Ohel Ya'akov on Torah, Re'eh
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ובנביא: וכי ישאלך העם הזה או הנביא או הכהן לאמר מה משא ה' ואמרת אליהם את מה משא ונטשתי אתכם נאם ה' והנביא והכהן והעם אשר יאמר משא כו' כי המשא יהיה לאיש דברו והפכתם את דברי אלהים חיים כו' (ירמיה כ"ג, ל"ג-ל"ו).
וראוי לבאר ענין התרעומות שהתרעם יתברך על האומרים משא.
אמנם דע כי עיקר שנאתם אשר שנאו את ירמיה ע"ה כאלו הוא אויב להם ומבקש רעתם ח"ו, אבל כל שנאתם אותו היתה בעבור כי עיקר גמר הפורעניות לבוא היה תלוי בדבורו של הנביא כמאמר וישם פי כחרב חדה (ישעיה מ"ט, ב') וכמו שהחלום שהוא אחד מששים בנבואה רק הפה גומר כמאמר כל החלומות הולכים אחר הפה (ברכות נ"ה) כן הענין בנבואה. ואם אמנם תם אני לא אדע נפשי ובנפלאות ממני לא הלכתי, עכ"ז מצאנוה ידענוה כי כל עוד שלא נתודע ברור למידת הדין שלא ישובו בתשובה היה הדבר תלוי אולי יחזרו ולא יהיה הדבר ולא יבוא, לא כן אחר שהנביא התרה בהם ולא חזרו. ואם כן היתה הנבואה חביבה מצד ושנואה מצד, כי אצל השבים בתשובה היתה הנבואה לחסד גדול אשר העיר אותם במענה פיו יתברך כמאמר כי לא יעשה ה' אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים (עמוס ג', ז'). לא כן אותם אשר מאנו לשוב שנאו בשער מוכיח כי על ידו יגמר רע רשעים לכן היו קוראים אותה משא (עי' רד"ק). והקב"ה היה מתרעם ע"ז כ"א אמנם הנביא היה גומר בפיו אבל זה היה להם במעלם שלא אבו לשוב וא"כ הלא באמת בהם הדבר תלוי וזהו וכי ישאלך העם הזה כו' מה משא כו' שזה הוא אות שאינם רוצים לשוב ובעבור זה היו מתרעמים על הנביא, ושקר בימינם כי הנבואה לא באה רק לטובה והם מהפכים אותה לרעה, וזהו כי המשא יהיה לאיש דברו אותו שמדבר וקורא את הנבואה משא עליו תהיה משא לעיפה, וזהו והפכתם את דברי אלהים חיים מטובה לרעה כי עיקר מציאות הנבואה רק לטובה למען ישמעו ויראו ויתעוררו אל התשובה.
ומעת פסקה הנבואה מישראל הקב"ה מעורר אותנו בדרכים אחרים כמאמר ואם אסורים בזקים ילכדון בחבלי עוני ויגד להם פעלם ופשעיהם כי יתגברו (איוב ל"ו, ח'-ט'). אבל החכם עיניו בראשו ורואה את הנולד והוא מעורר את עצמו טרם יפגעו בו יסורים, כי בשמעו את דברי האלה והתוכחה מקול הקורא יתפעל מיד ויפשפש במעשיו ומטיב דרכיו והכסיל אינו משים אל לבו עד בוא היסורים על עצמו ועל בשרו וזהו שאמר החסיד ע"ה אל תהיו כסוס כפרד אין הבין כו' (תהלים ל"ב, ט'). ומעתה ראה גם ראה מה עמקו מחשבות חז"ל אשר הסכימו ואמרו אין מפסיקים בקללות אלא אחד קורא את כלם (מגילה ל"א) והוא ע"פ דמיון לאחד שנפל בנו למשכב בא אליו הרופא ואמר כי הוא