Ohel Ya'akov on Torah, Tazria
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ובסמוך: הדא הוא דכתיב אשא דעי למרחוק ולפועלי אתן צדק (איוב ל"ו, ב') א"ר מאיר הלשון הזה משמש שתי לשונות לשון שירה על שבחן של צדיקים לשון דבור על מפלתן של רשעים למרחוק על הרחוקים שנתקרבו אמר ר' נתן מחשבין לשמו של אברהם אבינו אותו שבא מרחוק.
להבין זה נקדים מאמרם ז"ל (בילקוט תהלים צ"ב): להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות (תהילים צ"ב, ג') מי גרם להם לישראל לבוא לידי שמחה, זו האמונה שהאמינו בהעוה"ז שכלו לילות. והמאמר חסר ביאור ואיככה יתייחס ענין זה למזמור שיר ליום השבת!
אמנם דע כי האף אמנם מצות שבת כבדה על האדם לשמור את יום השבת ככל חקותיו ומשפטיו, עכ"ז לא תוהו צוה אותנו בוראנו יתברך לשמור את יום השבת כי מאחר שצוה אותנו על שמירתו בע"כ כי אפשר ביד האדם לשמרו כמאמר לא נפלאת היא ממך כו' (דברים ל', י"א) ונאמר עמי מה עשיתי לך ומה הלאתיך ענה בי (מיכה ו', ג'). בלתי כי צריך האדם להקדים לעצמו ב' הקדמות, א'. לדעת ולהאמין כי הטוב וההצלחה בעושר וקנינים לא יגיענו בסבת יגיעתו ושקידתו ורדיפתו אחריהם כ"א מחסד ה' עליו, ואין מעצור לה' מהושיע ברב עסק או מעט. וכאשר יקבע האדם זאת בנפשו ויאמין בה אמונת אומן יבחר לנפשו המנוחה הרבה יותר מן העבודה כ"א חפץ בו ה' להצליחו תבוא אליו הברכה ותשיגהו גם מבלעדי יגיעתו כמאמר ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה (משלי י', כ"ב). ורז"ל דרשו מאמר זה (ב"ר י"א) על יום השבת כי זאת בחינת השבת להמשיך ברכה אל השומר אותו כראוי, ובזולת התנאי הזה וההקדמה הזאת לא תשקוט ולא תנוח נפש האדם ביום הנכבד הזה, אחר כי בדעתו ומחשבתו כי הברכה תלויה במעשיו ובפועל ידיו ובשבת ידיו אסורות מעשות מו"מ וכל עבודת מלאכה. התנאי הב' כי האדם ראוי הוא שיתאמת אצלו כי העולם ומלואו הבל הבלים אין בהם ממש והמה זרים אצלו כנכריות נחשבים לו, לא ישיג מהם כל מאומה כמאמר ערום יצאתי מבטן אמי וערום אשוב שמה (איוב א', כ"א). וכאשר יתאמת זאת בלבו יהיה במדרגת יוצאי מצרים שהיתה הביזה אצליהם למשא כאמרם ז"ל על וישאלום בע"כ דישראל, ואז יערב לו יום השבת, ותערב לנפשו המנוחה, ויתאוה ליום שכלו שבת ויגיע למדרגה עד כי תהיה לו היגיעה ליגיעת בשר והמנוחה למנוחה שלמה אשר הקדוש ב"ה רוצה בה.¹
footnotes: ¹ ואולי כי לבעבור זה דברו הנביאים ע"ה ב' מצות שבת וצדקה והמה סמוכים בדבריהם זל"ז כמו כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כו' אשרי אנוש יעשה זאת כו' שומר שבת מחללו (ישעיה נ"ו, א'-ב') ואמר עוד הלא פרוס לרעב לחמך כו' אם תשיב משבת רגלך כו' (שם נ"ח, ז'-י"ג) והטעם כי ב' מצות אלו רק סבה אחת להם המשלמת אותם:
וזהו מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' ולזמר וכו' כלומר גם כי רחוק מן הנפש לזמר לשיר ולשמוח על המנוחה ושביתה ממלאכה עכ"ז טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון כי אין חסר בזה רק ב' הקדמות. א'. להגיד בבקר חסדך ר"ל שיתאמת לאדם אשר כל ברכתו ושפעתו אינה מכחו ועוצם ידו ולא מסבת רוב עבודתו רק חסד ה' עליו כל היום, וזאת ראוי לו להגיד בבקר השכם וזהו להגיד בבקר חסדך וחסד ה' ישפיע לו ברכה בלא עצב. ב'. ואמונתך בלילות, ובביאור בדברי הילקוט האמונה שהאמינו בהעוה"ז שכלו לילות ואינו רק הבל אין בו מועיל.
וזאת ראוי לאדם להאמין גם בטרם יסכים עמו השכל ואחר כך גם לבבו יבין האמת וזהו מאמר עדות ה' נאמנה (תהלים י"ט, ח') ר"ל מתחלה מוכרח אתה להאמין במה שיאמרו לך שרי התורה והתעודה כי העוה"ז הבל, ואח"כ מחכימת פתי - תזכה להבין האמת, אבל אם לא תאמין בתחלה לא יעלה בידך דבר בינה. הוא שאמרו זובח תודה יכבדנני (תהילים נ', כ"ג) יכבדני אינו אומר אלא יכבדנני בעוה"ז ובעוה"ב (ויקרא רבה ט', ב'). ועם דרכנו נוכל לתת טעם מספיק על ענין מאמרם ז"ל כל הנביאים כלם לא התנבאו אלא לימות המשיח אבל עוה"ב עין לא ראתה (סנהדרין נ"ט) וכבר התעוררו ע"ז רבים חקרי לב אשר בקשה נפשם להבין טעם התעלמות גמול עולם הבא עד שנאמר עליו עין לא ראתה, גם אנחנו דברנו בזה דברים נמרצים בספר המדות (בעשירי משער הבטחון), וכפי הענין נאמר עתה כי הערכת והפלגת דבר מדבר יהיה על ב' פנים או שהאחד גרוע מחבירו ופחות ממנו, או שהאחד מעולה מאד. למשל אם תבוא אל חנות ושם סחורה אינה מופלגת בחשיבות וגם אין לה חסרון, וחנות אחת מוכרת סחורה מלאה חסרונות, ודאי ראוי לקנות אותה שאין בה חסרון. ולפעמים יזדמן שיהיה להשני סחורה מעולה מאד כלולה בהוד ויופי, אז ג"כ ראוי לקנות את המעולה מפני רוב חשיבותה גם כי הסחורה אשר בחנות הראשונה היא סחורה טובה אין בה שום חסרון, אבל המעלות והשלמות אשר בהסחורה השניה אין לה לכן ראוי לקנות הסחורה השניה לסבת רוב שלמותה וחין ערכה, ובע"כ מחוייב הסוחר להעיר ולעורר את לב הקונה להגיד לו היתרון העצום אשר בסחורתו ולשבח לפניו מעלותיה, כי לולא כן למה לא יקנה מסחורה הראשונה שאין בה שום דבר מהחסרונות. אבל אם לאחד סחורה גרועה ופחותה עד מאד מלאה חסרונות ואל השני בהיפך סחורה מעולה כלולה בכל המעלות א"כ יזכה השני הזה מב' צדדים שיקנה הקונה רק אצלו, והתבונן כו הוא אין מהצורך לו לשבח סחורתו בפני הקונה ולהציע לו חשבון מעלותיה כי הלא גם מבלעדי הפלגת חשיבות מעלותיה ראוי אל הקונה לקנות אותה ולא לקנות אצל הסוחר הא' מפני כי אצל השני אין גם חסרון אחד מהחסרונות אשר בסחורת הסוחר הא'.
הוא הדבר בעניננו אם היה העוה"ז טוב והעוה"ב יותר טוב, היה הקב"ה מראה אלינו טוב עוה"ב והפלגת חשיבותו למען אשר לסבת הפלגת טובו ומעלתו יפנה האדם לעמול עליו להשיגו, לא כן אחר כי העוה"ז הוא מעוות לא יוכל לתקון, והעוה"ב טובו ונועמו לאין חקר, א"כ מה לו להקב"ה לגלות לנו ולשבח בפנינו מעלת עוה"ב אחר אשר גם מלבד הפלגת טובו ומעלתו ראוי לברוח אל התורה בעבור להנצל ממקרי עוה"ז אשר כל פריו שקר ומדומה והבל הבלים. כאשר הוכיחם הנביא ע"ה בשם ה' כי שתים רעות עשה עמי, אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בארות בארות נשברים אשר לא יכילו המים (ירמיה ב', י"ג) בלתי אותו שכבר נודע לו ונתברר אצלו מרירות העוה"ז אליו נאה להודיעו נעימות עוה"ב. אמנם הנה מרירות עוה"ז א"א לעמוד עליו כ"א אחר אשר יכול תוכל והשג תשיג ממנו המוני מחמדיו והבליו, כי מי לנו עוד חכם כשלמה המלך ע"ה והעיד בספרו שלא עמד על חנופת תאוות העוה"ז כ"א אחר הנסיון על דרך שאמרו חז"ל (במדרש קהלת) אלו אחר אמר הכל הבל כו' אלא זה שלמה לזה נאה לומר הבל הבלים כי הוא אמר דבריו אחר הנסיון כמ"ש את כל זה נסיתי בחכמה (קהלת ז', כ"ג).
ואולי כי לבעבור נסות אותנו צוה אותנו יתברך להתענג בשבתות וימים טובים ומזה נוכל להתבונן על העוה"ז וכזביו ודמיוניו שהם שקר והבל, ואולי כי לזה כוונו רז"ל באמרם במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד (סנהדרין צ"ט), כי הבעל תשובה תהיה דבקותו בתורה ובמצות באהבה היותר נעימה ויותר עזה, מפני בואו אליהם רק אחר הנסיון בתאות העוה"ז יראה כי שקר נסכם. וזהו זובח תודה יכבדנני יכבדני אינו אומר אלא יכבדנני בעוה"ז ובעוה"ב, כי תחלה אמר ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי כו' אם ראית גנב ותרץ עמו ועם מנאפים חלקך כו' וסיפר כענין דרך הבעלי תאוה. אמנם אח"כ אמר בינו נא זאת שוכחי אלוה הן אטרוף ואין מציל ר"ל הזהירם והפחידם במורא העונש שיגיע אליהם פן אטרוף כו' אבל ידוע תדעו כי לא זאת המנוחה ולא זאת המרגעה למשוך ידו מן המוני תאוות עוה"ז מסבת מורא העונש פן אטרוף ואין מידי מציל, אבל זובח תודה ר"ל כי ברוחו הנדיבה ונפשו הטובה הוא מעורר את נפשו לתת תודה לאלהים על שהמליט אותו מפח הבלי עוה"ז הוא יכבדנני בעוה"ז ובעוה"ב, היינו הוא יכבדני תודה כפולה ומכופלת א'. על מה שהצלתיו מן העוה"ז ועל מה שקנה חלקו בעוה"ב. והבטיחו ואמר לו ושם דרך אראנו בישע אלוקים (תהילים נ', כ"ג) אשר חכמינו ביארו אל תקרי ושם אלא ושם דרך (מו"ק ה', א') שהוא מערוך פחיתות העוה"ז תחלה ומעריך כנגדו יקר עוה"ב אראנו בישע אלהים והבן:
והוא שאמר מזמור שיר ליום השבת לאמר אחר כי התענג האדם בתענוגים ומעדנים יראה שאין בהם ממש אז יכול להאמין על כל המוני תאות עוה"ז גם מה אשר לא השיג זה עתה כי כלם המה מהבל יחד וע"כ טוב להודות לה', כמאמר זובח תודה יכבדנני בעוה"ז ובעוה"ב וכבאורנו. ופרט את שניהם א'. להגיד בבוקר חסדך על הטוב והחסד אשר יהיה באור הבוקר בלע"ה ב'. ואמונתך בלילות על שזכה לבוא לידי אמונה זאת שיתאמת אצלו כי העוה"ז חושך והבל.
וזהו מאמר הילקוט מי גרם לישראל לבוא אל שמחה זו - היינו לשמוח בהשגת העוה"ב, רק האמונה שהאמינו בעוה"ז שכלו לילות כי ערבות עוה"ב לא ישיג האדם בלתי אחרי היותו נעזב ונבדל מכל המון מחמדי עוה"ז עד שיהיה העוה"ז נבזה בעיניו נמאס אבל איככה ימאס בהעוה"ז רק ע"י האמונה להאמין מאמר התורה המעיד עליו שכלו לילה וחושך:
וכבר מלתי אמורה בחלק הראשון (ריש פרשת נח) על מאמר המדרש (ריש פרשת לך) עמך נדבות ביום חילך בעת שהכנסת לי כל החיילות והאוכלסים בהדרי קודש כו'. לך טל ילדותך לפי שהיה אברהם ע"ה מתפחד ואומר תאמר שיש בידי עון שהייתי עובד ע"ז כל השנים הללו, אמר לו הקב"ה לך טל ילדותך מה הטל הזה סימן ברכה לעולם אף ילדותך סימן ברכה לעולם. וביארנו שם איככה היה ילדותך סימן ברכה אם עבד ע"ז כל השנים הללו, ואמרנו כי אברהם ע"ה אלו היה מכיר את ה' מנעוריו באין ספק לא היה מצליח בתוכחתו את בני דורו על תועבותיהם ועל פסיליהם, כי לא אלהים המה, כי הלא נגד פניו יענו מאין נודע לך כל אלה האם בחנת בנת במו לדעת מהותם ועילוי יראתם, כמענה הנשים אשר השיבו ומן אז חדלנו לקטר למלכת השמים והסך לה נסכים חסרנו כל כו' (ירמיה מ"ד, י"ח). אבל אחר אשר גם הוא במשך מ"ח שנה עבד את כלם ובחן בהם ובמשפטיהם היה ידיו רב לו להוכיח על פניהם כי הבל המה מעשי תעתועים, והם האמינו לקול דברו כי הסכימו ואמרו אין חכם כבעל הנסיון, וכמ"ש על יתרו (במדרש קהלת) אלו אחר אמר עתה ידעתי כי גדול ה' כו' אלא זה יתרו שלא הניח ע"ז שלא עבדה, ולכן יפה אמרו אף ילדותך סימן ברכה לעולם כי ע"י ימי הילדות האמינו לו כלם על הדבר המאומת לו בנסיון.
ומעתה מאמר המדרש כך הוא אשא דעי למרחוק ר"ל שהיה רחוק ונתקרב כמו שדרשו ז"ל (ברכות ל"ד, ב') על מאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב, וזהו מאמר ר' מאיר הלשון הזה משמש שתי לשונות על שבחן של צדיקים ועל גנותן של רשעים ומפלתם, אשר זאת לא ישיג בשלמות בלתי אותו שבא מרחוק. וזהו שביאר ואמר מחשבין לשמו של אברהם אבינו אותו שבא מרחוק אשר כל אמונתנו על עוה"ז שהוא שקר מוסד על המאמין הראשון ראש פנת שבטי ישורון כי הוא בחן כל אלה ואמר שאין בהם ממש: