכל ושותה מכל מיני מעדנים, ואם יצוייר שיאמר לו אחד כי שקר הוא, אינו רק חלום הלא יענה ויאמר לו הלא אנכי יושב על השלחן ואוכל ושותה, כי בחלום נדמה לו כן שהוא מיסב על השלחן בפועל, ומתי נתברר לו שאינו רק חלום, הלא רק אחר כך כאשר יקיץ ורקה נפשו אז ידע ויאמין כי מה שהיה תחלה היה רק חלום ולא בפועל ממש. זהו שהמליץ עלינו על כל הצרות שעברו עלינו ואנחנו מתמרמרים עליהם כאלו הם צרות בפועל ממש, ולעתיד כאשר נקיץ משנתנו בשוב ה' את שיבת ציון ותפקחנה עינינו אז נבין האמת ויתברר לנו למפרע שהיינו עד עתה כחולמים והיינו מצטערים על חלום רע כאלו הוא בפועל ואז נדע האמת שהיה רק כענין חלום, וזהו בשוב ה' את שיבת ציון ואז נעורר עצמנו משנת תנומתנו עלי משכבנו בלילות, אז נראה עין בעין כי עד עתה היינו כחולמים, והבן.
כן הדבר אם היו מכירים דבר אמת שנהפך אבלם לששון ומהיסורים עצמם נעשה להם כל הטוב ההוא לא יתקנא בישראל, אבל אם יחשבו כי אינו רק מתנת חנם מאתו יתברך יתקנאו בנו ויאמרו אילו הגדיל ה' לעשות עמנו ג"כ היינו שמחים. ומה נכבד בזה מאמר אז תשמח בתולה במחול ובחורים וזקנים יחדו והפכתי אבלם לששון כו' (ירמיה ל"א, י"ב) לאמר כי אם הטוב המקווה בעתיד היה ענין בפני עצמו לא כמסובב מן הסבה, ואינו פרי תבואת היסורים הקודמים היו הבחורים שמחים שמחה שלמה שלא ראו צרות מימיהם והזקנים היו שמחים מן היום ההוא והלאה, אבל לא על השנים שעברו כי הלא הרבה מן הרע סבלו בהם. לא כן אם הצרות הם זריעה והכנה אשר מהם יצא פרי תבואת הכרם בקרן בן שמן א"כ שמחה אחת היא על העבר כמו על העתיד, וישמחו בחורים וזקנים יחדו כי גם אל הזקנים יהיה שמחה שלמה והימים הראשונים גם הם יעלו לימים של טובה, כימים שעוסקים בהם בהכנת סעודה גדולה, מבשלים ואופים ומטגנים, ובגמר המאכלים יסבו על השלחן וייטיבו לבם. וזהו עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה (שמות ט"ו, ב') כלומר העוז של עתה והזמרת והיסורים (עי' רש"י) שלעבר הכל מאת ה', ובכלם - ויהי לי לישועה, ולכן - זה אלי ואנוהו על הטוב של עתה, אלהי אבי אשר אל אבותי היה מכלכל בצרות רבות, ועל הכל וארוממנהו.
אמנם המשורר החסיד ע"ה התחנן אל אלהיו ואמר הן אמת ידעתי בתם לבבי כי בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים ואז ימלא שחוק פינו כו', אבל כבר שבעה לה נפשנו בחלומות רעים, וא"כ שובה ה' את שביתנו כאפיקים בנגב, והזורעים בדמעה כבר הגיע העת אשר ברנה יקצורו, הלא עתה הלוך ילך בפועל ויבכה במר נפשו לא כחולם חלום וא"כ חוננהו, שיבוא ברנה וישא אלומותיו:
עוד נראה בכוונת מאמר ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך כו'. והוא על דרך איש עני פגעו בו שני עשירים אחד נדיב ואחד כילי, בקש הנדיב מאת העני דבר מה שבידו ולא נתן לו, ויבקש ממנו הכילי ויתן לו, ויתפלא עליו הנדיב מדוע לי לא נתת ולחבירי נתת, ויען ויאמר אליו נתתי כי אח"כ יתן גם הוא לי כאשר אדרוש מעמו ויחשוב לתת לי גמולי, לא כן אתה איש נדיב ומעולם תתנדב לי בחנם וא"כ גם מבלעדי גמולי תתן לי כל אימת שאצטרך.
הנמשל כי אולי יאמר לך יצרך הרע מה שנתת אל העני חנם הוא, ומה שהקב"ה נותן לך ברכה לא גמול הצדקה הוא רק כי נדיב הוא והוא נותן ומשביע לכל חי רצון, ע"ז אמר הכתוב כי לא כן הוא, כי רק בגלל הדבר הזה יברכך כו' אבל אם תעלים עיניך מן הצדקה לא תשיג ברכה רק קללה כמאמר כל מי שאינו נותן תרומותיו ומעשרותיו לכהן סופו שנצרך להם שנאמר ואיש את קדשיו לו יהיו כו' (ברכות ס"ג, א') לכן ולא ירע לבבך בתתך לו לחשוב כי אין אתה צריך לכך, שקר הוא כי רק בגלל הדבר הזה יברכך כו':