ויאמר ה' ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו כי ידעתי את מכאוביו (ג', י').

הנה מלות אשר במצרים נראה מיותרות לכאורה כי מה לו לסמן היכן הם, וביותר ראוי לשים לב על כפלי הדברים (פעמים ושלש) במלות שונות ראה ראיתי, ואת צעקתם שמעתי, כי ידעתי כו'.

ונקדים לבאר מאמר המשורר שמעי בת וראי והטי אזנך (תהלים מ"ה, י"א), הנה הכתוב הכפיל שמושי החושים: שמעי, וראי, שהוא לכאורה ללא צורך. אבל יתבאר הדבר בהזכיר מאמר החכם אוזן שומעת ועין רואה, ה' עשה גם שניהם (משלי כ', י"ב), באור הדבר כי הנה בשנתבונן בהחושים אשר באדם הנה חוש הראות הוא סבה לראות דבר הסמוך והקרוב, וחוש השמע משמש על דבר הבלתי אפשר לראותו עין בעין והוא נבדל ומרוחק אם במקום ואם בזמן, והנה הדבר הזה יקבל האדם מן השמיעה מאוזן לאוזן ממי שראה אותו בעיניו. וכי תאמר אשר אל הדבר שתוכל לראותו בעיניך השמיעה היא ללא צורך, אל תאמר כן כי באין מנוס יקרה את האדם שיצטרך לשמש בשני החושים גם יחד. כי הנה בבוא אליך דבר הנראה לעין כל כי אך טוב הוא מתחלתו ועד סופו אין במגורו רע לא בנראה ולא בנסתר הנה אז יספיק לך ראיית העין לבד, לא כן בהזדמן דבר הנראה לעין שהוא טוב אבל סופו רעה מוחלטת, או להיפך או שיהיה סתרו בלתי מתדמה אל הנגלה ממנו אז לא יספיק לך ראיית העין מבלעדי שמיעת האוזן אל אשר יגידו לך היודעים והמכירים אמתת הדבר הזה על פי חכמתם ובינתם. וזהו שהחליט החכם ע"ה אזן שומעת ועין רואה ה' עשה גם שניהם כלומר העינים לראות והאזנים לשמוע בראם אלהים שישמשו שניהם גם יחד.

ודע כי עיקר הכלל הזה אמר שלמה על דרכי התורה ומשפט עבודת האדם והיישרתו כי כבר החליט ואמר יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות (שם י"ד, י"ב). כי בלכת האדם אחר ישרת עיניו הלא בקל ישגה ויראה און ולא יתבונן, כי כל דרך איש ישר בעיניו. וזהו שיעץ הכתוב ואמר שמעי בת מקודם אל המורים בעם, ואחר כך וראי כי אחר אשר ישמעו אזניך תחלה מפי המורים הכללים האמתיים המקובלים אז גם עיניך יראו יביטו היושר האמתי ולא תשגה בזרות.¹ ואולי אל הכוונה הזאת הקדים גם כן שלמה המלך ע"ה שמיעת האוזן אל ראיית העין ואמר אוזן שומעת ועין רואה כו'. וזהו הרמוז במדרשם ז"ל (אסתר פרשה ז', ט') וירא המן כו', אמר ר' איבו תחשכנה עיניהם של רשעים מראות לפי שמראית עיניהם של רשעים מורידות אותם לגיהנם כו', אבל מראית עיניהם של צדיקים מעלה אותן למעלת העליונים הדא הוא דכתיב וישא עיניו וירא (בראשית י"ח, ב'). הכוונה כי הרשעים הולכים בלתי אחר מראית עיניהם ותור לבבם על כן שגו ברואה לא כן הצדיקים נושאים עיניהם להתבונן תכלית אושר כל דבר מתחלתו עד אחריתו וזהו וישא עיניו וירא.

footnotes: ¹ ועל דרך זה יתבארו דברי הכתובים וירא בלעם כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל כו' נאם בלעם בנו בער ונאם הגבר שתם העין נאם שומע אמרי אל אשר מחזה שדי יחזה נופל וגלוי עינים (במדבר כ"ד, א'-ג'). אשר לדעתי היתה כוונתו בזה להשיב אל בלק שהעלהו ראש הפעור למען העיר עליהם חימה ויהיה מקום אל הקללות לחול עליהם אולם בלעם יורה על עצמו שאין בחינת הבחנת ראייתו מספקת לעמוד על אמתת האומה ותכונת סגולתה ולשקול בפלס עין בחינתו כי המה ראויים לקללה ח"ו. וכדי שלא יאמר בלק א"כ איך אתה מבחין לצד זה ואיך ישיאך לבך לברך אותם אם אינך מבין תכונתם, לזה אמר נאם שומע אמרי אל אשר מחזה שדי יחזה כלומר לא שיערתי ע"י עין בחינתי לדונם לפי ראות עיני אבל הקשבתי ואשמע אמרי אל שלומד זכות והתנצלות על ישראל ואח"כ שבתי וראיתי בם ע"כ הרבה זכות מצאו לפני. וזהו הצעת הכתובים ותהי עליו רוח אלהים וישא משלו ויאמר נאם בלעם בנו בער כיוון בזה להגיד לבלק כי עין השגתו סוגרת ומסוגרת מלבוא עד תכלית תכונת האומה וזהו ונאם הגבר שתם העין בלתי אני הגבר השומע אמרי אל ואחר אשא מחזה שדי יחזה או אז נופל וגלוי עינים כלומר נפקחו עיני לראות תכונת הדבר עד תכליתו. וזהו שאמר הלאה נופל וגלוי עינים אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב כלומר גם הנה אני רואה אותם לא כמו שהם עתה אבל עיני נשואות להביט למרחוק כמה יתרומם קרנם בכבוד לזמן העתיד והחל לספר קצת מזה ואמר דרך כוכב מיעקב וקם שבט כו':

והנה עתה נבוא אל הענין כי אם תראה אחד מכה רעהו מכה רבה הנה הכאב והצער מורגש ונראה לעינים, אמנם אם תהיה המכה קלה רק היא מפחות הערך והמוכה הוא גדול הערך הנה אז כאב המכה בלתי מוחשת כל כך אל העין כמו שהיא נשמעת מפי המוכה שהוא צועק בקול אוי לי אשר נבל כזה ירים ידו עלי וישלוט בי לרע לי. ולפעמים יהיה אשר גם המוכה אינו מכיר יקרת ערכו כמו שמכירים אותו אחרים מהזקנים וכדומה מהיודעים ערך משפחתו הרמה. הם הם ירגישו צערו יותר, וכענין מליצת רז"ל הכל לפי המבייש והמתבייש. והנה כל השלשה בחינות אלו כלל הקב"ה במאמר הזה, א'. ראה ראיתי את עני עמי כו', רוצה לאמר כאב הצרות עצמן, השני. ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו אשר תעלולים כאלה ימשלו בם וכדי בושה וכלימה וגם מלבד מה שהם מכירים את עצמם הנה אנכי מכיר אותם יותר ויותר וזהו כי ידעתי את מכאוביו:

עוד יתכן בזה בהקדים מאמר המשורר ע"ה כאיל תערוג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלוקים, צמאה נפשי, מתי אבוא ואראה פני אלהים (תהילים מ"ב, ב'-ג'). דע כי השואלים רפואה מאת הרופא יזדמנו בשני פנים אם שהחולה יוכל להראות בעצמו לפני הרופא ויגיד לו את חליו, או שהחולה בעצמו לא יוכל ללכת אל הרופא רק יכתוב לו את ענין מחלהו על הגליון והרופא ישלח לו על ידי זה הסמים המפיקים מזור ורפואת תעלה. אמנם יש הבדל גדול בשני אלה כי לפעמים החולה בעצמו לבו בל עמו להבחין תכונת מחלהו ואינו יודע אמתת הדבר המעיק אותו, הנה השני ההוא לא יפעול מאומה בדברי האגרת בהיות שאלתו חלוף ממה שהוא צריך לשאול ואולי ישלח לו הרופא עוד דבר המתנגד לתועלתו. לא כן האיש הבא בעצמו לפני הרופאה הנה הרופא יראה בעיניו ולבבו יבין מהות מחסורו אשר יחסר לו ויושיע לו במה שראוי אליו.

וזהו ממש מאמר צמאה נפשי לאלהים כו',¹ מתי אבוא ואראה פני אלהים. לומר כי בזמן גלותנו גם כי אנחנו שולחים אגרות קול תפלה וקול תחנה למעון קדשו אל השמים עם כל זה הרבה יש לדאוג עליהם כי צרות לבבנו הרחיבו כל כך עד שאנחנו נעדרים ידיעת תכלית רעתנו והבחנת מחסורנו. לכן יפה שאל ואמר צמאה נפשי כו', מתי אבוא ואראה בעצמי פני אלהים אשר אל תכלית כל דבר הוא חוקר והוא יודע ברעתי מה הוא לי.

footnotes: ¹ וזהו ממש מאמר צמאה נפשי והוא הרצון ג"כ במאמר אלי אלי למה עזבתני רחוק מישועתי דברי שאגתי (תהילים כ"ב, ב') והוא כי כהיום שאנחנו נעדרים ההכרה האמתית במחסורנו וכל משאלותינו עוד המה עניינים מתנגדים אל שלמותנו ע"כ על ה' לשכון כבוד בארצנו להשגיח במחסורנו כביכול ע"י ראות עיניו, וע"ד שאמר שוב נא הבט משמים וראה ופקוד כו'. וזהו אלי אלי למה עזבתני ר"ל למה נהיה נעזבים ורחוקים מאור פניך ה', וכי תאמר הלא בידינו לשלוח אגרות היינו להשמיע קול שאלתנו ושועתנו, לזה אמר רחוק מישועתי דברי שאגתי כלומר הלא אנכי שואל מה שהוא רחוק מישועתי והמתנגד לתועלתי:

וזהו גם כן מליצת הכתוב הטה אלהי אזנך ושמע אבל עוד פקח עיניך וראה כו' (דניאל ט', י"ח). ולך נא וראה כמה תפלות שהעתיר דוד המלך ע"ה וכלם בלשון קול שמע ה' קולי אקרא, קולי אל ה' ואצעקה, וזולתם, ועוד המליץ ואמר אמרי האזינה ה' בינה הגיגי (תהילים ה', ב') רצה בזה כי בהיות ישראל בלתי מבחינים במר נפשם תכלית העצמיים המעיקים לפרוט אותם בפיהם ובשפתותיהם רק צועקים מכאב לב לכן שאל על דרך כלל שמע ה' קולי אקרא, כלומר מה שאני מרים קולי לצעוק. וזהו אמרי האזינה ה' אבל עוד בינה הגיגי יתר על שאלתי.

וזהו ראה ראיתי את עני עמי¹ אשר במצרים כי שם על ידי קוצר רוחם מעבודה הקשה והפלגת השיעבוד לא ידעו כמו כן עיקר מחסורם ולא היה מי מהם מכיר רוע קלקולם (בלתי יתברך בעצמו כמאמר וירא אלהים כו'). וזהו ראה ראיתי את עני עמי רצה לומר אשר על הענוי הזה אין מבין בהם לזעוק עליהם, ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו כלומר מה שצועקים על מכאובים שהשיגו מלוחציהם. ויען כי הנגישה זאת אין בה ענין נסתר והבלתי מוחש אמר בה שמעתי לא כן העוני הנזכר לעיל בהיות עניינה בלתי מוחש ואין בה משמיע צעקה אמר בה בלשון ראיה. ואמר עוד כי ידעתי את מכאוביו להפליג ענין צעקתם אשר באין ספק משבר רוח יילילו כי נוגשיהם נגעו בם עד הנפש, וזהו כי ידעתי כו', ר"ל מכבר מאז התחיל הגלות רבים מכאובים להם ולא נשמע צעקה כזאת כי אם היום לכן הנה עתה עת בא העת לפקוד אותם וזהו ואת צעקתם שמעתי כו', כי ידעתי כו', ועיין מה שכתוב מזה פרשת וירא (בבאור מאמר זעקת סדום ועמורה כי רבה כו'). וימתקו הדברים:

footnotes: ¹ וזהו ראה ראיתי את עני עמי... והוא ג"כ מאמר ה' בעזך ישמח מלך ובישועתך מה יגל מאוד תאות לבו נתת לו וארשת שפתיו בל מנעת סלה (תהלים כ"א). סיפר בזה חסדי ה' בשתים, א' שהוא נותן לאיש כפי ארשת שפתיו היינו מה שהוא שואל בפיו, הב' את הנשאר בקרב לבו ולא זכר על לשונו מפאת קוצר הבחנתו בתכונת רעת הדבר וזהו תאות לבו כו' וארשת שפתיו כו', ולהמתיק הדברים יותר נבאר ג"כ מאמר זה עני קרא וה' שמע מכל צרותיו הושיעו (שם ל"ד) גם מאמר ומה שאלתך וינתן לך ומה בקשתך כו' (אסתר ה') הנה הכפיל הכתוב וחילק הדבר לב' עשיות, והוא מובן עם מה שכתבנו בקול יעקב (אסתר ז') במהות גדרי השאלה והבקשה, ושם נאמר כי גדר השאלה הוא חפץ השואל שמפרש בשפתיו כי אין החפץ ההוא תכלית מבוקשו רק שעל ידו ישיג מבוקשו, ובקשה יסוב על תכלית המכון המושג מהשאלה כמו תינוק שואל מאביו פרוטה לקנות בה מגדנות הנה השאלה היא הפרוטה, והבקשה (היינו התכלית המכוון) הם המגדנות, והאמנם כי יש ביד האב למלאות בקשתו מבלעדי שאלתו היינו לתת לו תיכף מגדנות עכ"ז מצד אהבת בנו יקיים שניהם כי יתן לו כסף כפי מה ששאל וכי יתן לו בקשתו ר"ל התכלית המכוון, וזהו כפל מאמר מה שאלתך וינתן לך ומה בקשתך כו' ותעש, כלומר כי את כל חפצך אמלא גם השאלה גם הבקשה, וזהו תאות לבו נתת לו מוסב על תכלית הבקשה וחפץ הלב וארשת שפתיו בל מנעת כו' מדבר מחלקי האמצעיים שעל ידיהם ישיג מבוקשו והם מה שהוא מפרש בשפתיו, וזהו ג"כ זה עני קרא וה' שמע ומכל צרותיו הושיעו וזהו ג"כ רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע כו':