צריך לקחת על הקאה, התחיל האב מספר לפניו טבע הילד לאמר כי הוא רפה המזג עד מאד רך וענוג אין בכחו לסבול קבלת הסמים, ענה הרופא ואמר תדע כי גם אנכי בחנתי הבנתי אותו ואת מזגו מיד בבואי אליו, אך עכ"ז מה שההכרח אליו להצלתו ורפואתו מחוייבים אנחנו לעשות כי הוא צריך להקיא עשר פעמים, ויאמר האב אבל זאת עשה עמדי כי תראה למעט בסמים כל מה שאפשר, ויען הרופא הלא כבר אמרתי לך כי אני מכיר בו שאין בכחו לקבל רפואות ובאין ספק לא אהיה עליו למעמסה אך מהר תנה לי גליון ועט סופרים וארשום עליו הסמים העלולים אל הקאה, ויהי כי התחיל לכתוב לא זז ידו עד אשר מלא את הגליון כלו לארכו ולרחבו ורשם בו סמים שונים עד למרבה, והאב ההוא בראותו זאת הפציר בהרופא לאמר חדל נא, האם בני היקר יקבל הסמים הרבים האלה, ענה הרופא בחכמתו הלא לאמונה כל יותר שאכתוב עוד תמעיט קבלתו, אך שבה אתי החרש והביטה וראה, והאב ההוא בע"כ צוה אל המשרת ללכת אל האפטיי"ק להביא הסמים, והנה הנער בא וכנפי כסותו מלאים חבילות חבילות סמים ועשבים שונים, והאב רואה ולבו עליו דוי, הרופא הזה לקח לו את החבילות האלה מיד המשרת וצוה להציב לו שלחן אצל המטה אשר הנער שוכב עליה ושם התחיל לחתוך העשבים ולכתוש הסמים, והנער בהריחו ריח העשבים האלה וחיל מרירותם העלה באשם לפניו נתפעל כל כך עד כי התחיל להקיא פעם ושתים, והרופא כותש ושוחק עוד ודוכה במדוכה ועשן העשבים האלה עולה עוד באפו והוא מקיא עוד לעומתם עד אשר השלים עשר פעמים, אז אמר הרופא להסיר העשבים מעל פני הנער ויאמר אל האב עתה ראה אחי אם לא כאשר דברתי כן עשיתי, כי אם היה בדעתי לתת לבנך סמים לא הייתי צריך אל רפואות רבות כאלה והיה די לבנך כף אחת קטנה או שתים, אכן אנכי בחנתי הכרתי את מזגו הרך כי אין בכחו לקבל רפואות כל מאומה, לכן היה ההכרח אתי להרבות באסיפת הסמים ועריכתם למען אשר יתפעל ע"י הכנתם לבד.
כן העם הזה וכן הגוי הזה, אם היה רצון הקב"ה לזורר ח"ו מחלת נפשותינו ע"י הסמים אשר פרט הכתוב בהתוכחות הנה באין ספק היה די בא' או בב', מה זאת לו יתברך לרשום גליון גדול כזה צ"ח סמים אם לא כי באהבתו ובחמלתו שיער את כח נפשותינו שאין בכחנו לקבל גם אחד מהם, אשר ע"כ היה מהצורך להרבות בהם למען אשר הקורא בהם יתפעל אך עם קריאתם ואסיפתם. וא"כ יפה אמרו אין מפסיקים בקללות אלא אחד קורא את כלם בפעם אחת כדי להגדיל הקריאה באזני השומעים ואולי זאת תהיה לנו לארוכה ומרפא תעלה, לא כן אם נחלק אותם לחלקים ותהיה נקראת בקריאות הרבה לתת חלק לשבעה וגם לשמונה גברים וכדומה, לא יכבד על השומע ולא יתפעל מאומה, ומעתה עשה עמנו הקב"ה אך טוב וחסד במה שהרבה הקללות כ"כ.
וזהו מאמרם ז"ל לא לרעתכם נתתי לכם ברכות וקללות, לא נתתי לכם אלא לטובתכם מנין ממה שקרינן בענין ראה אנכי נותן לפניכם היום, שזה מורה כי ביום הזה יספיק לנו דבר השמועה עצמו להיטיב דרכנו לא כן אם כוונתו היתה שיבואו ימי הרעה בפועל ושיהיו הקללות בעצם ח"ו איך אמר עליהם אנכי נותן היום. הוא שאמרו בסמוך זה שאמר הכתוב שמעו והאזינו כו' (ירמיה י"ג, ט"ו) כלומר שיספיק לכם השמיעה לבדה וזהו מה שאמר החכם ע"ה ודרך חיים תוכחות מוסר (משלי ו', כ"ג). מוסר הוא שבט מוסר ויסורים בפועל רח"ל ותוכחות מוסר היא ההתראה על היסורין.¹
footnotes: ¹ אמר הכותב ידעתי גם ידעתי כי דבר עם לבבך לאמר כי גם אחר כל הבאורים האלה עוד לא נתבאר יפה לשון המדרש במה שאמר לא לרעתכם נתתי לכם ברכות וקללות, כי על הקללות יתכן שיהיה מקום לטעות ולחשוב שהיה המכוון בהם לרעה ח"ו, ע"כ העיר אותנו הקב"ה שאינו כן ואמר מנין ממה שקרינן בענין ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה, כלומר הלא גם בקללה כתובה לפנינו בע"כ יבחן שאינם רק על דרך התראה וכמו שנתבאר, אבל מי הוא זה ואיפוא הוא אשר יחשוב תועה על הברכות לאמר עליהם שהמכוון בהם רק לרעה שיצטרך הקב"ה להתנצל ולומר לא לרעתכם נתתי לכם ברכות כו', והוכיחו ואמרו מנין ממה שקרינו בענין ראה כו', ועל זאת ישתומם כל משכיל איה איפוא מוכח ממאמר זה שהכוונה בהברכות ובקללות רק לטובה. ולבאר לך תעלומות חכמת דברי המאמר הנפלא הזה אזכיר לך דברי מו"ר ז"ל (בקול יעקב שה"ש) על מאמר מי זאת עולה מן המדבר ובמדרש: אמרו אוה"ע מי הם אלו שכל מעשיהם עולים באש ויורדים באש, אמר להם יש להם על מה שיסמוכו מקוטרת מור ולבונה זה אברהם יצחק ויעקב. באור הדברים כי הנה בני אדם מתפרנסים על ב' דרכים יש אשר יחיה עצמו בביתו ובחנותו, ויש אשר ממרחק יביא לחמו עובר הים באניות, וההבדל ביניהם כי המחיה אשר לאדם בעירו ובביתו רחוק הדבר להתעשר ולבוא אל הצלחה גדולה, יען כי סחורתו ידוע לכל בשויה וערכה ולא יהיה הריוח כ"א מעט, לא כן יורדי הים אליהם אפשר להתעשר בפתע פתאום, וכי תאמר א"כ מדוע כל הסוחרים אינם עוזבים מסחר עירם לסחור למרחקים, התשובה בזה כי היא אליה וקוץ בה כי יש בה אחריות גדול, לא כן בביתו הוא בטוח עכ"פ שלא יפסד. ונחקור עתה אם יש למצוא איש אשר אליו יאות לעזוב מסחר עירו ולבחור יותר לסחור למרחקים גם שיש בזה אחריות גדול דע כי ענין זה נאות רק לעול ימים אשר הוא סמוך על שלחן אביו או חותנו הגבירים, הנה אליו נכון לעסוק במסחר גדול כזה כי אם יצליח הלא יתעשר מאד ואף גם אם יקרה ההיפך מה לו לדאוג הלא אביו עשיר וחותנו גם הוא עשיר הלא המה ימלאו ידו ברכה ולא ידע חסר יבואנו. כן ממש כי מאז מעולם לא היה בבני אדם רק שבע מצות מה שנצטוו בני נח והיו בני אדם מתפרנסים מאלה המצות המועטות, ממש כתפארת אדם לשבת בית ולהסתפק במועט, והנה הקב"ה הופיע מהר פארן כו' ורצה לתת שש מאות ושלש עשרה מצות מה שהוא מו"מ גדול המעלה ריוח הרבה, והעמים ברחו מזה העסק וישראל קבלו עליהם המסחר הגדול הזה והעמים בשמעם זאת התפלאו ואמרו מי הם אלו שכל מעשיהם עולים באש, כלומר אמת הדבר כאשר יצליחו יהיה להם עמוד אש וחומת אש אבל גם ויורדים באש כ"א יפסידו הלא אש היא עד אבדון תאכל, ע"ז השיבה רוה"ק אלו הם בני אברהם יצחק ויעקב בני עשירים גדולים ויש להם על מה שיסמוכו והעד כאשר נזדמן הפסד בא המליץ ואמר זכור לאברהם כו' עיי"ש באורך. ומעתה דע כי גם אחר הדברים האלה יש מקום להסתפק אל מי שיאבה להיות עקש בדרכיו ונלוז בדעתו הוא ימצא דרך לומר כי הדבר בהיפך כי בכוונה הפליג הכתוב בהצלחת התורה והרבה בברכות רק למען יבחר האדם ויאבה לקבל על עצמו העסק הגדול הזה עם כל חלקי האחריות אשר יש לדאוג בו, וכל עיקר הכוונה היה רק למען יבוא בחוף ימים ושם ירד במצולה, ואם לא היה מפליג כ"כ בשבח המו"מ ובההצלחה הגדולה אשר בו לא היה גם אחד שירצה להסתכן בעסק זה. על דרך משל אחד קינא ברעהו העשיר והיה חפץ להכניסו בעסק אשר בו יאבד כל רכושו, מה עשה הלך בערמה אל רעהו ויתחפש בפניו כאוהב נאמן, ויאמר אליו אם תאבה אחי הסכת ושמע עצתי, הנה שמעתי אשר באיי הים החטים יקרים מאד ועתה קנה לך חטים בכל רכושך ושלחם על פני המים הלא תשיג ריוח והצלחה נפלאה בימים אחדים, ובאמת הדבר בהיפך כי היועץ הזה כבר יודע אשר באיי הים החטים הם בזול יותר ממה שהם פה, ואם היה יודע מזה מי פתי אשר יאבה לכנוס בעסק רע כזה, לכן הוא מוכרח להתחכם נגדו ולהפליג אליו ההצלחה והעושר אשר ישיג אשר בעבורו כדאי לו לסבול ולקבל על עצמו גם האחריות, נמצא כי עיקר ההפלגה בדבר ההצלחה היא סבה עצמיית לגודל הפסדו לרדת פלאים. זהו ממש מאמר הקב"ה שמא תאמרו לרעתכם נתתי לכם ברכות וקללות כלומר גם הפלגת הברכות שהבטחתי לכם תחשבו לומר שגם היא לרעתכם כי ההפלגה בהברכות היתה סבה למען תאבו לקבל המו"מ מבלי לחוש על האחריות, חלילה שתאמרו כן לא נתתי לכם אלא לטובתכם. כי הנני באמת יועץ טוב ואוהב נאמן החפץ בהצלחת עמו ולכו ועשו המו"מ הזה והביאו ברכה אל בתיכם, והוכיחו ואמרו מנין ממה שקרינן בענין ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה כלומר הלא גם הקללה גלה הכתוב לפנינו, גם את האחריות והקללות אשר יוכלו להזדמן במו"מ זה, וזה משפט הרמאי שלא לגלות ושלא להודיע בלתי הצד הטוב אשר בהעסק וצד הרע לא יציע לפניו כל מאומה שלא יברח מן העסק, וא"כ ממה שהקב"ה לא העלים מאתנו צד הרע ג"כ וכתב בספר גם את הקללות וההפסד, כבר יבחן אמתתו יתברך החפץ באמת בטובת ישראל והצלחתם אשר ע"כ בירר לפנינו בעצתו הנדיבה מקרים הנופלים בשני הדרכים, והדברים נכונים ומתוקים: עוד בסמוך: אמר להם הקב"ה לישראל בעוה"ז אמרתם לפני פעם אחת זה אלי אבל לעתיד לבוא אתם אומרים אותו דבר ב' פעמים שנאמר ואמר ביום ההוא הנה אלוקינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה' וכו' (ישעיה כ"ה, ט') באור הדברים על דרך שכתבנו בספר המדות (בחמישי משער התפילה) כי בעה"ז נאמר עלינו אכן אתה אל מסתתר (ישעיה מ"ה, ט"ו) כי לפי ראות עיננו רק עמל וכעס נביט כי נתקיים בנו מאמר הכתוב בערב תאמרו מי יתן בוקר וכו' (דברים כ"ח, ס"ז) והיסורים מתגלגלים ובאים יחד עלינו יתמלאון, לכן אין אנחנו אומרים שירה על השגת טובה וישועה, וזהו העוה"ז אמרתם לפני פעם אחת זה אלי ואנוהו רק על השגת טובה אבל לעתיד אתם אומרים אותה ב' פעמים שנאמר ואמר ביום ההוא הנה אלוקינו זה קיונו לו ויושיענו, ר"ל אותו המנהיג אשר חשבנו אליו להתנהג במדת הדין דהיינו כמתגעגעים ומבקשים לרחמנו ולהושיענו הלא זה ה' קוינו לו הלא היה רק רחמים גמורים, ואז נשיר ב' פעמים גם על החרישה והזריעה וגם על הקצירה.
עוד נראה בבאור המאמר לא לרעתכם נתתי לכם ברכות כו' בהקדים דברי המשורר ע"ה מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום (תהלים קמ"ז, י"ט-כ') אשר מה מאד ראוי להתבונן בדבריו הקדושים כי בההשקפה הראשונה אין בזה מן החדשות כי כבר נודע ומפורסם בתורה ובנביאים שהקב"ה נתן התורה לישראל לא אל הזולת מהעמים, אבל הסכת ושמע כי דבר גדול דיבר בקדשו המשורר האלהי הזה.
ונקדים עוד מאמרם ז"ל במדרש (ריש שופטים) ר' אלעזר אומר במקום שיש דין אין דין, ובמקום שאין דין יש דין ומהו כן, אלא אמר ר' אלעזר אם נעשה דין למטה אין דין נעשה למעלה ואם לא נעשה דין למטה יש דין למעלה (פרשה ה', ה') ועוד אמרו שם בסמוך: שופטים ושוטרים כו' אמר הקב"ה לישראל בני חייכם בזכות שאתם משמרים את הדין אני מתגבה מנין שנאמר ויגבה ה' צבאות במשפט (ישעיה ה', ט"ז) וע"י שאתם מגביהים אותי ע"י הדין אני עושה עמכם צדקה ומשרה קדושה ביניכם מנין שנאמר והאל הקדוש נקדש בצדקה (שם שם, ז', במדרש). באור הדברים כי היה קשה לרבותינו ז"ל מדוע נשתנה לשון הכתוב במצוה זאת מכל מצות התורה, כי בכל המצות הזכיר הכתוב תחלה את הפועל ואח"כ את הפעולה, ועשו להם ציצית, ויקחו אליך פרה אדומה, ולקחתם לכם פרי עץ הדר, כן היה ראוי גם פה לכתוב על סדר הזה תנו לכם שופטים, מדוע אמר בהיפך שופטים ושוטרים תתן לך, כמו שעינינו רואות בבני אדם כאשר יבוא אחד ויבקש מאת רעהו שיתן לו נדבה מלתו על לשונו תן לי זהב, אמנם כאשר יאמר לו בהיפך זהב תן לי בע"כ הוא מבקש מידו החוב אשר לו מכבר, אשר הנתבע יודע כי מגיע לו כדבריו. ההבדל הזה כבר נמצא בגמרא את חקותי תשמרו חקות שחקקתי לכם כבר, ושמרתם את חקותי חקות דהשתא (סנהדרין ס', א') וא"כ אם הכתוב לא אמר תן לך שופטים, רק אמר שופטים ושוטרים תתן לך, בע"כ מדבר משופטים דמעיקרא לאמר לא תחשבו כי מציאות הדין תלוי בכם אם תעשו שופטים יהיה דין ואם לא לא יהיה, לא כן הדברים כי הדין והמשפט כבר ערוך מלמעלה, כמאמר עושה משפט לעשוקים (תהילים קמ"ו, ז') רק כי הקב"ה באהבתו ובחמלתו חמל עלינו חמלה גדולה להצילנו מדין שלמעלה לכן יעץ אותנו ואמר שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך, כי יותר טוב אלינו שיהיה הדין נעשה למטה, זהו שביארו ז"ל ומה יהיה הריוח מזה, ביארו ואמרו יש דין למטה אז אין דין למעלה, וכי ישאלך לבבך א"כ מה נ"מ בזה אם הדין יהיה נעשה למעלה או למטה בע"כ לומר כי למטה הוא קל מדין אשר למעלה, ואיככה אפשר זאת וכי משא פנים יש בדבר הדין והמשפט, חלילה מלחשוב כן, רק כי מן היושר הוא שיהיה הדין מלמטה קל מדין שלמעלה. וזאת תמצא בדברי חז"ל: חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה (משלי ט"ז, י"ד) משל למלך שהיה עובר וסיעה של נערים עומדים, וקלל אחד מהם את המלך. נתמלא המלך עליהם חמה, בא תושב אחד שהיה ביניהם ונתן משטר אחד לאותו שקלל את המלך, מיד שככה חמתו של המלך, כך מי גרם להקב"ה שתשוב חמתו ולא יכלה את ישראל הוי אומר זה פנחס שנאמר ואיש חכם יכפרנה (במדבר רבה פרשה כ', כ"ה). ר"ל כי בראותו שאחרים תובעים דינו הלא יספיק גם מעט מן המעט, משא"כ אם המלך בעצמו היה תובע את עלבונו ודאי לא היה משכך חמתו בלתי אחר עשותו נקמה כיד המלך, הא לך מבואר כי לולא פנחס היה ח"ו כליון חרוץ מדין שלמעלה וע"י שעשה פינחס הדין למטה נשתכך החמה בהריגת זמרי לבדו.
ביותר מבואר הדבר במדרש (ריש משפטים): ועוז מלך משפט אהב (תהילים צ"ט, ד') אימתי העוז להקב"ה בשעה שהוא עושה את הדין באומות (פרשה ל', א') כלומר ע"י האומות אז אין להקב"ה רק העוז לבד כי יחשוף זרוע גבורתו ואת זה ישפיל ואת זה ירים, אבל עכ"ז אין כבודו בכך כי איככה יופיע בזה זהרי צדקתו ונוגה חסדו כמאמר למה תראני און ועמל תביט ושוד וחמס לנגדי (חבקוק א', ג') ר"ל כי כאשר נעשה הדין ע"י הסנהדרין היו הכל מצדיקים את הדין לאמר יפה דנת כו'. וכרוז היה יוצא פלוני יוצא ליסקל כו' על שעבר עבירה פלונית, לא כן אם הדין נעשה ע"י רשעים מי יודע ומי מבין מה זאת עשה אלהים לנו כי נראה לעין כי כן דרך הרשעים והבוגדים לשלול שלל ולבוז בז, וזהו ושוד וחמס לנגדי ר"ל כי אני חושב ע"ז שאינו רק שוד וחמס מזדון לבם, וזהו - ועוז מלך משפט אהב כלומר שהוא אוהב יותר הדין הנעשה ע"י משפט התורה.
וכל זה מבואר במאמר הנ"ל בזכות שאתם משמרים את הדין אני מתגבה ויהיה לי לכבוד ולתפארת לכן אני עושה עמכם צדקה ומשרה שכינתי עליכם.
וזהו מאמר המדרש לא לרעתכם נתתי לכם ברכות וקללות כלומר אחר אשר הטוב לא יעדר מעושי הטוב והרע לא יעדר מעושי הרע רק הקב"ה בחמלתו עלינו להצילנו מדין שלמעלה הקיל עלינו שיהיה לנו מנוס עם הדין שלמטה, א"כ לא בא הכתוב להחמיר רק להקל עלינו, וזהו מאמר מגיד דבריו ליעקב מלת דבריו הוא מוסב על עסקיו יתברך ועל המועצות והנדיבות שהתנדב הקב"ה להתחסד עם ישראל לגלות מסתורים שלו למטה כי יש ויש למעלה, עין רואה כו', ויש שמה כסאות למשפט, ובחמלתו עלינו היתה עצתו הנדיבה להזדרז למטה אל החקים והמשפטים ואז אם יש דין למטה אין דין למעלה, אבל לא עשה כן לכל גוי, היינו ומשפטים בל ידעום כי מנע מהם הידיעה הזאת, לכן אמר בל ידעום כי לא מנע מהם רק הידיעה אבל לא המשפט כי לא נמנע הדין מהם כי בהכרח יגיע הרע אל עושה הרע, ולא מנע אותם מעצם המשפט כ"א מן הידיעה טרם יגיע עליהם הרעה לכן – הללויה, כי גבר עלינו חסדו ונפלינו מכל העם אשר על פני האדמה. והבן: