Ohel Ya'akov on Torah, Tetzaveh
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ועשית בגדי קודש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת ואתה תדבר אל כל חכמי לב כו', ועשו את בגדי אהרן לקדשו לכהנו לי.
וראוי לעמוד בזה מדוע שינה הכתוב את לשונו אצל העושים במלאכת הבגדים שלא אמר בהם לכבוד ולתפארת כמו שאמר אצל משה.
ולבוא אל הענין נזכיר מאמרם ז"ל ת"ר כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן כו' (תהילים קל"ג, ב'), על דבר זה היה משה דואג אמר שמא חס ושלום מעלתי בשמן המשחה יצתה בת קול אמרה כשמן הטוב וגו', כטל חרמון מה טל חרמון אין בו מעילה אף זקן אהרן אין בו מעילה, ועדיין היה אהרן דואג אמר שמא משה לא מעל אבל אני מעלתי יצתה בת קול ואמרה לו הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד (שם פסוק ח') מה משה לא מעל אף את לא מעלתה (הוריות י"ב, א'). והכלל בזה הוא עם מה שמבואר מפי החוקרים כי יש דברים המכונים בשם ערב, כמו כל תענוגי עולם הזה, ויש המכונים בשם מועיל היינו שאין בהם ערבות כלל כי אם תכלית טוב, ולפעמים ימצאו דברים פרטיים שתרוייהו איתנייהו בהו יחד. וכמו כן תמצא במצות התוה"ק אשר קצתם בלתי ערבים על עושיהם ואדרבא עוד כמשא כבד יכבדו ממנו, כמו מצות הצום ביום הכיפורים, והצדקה וכדומה מהענינים המתנגדים אל טבע האנושי, ויש שיהיה בהם בחינת שניהם ערב ומועיל, ערב מחמת מתיקותן ומועיל מחמת קיום מצות השם, כמו מצות עונג שבת ויום טוב, יש מקיימין אותה מחמת חשקות התענוג, אבל באמת החסידים ואנשי מעשה אינם עושים כי אם מחמת מצות ה' לא לכוונת שום תענוג, וכבר ידוע כי המצוה אשר עשייתה מתנגדת אל יצרי לבו כמו מצות הצום וכדומה הנה לבעבור אשר המעשה כבדה עליו לעשותה אם כן ודאי שהוא עושה אותה למען קיים מצות ה', לא כן להתענג על ה' ביום השבת בעבור שהמעשה קלה מאד כי בעסקו בה גם שני היצרים כאחד נפגשו, אם כן איה איפה יבחן עונג זה לשם מי הוא, אם לענג את השבת וכל ערבות המאכלים מורגש לו מפאת יצרו הטוב הממתיק אותם בפיו, או שכוונתו לענג את עצמו במטעמים אשר אהב, ועל כן זהו הגדולה שבנסיונות שטוב התענוג לא יפסיד כוונת המצוה¹ בלתי האדם אשר חלק לו בבינה אף חכמתו עמדה לו למאוס בתענוגים כל הימים וכל מתוק מר לו, וכאשר הפליג המשורר ע"ה ולבי חלל בקרבי (תהילים קי"ט, כ"ב) הנה עליו אין להסתפק אם ישמח ויתענג בשבת ויום טוב, בוודאי במצות ה' הוא שמח.
footnotes: ¹ איפה יבחן אם לענג השבת או לענג עצמו... ועל פי המונח הזה יתבארו דבריהם ז"ל במדרש (אסתר ג') כל מה שהיה המן מקטרג את ישראל למטה היה מיכאל מלמד עליהם סנגוריא מלמעלה אמר לפניו רבונו של עולם אין בניך מתקטרגין לא על שעבדו עבודה זרה ולא על שגלו עריות כו', אלא אין מתקטרגין אלא על שהן משמרין דתותיך אמר לו חייך לא שבקת ולא אשבוק הדא הוא דכתיב כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול (שמואל א' י"ב). והוא בהזכיר עוד מדרשם ז"ל (במקומו) כל מה שהיה המן מקטרג מלמטה היה השטן מקטרג מלמעלה. ומן הראוי לחקור על מהות הקטרוג שיש במה שאמרו (שם) שאוכלים ושותים ואומרים עונג שבת עונג יו"ט כו', ועל כרחך צריך לומר שהיה הקטרוג כך שעושים המצות שלא לשמן וביותר שבתות וימים טובים שעיקר מצותם הוא להתענג על ה' למען שמו הגדול שצוה לנו על העונג הזה ולכן קטרגה מדת הדין לאמר שאינם מכוונים בלתי לתענוג עצמם. ומעתה אם היה קטרוג מדת הדין על שעובדים עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים ועוזבים המצות מעשותם כלל הנה הקב"ה הדן את דיננו תמיד מדה כנגד מדה היה מהראוי באמת שיעזוב אותם