Ohel Ya'akov on Torah, Toldot
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ורבקה אמרה אל יעקב בנה לאמר הנה שמעתי את אביך מדבר אל עשו אחיך לאמר הביאה לי ציד ועשה לי מטעמים גו'בעבור אשר יברכך (כ"ז, ו').
ראוי להבין מה שהקדימה לו לאמר הנה שמעתי כו' הביאה כו' שהוא לכאורה לאין צורך, ומה גם כי על יצחק עליו השלום בעצמו יפלא מאד מה ראה להעמיס את עשו בענין הזה, האם יבצר ממנו מלברכו מבלעדי המטעמים שיעשה לו, אתמהה!
אבל כלל הענין הוא כי יש דבר הנקנה בנפש האדם לעשותו מצד תכונת הלב בעצם וראשונה. ויש אשר לבו לא יהלוך לזה רק יעשה הדבר על ידי שיפעול בעצמו התעוררות חיצוניות. משל לשני בני אדם שהיה דרכם לאכול תמיד בצוותא חדא, פעם אחת אחרי אכלם אמר אחד אל השני דע ידידי כי מן הסעודה שאכלנו היום אני מרגיש כי אינני בריא אולם כיום ביום, וישאל לו השני איך תאמר בדבר הזה הלא אכלת היום כאשר אכלת תמיד לא נגרע דבר. ויען הראשון ויאמר לא כן ידידי בכל יום תמיד הייתי אוכל מצד הרעבון ותאות האכילה וזה היה לי האות כי האצטומכא בריא ושלם ומעכל את המזון כראוי, אבל היום לא התאויתי לאכול רק עשיתי פעולה מלאכותית לעורר בקרבי הרעבון, היינו כי שתיתי כוס מלא יי"ש, ולולא זה לא יכולתי לאכול, זה העד על קלקול העיכול בהאצטומכא ועל חסרון הבריאות.
והוא הדבר ביצחק עליו השלום ברצותו לברך את עשו כי הוא הבכור אבל לא נשאו לבו לתת מברכתו עליו ולהעמיסו בברכת ה' מה שאינו ראוי אליה, על זאת נתן מועצות בלבו לבקש לו סבות מועילות להעיר את עצמו לדבר זה, והוא מה שאמר לו וצא השדה כו' ועשה לי מטעמים בעבור תברכך נפשי כלומר למען אברכך בנפש רצויה.¹
footnotes: ¹ ואולי זהו הוראת הכתוב ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו. כלומר מסבת מה שזירז את עצמו תמיד להכין לו מטעמים כאשר אהב הנה בזה נתעוררה אליו אהבתו וכאמרם במדרש כי ציד בפיו של יצחק כופרא טבא לפומי' כסא טבא לפומי':
והוא שאמרה רבקה עליה השלום אל יעקב בנה למען חזק ואמץ את לבו שלא יתעצל בדבר, הנה שמעתי את אביך מדבר אל עשו אחיך לאמר הביאה לי ציד כו' ובינה מזה כי אין נפש אביך ודעתו שלמה לברך את עשו, כי לולא כן מה זה ועל מה זה דרוש דרש ממנו על מעשי המטעמים טרם יברכהו, לכן שמע בקולי.¹
footnotes: ¹ ויש להמתיק הדברים יותר כי מה היתה זאת ליצחק אבינו ע"ה מה שלא מצאנו כן בצדיקים אחרים, בעת ברך יעקב את בניו, ובברכת מרע"ה את ישראל, לא אמרו לתת להם תחילה מאכל ומשתה, אם לא כי פה הענין הכרחי מפני ג' סבות, א'. כמ"ש בפנים שלא הי' עשו ראוי לברכה וע"כ בקש התעוררות לזה מן החוץ להמציא טעם וסברא שיברכהו. ב'. לתת לפני עשו מצות כבוד אב למען אשר בזכות מצוה זאת יהיה ראוי להתברך, ג'. כי מן השמים היתה זאת שיאמר לעשו לעשות לו סעודה שלא ימהר לברך אותו, ובטרם יכין עשו את הסעודה יוכל יעקב לקבל הברכות. ומעתה הבט ימין וראה המשך דבריה אל יעקב אם לטעם הא' ועתה בני שמע בקולי ולא נאמר שמע קולי יען כי מלת בקולי מורה על דרך שנא' כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה. לרוח הקודש שבה, וכוונת רבקה לומר לו הלא אתה רואה ממה שמבקש התעוררות מן החוץ ע"כ מה שהוא חפץ לברך את עשו אין זה ע"פ רוה"ק לא כן אני שמע בקולי כי הנני מגיד לך ע"פ רוח הקודש שבי שהברכה שלך היא.ונוכל להמתיק הדברים יותר כי פיה פתחה בחכמה ואמרה אל יעקב הנה שמעתי את אביך מדבר אל עשו כו' כי הנה ידענו אשר רבקה היה לה אהל בפני עצמה כמאמר ויביאה יצחק האהלה שרה אמו והאהל הזה היה לה לצניעות שלא להשמיע קולה ושלא להראות פניה לאיש אחר, ובאין ספק היה אהל רבקה נפרד מאהל יצחק למען לא יהיה נשמע באהל זה הדברים שמספרים באהל זה, והעד מה שסיפר הכתוב ע"ד מקרה ושרה שומעת פתח האהל כו' ומדוע נזדמן פה ששמעה רבקה הדברים אשר דבר יצחק עם עשו אם לא כי ברוח הקודש שמעה את הכל, וזהו ורבקה אמרה אל יעקב הנה שמעתי את אביך מדבר כי ואיככה נזדמן לי שאשמע באהלי מה שהוא מדבר בתוך אהל שלו אם לא כי מאת ה' היתה זאת שאשמע ב' דברים האלה אם הביאה לי ציד למען אשמע ואפרוש אותו ממאכלות אסורות כמאמר עשו לצוד ציד להביא מן הגזל והנבלה ואם שאשמע מאמר ואברכך לפני ה' למען אעשה אני מה אשר ברצוני שיבוא יעקב ויקבל הברכות, ועתה בני שמע בקולי לרוח הקודש שבי. שנית אמרה לו לאשר אני מצוה אותך היינו כי הדברים אשר אדבר אליך אינם ע"ד עצה רק בגזירת כבוד אם, כי אני מצוה אותך ותהיה ראוי לברכה ע"י מצוה זאת, ואם לטעם השלישי לך נא אל הצאן מן המוכן בידי וברשותי ותוכל לקבל הברכה בטרם יבוא עשו מן השדה, ואמרה לו שני גדיי עזים טובים להשביע את יצחק מאד עד שימאס במאכל עשו ולא יהיה נכשל במאכלות אסורות.ויעקב השיב ואמר אל אמו אולי ימושני אבי וגו' והבאתי עלי קללה ולא ברכה מאמר ולא ברכה אך למותר. אבל דע כי הלא עוד היה ליעקב להקשות ולשאול את אמו הלא אח"כ יבוא עשו מן השדה ויתודע ליצחק הרמאות אשר עשה יעקב ואז יקלל את יעקב. אמנם יעקב חשב בנפשו כי לא יהיה היזק בדבר כי יצא הפסדו (בקללה) בשכרו בברכה שברכו תחילה וקיים מצות אמו, רק זאת שאל אולי ימושני אבי והבאתי עלי קללה ולא ברכה, רק הקללה לבדה ולא שום ברכה היפך ממה שחשבת להיטיב לי, ותאמר לו אמו עלי קללתך בני, כלומר אנכי ערבה לך בזה כי הברכה היא ודאית, ומה אשר אתה דואג דע גם כי יבוא עשו אח"כ ויתברר הרמאות ותהיה גם קללה אח"כ לא כן היא רק עלי קללתך בני מה אשר הדבר הזה יגרום קללה ורע יהיה עלי ולא עליך כ"כ, כי הרעה אשר צמחה ליעקב מזה שהיה מוכרח לברוח מפני עשו ונתרחק מבית הוריו זאת היתה רעה יתרה לרבקה מאשר ליעקב כי לא ראתה עוד באור פני יעקב כל ימי חייה כמאמר ויבוא יעקב אל יצחק אביו כו' ולא אל רבקה אמו.