אשה כי תזריע כו'. מדרש: הדא הוא דכתיב אחור וקדם צרתני (תהילים קל"ט, ה') אמר ר' יוחנן אם זכה אדם נוחל שני עולמות העוה"ז והעוה"ב הדא הוא דכתיב אחור וקדם צרתני, ואם לאו בא ליתן דין וחשבון שנאמר ותשת עלי כפך (פרשה י"ד, א').

הנה ביארו חז"ל אחור וקדם על עוה"ז ועוה"ב, והטעם בזה כי בהתבונן במקרא יש ויש הרבה מקראות אשר בחרו בלשון זה, כי המבקש דבר ורודף אחריו הלא הדבר לפניו כמו ואחר עיני הלך לבי (איוב ל"א, ז') ומי שעוזב דבר והולך ממנו הנה הדבר מאחריו כי השליך אותו אחרי גיוו, כמו ותשלך דברי אחריך (תהלים נ', י"ז) ובמשנה לפניו אינו שכחה ושלאחריו שכחה (פאה פ"ו) וכדומה הרבה. וא"כ יפה ביארו ז"ל מאמר אחור וקדם על ב' העולמות כי דרך השגת עוה"ב הוא רק אחר הבקשה והיגיעה כמאמר בקשו צדק בקשו ענוה (צפניה ב', ג') ונאמר נוצר תאנה יאכל פריה (משלי כ"ז, י"ח). והעוה"ז הוא בהיפך כי כל מה שיתיגע האדם להשיגו עוד יותר יהיה נעזב ממנו, ולהיפך אם ירף ידו ממנו יתקיים בו מאמר חסד ואמת אל יעזבך (משלי ג', ג') כמו שהיה לאברהם אבינו ע"ה ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל (בראשית כ"ד, א'). והבורח מן הכבוד הכבוד רודף אחריו, ולא ללמד על עצמו יצא אלא על הכלל כלו יצא ולכן על דרך כלל נתנו סימן על העוה"ז מן הכבוד.

וזהו אחור וקדם צרתני כי האדם נוצר על דעת כן שיהיו פניו קדמה הוא העוה"ב וישם פניו להשיגו ולהגיעו כמאמר עיניך לנוכח יביטו כו' (משלי ד', כ"ה) ואחור הוא עוה"ז אשר האדם מצוה עליו לעזוב אותו אחריו ולהתרחק ממנו כמאמר אל תפנו אל האלילים (ויקרא י"ט, ד') רק שיהיה עוה"ז אחור מן האדם, ואם זכה אדם נוחל את שניהם העוה"ז והעוה"ב.

עוד יתכן בזה בהקדים מאמר מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו כו' וכבוד והדר תעטרהו תמשילהו במעשי ידיך כל שתה תחת רגליו (תהלים ח', ה'). באור זה כי כבר נתבאר אלינו מסוד חכמי התורה הק' כי כל היקום אשר תחת השמש, וכל הברואים וכל משפחות האדמה הם תלויים במעשה בני אדם, והם עולים ויורדים עמו. כמאמר וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ (בראשית ו', ה') כלומר כי מסבת קלקולו נתקלקלת כל הארץ, וכמו שכתבנו באורך על מקומו עיין שם, וכמאמר ארץ פרי למלחה מרעת יושבי בה (תהלים ק"ז, ל"ד) וכמאמר הנזכר כל שתה תחת רגליו. וחז"ל אמרו בספר הזוהר (מקץ קצ"ה ב') על מאמר גם את העולם נתן בלבם כל עלמא וכל עובדין דעלמא לאו אינון אלא בלבהון דבני אדם דאמשיכו עובדין טבין כו'. וזה היה כללות מעשה המשכן והמקדש אשר נאמר עליו וזה שער השמים כי בו היינו ממשיכים השפע החיים והברכה על כל הנבראים.¹

footnotes: ¹ וזה היה כללות מעשה המשכן וחז"ל אמרו (בילקוט פקודי) אמר להם יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו. הנה בקש שיהי' נועם ד' היינו השפעה הטובה אשר עיני כל כללות הבריאה צופות אליה יהי' הנועם הזה עלינו ומסור בידנו, אבל התפלל תחלה ומעשה ידינו כוננה עלינו שלא נרע לעצמנו כי האדם עם כל יקר תפארת גדולתו הוא עלול יותר להפסיד מכל שארי הנבראים. וכמו שתמצא ברז"ל (אבות דר"נ ט"ז) אבל בוא וראה בגדי או בטלה כיון שהוא רואה את הבאר הוא נרתע לאחוריו, לכן התפלל תחלה - ומעשה ידינו כוננה עלינו שלא נרע לעצמנו, ואז - ומעשה ידינו כוננהו את הנועם הכללי הנזכר, ועיין בפתיחת הספר:

וזה מאמר אתה בחרתנו מכל העמים כו' לא שהכוונה להתפאר במה שלא בחר בהזולת רק בנו, כי אין זה תפארת לאדם להתפאר ע"י גנות חבירו. אבל הכוונה על דרך שר הגובה מס מתושבי עירו שלא יגבה מהם המס מכל אחד לבדו אבל יעשה ממונה על המס אחד או שנים אשר הם ישתדלו בזה לאסוף ולקבץ על יד מכל פרטי התושבים, והוא יבקש רק מיד הפקיד אשר הפקידו עליהם. וזהו אשר בחר בנו מכל עם וכמו שאמר רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עונותיכם (עמוס ג', ב').

ועל אופן זה נברא האדם מוכלל ומעוטר בחכמה ודעת להחכים ולהדריך את כלם כמאמר נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הים כו' (בראשית א', כ"ו) אשר מסבתו יהיה שלמות הנהגת כל הברואים או בהיפך יהיו יורדים בו, כי זאת לבד שלא ייטיב אותם אבל עוד זאת לו שיקלקל עצמו מהם ומהמונם בקחתו מהם ובהשתתפותו עמהם אל מה שאינו מוכרח לחיות נפשו. לכן אמר יתברך אל אדם כי שמעת לקול אשתך ותאכל מן העץ אשר צויתיך והזהרתיך להזהיר גם את אחרים שלא יאכלו ממנו ולא זאת לבד שלא תקנת להם אבל עוד קלקלת גם לעצמך, לכן ארורה האדמה בעבורך, שלא תקלקל אותך וכמו שכתבנו באורך בפרשת בראשית.

וזהו מה אנוש כי תזכרנו התפלא מאד על הפלגת חשיבות האדם בעיניו יתברך עד כי גם זאת בעיני יפלא, מה אנוש כי תבחר אותו להזהיר אותו משפטיך הטובים מה הוא ומה חייו אדם להבל דמה ואתה בטובך הגדלת חסדך עליו כי תזכרנו. ועוד לו גם זאת ובן אדם כי תפקדנו כי עשית אותו פקיד ונגיד על כל צבאות הבריאה וכבוד והדר תעטרהו עד כי כל שתה תחת רגליו. והנביא ע"ה ביאר עוד יותר נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגוים והלכו עמים רבים כו' ויורנו מדרכיו (ישעיה ב', ב') והוראת מאמר נכון יהיה כו' על שלמות כוונת הבעל מלאכה כאשר נשלמה פעולת מלאכתו נכון כאשר היה עם לבבו, וכל עוד שאינו רואה הפעולה השלמה הנה מלאכתו חסרה כי עד עתה עוד לא בא העולם אל המדרגה המעולה הזאת שהבטיח הנביא ע"ה כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים (ישעיה י"א, ט') ועוד לא נתמלא רצון הבורא יתברך מבריאת העולם כאמרם ז"ל (במדרש אחרי) כביכול הקב"ה לא שמח בעולמו שמח ה' במעשיו אינו אומר אלא ישמח עתיד הוא לשמוח כו'.

עוד תשוב תראה כי כמו שאמרנו על הכלל כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו מכל צבאות הבריאה, כן אנחנו בינינו יש נבחרים שהם סגולת כל חמדת בית ישראל כמו משה רבינו ע"ה, שמואל ע"ה, זה שאמרו חז"ל אטו יראה מילתא זוטרתא היא, אין לגבי משה מלתא זוטרתא היא (ברכות ל"ג) ור"ל אצל משה כי באמת היראה היא דבר גדול מאד ועכ"ז בדורו של משה היה נקל להשיג היראה ע"י יראתו וקדושתו של משה כי היו מושפעים ומקבלים ממנו וממדרגתו.

ואני בהיותי בווילנא אצל מורי הוא רבינו הקדוש הגאון החסיד רבינו אליהו מווילנא זי"ע שאלתי את פיו לאמר איזה דרך יבוא השפע ובאיזה אופן ישפיע הצדיק מיראתו גם לבני דורו. השיב לי משל לכלי גדול אשר כלים קטנים סובבים אותו מכל צד ואתה תעמוד ותשפוך אל הכלי גדול בלי הפסק בע"כ כאשר הכלי גדול נתמלא על כל גדותיו אז כל מה שתשפוך עוד יגיע אל הקטנים אשר אצלה, אבל כל עוד אשר היא בעצמה לא נתמלאה כש"כ שלא יגיע אל הסמוכים כל מאומה. וזהו מאמר וצפונך תמלא בטנם ישבעו בנים והניחו יתרם לעולליהם (תהלים י"ז, י"ד) כי הם הסמוכים לו בקרוב יתר מאד וזהו מאמר אשרי איש ירא את ה' במצותיו חפץ מאד (שם קי"ב, א') כלומר יותר מדי אז גבור בארץ יהיה זרעו כי ההשפעה הראשונה אשר תשטוף ותעבור ממנו תגיע לבניו כי המה הראשונים אצלו.¹

footnotes: ¹ אשרי איש ירא את ה' ובגמרא (שבת נ"ו, ב') כל האומר שלמה חטא אינו אלא טועה איני והא כתיב ויהי בעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו כו' ולא היה לבבו שלם עם ה' אלהיו כלבב דוד אביו, ומשני ההיא כדר"נ דר"נ רמי כתיב ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו ללכת אחרי כו' וכתיב ולא היה לבבו שלם כלבב דוד אביו הכי קאמר הטו את לבבו ללכת ולא הלך. ומאמר הכי קאמר הוא קשה מאד כי הוא מורה רק להקטין מעט הענין המדובר מהוראתו הראשונה כאשר הורו בלשונם הזך על שארי הצדיקים שזכרו שם, כמו בני עלי ששהו את קניהן או אצל בני שמואל שהיו יושבים בעריהם ודנין, אבל פה לא נשאר מאומה ממשמעות נשיו הטו את לבבו כי נעקר הפשט לגמרי וא"כ מהו הכי קאמר. אבל הנראה כי הוא על דרך ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו (משלי ט"ז, ז') וזה מבואר במדרש אצל רחל (בראשית רבה ע') אחת היתה ולא נגע בה בריה על שם חונה מלאך ה' סביב ליראיו לסובבים ליראיו כי יש כח ביראת הצדיק לשלוט גם בשכניו (וכמעשה דחמורו של רפב"י) רק בתנאי שיהיה הוא שלם ותמים עם ה' אז אז יקויים בו גם אויביו ישלים אתו, כי שלמותו תהיה סבה להשלים גם אותם. ומעתה יפה אמרו ז"ל שלא היה לבבו שלם עם ה' כלבב דוד אביו כי אלו היה כן היה הוא מטה את נשיו לעזוב את האלילים אשר בידיהן, ועי"כ בהיותו חסר השלימות הנשים הטו אותו, וזהו שספרו ז"ל נשיו הטו את לבבו ללכת ולא הלך אבל עכ"ז כבר יש מופת שלא היה לבבו שלם כלבב דוד אביו, כי אם היה שלם כלבב דוד היה פועל שיהיו נשיו משלימים אתו ולא היו מפתות אותו, א"כ הפתוי וההסתה לבד היא גנותו של שלמה ולא יותר ח"ו ומעתה יפה אמרו הכי קאמר (עי' בגמרא) והבן:

ואם השפע תתפשט ותעבור עוד יותר ישפיע כ"כ עד כי גם דורו יהיה דור ישרים יבורך (מאמר יבורך מוסב על מאמר אשרי איש ירא את ה' כי בעבור זה יהיה מבורך אשר גבור בארץ יהיה זרעו ידורו יהיה דור ישרים) וזה ענין מאמר אכן חלינו הוא נשא כו' והוא מחולל מפשעינו כו' (ישעיה נ"ג, ד') אשר לכאורה איך יהיה קו המשפט לדון אותנו בעון אחרים. ולפי דברינו הדבר מובן מאד כי הדבר תלוי בנו כי אם היינו אנחנו מן העובדים השלמים ליראה את ה' עד בלי די היו גם הם מקבלים מיראתנו כמאמר ויראו ממך כלומר מסבתך.

וזהו מאמר המדרש (ריש רות) ויהי בימי שפוט השופטים (רות א', א') אוי לדור ששפטו את שופטיהם ואוי לדור ששופטיו צריכים להשפט, והוא בנותן טעם למה נהיה כדבר הרעה זה אל השופטים אשר הדור שפטו את שופטיהם, אמר כי זה להם בעבור פחיתותם כי השופטים בעצמם צריכים להשפט וא"כ הם גרמו לעצמם שלא היו ממלאין את כליהם יראה וקדושה עד ישלימו גם בני דורם וכמו שנתבאר בקול יעקב (במקומו) וכמו שנבאר עוד אי"ה (בפרשת נצבים):

ומעתה ג' מדרגות יש בענין הזה, א'. המדרגה הנפלאה אשר ה' אלהינו דורש אותה והבטיח אותנו להגיע עדיה בימים העתידים שתהיה יראתנו גדולה כ"כ עד כי אחר אשר תמלא כלי נפשותנו הנה זרם מים כבירים שוטפים יעברו עוד אל חוץ ממנו עד כי יתקיים מאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים כלומר כמו שהים ומלואו ירומם גליו אל חוץ ממנו. המדרגה הב' בהיות היראה מצומצמת רק לנפשותנו להספיק אל אל חיות ידינו וכל אשר חוץ ממנו ילך חשכים ואין נוגה לו. המדרגה השלישית היא פחותה מאד שלא זרחה שמש היראה רק בהשרידים בעם וראשי העדה ומנהיגיהם ולא מושפע מהם דבר אל ההמון וכש"כ אל המון לאומים והיא מדרגה שאין למטה ממנה.

והמשורר ע"ה דבר בקדשו על כל ג' מדרגות הנ"ל במאמר שלם מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי כו' נגדה נא לכל עמו כו' עד כי גבר עלינו חסדו ואמת ה' לעולם (תהלים קט"ז, י"ב). הנה הוא סופר ומונה המדרגות מלמטה למעלה ונותן תודה על כל אחת ואחת, כי הוא הרועה צאן קדשים מעולם ועד עולם כמאמר קול צמח איש צמח שמו הוא דוד בעצמו מבשר ואומר. וזהו מה אשיב לה' כקובל ואומר הה מה אשיב שולחי דבר כאשר אני על מדרגה פחותה, וכל תגמולוהי עלי לבדו ואין בכחי להשפיע לאחרים, והבטיח את נפשו לאמר כי כאשר יזכה לבוא למדרגה להשפיע לכל עדתו נדריו ישא ויבוא ביתו יתברך בעולות, וזהו נדרי לה' אשלם כאשר אזכה נגדה נא לכל עמו. ואח"כ היה כמבשר ואומר כי עוד ימים יבואו וימצו ישתו גם כל המון לאומים ממקור טובו ואמתו, וזהו - הללו את ה' כל גוים שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו כ"כ בתגבורת עד שיהיה ואמת ה' לעולם כולו.

ומעתה נבוא אל באור המאמר בנושא חדושנו אחור וקדם צרתני¹ זכה אדם נוחל ב' עולמות לא זכה כו'. אבל נקדים עוד מאמר אין חיה שולטת באדם עד שנדמה לו כבהמה שנאמר אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו (תהילים מ"ט, י"ג) (שבת קנ"א, ב').

footnotes: ¹ ובגמרא אחור למעשה בראשית וקודם לפורעניות, פורעניות דמאי אילימא פורעניות דנחש והא תניא ר' אומר בגדולה מתחילין מן הגדול ובקללה מתחילין מן הקטן בתחלה נתקלל הנחש ואח"כ נתקללה חוה ולבסוף נתקלל אדם אלא למבול דכתיב וימח את כל היקום מאדם עד בהמה ברישא אדם והדר בהמה (ברכות ס"א). ויש להתעורר בזה א'. מה זאת להם לחז"ל לחקור פורעניות דמאי האמר סתם והכל בכלל. ב'. מה הביא תניא ר' אומר אם בקרא בהדיא כתיב קללת הנחש תחלה עי' מהרש"א שהתעורר ע"ז. ומ"ש דאם היה קושית הגמרא ממקראות לבד הייתי אומר אין מוקדם ומאוחר בתורה הוא דחוק מאד כי מי מכריח אותנו ע"ז ג'. כי מעתה הלא קשו קראי אהדדי כי בקללת הנחש התחיל מן הקטן ובמבול כתיב בהיפך מאדם עד בהמה. ויתכן בזה לומר כי במבול חטא האדם יותר מן הבהמה כמאמר אם אדם חטא בהמה מה חטאה אבל הנחש הוא היה המתחיל בחטא זה כי הוא היה המסית. אך לפ"ז יקשה מה הוכיח רבי מהנחש דבקללה מתחילין מן הקטן דלמא שאני התם כי הוא חטא יותר ויש לומר דדייק מדכתיב בקרא כי תחלה הוכיח את האדם ואח"כ את חוה ואח"כ את הנחש ובקללה התחיל מהנחש יקשה ממ"נ אם הנחש חטא יותר היה ראוי ג"כ להוכיחו תחלה, כמו אחד יש לו ג' בנים אחד יושב ולומד רק מבטל למודו ב' שעות ביום, הב' הוא עז פנים לא ישא פנים לזקן, הג' לא יפתח פיו גם להתפלל, וכאשר יאבה האב להוכיחם ודאי כי את הגרוע והפחות שבהם יוכיח תחלה, כן וכן היה ראוי להוכיח תחלה את הנחש, אם לא כי האדם חטא יותר מחוה וחוה יותר מהנחש, כי האדם יציר כפיו של הקב"ה יותר נוח לו שלא יחטא, וחוה נבראת רק ממנו, והנחש בא ממקום טמא שורש הרע, כמבואר ליודעים הוא עלול יותר לחטא, ומה גם לפי דברי חז"ל כי לא היה להם לשמוע אל דברי הנחש מטעם כי דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין, וחוה עכ"פ לא אכלה מן העץ תיכף רק עד אחר כמה טענות שהיה לה עם הנחש כמבואר במקראות, אבל אדם בו נאמר ותתן גם לאישה עמה ויאכל, מורה שלא טען עמה כל מאומה נגדה. הנה לפניך כי חטא האדם יותר מחטא חוה, ושל חוה יותר מחטא נחש, א"כ היה ראוי לקלל גם את האדם תחילה. ומזה הוכיח רבי דבקללה מתחילין מן הקטן ר"ל בתחלה מיד בעת התווכחו עמו קללו מיד, ואח"כ נתקללה חוה היינו לא בעת התווכחו יתברך עמה רק אח"כ, ולבסוף נתקלל אדם ר"ל ג"כ אחר זמן התווכחו עמו. רק עתה הנה חזרה הקושיא מדוע במבול כתיב מאדם עד בהמה, ואין לומר כי האדם חטא יותר הלא גם במעשה הנחש חטא האדם יותר ועכ"ז נתקלל הנחש תחלה. אמנם יש לומר כי במבול שמתו כלם טוב היה לו לאדם למות תחלה כדי שלא יראה גודל הפורעניות כאמרם ז"ל אין פורעניות בא לעולם אלא בזמן שיש רשעים בעולם ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים אמר אביי טיבותא היא לגבייהו דכתיב כי מפני הרעה נאסף הצדיק (ישעיה נ"ז, א'), פי' רש"י ז"ל שלא יראה בהרעה (בבא קמא ס'). או על דרך שאמרו על מאמר יאכלמו כקש הרשעים נתייסרו זמן רב במים טרם נשקעו, והטובים כעופרת ומתו מיד, כן במבול שכל העולם היו מתים במים אם לא ימותו בני אדם תחלה היה להם צער יותר, אבל במעשה הנחש לא מתו רק נתקללו לא שייך זה אבל בהיפך יותר טוב לאדם מה שנתאחר מן הקללה וא"כ רבי כי אמר בקללה מתחילין מן הקטן היינו דומיא דנחש בקללה ולא במיתה. ומעתה יפה חקר ואמר וקדם לפורעניות פורעניות דמאי, ר"ל באיזה מין פורעניות אי כמו בנחש קללה ולא מיתה הא תני רבי בקללה מתחילין מן הצד הקטן דבתחלה נתקלל הנחש. ובלא תני רבי הייתי אומר דשאני התם דהנחש היה עיקר בחטא זה כי הוא המסית והמדיח אבל ע"י רבי מוכח שפיר כמו שבארנו, ומשני אלא פורעניות דמבול ר"ל כאותו מין הפורעניות כמו שהיה במבול היינו מיתה שהיה טובה לאדם וכנ"ל, ודו"ק:

וראוי לבאר מלת נמשל איככה ישמש הכתוב במלה זאת על הנדרס מן החיה, יותר מהצודק היה שיאמר נדרס או נטרף, אם לא כי יש במאמר זה כוונה אחרת בטעם מספיק על דבר ההזדמנות שתהיה חיה שולטת בהאדם שהוא נגד חק הבריאה שנאמר ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ (בראשית ט', ב'). והוא על דרך מאמר רז"ל במדרש הצדיקים לבם ברשותם הרשעים הם ברשות לבם (פ' נח) ר"ל כי האדם כולל ב' חלקים גוף מלמטה ונשמה מלמעלה, הצדיקים נשמתם ושכלם הוא המושל בהם ומנהיג אותם אחר עצתו א"כ הנשמה מושלת על כל חלקי הגוף, והרשעים בהיפך. והצדיק בצדקתו לא זאת לבד כי ישלוט על גופו אבל גם על כל חלקי הבריאה כמאמר מושל באדם צדיק מושל יראת אלהים (שמואל ב' כ"ג, ג') וזה כלל כי אם תראה חברת אנשים רבים עכ"ז המה מתנהגים רק ע"פ המושל.

ונמתיק הענין במשל לב' מלכים נלחמים זה עם זה למשל מדין ומואב עומדים מחנה מול מחנה, מערכה לקראת מערכה, ומשפט הלוחמים כי ישלחו בלילה מארב היינו שר חמשים עם חמשיו הולך על הדרכים סביב אולי יפגע בשונאיו וילכדהו בחרמו, וכאשר יפגע באנשי מחנהו לא יעשה לו כל מאומה, פעם הלכו מארב מדיינים ופגעו במואבים ועמדו עליהם להרוג אותם צעק אחד מהם ואמר אל תשלחו בי יד כי ממדין אני רק עתה אני עבד אצל מואב, אמר לו מה לי לתת לב על מולדתך שהוא מבית מדין אחר כי עתה עובד את שונאי נפשי ומחוייב אתה לעשות אך דבר פקודתם, ובודאי לזר תחשבני אם היית פוגע בי הלא את דמי שפכת ארצה וא"כ כמוני כמוך להרוג אותך.

הנמשל החיה מופקדת מחק הבריאה שיהיה מורא האדם עליה והנ"מ כאשר תפגע החיה באיש צדיק מושל אשר ממשלתו היא בנשמתו הטהורה שהיא שלטת על כל חלקי הבריאה אם כן גם על החיה תעלה ממשלתה, לא כן אם האדם לא הגיע למדרגה להיות מושל והוא רק נמשל היינו משועבד אל התאוה השולטת והמושלת עליו אז כל הברואים שלטים עליו כמאמר והיה כל מוצאי יהרגני, וגם החיה תשלוט בו, והאדם לא יוכל לטעון ולומר הלא אדם אנכי כי החיה אמריה תאמר מה לי בזה כי אתה אדם הלא כבר פשטת את כתנתך כתונת הפסים והורדת עדיך מעליך להיות אורח לחברה עם מעשה הבהמה והחיה אז המשפט שתמשול החיה בו. וזהו נמשל - היינו אם הנפש נמשל מן הגוף המושל עליה אז משפטו כמשפט הגוף שהוא מתולדתו כחומר הבהמה וצורתה, לכן נדמה אל החיה ג"כ כבהמה, והבן:

והנה רז"ל אמרו (אבות דר"נ פרק כ"א) שינה של שחרית כיצד מלמד שלא יישן אדם עד שיעבור זמן ק"ש שאם ישן עד שיעבור זמן ק"ש נמצא בטל מן התורה כל היום שנא' הדלת תסוב על צירה ועצל על מטתו (משלי כ"ו, י"ד). ואנחנו לא ידענו ענין המשל מה הוראתו ורמיזתו בהנמשל וכי לא מצא שלמה המלך ע"ה דבר המתהפך כ"א דלת, גם דברי המאמר בעצמם אם אינם רק להורות כי עבר זמן ק"ש לא חידש מאומה בבאור מוציאין את האדם מן העולם.

אבל לדעתי הנה חז"ל במאמרם זה באו להודיענו שורש הבטלה והפסדו כי מעוטו מחזיק המרובה כ"א היינו משכימים ומתפללין הלא נמצא יחל לבבנו ליראה את ה' הנכבד ולעבוד אותו בכל לב בכל עתות היום. כי האדם כאשר יעמוד בבקר יתן בלבו יראת ה' ראשית דעת, ויבלה שעה או שתים בעבודה, מה מאד יקל עליו עבודת כל היום כי צדק לפניו יהלך ולדרך הזה ישים פעמיו כל היום, ובהיפך אם כאשר יקום ממטתו יתחיל את היום בעניני עוה"ז אח"כ ילך שובב בדרך לבו כל היום כל עתיו ורגעיו והעמידה ממטתו היא תלויה במשכבו. כמו שכתבו חכמי האמת ע"ה כ"א ישן אדם מדברי תורה וקדושה נשמתו תעלה למעלה בהיכלי הצדיקים וקולטת מלמעלה רוח טהרה ובבואה אל הגוף תקיצהו תפרוש כנפיה תקחהו ותאמר לו קום נא הנה קול דודי דופק פתחי לי אחותי כו', ואז הגוף מתעורר ומתמלא נעימות עוז ותעצומות, לא כן הסרוחים על מטתם, ואם כן כאשר יקיים האיש הישראלי בשכבך ובקומך קרוב שיטיב מעשיו כל היום.¹

footnotes: ¹ ומה יפה אף נעים רמז המשורר ע"ה על הדברים האלה במאמר שלם און יחשוב על משכבו יתיצב על דרך לא טוב רע לא ימאס (תהלים ל"ו, ה'). ר"ל כי זה דרך הרשע אשר בשכבו על מטתו יסדר לו ברעיוניו את אשר יעשה למחר בקומו מן משכבו מן הנאצות והתועבות, ובדרך הזה יבלה אח"כ את כל היום, וזהו און יחשוב על משכבו, ובקומו בבוקר יתיצב על דרך לא טוב, ואח"כ רע לא ימאס כל היום:

כלל הדברים כי אם אמנם מצוה עלינו להגות בתורה כל היום תמיד הנה חכמנו ז"ל בחרו להם בחכמתם הטהורה כל נתח טוב וערב, אשר לתורה לתורה, ואשר לעבודה לעבודה, עד שמצאנו ברז"ל (ברכות ה') אבא בנימין היה כל ימיו מצטער שתהיה תפלתו סמוך למטתו כדי לקרב השומר אל הנשמר. כי זאת תורת האדם לקרוא ק"ש בזמנה ושתהיה התפלה בזמנה הראוי ותיכף סמוך למטתו יזדרז לעבודת אלהיו כמשפט העבד הנאמן להשכים ולהעריב ולמהר את עצמו בזריזות נפלאה לקרוא ק"ש ולהתפלל ואז יקל עליו אח"כ עבודת כל היום.

וכי תאמר איככה נדע את הדבר הזה כי העבודה אשר על האדם בכל עתות היום תלוים בב' זמנים אלה בשכבך ובקומך, בוא נא אחי וראה כי רז"ל בחכמתם הטהורה ותבונתם הרחבה דלה דלו זאת מבאר מים עמוקים מדברי שלמה המלך ע"ה שאמר הדלת תסוב על צירה ועצל על מטתו (משלי כ"ד, י"ד). כי הנה כאשר נשא עין להביט על המזוזות אשר השער והדלתות קבועות בהם הנה הדלת הולך וסובב על ב' הצירים אשר יתד אחד קבוע למטה ויתד אחד קבוע למעלה ועל ידי ב' הקצוות האלה תהיה תנועת כל הדלת לארכה ולרחבה, וזה כל גבורת הדלתות ותנועתם רק מן ההתחלה והגמר הנה מזה תוכל להאמין גודל כח המתחיל והגומר. וזהו כמו שהדלת תסוב על צירה לבד כן העצל על מטתו איך יתנהג בשכבו על מטתו, ואיך יתנהג בקומו ממטתו, על ב' הצירים האלה יהפוך ידו כל היום ג"כ, וא"כ יפה אמרו שאם יישן אדם עד שיעבור זמן ק"ש נמצא בטל מן התורה כל היום שנאמר הדלת תסוב על צירה כו'. זה שהתפאר יתברך ואמר אני הוא אני ראשון אף אני אחרון (ישעיה מ"ח, י"ב) כלומר הבט נא אל המתחיל ואל הגומר מי הוא אז תדע ובחנת מי הוא המלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך, כי הוא יתברך בהיותו ראשון ואחרון הוא הוא המסבב את הכל. וזאת תפארת האדם שנאמר בו נעשה אדם בצלמנו כדמותנו כי חלק לו יתברך חלק יקר כזה שיהיה הוא מובחר הברואים סגולת כל הנמצאים שיהיה הוא המסבב והמניע כל חלקי הברואים אם להרע או להטיב, כמאמר הזוהר הנ"ל גם את העולם נתן בלבם כל עלמא וכל עובדין דעלמא לאו אינון אלא בלבהון דבני אדם דאמשיכו עובדין טבין כו' ולכן היתה בריאתו ג"כ בתחלת הבריאה ובסוף הבריאה. וזהו אחור וקדם צרתני כי מצד הגוף הוא אחור למעשה בראשית ומצד הנשמה הוא קדם גם למעשה יום ראשון (עיין במדרש בסמוך) ולכן אם האדם זכה נוחל שתי עולמות העוה"ז והעוה"ב כו', והבן:

עוד באור על מאמר זה תמצא בפרשת בראשית (על מאמר נעשה אדם) ע"ש: