ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים, ויאכל וישת ויקם וילך ויבז עשו את הבכורה (כ"ה, ל"ד).

הנה מהראוי לשום לב אל סיפור ויאכל וישת שאיננו מעין מה שרצה להודיענו, כי הלא העיקר בהסיפור הזה הוא להודיענו מהפלגת בזיון הבכורה בעיני עשו, גם מאמר ויקם וילך לכאורה הוא ללא צורך. אבל לבי אומר לי כי מה שהרבה הכתוב בספורים האלה הוא אך למען נעמוד על ידם על זדון לב עשו, ועל רוב זלות הבכורה אצלו. והוא כי הנה בדבר המכירה יש מקום להסתפק ולומר אם שהבכורה היתה קלה בעיניו למוכרה בעד דבר מועט ופחות, או כי היה נזיד העדשים יקר בעינו כל כך עד שהיה אצלו המאכל והבכורה על משקל אחד.

ועל דרך שמצינו ברז"ל ללמדך שקשה עליהם טהרת כלים יותר משפיכות דמים, איבעיא להו שפיכות דמים הוא דזיל גבייהו אבל טהרת כלים כדקיימא קיימא, או דילמא שפיכות דמים כדקיימא קיימא אבל טהרת כלים הוא דחמירא (יומא כ"ג, ב'). וענין שאלתם הוא מה שאמרו קשה עליהם טהרת כלים יותר משפיכות דמים, עילת הדבר מהו כי מקום לומר אשר הוא בעבור כי שפיכות דמים היא קלה אצלם אבל טהרת כלים קמה וגם נצבה אך בערכה הראוי והמחוייב, או שהוא לאשר טהרת כלים היא אצלם בחומרא יתירה ושפיכות דמים קמה בערכה ובחומר שבה.

וכמו כן הדבר באם יתן אחד חפץ יקר והמועיל בעד ארוחת ירק, יש לדונו על ב' פנים, אם שמגודל רעבונו לא שם עינו ולבו על יקרת החפץ גם כי הוא נכבד אצלו כמשפטו, או לאשר איננו יודע בטיב החפץ ויקרותו וחשיבותו ומרוב זלותו אצלו נתנו בעד דבר הפחות. והדרך הקרוב לבוא על בירור מעשהו והוא אם אחר כי יאכל לשובע נפשו ינחם ויתחרט מאד על אבדת חפץ יקר כזה (כמשפט כל הרודפים אחר תענוגות בני אדם אחר שימלאו תאותם יתעצבו וינחמו) לעד כי מה שעשה היה אך מפאת חשיבות המאכל כי אכף עליו פיהו. אבל עשו אחר אכלו ושתו מחיר בכורתו לא נחם על מעשהו ולא נעצב אל לבו כי נשללה ממנו יקרת נצח חמדת עולם עבור נזיד העדשים, הנה מזה יאומת הפלגת בזותו הבכורה כי מאפס ותהו נחשבה לו. וזהו ויאכל וישת ויקם וילך כלומר הלך לדרכו שמח וטוב לב, מזה הוכרע - ויבז עשו את הבכורה, כלומר לא מפאת חשיבות המאכל כי אם מפאת זלות הבכורה. והוא אמרו במדרש ויאכל וישת הכניס עמו כת של פריצים אמרו ניכול דידיה וגיחוך עליו (פרשה ס"ג, ד') כי עוד היה בלבו כי הוא עקב את יעקב.

ולדברינו יצדק מאד מה שכתוב הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים, והוא כי עד נתברך יעקב מיצחק אביו דן על הבכורה שהיא עלולה להרע לבעליה ולהביאו אל המיתה כאמרו ואנכי הולך למות, אך אחרי ראותו כי היא הסיבה ברכת יעקב מטל השמים ומשמני ארץ מאז השכיל על יקרת הבכורה כי ידה רב לה להביא בעליה גם לתענוגי העולם, והבין מה אבד במכירתו אותה, וזהו ויעקבני זה פעמים כלומר אך עתה נתודע לי מה שעשה לי בערמימותו.