כמו כן, אבל אחרי אשר באמת היו מקיימים המצות רק שעשו אותם שלא לשמן כי אם להתענג בדשן נפשם המשפט לאלהים הוא שלא לעזוב אותם גם כן בלתי כי תשועתם לא תהיה למענם כי אם למענו יתברך כמו שהם לא כוונו בהמצות למענו כי אם למענם. וכענין שאמרו ז"ל (במדרש רות) כתוב אחד אומר כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול וכתוב אחד אומר כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו כו', אמר ר' איבו כשישראל זכאין בעבור עמו ונחלתו רוצה לומר כשעושים המצות לשמן גם הוא יתברך יעשה עמהם למענם, וכשאין ישראל זכאין בעבור שמו הגדול ר"ל שמכוונים בהמצות לטובת עצמם גם תשועתם לא תהיה כי אם למען שמו הגדול. וזהו מאמר המדרש אמר לפניו רבונו של עולם אין בניך מתקטרגין לא על שעבדו עבודה זרה כו' אלא על שהם משמרים דתותיך והוא מוסב על מה שאמר תחלה שאוכלים ושותים ואומרים עונג שבת כו' כלומר מתענגים שלא לשם שבת. ועל זה אמר לו הקב"ה חייך לא שבקת ולא אשבוק רוצה לומר כי אושיע אותם למעני וזהו שסיים הדא הוא דכתיב כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול וכמו שביארנו: ודע כי האמנם רבותינו ז"ל דברו על לבבנו כי בין כך ובין כך מובטחים אנחנו על הגאולה כמו שזכרנו מאמר המדרש כשישראל זכאין בעבור עמו ונחלתו וכשאין ישראל זכאין בעבור שמו הגדול. אולם יש הבדל גדול בין ב' בחינות אלה בדבר הגאולה והוא נרמז במאמר הנביא בשם ה' (ישעיה מ"ח) למעני למעני אעשה. והרצון בזה לדעתי כי אם יזכו ישראל להשיג הגאולה למען צדקתם ולמענם הנה כאשר הוא יתברך יקרא דרור לשרידי עמו הלא בעבור זכות הצדיקים יפדה את כולם, לא כן אם תהיה הגאולה אך למענו יתברך הנה ימעט במספר הגאולים חס ושלום אך כפי הצורך אל קיום העולם שאין העולם מתקיים אלא בשביל ישראל ואם כן יהיה די אליו כפי ההכרח לבד, וזהו הרמז במאמר למעני למעני אעשה כלומר כאשר לא אעשה כי אם למעני ולמען שמי אז לא אעשה רק כפי הצורך למעני היינו שלא לקחת רק כפי ההכרח:
וכמו כן הדבר בעניננו כי גם המצוה הזאת למשוח את אחיו לכהונה גדולה נפגעו בה ערב ומועיל שניהם כאחד, שהמשיחה היתה ערבה וחשובה מאד מצד מעלתה שיזכה על ידה לגדולה שאין למעלה הימנה, וגם מועילה מאד מצד שיהיה הוא הנבחר לשרת בקודש, כאשר הפליג עליו המשורר אשרי תבחר ותקרב כו' (תהילים ס"ה, ה'). ועל כן משה ע"ה דאג פן התערב זר בשמחתו בהיות משיחת אחיו דבר הערב להתהדר ולהתפאר בה, וזהו ועל דבר זה היה משה דואג אמר שמא חס ושלום מעלתי בשמן המשחה כי זה משפט הצדיקים השלמים שאינם מאמינים בעצמם, ולכן כאשר הרגיש שמחה בלבו בעשותו מצות השם, דאג לאמר אולי השמחה הזאת מעורבת עם שמחת היצר הרע חס ושלום, מחמת הערבות והתענוג שיש בה. (וכמו שכתבנו בחלק הראשון פרשת ויחי על מאמר בסודם אל תבוא נפשי).
ועל זה יצתה בת קול ואמרה כשמן הטוב כו', כטל חרמון כו', מה טל חרמון אין בו מעילה כו'. וזהו ועדיין היה אהרן דואג אמר שמא משה לא מעל אבל אני מעלתי, יצתה בת קול ואמרה לו הנה מה טוב ומה נעים כו', כלומר האף אמנם כי הדבר ערב עליך, עם כל זה אחרי היותך תמים עם ה' לעשות מצותיו באהבה ושמחה, ואם כן מה בכך אם מצוה זאת ערבה לך מלבד מה שהיא מועלת. וזהו דקדוק הכתוב הנה מה טוב מוסב על סוג המועיל ומה נעים מדבר מסוג הערב, ורצה לומר למה יגרע כח המועיל שבמצוה הזאת על ידי היות בה גם ערבות ואם כן שבת אחים גם יחד מה משה לא מעל כו', כי הכל הולך אחר מדריגת ובחינת לב העושה, כי בוודאי קדוש ה' כמוהו שלל מלבו כל ערבות וכל עונג ולבו התאווני כבר היה חלל בקרבו, ועל כן בהכרח לא היה כוונתו כי אם לקיים מצות בוראו ובה היה שמח.
הוא הדבר גם כן במה שצוה יתברך למשה ועשית בגדי קודש לאהרן אחיך כו', כי בזה היה גם כן ערב ומועיל כנ"ל רק הקב"ה הרואה ללבב כי האיש משה עניו מאד מכל האדם מואס בכבוד וגועל בתפארת, על כן אמר לו יתברך ועשית בגדי קודש כו'. לכבוד ולתפארת כי נאמן הוא לו שבאין ספק יעשה המצוה למען שמו יתברך, ולא לכוונת הגאון והתפארת. מה שאין כן אל העושים במלאכת הבגדים לא אמר משה לעשות הבגדים לשם כבוד אהרן ותפארתו, כי האדם יראה לעינים ויחשבו את משה חס ושלום שהוא רוצה להתהדר בתפארת אחיו החשוב, כי ענותנותו לא נתוודע כל כך לפרטי האדם על אמתתה, ועל כן אמר ואתה תדבר אל כל חכמי לב כו', ועשו את בגדי אהרן לקדשו לכהנו לי. והבן:
ועם דרכנו נעמוד על כוונת דברי הנביא ע"ה אם תשיב משבת רגליך עשות חפציך ביום קדשי, וקראת לשבת עונג כו', אז תתענג על ה', (ישעיה נ"ח, י"ג), כי הנה לפי הצעתנו מצות שבת היא הגדולה שבנסיונות מצד הכוונה שאיננה כבדה על האדם, בכל המצוות לכוון בהם לשם ה', כמו שהיא כבדה במצות עונג שבת ויום טוב, אי על זאת בא הנביא ע"ה והמציא לנו מקום ועצה איך להתרצות לפני ה', במצוה זאת, והוא ליחד לכבוד שבת תענוגים ידועים מה שהיה נעדר מהם כל ימי החול, כי כבר ידוע אשר כל החושים והכחות שבאדם המרגישים בהנאות לפי ריקותן מן הדבר כך הנאתן בהתמלא הדבר להם, כמו שתראה אשר העני שהוא ריק מכל נפשו תאבה לכל, ואחרי השיגו הדבר ימתק ויערב לו מאד, והעשיר הוא להיפך שמפני המצא לו כל דבר ואיננו חסר מכל לכן באכלו ושתותו והתלבשו לא ירגיש אחד מני מאלף מההנאות שמרגיש בהם העני.
ועל כן זה הוא דרך ישר לפני איש למנוע עצמו מהתמיד בתענוגי העולם הזה, שעל ידי כן יהיה עשיר בתענוגים בעת שהוא צריך להתענג כמו בשבתות וימים טובים, שמצוה להתענג בהם יהיה בידו להתענג במאכל ובמשתה כברכת ה' אשר אתו, וגם זה לו לתענוג גדול אחרי ענותו את נפשו בימי החול אשר בזה יעמדו הדברים בגדר דברים הנעדרים בתמידות, ונמצאים לעתים רחוקות אשר באין ספק בעת פגעו בהם יהיו לו לנופת כמשפט הדברים כבדי המציאות. נמצא כי העונג והערבות שירגיש בשבת לא יהיה ההרגש מצד התולדה וכח הטבע, אבל ההרגש הזה יהיה ממעשי ידי עצמו על ידי מה שגדר בעדו לענות את עצמו ולחסום בעד כל עונג וכל טעם בכל הימים, הנה על ידי זה תתעורר לו תאוה חדשה לחמוד גם הדברים שאינם בגדר שיהיו ראויים להתאוות להם ולכן גם אם יאכל בשבת לכוונת השביעה לבד עם כל זה הוא משובח.
ונמתיק הדבר על פי דמיון לעשיר אחד שלא רצה להחזיק אצלו משרת בלתי אם יזדמן לו אחד מקרוביו, וכאשר שאלוהו על עילת הדבר אמר הלא ידוע כי המשרתים רובם ככולם גנבים בוזים הון בעליהם, ואם יהיה עוד המשרת נכרי וזר ימר לי מאד גנבתו, מה שאין כן אם הוא אחד מקרובי אתנחם כי עם כל זה נשארה גנבתי בבני משפחתי.
הנמשל אם התאוה אשר לו בסעודות השבת תהיה מצד התולדה וישיש ויתענג מפאת שביעת התאוה הנה היא גנבה בהיכל ה' ובאוצר העבודה, לא כן אם גם התאוה תהיה אך מצד בחרו בעבודת ה' כל הימים היינו על ידי מה שהרעיב עצמו וענה את נפשו בכל ימי השבוע עד שעל ידי זה גדלה תאותו לדבר זה בשבת, נמצא כי גם תאותו היא מהקרובים לפני ה' ומחלקי העבודה החשובים והנאותים. וזה מאמר הנביא אם תשיב משבת רגליך, רצה לומר הדברים שהם בגדר ההרגל תמנע אותם ממך בכל ימי השבוע ויסובב לך מזה עשות חפציך ביום קדשי, רצה לומר כי אתה בעצמך תעשה לך חפץ וחשק להתאוות אל דברים שאינם מעצמם בגדר הזה, וזה וקראת לשבת עונג, כלומר איך שתכוון בהם תהיה משובח. וזהו שסיים אז תתענג על ה' כלומר גם תאוותך גם שביעתך כלם תבואינה מצד טוב בחירתך ועל כן לצדקה תהיינה לך לפני ה':