מסורה: לחמנו, ד' במסורה. כי לחמנו הם (י"ד, ט') זה לחמנו חם הצטידנו אותו מבתינו ביום צאתנו (יהושע ט', י"ב) בנפשנו נביא לחמנו (איכה ה', ט') לחמנו נאכל שמלתנו נלבש רק יקרא שמך עלינו (ישעיה ד', א').

באור הדברים, דע כי בימים הראשונים עת נגע אלינו השוד והשבר, ונפלה העטרה מעל ראשנו, ונשרף בית מקדשנו ואנחנו נתפזרנו בין העמים אז היה דוה לבנו רצח בעצמותינו והיינו מתמרמרים מאד על ההפסד הגדול שהפסדנו כמאמר וזכרתם שם את דרכיכם ואת כל עלילותיכם אשר נטמאתם בם ונקוטותם בפניכם בכל רעותיכם אשר עשיתם (יחזקאל כ', מ"ג) וכמאמר כי מי יחמול עליך ירושלים ומי ינוד לך (ירמיה ט"ו, ה') ושתים רעות שהיינו מתאוננים עליהם, א'. המעלה הגדולה אשר ירדנו מעליה, ב'. פחד הגלות והפזור בין זרים כמאמר הצילה מחרב נפשי גו' (תהלים כ"ב, כ"א). אבל עתה בעוה"ר הלא יש בינינו אנשים מסוג שהיו בשלשת ימי אפלה שאוהבים הפזור לאמר כי רק על ידם תבוא אליהם מחייתם וכל פרנסת ביתם, ורק על ידם יחיו ומה להם עוד אל נחלת ה' ארץ הקדושה, מה להם עוד אל ציון וירושלים. אבל ע"ז נשיב להם אמרים משל לבן מלך עשה נאצות בעיני אביו עד כי שלחו מעל פניו ויגרשהו מביתו, והיה הנער נע ונד עד כי עמד לשרת אצל כפרי אחד בעד אגורת כסף ופתותי לחם, והיה עובד אותו באמונה וגם הכפרי נתן לו לחם חקו דבר יום ביומו, לימים נתגלגל על הכפרי הזה עלילות דברים והעלוהו לגרדום לידון, נתעורר הנער הזה ויאמר אני אלך להשתדל בעד הצלתו, וילך אל אביו המלך לבקש על הכפרי ולהפך בזכותו, האב בראותו את פני בנו בכה במר נפש מאוד ואמר בני בני מה ראית על ככה להשתדל בעד כפרי זה, השיב ואמר כי כל מחייתי אך מידו היא, מפתו אוכל מכוסו אשתה, ויאמר לו אביו אוי לך בני יקירי וכי אתה גם אתה יש לך לדאוג דאגת פרנסה זכור נא השלחן אשר הגלית ממנו הלא כל עריכת שלחנך היה מלא דשן כל מיני מעדנים וכל פרי מגדים, כלום חסר בבית המלך ואתה אם תתן לבך להטיב דרכך ותשוב הלא אלי תשוב, ולמי כל חמדת אביך הלא לך הוא שמור.

הנמשל כי אנחנו מתפללים על ברכה ושפע הצלחה שתתרבה בעולם למען אשר יגיע אלינו התמצית עכ"פ מעט מן מעט. וע"ז בא המאמר שלפנינו להעיר אותנו לאמר ואתם אל תיראו את עם הארץ ולא יעלה על לבבכם לאמר כי לחמנו הם הלא יותר ראוי לכם להשתדל לבקש רחמים על בנין בית המקדש כי שם צוה ה' את הברכה וחיים, שם כל צינורי השפע ולחם שמים. וזהו - זה לחמנו חם הצטידנו אותו מבתינו מוסב על לחם הפנים שהיה חם ביום הלקחו מעל השלחן הטהור. ומה גם כאשר יתבונן האדם בסבת פרנסתו הלא עיניו יראו כי כלו עברה וזעם ויאכל רק לחם מגואל ע"י הסגת גבול וע"י גזל ושבועות שקר ומאזני מרמה כמאמר ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגוים גו' (יחזקאל ד', י"ג) וזהו בנפשנו נביא לחמנו. ולכן ראוי אלינו עם ה' לייחד כל תפלותינו לבוא לחסות בצל כנפי אבינו מעולם יתברך שמו, וזהו לחמנו נאכל ושמלתנו נלבש רק יקרא שמך עלינו והוא מוסר השכל:

ובמקהלות נשאתי ע"ז משל אחר יתומים היה להם נחלה גדולה חדרים הרבה תחתים שנים שלישים, והיה דר בה אחד במשכנתא והמה היו מתגוררים בית איש זר, לימים נפלה דליקה בעיר התחילו להתאמץ בהצלת הבית שהיו מתגוררים בו, אמר להם חכם אחד מה לכם לעמול על נחלת איש זר, איככה תעזבו כבודכם איככה תשכחו כי עליכם לעמול בהצלת נחלת אבותיכם כי נחלת עולם היא לכם.

הנמשל כי טוב טוב לנו לשפוך דמעותינו לבקש רחמים על אחוזתנו איך לזרים נהפכה נחלתנו:

עודי מדבר בזה נמתיק מאמר ידו פרש צר על כל מחמדיה כי ראתה גוים באו מקדשה אשר צוותה לא יבואו בקהל לך (איכה א', י'). משל לגנב שהיה שתום העין ועשה גניבות גדולות, וישאלוהו לאמר הגד נא איככה תשלח ידך לקחת דבר, הלא עליך לפחוד ולדאוג אולי תבוא במקום רואים והרואים כאשר יראו כי תשלח ידך לקחת הלא יפצעו את מוחך, ויען ויאמר דעו כי אני גנב מפורסם וכל בני העיר יודעים שמי וזכרי גם עולל ויונק, ובבואי אל הבית כולם עונים אחרי הנה הגנב הסגי נהור הנה הגנב, ובהכרח אצא במר נפש ולא אוכל לעשות דבר, אכן בבואי אל בית ואין קול ואין קשב באין ספק אין איש מאנשי הבית שם בבית, ואז ידי רב לי לקחת כאשר אוכל שאת.

הנמשל כי לכאורה יפלא על טיטוס ואחוזת מרעיו איככה מלאו לבם לשלוח יד בכלי בית המקדש, איך לא פחדו מפחד השם השוכן בבית הזה, כי באש ה' נשפט, אכן כבר הוכיח במופת ממה שהיה יכולת בידו לגשת ולכנוס אל היכל ה', אשר האזהרה היתה בהפלגה כ"כ על המתועבים בעיני ה' שלא יבואו בקהל ה' והוא הלא נכנס ובא אל היכל ה' בעצמו, וזהו - ידו פרש צר על כל מחמדיה, ואיך לא היה מתפחד ואיך לקח דבר ולא ירא לנפשו פן יפגענו בדבר ובכל מכה, על זה משיב ואמר יען כי ראתה גוים באו מקדשה, מזה היה לו הוכחה כי אין האיש בביתו, כי אם היה האיש יתברך בביתו איככה גוים באו מקדשה, ואיככה היו יכולים ליכנס הלא האזהרה היתה גדולה כל כך עד כי צוית לא יבואו בקהל לך, ומכש"כ לבוא לבהמ"ק, ועתה גם לבהמ"ק באו א"כ מזה יבחן כי אין האיש בביתו ולכן מלאו לבבם לקחת וידו פרש צר על כל מחמדיה: