Ohel Ya'akov on Torah, Tetzaveh
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה מדם חטאת הכפורים אחת בשנה יכפר עליו לדורותיכם.
להבין כוונת הכפל אחת בשנה מדם חטאת הכפורים, אחת בשנה כו', נציע לשונם ז"ל בילקוט (סוף פרשתנו) וזה לשונם: וכפר אהרן על קרנותיו וגו', וסמיך ליה כי תשא זה שאמר הכתוב כסף נבחר לשון צדיק (משלי י', כ') זה הקב"ה שהבחיר את לשונו ואמר למשה כי תשא אמר משה לפני הקדוש ב"ה רבונו של עולם בשעה שיש להם זכות לישראל הנח להם, ובשעה שאין להם זכות הנשא להם, פעם אחת כדי שיבוא יום הכפורים ויכפר שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם עד כאן. והמאמר סתום מאד.
ונזכיר עוד דבריהם ז"ל (במדרש פרשתנו): וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם הדא הוא דכתיב לעולם ה' דברך נצב בשמים (תהלים קי"ט, פ"ט) אל תאמר בשמים אלא כשמים כו', אף דבר שדברת לקדש את אהרן ואת בניו קיים לעולם שנאמר והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם (פרשה ל"ח, ב'. וכונת המאמר להוציא ההוראה הפשוטה אשר מלת עולם תסוב אל החלוקה השניה היינו על מאמר ולזרעו ולא על מאמר לו הקדום נמצא שאין מתקיים הבטחה הנצחיית באהרן עצמו בלתי בזרעו אחריו מדור דור ולכן פירשו ז"ל ענין המאמר כאלו נאמר והיתה לעולם לו ולזרעו כו', כלומר אף שלו קיים לעולם. והוא מובן עם מאמרנו בחלק הראשון (בראשית) על מדרשם ז"ל (ריש אסתר) משה ראש לנביאים, אהרן ראש לכהנים, אשר משפט ראשית האמת הוא על דבר שהוא ראש והתחלה סביית אל המסובב ממנו שורש ויסוד אל אשר ממנו צומח כמו אב שהוא מתואר ראשון מצד בנו הבא מכחו וכן הזרע הוא ראשון לצמחיו העולים על ידו. ועל דרך זה ממש היה משה ע"ה ראש לנביאים ואהרן ראש לכהנים, רצה לומר כי המה היו כנחל נובע להשפיע להשואפים למוץ משוד מבועם, ונבואת משה ע"ה היתה כוללת מה שהתנבאו כל הנביאים ואפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש כי הוא היה אביהם אשר מניצוץ נבואתו העליונה נמשכה הנבואה אל כל שאר הנביאים, וכאמרם במכילתא מאותה שעה שעמדו ישראל על הר סיני זכו להעמיד להם נביאים אשר על כן אמרו פני משה כפני חמה כו' (ב"ב ע"ה), כי אור הלבנה והכוכבים נמשך להם על ידי השפעת אור השמש כן היה משה בענין הנבואה עם כל שארי הנביאים, וכן עבודת הכהנים כלם היו נזכרים ונעשים בקדושתו של אהרן ובכח זכותו שהאציל בעדם ובזה יקראו על שם ראש על כי מהם הורק ונשתלשל לכהנים ולנביאים הבאים אחריהם. וזהו מאמר המדרש וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם הדא הוא דכתיב לעולם ה' דברך נצב בשמים. אל תאמר בשמים אלא כשמים כו', אף דבר שדברת לקדש את אהרן ואת בניו קיים לעולם כלומר גם קדושת אהרן עצמו עומדת במרום לעולם.
ובזה יהיו תואמים הדרש עם הפשוט, אל תאמר בשמים אלא כשמים רצה לומר קיים לעולם כשמים (ואיפה הוא קיים בשמים) וזהו שנאמר והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם, ומלת עולם תסוב גם על מלת לו כאילו יאמר והיתה הכהונה לו לעולם ולזרעו לעולם, וזהו שסמכו ז"ל הדרש הזה למאמר זה הדבר כדי לבאר מאמר זה הדבר כמשמעו כי מעשה משה שקידשם הפעם הזאת לכהונה הוא קיים לעולם כי האף אמנם שבדורות שאחריהם נתקדשו מחדש עם כל זה אין הדבר כי אם מכח קדשת אהרן כי הוא וזכותו קיים עמהם (וכמו שיתבאר ענין זה באורך אי"ה בפרשת צו):
וזהו גם כן דברי הילקוט וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה מדם חטאת הכפורים אחת בשנה יכפר עליכם לדורותיכם והוראת הכפל מובן היטב לדברינו. אחד. כמשמעו שיעבוד בכל שנה פעם אחד, או הוא או בניו, וזהו וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה. הב'. מדם חטאת הכפורים אחת בשנה יכפר עליכם לדורותיכם, והוא להורות לנו ההבדל העצום שבין אהרן לכהנים זולתו אשר בכל דור לאמר כי מדם חטאת הכפורים שיקריב אהרן פעם בשנה יכפר עליכם לדורותיכם, כלומר זכות קרבנו יהיה שמור לדורות עולם כי העבודה שעשה אהרן ביום הכיפורים הראשון היה כלול בו כפרת כל ימי הכיפורים הבאים אחריו, והמקיפים אחריו אינם כי אם כשואב מים מן הנחל ומביאים לביתו, וזהו שסיים כי קודש קדשים הוא, כלומר כל הכהנים קודש ואהרן קודש של כל הקדשים, היינו קדושת אהרן הוא אב ושורש לכלם.
וכאשר תתבונן מעט תמצא כל דברינו כלולים במאמר הילקוט שלפנינו וכפר אהרן כו', וסמיך ליה כי תשא זהו שאמר הכתוב כסף נבחר לשון צדיק זה הקב"ה, שהבחיר את לשונו ואמר למשה כי תשא, ר"ל כי הקב"ה נתן תנאי בדבר שלא נחשוב לומר כפי משמעות הפסוק (ולפי ביאורנו) שאין הכפרה תלויה כלל בהכהנים שבדורות אחרים ולא בעבודתם לא כן הדבר כי עבודת הכהנים שבכל דור היא הכרחית לעורר הזכות ולרומם את העם למעלה ראש בכדי שיהיו ראויים לקבל זכות עבודת אהרן שעבד כבר, ויהיה מאמר כי תשא כמו תנאי על מאמר לדורותיכם לאמר אימתי יהיה כך כי תשא כלומר לכשתרומם מדרגתם בעבודת הכהנים שבדורותם או אז יתעורר עליהם זכות אהרן וכפרת עבודתו, וזהו אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם בשעה שיש להם זכות לישראל הנח להם ובשעה שאין להם זכות הנשא להם פעם אחת, כדי שיבוא יום הכפורים ויכפר שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם, והרצון כי לפי דברינו הנה ענין יום כפור הראשון והעבודה שעבד בו אהרן היה דומה ממש כמי שיש לפניו מטמון זהב ורב פנינים ובחפירה מועטת יכול להשיגו ולכן אם יתעצל בבקשתו הנה הוא עצמו מונע ממנו הטוב ההוא, אמנם אם האיש ההוא אין בו כח אפילו לחפירה מועטת הזאת ורעהו עומד אצלו וחופר בשבילו באין ספק כי לטובה גדולה תחשב לו, וזהו אמר משה כו', בשעה שיש להם זכות לישראל הנח להם, ובשעה שאין להם זכות כלומר שלא יעצרו כח אפילו אל המועט הזה היינו לעבוד עבודה נאותה בכדי שתעורר עבודת אהרן - הנשא להם, כלומר תהיה אתה בעזרם להעיר להם הזכות הזה. וזהו כדי שיבוא יום הכפורים ויכפר כלומר יום הכיפורים המוכן ועומד לכפרה מאז ועד עתה שאינו מחוסר כי אם קריבה והבאה משם לפה. וזהו שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם שהוא מורה באצבע על אותו יום כפור הראשון לומר שעיקר הכפרה תלויה בו והיום כיפור שבכל השנים שאחריו אינם כי אם בכדי להעיר כח פעולתו של ראשון ולזכות את העם שיהיו ראויים להשיג פעולתו (ויהיה אות ב' ביום ב' הכלי לא ב' התוך), והבן:
ובעמדי במקהלות סיימתי את הדרוש הזה במאמר ויבא איש אלהים אל עלי ויאמר אליו כה אמר ה' הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים בל בית פרעה ובחור אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן כו', למה תבעטו בזבחי כו', לכן נאם ה' אלוקי ישראל אמור אמרתי ביתך ובית אביך יתהלכו לפני עד עולם, ועתה נאם ה' חלילה לי כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו (שמואל א' ב', כ"ז-ל'). אשר לפי הפשט ראוי לפרש אות ה' של הנגלה כמשפט ה' השאלה, ומפרשי המקרא הסבו את הפשט מצד ההכרח וביארו הה"א לאמת הדבר כמו הרצחת וגם ירשת (מלכים א' כ"א, י"ט).
ולדעתנו יתבאר המאמר פשוט ויהיה הה"א ה' השאלה כמשפטו תמיד, וגם המשך הפסוקים יתבארו על נכון ונקדים לזה מאמר הכתוב אחר הדבר הזה לא שב ירבעם מדרכו הרעה וישב ויעש מקצות העם כהני במות החפץ ימלא את ידו כו' (שם י"ג, ל"ג). אשר לכאורה דברי הכתוב סותרים זה את זה כי מתחלה אמר ויעש מקצות העם כהני במות שמשמעו שבחר בהחשובים שבהם כמו שבא ביאורם על מאמר בקצה המחנה בקצינים שבמחנה וכמו שזכרו המפרשים, והשכל מחייב כך שלא לכהן בלתי אנשים מעולים וחשובים, ולבסוף אמר החפץ ימלא את ידו כו', שההוראה שנתן רשות לאמר מי שירצה ימלא את ידו ויהיה כהני במות, אתמהה!
והנראה בעיני כי באמת תפש לשון ראשון ולא בחר כי אם בהחשובים (כי האף אמנם שהמרי והזדון היה טמון בחבו עם כל זה הלא היה צריך להחניף את העם ולצאת ידי הבריות, שלא לקחת לעבודת הכהונה בני בלי שם) אבל הכתוב בא להביננו איך ומה מצאה ידו להטעות את חכמי דורו בהפרת ברית הכהונה אשר מעולם לאהרן ולזרעו אחריו מדור דור, ולבחור ולקרב אישים זולתם. וזאת אשר דבר על לבם הלא לכם לב לדעת כי רחוק מאד להיות החשיבות באדם להתקרב אצל הקדוש ב"ה מצד הירושה, היינו בעבור שאבותיו היו גדולים וטובים בעיני ה' יתברך, שהוא נגד השכל ונגד הקבלה, כי באמת הכל תלוי בכח הבחירה אם להתקרב ואם להתרחק כמליצתם ז"ל כתר תורה מונחת וכו', (יומא ע"ב, ב')¹ ואם כן היתה טענתו מוצלחת מאד לפתות את ההמון להטות אחריו להפך הכהונה מזרע אהרון לאמר אחרי כי החשיבות אינו מצד הירושה מהאבות והוא דבר התלוי בחפץ האדם ובחירתו אם כן החפץ ימלא את ידו, והן בטענה זאת החליק אל ההמון עד שהאמינו בדבריו וקבלום.
footnotes: ¹ והמופת על זה שלא זכה ישמעאל על ידי אביו אברהם ויצחק לא זיכה את עשו כי אין אצל הקב"ה כי אם מי שבוחר בטוב ומואס ברע וזה מוסכם מכמה מקומות בנביאים ע"ה ובמדרשי חכמינו ז"ל:
אמנם פשר הדבר ההוא מבואר לאמתו בדבריהם ז"ל (פרשת אמור) וזה לשונם: הדא הוא דכתיב יראת ה' טהורה עומדת לעד (תהילים י"ט, י') מיראה שנתיירא אהרן מלפני הקב"ה זכה ונתנה לו הפרשה הזאת שאיננה זזה ממנו ולא מבניו ולא מבני בניו עד סוף הדורות (פרשה כ"ו, ו'). הורו לנו בזה כי באמת לא בחר הקב"ה בזרע אהרן אפילו אם יהיו רשעים כמאמר כי מכבדי אכבד כו', כלומר בהכרח הדבר תלוי בבחירת האדם ויראתו הטהורה ומעשיו הטובים, אבל עילת הדבר מה שבחר באהרן וזרעו וכרת עמהם ברית עולם הוא כך, כי הנה כבר ידענו שכמו שטבע האדם בעניני הגוף ממוזג כח האב בגוף הבן, ועל פי רוב טבע האב והבן שוים בעניני הגוף, כן במעלת הנפש וחסרונה תשוה נפש הבן אל נפש האב ונקל לפרי צדיק להיות צדיק, כמו שכתבנו בחלק הראשון בביאור תומת ישרים תנחם (משלי י"א, ג') כלומר תומת האבות הישרים תנהל את בניהם בדרך שדרכו בה הם, וזהו גם כן מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו (שם כ', ז'). והנה הקב"ה ראה באהרן כמה טהורה יראתו כמה זכה עבודתו, עד שבודאי תתנוצץ היראה הזאת גם בבניו אחריו ויהיו כלם אוחזים מעשי אבותיהם בידיהם, בחר בו וכרת עמו ברית כהונת עולם, וכעדות הכתוב וכפר הכהן כו' ואשר ימלא את ידו לכהן תחת אביו (ויקרא ט"ז, ל"ב) כלומר שיאחז צדיק דרכו ללכת בדרכי אביו שעל ידי כן יהיה ראוי לעבודה נבחרת כזאת.
וזהו דברי המדרש יראת ה' טהורה עומדת לעד ר"ל לו ולזרעו ולדורות עולם, וזהו מיראה שנתיירא אהרן מלפני הקב"ה זכה ונתנה לו הפרשה הזאת שאיננה זזה ממנו ולא מבניו כו', ומאמר לא זזה נמשך אל היראה שנתיירא אהרן לא תסור מבניו לעולם כי כן משפט היראה הטהורה כי תעמוד לעד. ומעתה הנה לא בחר הקב"ה באהרן לבד ר"ל כי הסתפק עצמו בצדקת אהרן וטובו וישרו, עד כי מאהבתו אותו היתה בריתו אתו גם לבניו אחריו (יהיו איך שיהיו גם צדיקים גם רשעים). אבל כל עילת הבחירה באהרן היא מכוונת, כי ממטע תפארה כזאת באין ספק יתנוצצו שריגי קודש ענפי חמד, וכמליצת הכתוב לא ימושו מפיך ומפי זרעך כו', ועד עולם כי הבנים ישתו מנהרי נחלי טוב צדקת אביהם, ממש כבעל הכרם שהיו פירותיו טובים להלל מאד לקח שנים או שלשה מהם והביאם לפני המלך, וייטבו בעיניו עד מאד, מה עשה המלך נתן לו דמי כל כרמו וגם אותו החזיק אצלו והיה מאוכלי שלחנו, למען ישמור את הכרם למלך, והרואה את זאת היעלה על דעתו שנתן לו המלך את כל הרכוש וכל כבוד הזה בשביל מעט הפירות שהביא בידו, כי אם מן המעט הזה הבין חשיבות הכרם בכללו ומה שנתן לו הוא מכוין בעד כל הכרם וכל הפירות שיעלו בו לעולם, הנמשל כבר מובן:
ומעתה מה נמרצו דברי איש אלהים שלפנינו ויאמר אליו כה אמר ה' הנגלה נגליתי אל בית אביך כו', ובחור אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן כו'. כלומר כלום בחר רק באהרן לבד אפילו אם יהיה זרעו רשעים יספיק עצמו באהרן וזכותו, לא כן הדברים כי אם שבחר באהרן להיות זרעו מסוגלים להתהלך לפני ה'.
וזהו אמור אמרתי ביתך ובית אביך יתהלכו לפני עד עולם, ועתה נאם ה' חלילה לי כי מכבדי אכבד כו', כלומר אחרי אשר שבתם מאחרי ה' ותבעטו בעבודתי חלילה לי מעתה להתערב בכם, כי רק מכבדי אכבד ובוזי יקלו, והבן: