Ohel Ya'akov on Torah, Shmini
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מדרש (שם בסמוך): אמר ר' יודן כל אותן שבע שנים שבנה שלמה בית המקדש לא שתה בהן יין, כיון שבנאו ונשא בתיה בת פרעה אותו הלילה שתה יין, והיה שם שתי בלוזמאות אחת שמחה לבנין בית המקדש, ואחת שמחה לבת פרעה, אמר הקב"ה של מי אקבל של אלו או של אלו, באותה שעה עלה על דעתו להחריב את ירושלים הדא הוא דכתיב כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת (ירמי' ל"ב, ל"א) א"ר הלל בר הילני כזה שהוא עובר במקום המטונף ועוקם חוטמו (פרשה י"ב, ה').
ומה מאד ראוי להבין מאמר הקב"ה של מי אקבל של אלו או של אלו! גם מהצורך להבין עניני המשל שהביאו כזה שהוא עובר במקום המטונף ועוקם חוטמו.
ולבוא אל הבאור נזכיר תחלה מאמר הנביא ע"ה הנה ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני, התשכח אשה עולה כו' הן על כפים חקותיך כו' (ישעיה מ"ט, י"ד) התבונן בחכמת המשל הזה להעיר אותנו ולהביננו כי זכרון ישראל לפניו יתברך הוא ענין תמידי לא מקרי, לא כמי שמחוקק דבר להיות לו לזכרון והחקיקה היא על האברים שאין תשמישן תדיר אז גם הזכרון הוא דבר שאינו תדיר. לזה אמר הן על כפים חקותיך וחומותיך נגדי תמיד באין העלם גם רגע. כי ההבדל בין כל הנבראים ובין העם בחר לנחלה לו כי האף אמנם לא ברא יתברך דבר אחד לבטלה עכ"ז פעולתם רק בזמן ידוע ובמקום ידוע, כמו כלי תשמיש אשר בבית שכל אחד ישתמש אך בזמן הצורך אליו וכמה ימים יעברו עליו אשר לא ביד יקחוהו עד עת בוא דברו הראוי להשתמש בו. לא כן הלב כי תנועתו לעולם אשר ע"ז אמרו ז"ל צדיקים לבם מסור בידם (ב"ר ל"ד) וזה יסוב על כח המחשבה שהוא אב וראשון אל התאוני והכעסני ובהעדר המחשבה לא יצויר מציאות התאוה והכעס.
ובאברים הנראים יהיה נראה פעולת הידים יותר בתמידות מכל שארי אברי הגוף עד שכבר נוכל להמשיל פעולת כל הנבראים אל פעולת שאר האברים ופעולת עם הנבחר אל פעולת הידים שאין שום טלטול בלעדם, עד שאמר עליהם משה רבינו ע"ה במליצתו הטהורה כלה שמים וארץ ואח"כ תכלה אותם וכבר אמרו ז"ל אין טובה באה לעולם אלא בשביל ישראל (יבמות ס"ג, א'). וכפי פעולתם התמידית כן עלית זכרונם לפני הפועל הטוב המשפיע העליון ב"ה ג"כ תמידיי, וכבר מלתי אמורה (בחלק ראשון פרשת חיי) על מאמר וישקול אברהם לעפרון (ועל מאמר ויהי כי יראו המילדות את האלהים ויעש להם בתים) ובמדרש: כהונה ולויה מיוכבד בצלאל ממרים (שמות רבה א). הנה הפליגו ז"ל שהיה לבצלאל זכות גדול למעלה ראש, ועילת הדבר כי בצלאל זכה להיות לו יד ושם במלאכת בית קדשו יתברך וידיו עשו משכן ה' וכליו להשרות בו שכינתו, וע"כ כל אימת שיעלה זכרון הבית לפניו יתברך גם זכרון בצלאל יעלה לטוב ע"ש.
ומה יפה אף נעים ספרו ז"ל על בלעם שאמר אל יתרו איתן מושבך, ואמרו במדרש (שמות רבה כ"ז) מי הושיבך אצל איתני עולם משל לצפור שברח מן הצייד וישב על איקונין של דוכס אמר הצייד למקום יפה ברחת. ולכאורה מאי שנא יתרו מכל שארי הגרים ומה משל האיקונין פה, אבל לפי דברינו המשל דומה ממש אל הנמשל כי הוא נתגייר בזמן שנתנה התורה לישראל והיה מטיב לישראל במעמדם כמאמר והיית לנו לעינים (במדבר י', ל"א) והימים האלה נזכרים תמיד לפניו יתברך כמאמר ואנכי לא אשכחך (ישעיה מ"ט, ט"ו) א"כ בזכירת ישראל יהיה נזכר גם הוא עמהם תמיד, וזהו שהמשילו איתן מושבך כצפור שברח וישב על איקונין של דוכס:
ואולי זהו מה שאמרו ז"ל אמרה (כנסת ישראל) רבש"ע הואיל ואין שכחה לפני כסא כבודך שמא לא תשכח לי מעשה עגל אמר לה גם אלה תשכחנה אמרה לפניו הואיל ויש שכחה לפני כסא כבודך שמא תשכח לי ג"כ מעשה סיני אמר לה ואנכי לא אשכחך (ברכות ל"ב, ב'). כי הנה על מעשה עגל אמרו ז"ל עלובה כלה מזנה מתוך חופתה (שבת פ"ח, ב') היינו כי לולא הזמן היקר וגדולת תפארתו בקבלת התורה לא היה חטא העגל גדול כ"כ כי הרבה פעמים חטאו חטאים היותר כבדים כמו עגלות שעשה ירבעם, ומה שנאמר ביחזקאל מן התועבות והנאצות הגדולות ולא חרה עליהם אף ה' כמו בעגל. זה שאמר הנביא ע"ה זית רענן יפה פרי תואר קרא ה' שמך לקול המולה גדולה הצית אש עליה ורעו דליותיו (ירמיה י"א, ט"ז). וכמאמר: נפש כי תחטא כו' זה שאמר הכתוב מקום המשפט שמה הרשע מקום שנעשה מדת הדין במעשה העגל שם ויגוף ה' את העם ורוח הקודש צווחת ואומרת מקום הצדק שמה הרשע מקום שהצדקתים וקראתים אלהות שנאמר אני אמרתי אלהים אתם שמה הרשיעו ועשו את העגל (ויקרא רבה פרשה ד', א' בשינוי לשון). והוא ממש כמו שכתבנו כי כמו אשר בהזדמן דבר נכבד בזמן יקר יהיה הדבר נרשם ונחקק לטוב בסבת זכרון הזמן כן בהיפך בהזדמן ענין רע בעת יקר הנה יוקר הזמן ומעלתו יהיה סבה להפליג הרע יותר גדול מאד מאשר הוא.
וזהו מאמר וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם (שמות ל"ב, ל"ד) כלומר כי אחר כל הפיוסים גילה יתברך למשה גודל הסבה אל זכרון חטא העגל והוא מסבת וביום פקדי כו' כי הימים האלה נזכרים ונעשים בתמידות, כמאמר ואנכי לא אשכחך. וזהו מאמר כנסת ישראל הואיל ויש שכחה לפניך בע"כ תשכח גם זכירת מתן תורה, מדאגה פן מתוך שבחה תבוא לידי גנותה, לכן הבטיח יתברך להתחסד עמנו בחסד כפול ומכופל לומר כי גם אלה תשכחנה ואנכי לא אשכחך. והבן.¹
footnotes: ¹ ובזה אני מבין מאמר המגיד וירא את ענינו זו פרישות דרך ארץ כמה שנאמר וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים. ובהשקפה ראשונה לא ידענו איככה נרמז במאמר זה פרישות דרך ארץ, אבל לדברינו הדברים מבוארים מאד, כי המכבד את השר בדבר שהוא משתמש בו תדיר יהיה זכרונו בלב השר זכרון תמיד, ולהיפך מי שמזיק ושובר לו כלי שהוא משתמש בה כפי שמושה כן זכרונה לפניו בכל עת בוא דבר שמושה יפקוד אותה ואת אשר הפסיד אותה. כן פרעה הרשע למשל אם היה מבטל את ישראל מאיזה מעלה אשר במעלות העבודה לפני ה' כמו אם היה מבטל אותם מתפלה היה זכרון קלקלתו בא למעלה בעת הקבוע אל הרנה ואל התפלה היה הקב"ה זוכר פעולתו הרעה, וכן בכל המעלות אם היה מבטלן היה נזכר קלקולו בעת בוא זמן שמושה. אבל במה שביטל מהם פו"ר כאמרם ז"ל ד' גזרות גזר פרעה עליהם כו' ולא יהיו ישנין בבתיהם למעטן מפו"ר (ש"ר א'), א"כ כל זמן שהיה הקב"ה רואה את אחד מישראל שנולד ע"פ נסים גדולים כמבואר במדרש על מאמר אם תשכבון בין שפתים כו' עד תחת התפוח עוררתיך כו' (שם), היה הקב"ה זוכר רוע מפעליו של הרשע הזה אשר לולא הנס הגדול והחסד הנפלא שנעשה עמו לא היה ישראל זה בעולם, וזה דבר שאין לו הפסק. וזהו - וירא את ענינו זו פרישות דרך ארץ כמה שנאמר וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים, כי בראותו אותם ובהביטו בהם ובפרטיהם ידע ויזכור כל הנסים הנעשה להם אל מציאותם בעולם, אשר בזולת הנסים היה פרעה מונע אותם מן המציאות:
ומעתה נשוב לבאר מאמר הנ"ל כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת כו', ונקדים מאמר כל תלמיד חכם שאין בו דעה נבלה טובה הימנו (ויקרא רבה פרשה ט"ו א') והדבר זר מאד וכי לא מצאו ז"ל משל אחר לדמות את הת"ח שאין בו דעה אלא להשוותו אל הנבלה, אבל בהתבונן מעט הנה דברי חכמינו ז"ל שקולים במאזני החכמה והצדק. דע כמו שהמעלות חלוקות אצל בעליהן ותזדמנה במדריגות מתחלפות יש בעל מעלה שיהיה רשום ונודע רק בין שכניו לא יותר, ואם תגדל מעלתו כן יגדל שמו עד שיהיה נודע גם בחוצות וברחובות קריה, ואם יגדל ויוסיף במעלתו עוד יותר יעשה לו שם בין הגדולים הנודעים גם בארץ מרחקים כן משפט החסרונות יש אשר חסרונו נודע רק לשכניו גרי ביתו וקרוביו, ומי אשר לו חסרון גדול ממנו הנה יהיה נודע ויתגלה רעתו גם בקהל רב. אבל לפעמים יזדמן שישתתף בעל מעלה גדול ויתהלך בעולם עם בעל חסרון אשר הבעל חסרון אין חסרונו גדול כ"כ ועכ"ז יתפרסם גנותו בעולם מסבת השתתפותו עם בעל המעלה הגדולה, כמו אשה רעה היא נודעת רק בין גרי ביתה ובין השכנים אבל בחוצות וברחובות אין מדברים שידברו ממנה, כי יש ויש בין הנשים כאלה וכאלה, אמנם בהזדמן אל האשה הרעה שתהיה משותפת אל בעל מעלה מופלגת, היינו כי יש לה בעל ת"ח גדול ושמעו הולך בכל המדינות, אז גם האשה הזאת תהיה נודעת על פני כל הארץ גם באיים רחוקים, וזה לה מסבת בעלה כי הוא מפורסם גדול בתורתו וחכמתו, והכל מדברים ממנו ומספרים בשבחו ומתוך שבחו יבואו לידי גנותה לאמר אבל אשתו אשה רעה מאד, אשר לולא חשיבות אישה מי היה מדבר ממנה ומי היה יודע אותה.
כן ממש אם יזדמן איזה גנות באדם הדיוט מי ידבר ממנו או מי יספר מגנותו, משא"כ הת"ח שאין בו דעה אם יעשה הוא רעה מן הקטנה שבקטנות יתפרסם רעתו למרחוק, כי כלם מדברים משמע חכמתו ומעלתו, וזה יענה לעומתו הלא עכ"ז שוטה גדול הוא. לכן יפה המליצו ז"ל שנבלה טובה הימנו כי הנבלה אינה מסרחת רק במקומה שהיא לא למרחוק, והת"ח על ידי חכמתו ומעלתו הנודעת במרחקים כזכור מעלתו יזכרו גם גנותו במרחקים:
ומעתה נאמר כי גם ענין החטא אשר חטא שלמה המלך ע"ה אם היה עושה זאת בזמן אחר יוכל להיות שלא היה נזכר אחד מאלף מאשר עתה, רק נזדמן הדבר כי נשא את בת פרעה בעת אשר השלים מלאכת בית המקדש שהיא עת יקר ומעולה מתמיד בזכרונו כמאמרם ז"ל ביום חתונתו זה המשכן וביום שמחת לבו זה בית המקדש (שמות רבה פרשה נ"ב, ה') ובזמן היקר והנכבד הזה היה נטפל לשמוח עם בת פרעה בלילה הזאת. וזהו מאמר היו שם שתי בלוזמאות אחת שמחה לבנין בית המקדש ואחת שמחה לבת פרעה אמר הקב"ה של מי אקבל של אלו או של אלו, באותה שעה עלה על דעתו להחריב את ירושלים הדא הוא דכתיב כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת, כלומר להגדיל חמתי היתה העיר הזאת סבה גדולה. וזהו ממש המשל שאמרו כזה שהוא עובר במקום מטונף ועוקם חוטמו כי ודאי זה העובר אין לו דרך אחר ללכת כ"א לעבור דרך מקום המטונף לכן הוא מעקם חוטמו. והבן: