במדרש: ר' אחא הגדול פתח יבש חציר נבל ציץ ודבר אלהינו יקום לעולם (ישעיה מ', ח') למה הדבר דומה למלך שהיה לו אוהב אמר לו לך עמי ואני נותן לך מתנה, הלך עמו ומת, אמר המלך לבנו של אוהבו אע"פ שמת אביך אין אני חוזר מן המתנה שאמרתי לו בוא וטול אתה, כך הקב"ה אמר לאברהם לך לך מארצך הבטיח לו שיתן לו מתנה כו', אמר לו הקב"ה למשה אע"פ שהתניתי עם האבות ליתן להם את הארץ ומתו איני חוזר בי אלא ודבר אלהינו יקום לעולם (פרשה ט"ז, ג').

הדברים כפשוטם הם רחוקים מאד ומצוה לקרבם שיהיה כוונת המאמר להורות על כל חפצי העוה"ז שהמה מהבל יחד וכמאמר הנזכר קול אומר קרא ואמר מה אקרא כל הבשר חציר וכל חסדו כציץ השדה יבש חציר נבל ציץ גו' (ישעיה מ', ו') ואין שיור רק התורה הזאת שעליה יסוב מאמר ודבר אלהינו יקום לעולם וממילא יהיה נשמע ומובן שהקב"ה קיים הבטחתו:

ונקדים לבאר מאמרם ז"ל במדרש (סוף פ' מטות): בני ראובן ובני גד עשו את העיקר טפל ואת הטפל עיקר שחבבו את ממונם יותר מן הנפשות שהם אומרים למשה גדרות צאן נבנה למקננו ואחר כך וערים לטפנו וכו' אמר להם הקב"ה אתם חיבבתם את ממונכם יותר מן הנפשות חייכם אין בו ברכה, עליהם נאמר נחלה מבוהלת בראשונה ואחריתה לא תבורך (משלי כ', כ"א) וכן הוא אומר אל תיגע להעשיר מבינתך חדל (שם כ"ג, ד') ואיזהו עשיר השמח בחלקו שנאמר יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך (תהילים קכ"ח, ב') (פרשה כ"ב, ט'). הנה מאמר נחלה מבוהלת בראשונה דרשו ז"ל על בני ראובן ובני גד שמיהרו את עצמם ובקשו חלקם קודם כיבוש ארץ ישראל ולכן אחריתם לא תבורך כי גלו תחלה קודם לעשרת השבטים.

ועילת הדבר שבקשו חלקם בעבר הירדן רמזו חז"ל (בראשית רבה ע"ב) וילך ראובן בימי קציר חטים הדא הוא דכתיב חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה (משלי כ"ב, ו') שאח"כ אמרו בני ראובן יותן את הארץ הזאת לעבדיך גו'. והבאור בזה כי הנה על מאמר וימצא דודאים הביאו ז"ל שם כמה דעות מה הם הדודאים ומסיים שם בין לדברי אלו בין לדברי אלו הכל מודים שלא הביא אלא מן ההפקר והרחיק עצמו מן הגזל. והנה המדה הזאת זרחה בבניו כי מה שבקשו בניו נחלה זאת מעבר לירדן בעבור כי אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל (ב"ק ע"ט, ב') ואליהם היה מקנה רב לכן אמרו הארץ אשר הכה ה' לפני עדת ישראל ארץ מקנה היא, ומתרגם ארעא דכשר למקנה היינו שמותר לגדל שמה מקנה, וגם כי בימים האלה עוד לא גזרו אין מגדלין בהמה דקה בא"י עכ"ז הם גזרו על עצמם שלא לגדל בא"י. לכן יפה דרשו על ראובן מאמר חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה שאחר כך אמרו בניו יותן את הארץ הזאת לעבדיך לאחוזה. ואם הדבר כן ראוי להשכיל ולדעת למה גינה אותם שלמה המלך ע"ה כ"כ שאמר עליהם נחלה מבוהלת בראשונה גו' הלא שבח גדול הוא להם כי חשבו איך להתרחק מן הגזל. אבל הגנות הוא על ההתחלה כי החלק הזה בחרו להם ע"י המקנה רב שהיה להם ולמה בחרו שיהיה בחלקם מקנה הצאן כל כך כי הלא כבר נאמר שהיתה החלוקה ע"פ גדוליהם כמאמר ויקחו את כל השלל ואת כל המלקוח באדם ובבהמה ויביאו אל משה ואל אלעזר הכהן גו' (לקמן ל"א, י"ב) הגיד הכתוב את שבחם שלא לקחו לעצמם כפי בחירתם כל מאומה וא"כ מאין היה לבני ראובן ובני גד מקנה רב יותר מכלם ובע"כ שהם עשו חליפים עם כל העדה ולא רצו לקחת מן הזהב וכסף לא חח ונזם ושארי תכשיטין ובחרו רק בצאן, לכן היה להם מקנה רב כל כך. וכי תאמר גם בזה הורו מעלתם הגדולה כי מאסו במותרות וחמדות המדומיות ובחרו בדבר שחיי האדם תלויין בהם כמאמר החכם ע"ה ידוע תדע פני צאנך שית לבך לעדרים גו' כבשים ללבושך גו' (משלי כ"ז, כ"ג) וא"כ אין מהראוי לגנות אותם על דבר המקנה. לזה אמר שלמה המלך ע"ה אם היה אמת שהחליטו בלבבם למאוס לעולם בכל החמודות ושלא לבקש מותרות להסתפק רק בדברים הכרחיים ודאי ראויים הם לשבח גדול, אבל לא כן הדברים כ"א זה יצא ראשונה היינו כי תחלה ראו למלאות כליהם בדברים הכרחיים, ובמלאת ספקם בדברים הכרחיים יבקשו גם מותרות. זהו שאמר שלמה ע"ה אמת כי בחרו בנחלת הסיפוק אבל שתהיה ראשונה לא שימאסו במותרות לעולם, וזהו נחלה מבוהלת בראשונה ר"ל נחלה זאת מיהרו את עצמם שתהיה אצליהם ראשונה ואח"כ יפנו את עצמם אל שארי נחלות, לכן ואחריתה לא תבורך:

וענין הג' פסוקים שהביא המדרש על זה נחלה מבוהלת בראשונה גו', אל תיגע להעשיר מבינתך חדל, יגיע כפיך כי תאכל גו' הנה לדעתי המאמרים האלה באו ללמד לאדם דעת שיהיה בכל דרכיו משכיל ושלא יסלף דרכו לרדוף להשיג שלל החמודות המדומיות. ומאמר נחלה מבוהלת בראשונה בא להורות שכל הבהלות אשר האדם נבהל ונחפז להשיג ושמחתו בדברים שהשיג כי החליט בלבו כי לולא יגיעתו לא היה משיגו ולולא שקידתו היה הדבר נעדר ממנו, ושקר הוא כי לא חידש מאומה כ"א צידד להקדימו בזמן כי כבר נאמר יום יום יעמס לנו (תהלים ס"ח, כ') כמו שראינו בענין המן שהיה יורד יום יום וזה צדד ביגיעתו וזעת אפו להכניס לביתו פרנסת ימים כבירים אין לו בזה כ"א ההקדמה בזמן, וזהו נחלה מבוהלת בראשונה לא יותר:

המאמר השני אל תיגע להעשיר מבינתך חדל. באור זה על דרך מאמר בני אם תקח אמרי ומצותי תצפון אתך גו' כי אם לבינה תקרא לתבונה תתן קולך אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה' גו' (משלי ב', א'-ד'). והיא תוכחת מגולה אל האדם להוכיחו במישור כי הנה זאת תורת האדם כל תורה שאין עמה מלאכה כו' כי האדם צריך לעמול על ב' ענינים להשיג צרכי הגוף וצרכי הנפש, ושני אלה אפשר לאדם להתנהג בהם באחד מב' אופנים אם לתת לשניהם רק די ספוקם לבד לצרכי הגוף יראה להכין לו רק לחם חקו ההכרחי לבד ולנפשו יראה גם כן רק לחם חקה מה שלא יספיק לה בלעדו כמו להתפלל שחרית וערבית, וכענין שאמרו חז"ל אפילו לא קרא אדם אלא קריאת שמע שחרית וערבית קיים לא ימוש ספר התורה גו' (מנחות צ"ט). או למלאות משאלות שניהם בריוח לכלכל הגוף בכל הדברים הערבים, וגם הנפש לא תמלא מהרבות בהונה של תורה גם בדינים הבלתי נוהגים עתה כמו כל תורת כהנים ודיני טומאה וטהרה ושארי מצות התלויות בארץ על כלם ישתדל להשיגם בחפני מדעו. אמנם הלא יש ויש אשר אל צרכי הנפש הוא מסתפק במועט רק להתפלל שחרית וערבית כי זה לו דבר הכרחי אבל לדעת הלכה הלא כאשר תזדמן אצלו שאלה יוכל לשלוח אל הרב המורה והוא יגיד לו ההלכה, אבל בצרכי גופו נהפוך הוא כי הוא שוקד ומתאמץ שיהיו לו כל סוגי מותרות ושיהיה כל טוב הארץ בידו, וכאשר תשאלהו לאמר למה תיגע עצמך להרבות הון כ"כ די לך במועט ההכרחי אחרי כי העיר מלאה עשירים גם מבלעדיך והם יכלכלו אותך כל די מחסורך, הלא יענה ויאמר הלא יותר טוב לפני שאהיה אני העשיר ואכלכל מחסור זולתי משאהיה אני עני ואצפה אל העשירים לחון אותי משלחנם. ובצרכי הנפש הוא מתנהג בהיפך כי בעצמו הוא עני בתורה וכאשר יצטרך להורות שאלה ידרוש מן המורים אשר בעיר.

זה שאמר שלמה המלך ע"ה בני אם תקח אמרי ומצותי תצפון אתך להקשיב לחכמה אזנך גו' כ"א לבינה תקרא ר"ל שיתפלל תמיד על התבונה ועל הדעת ולא יסתפק במעט הדעת אשר יש לו, והמליץ ואמר אם תבקשנה ככסף ר"ל ראה והשתדל לעמול על צרכי הנפש באותו עמל אשר אתה מייגע עצמך על צרכי הגוף שנאמר בו אוהב כסף לא ישבע כסף ולא תהיה כהנת כפונדקית.

וזהו אם תבקשנה ככסף ופה אמר על צרכי הגוף הלא ראוי שיהיה בהיפך אל תיגע להעשיר את אחרים מבינתך חדל כלומר מדוד נא מדת בינתך כמה מן המעט יש בך ואתה מסתפק גם בזה אם כן אין לך להזדרז בצרכי גופך יותר ממה שאתה מזדרז בצרכי נפשך ולמה תיגע להעשיר:

המאמר השלישי יגיע כפיך כי תאכל גו' ר"ל אם רצונך להקים רצון בוראך תהיה ממעט בעסק מהיום על מחר כ"א דבר יום ביומו, ויהיה יגיעך רק על צרכך לאכול עתה. וזהו יגיע כפיך כי תאכל שיהיה לך למאכל שלחנך עתה, אז אשריך וטוב לך (ועי' מה שכתבנו בחלק השני (בשלח) על מאמר הנני ממטיר לכם לחם גו' דבר יום ביומו גו'):

אמנם כל הדברים האלה הבטיח אותנו הנביא ע"ה על העתיד כי אז יפקח ה' עיני עורים ואזני חרשים תפתחנה ובפיו מלא ואמר קול קורא במדבר פנו דרך ה' וכו' ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדו כו' (ישעיה מ', ג'). המליץ על העולם הזה קול קורא במדבר שאינו מקום זריעה אל התורה והמצות שנאמר בהם זרעו לכם לצדקה ואינה מקובלת אל העוסקים בעניני הגופות כמו קרקע המדבר שאינה מקבלת זרע. ועוד קול אומר קרא כל הבשר חציר וכל חסדו כציץ השדה. ורצונו לבאר בשני הקולות האלה שבח התורה ויקר תפארתה שאמר עליה פנו דרך ה' גו' ונגלה כבוד ה' וגו', ב' גנות העוה"ז וייחד לזה מאמר מיוחד כל הבשר חציר גו' יבש חציר נבל ציץ ודבר אלהינו יקום לעולם.

ומעתה נקח דמיון על כל זה לאחד שירד מנכסיו ועקר ממקומו וילך למרחקים ומצא מעבר לים מדינה אשר אנשיה כפראים במדבר לא דעת ולא תבונה בהם להכין איש מחרשתו ולהציב דרבן לזרוע ולעשות פרי תבואה להוציא לחם מן הארץ, וישא את עיניו וירא את הארץ כי היא מלאה אבנים טובות ומרגליות ואין מבין עליהם וכל מחייתם היתה ע"י עוברים ושבים הבאים שמה ומביאים להם תבואות ופירות ומחליפים עמהם על אבני חפץ ועל הזהב והכסף אשר ראו אצליהם, מה עשה האורח הזה לקח לעצמו שדה גדולה מאד וזרע ונטע ועשה וקבץ תבואות ופירות הרבה, והיו מחליפים עמו על זהב ופז רב, ויהי כאשר קרבו ימיו למות אמר אל בניו דעו בני כי יש לי בן מאשתי הראשונה אשר נשאתי במדינת אשכנז ועתה שלחו נא והורידו את אחיכם לפה ותחלקו עמו בירושה אשר אנכי מנחיל אתכם תבואות ופירות וזהב ואבני חפץ, ותתנו לו הברירה שיבחור לעצמו החלק שירצה כי הוא לי בן יקר חכם ואיש דעת ושלם במעלות ומדות. ויעשו הבנים לו כן וישלחו ויביאו את אחיהם והראו לפניו את אשר הוריש להם אביהם מן התבואות ופירות ואבני חפץ ונתנו לו הבחירה שיבחור לעצמו מה שירצה, ויבחר לעצמו האבנים הטובות ומרגליות והם יקחו את התבואות והיה לשחוק בעיניהם כי התבואה היתה בעיניהם חלק היקר והמשובח, והאבנים היה בעיניהם כעפר ויתפלאו מאד על אביהם שאמר להם כי הוא חכם ונבון דעת איה חכמתו ואיה עתה תבונתו כי מאס בטוב ובחר בהבלים, והאיש הזה הלך לביתו מלא את אמתחתו זהב ואבני חפץ לרוב. לימים בא אליהם מלך חכם ולמד דעת את העם והראה להם איך עושים כלי מחרישה עד כי חרשו וזרעו וכל תושבי המדינה התחילו לעסוק בעבודת האדמה ותעש הארץ בר ולחם ומזון הרבה מאד, והיו מוליכים אבנים טובות למדינות אחרות ומכרו ביוקר כראוי לכל אבן ואבן, עד כי תבואות ופירות היה אצלם בזול מאד והאבנים והמרגליות ביוקר גדול, אז אמרו היום הזה ראינו כי צדקו דברי אבינו שאמר על אחינו שהוא חכם ומשכיל מאד ואנחנו חשבנוהו לאויל ומשוגע, הלא עתה עינינו רואות כי את כל יקר ראתה עינו ואלינו השאיר החלק הפחות והזול:

הנמשל כבר ידענו כי חשיבות ארץ ישראל ומעלתה היה לגופות גם לנפשות אל הגוף כי היא ארץ זבת חלב ודבש אבניה ברזל ונחושת לא תחסר כל בה, והחלק הזה הוא רב הכמות ומעט האיכות ואל הנפש מיקר קדושת הארץ כי היא מסוגלת לתורה ולחכמה לקדושה וטהרה לנבואה להשראת שכינה כמאמר כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים (ישעיה ב', ד') והחלק הזה הוא מעט הכמות אצל ההמון ורב האיכות אל החכם ומבין עד אין שיעור. והנה כל הימים אשר בני אדם חומדים תענוגים זמנים והעולם נתון בלבם וזה הוא החלק הטוב והמשובח ודאי כי מעלות הרוחניות והנפשיות המה כאין נגדם ומה גם נגד השלוה וההצלחה שהיתה בימי שלמה המלך ע"ה וע"כ יאמרו ללבבם כי אברהם לא טעם כלום מן הארץ הטובה אשר הנחילו ה' כי מה מן הטוב השיג כי היה מתגורר בה הכנעני אז בארץ ואם כן יפלא על הקב"ה איך לא הקים הבטחתו שהבטיח לו. אבל לעתיד אשר אז האמת יופיע אורו לעיני השמש אשר כל חפצי העוה"ז מאפס ותוהו נחשבו ואין שיור כ"א התורה וענפיה ופארותיה, אז יתברר למפרע כי אאע"ה לקח החלק הטוב והמשובח די והותר, ושום אדם לא זכה לנחול קדושה וחכמה ונבואה כמוהו.

ומעתה המאמר פשוט להבזות חפצי העוה"ז בעיניהם אשר כל הבשר חציר וכל חסדו כציץ השדה וא"כ אין דבר בעולם משובח רק התורה ביקר קדושתה ותפארת מעלתה ודבר אלהינו הוא יקום לעולם כי לא ימוש ספר התורה מפינו כל הימים עד בלתי שמים:

עוד יתכן בזה עם מאמר יהושע וכלב אל כל העדה אך בה' אל תמרודו ואתם אל תיראו את עם הארץ כי לחמנו הם סר צלם מעליהם גו' (י"ד, ט'). דע כי הנבראים אשר בעוה"ז אם אמנם הם הווים ונפסדים ונפסקים מהוי' להפסד עכ"ז ההשפעה השופעת מאת הבורא יתברך היא שופעת בתמידות אם המקבל כלה אבל הנותן נותן. והנביא ע"ה הסביר הענין במשל צח במאמרו הנזכר כל הבשר חציר גו' יבש חציר נבל ציץ כי רוח ה' נשבה בו גו' כי הנה החציר יש לו זמן לקבלת שפע צמיחתו בהיותו לח ורטוב לפני שמש אז הברכה שופעת עליו ובהגיע זמן הפסדו יבש חציר וההשפעה תלך אל החיים אוכלי החציר ומן החי תלך ההשפעה אל המדבר ומן המדבר אל המדבר היותר מעולה כמאמר יכין וצדיק ילבש (איוב כ"ז, י"ז). וזהו יבש חציר נבל ציץ כי רוח ה' נשבה בו ר"ל רוח הצומח וכח שפעתו שהיה בו עד הנה עתה רוח ה' נשבה בו בבשר. אבל דע והבן כי אצל הבשר לא תעמוד השפע על מצב נכון כיתד במקום נאמן כי גם מן המדבר תלך ההשפעה ממדרגה למדרגה היותר מעולה, וזהו אכן חציר העם, כי גם העם רק בבחינת חציר אצל האיש המעולה. וזהו שהקדים תחלה כל הבשר חציר אין להם רק מדרגת חציר לפני הצדיק לכן השלים ואמר יבש חציר נבל ציץ ודבר אלהינו יקום לעולם כי אצל הצדיק תעמוד ההשפעה באין הפסק לעולם.

ומעתה יפה השיבו יהושע וכלב אל המרגלים שאמרו כי חזק הוא ממנו וכמו שנתבאר למעלה אל תקרי ממנו אלא ממנו, כלומר שאין גבורתם טבעיית מלידה מבטן רק השגתיית למעלה מן הטבע. לזה אמרו יהושע וכלב אל תשימו לבבכם אל הפלגת ההשפעה אשר היתה להם עד הנה כי היתה למענכם, כמו ההשפעה אל הצומח שיהיה מזון אל החי והמדבר. וזהו כי לחמנו הם אינם נגדנו רק בבחינת לחם כי סר מהם כח השפע וזהו סר צלם מעליהם, וה' אתנו כלומר ההשפעה עברה מהם ואלינו באה.

הם הם דברי המשל של ר' אחא הגדול אע"פ שמת אביך אין אני חוזר מן המתנה שאמרתי לו בוא וטול אתה, כך הקב"ה אמר לאברהם שיתן לו מתנה ואע"פ שמתו האבות איני חוזר בו, אלא ודבר אלהינו יקום לעולם. לומר אם המקבל לא קיבל אבל הנותן נותן והשפיע אל כנען כדרך השפע השופעת אל החציר להיות למאכל לתת לטוב לפני אלהים: