Ohel Ya'akov on Torah, Shoftim
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מדרש: שופטים ושוטרים תתן לך רבנן אמרי קשה הוא כחו של דין שהוא אחד מרגלי כסא הכבוד מנין צדק ומשפט מכון כסאך חסד ואמת יקדמו פניך (תהילים פ"ט, ט"ו) אמר הקב"ה הואיל וכך עונשו של דין קשה הוו זהירים בו, זה שאמר הכתוב לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם אשר אין לה קצין שוטר ומושל תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה (משלי ו', ו'-ח') מה ראה שלמה ללמד לעצל מן הנמלה רבנן אמרו הנמלה הזו וכו' ואינה חיה אלא ששה חדשים וכל מאכלה אינה אלא חטה ומחצה והיא הולכת ומכנסת בקיץ כל מה שמוצאה חטין ושעורין ועדשים וכו' ראה דרכיה וחכם ראה דרך ארץ שיש בה שהיא בורחת מן הגזל (עיין במדרש באורך) (פרשה ה', ב').
ותכלית כוונת הדברים נראה כי הם ע"ד מאמר הנביא ע"ה הגיד לך אדם מה טוב כו' כי אם עשות משפט ואהבת חסד כו' (מיכה ו', ח'). באור זה כי כבר נתבאר מדבריהם ז"ל אמרת ה' צרופה (תהילים י"ח, ל"א) רב אמר לא נתנו המצות אלא לצרף בהם את הבריות וכי מה איכפת לי' להקב"ה למי ששוחט מן הצואר או מי ששוחט מן העורף כו' (בראשית רבה פרשה מ"ד, א'). וכן נאמר כי פועל אדם ישלם לו כו'. (איוב ל"ד, א') כי החטא הוא העונש העונש הוא החטא כמאמר ותמוגנו ביד עונינו (ישעיה ס"ד, ו'). ממש כמו האוכל סם המות שהוא מזיק טבעיי, לא כאותו שהומת ע"פ שופט שאין מיתתו רק מהסכמת השופט להמיתו אשר לולא הסכמתו לא הומת בחוק הטבע, ורצון השופט וחמתו והסכמתו הוא הממוצע בין העובר ובין העונש. לא כן משפטי התורה הקדושה כי הקב"ה שקד עלינו להצילנו מפח יוקשים, והורה לפנינו דרך החיים ולסור מדרך המות והרע, והנ"מ בזה כי אם היה דבר המשפט בין איש לרעהו כמו לא תגנוב לא תגזול לא תרצח וכדומה, והעונש אל העובר היה משפט הסכמיי לא טבעיי, ובאם דבר המעשה לא היה מזיק לחבירו הנגנב והנגזל לא היה העובר ראוי אל העונש אז נוכל לומר כי כוונת המזהיר את בעל המעשה שלא יעשה זאת מדאגת חסרון אל הנגנב כי חסר יבואנו, וכל הכוונה היתה לטובת המקבל פעולת המעשה, היינו הנגנב והנגזל. אבל אחר שנתבאר כי החטא הוא דבר המזיק בטבע אל נפש העושה אותו, כמו סם המות אל אוכליו, אז תכלית כוונת המזהיר לטובת העושה היינו לשמור ולעצור את הגנב שלא ישחית נפשו, וזהו הגיד לך אדם מה טוב, היינו אני שוקד רק על טובתך והצלת עצמך בטרם אשים לבי לדאוג על חבירך המקבל הפעולה. וזהו שופטים ושוטרים תתן לך.
וזהו מאמר אביך הלא אכל ושתה כו' אז טוב לו דן דין עני ואביון אז טוב לו (ירמיה כ"ב, ט"ו). האחד משל על השני כמו שהאכילה והשתיה היה טוב לו ולא לאחרים כן דן דין עני ואביון טוב לו לעצמו.
וזהו מאמר המדרש הואיל וכך עונשו של דין קשה היינו כי העונש הוא טבעיי כמאמר הוי בוצע בצע רע לביתו (חבקוק ב', ט') כלומר לנפש עצמו, אמנם המופת ע"ז בא בדברי החכמים האלהיים האלה במה שביארו ואמרו זה שאמר הכתוב לך אל נמלה עצל כו' ראה דרכיה וחכם ראה דרך ארץ שיש בה שהיא מרחקת עצמה מן הגזל. וענין המופת בזה כך הוא - כי הנה אם המצא תמצא הדבר אצל נברא מהנבראים הטבעיים שאין בהם דעת ובחירה והשכלה ותראה אשר הנברא ההוא מרחיק עצמו מן הגזל בע"כ יש למעלה מקום לכח נפלא זה וסגולת פעולתו אשר ממנו התחייב טבע הדבר.
ממש כאשר תראה במדינה מין אחד ממיני המציאות ויעלה על לבבך ספק אם המדינה מגדלת אותו המין או הובא ממדינה אחרת, ולא יהיה לך מופת נאמן יותר מזה כאשר תמצא אותו המין אצל מי שאינו סוחר ואין בכחו לעשות מסחר בע"כ תשפוט ותאמר כי טבע המדינה מגדלת מין זה, וההכרעה זאת בעצמה הכריעו חז"ל ואמרו זה שאמר הכתוב לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם, ראה דרך ארץ שיש בה שהיא מרחקת עצמה מן הגזל, כי כבר נתבאר כי האדם הוא עולם קטן כאמרם ז"ל כל מה שיש בעולם יש באדם (אבות דר' נתן ל"א, ג') והוא כולל כחות כל מעשי בראשית רק אצל הנבראים נמזגו הכחות ע"ד פרט, הרחמים בנשר, האכזריות בעורב, הפריצות בתרנגול, הקדושה ביונה, ולעולם לא יחליפו ולא ימירו את טבע תכונתם ולא ישנו את תפקידם. אבל האדם יש בו כחות והפוכי כחות וכלם לצורך מצות התורה, ושיהיה בעל בחירה להשתמש באיזה כח שיבחור וא"כ ממה שהקב"ה נטע כח זה בעולם והוא נמזג בחלקי המציאות בע"כ כל מציאותו בעבור האדם כי האדם הוא המקובץ מכל מעשי בראשית וכולל כל פרטי הנמצאים כמו שהאריכו בזה המחברים ז"ל, ואנחנו כתבנו בזה ג"כ דברים נמרצים (פרשת בראשית) א"כ ראוי אלינו לקיים מאמר מלפנו מבהמות ארץ כו' (איוב ל"ה, י"א). רק ההבדל הוא, מה אשר בבעה"ח הוא טבעיי ראוי שיהיה בהאדם בחיריי, ואם כן לך אל נמלה עצל וראה דרך ארץ שיש בה. והבן: