Ohel Ya'akov on Torah, V'Zot HaBerachah
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב (ל"ג, ד'). מדרש: מנצפ"ך מאמר למאמר מנאמן לנאמן מצדיק לצדיק מפה אל פה מכף לכף (בראשית רבה א').
באור הדברים מכף לכף היינו תורה שבכתב שאין רשות אל אחד בעולם להוסיף או לגרוע או לשנות גם אות אחת מן התורה, כי התורה חתומה נתנה מבראשית עד לעיני כל ישראל שמורה וערוכה במלותיה ואותיותיה והיא מסורה בידינו מיד ליד, כי האב מוסר לבנו ואומר לו וזאת התורה אשר שם משה כו'. וזהו תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב פי' בהיותנו בקהל אחד יחד נאספים ומקובצים מסר לנו מרע"ה את התורה שתהיה מורשה לבנינו עד עולם כמו שהיא בידנו מפי ה' ביד משה, מאמר למאמר נאמן לנאמן כו' מוסב על תורה שבע"פ כי היא חתומה בלומדיה כי משה מסרה ליהושע וסמך ידו עליו שיאמינו בו וממנו השתלשלות התורה רק ממוסמך למוסמך שיהיה נאמן שלא יאמר רק דברים שקבל מרבו, וזהו מאמר למאמר שלא ילמד לתלמידו רק דברים שלמד מרבותיו ויאמר להם דברים שנאמרו לו, וזהו מפה אל פה מצדיק לצדיק, וכל זה כלול במאמר וגם בך יאמינו לעולם (שמות י"ט, ט') לא אמר גם לך יאמינו כ"א בך, כלומר ע"י משה וממנו תהיה השתלשלות האמונה מדור דור, ולכן ראוי לאמר על התורה אשר בידנו בימים האלה וכתובה בזמננו והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום (דברים ו', ו') כי הם הם הדברים שנמסרו למשה מפי הגבורה באין השתנות כל מאומה.
וזהו מאמר החוזה בשם ה' יתברך צור תעודה חתום תורה בלמודי (ישעיה ח', ט"ז) היינו כי התורה שבכתב היא חתומה תוך כתבה ולשונה, והתורה שבע"פ היא חתומה בלומדיה, וזהו שאמר על שניהם צור תעודה על תורה שבכתב כי היא צרורה באותיותיה, ועל שבע"פ אמר חתום תורה בלמודי. (ועיין עוד בזה דברים יקרים בחבורנו ספר המדות בי"ז משער הדעת). והבן.
וממוצא דברינו אלה יתבאר מאד מה שחייבו אותנו ז"ל ממאמר אשר אנכי מצוך היום בכל יום יהיו בעיניך כחדשים (הובא ברש"י כ"ו, ט"ז). כי תורתנו הקדושה נתייסדה עד שלא יוכל להשיגה שום שקר כמה שידעו (ילקוט וילך) משה כתב י"ב תורות לי"ב שבטים ואחת שתהא מונחת בארון שאם יבקשו לזייף דבר שיהיו מוציאים אותה שבארון, ומוזהרים אנחנו שלא להעתיק אותה מלשון אל לשון ולא הותר לנו רק להעתיק מקלף זה אל קלף אחר. וזהו הוראת מאמר והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום, כי הם בעצמם הדברים שנאמרו מפי הקב"ה ומאז עד היום הזה לא נשתנה כ"א הקלף והדיו. וא"כ ודאי ראוי שלא ישתנה חשיבות התורה כי מה שיפול מן החשיבות בדבר הנעתק מכמה דורות הוא רק מסבת כי כבר נשתנה עצם הדבר ואינו עוד בבחינתו הראשונה כי כבר נתלבש במליצות אחרות ובכמה חלופים מפי המשמיע אל השומע, כמשפט מספרי דברים מדורות הראשונים, אבל תורתנו הקדושה אשר מעולם ועד עולם לא ישתנה בה גם אות אחת אם כן מהראוי לאהוב אותה כאלו היום נתנה.
אמנם אחר ההתבוננות נוכל להמתיק הדברים ביתר שאת עם מאמר המשורר ע"ה לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד (תהלים קי"ט, צ"ו) וראוי להבין מהות ענין האורך ומה הוא הרוחב. אמנם דע כי גדולת התורה היא בב' פנים, א. הדברים הגנוזים והאוצרות הנסתרות אשר בה שנאמר עליהם אלהים הבין דרכה כו' (איוב כ"ח, כ"ג) ושלמה המלך ע"ה אמר עליהם כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה (משלי ב', ו'). ב. כי גם חלק הנגלה אשר בידינו הלא כל מאמר ומאמר הוא מתחלק לכמה פנים, כי דברי תורה כפטיש יפוצץ סלע כו' והחלק האחר היינו הנסתרות אשר לה' אלהינו הוא הארוך, כי כאשר תכנס אל הבית הלא את השטח אשר לפניך תקרא אורך הבית והרוחב הוא השטח השוה מימינו ומשמאלו, והוא משל נמרץ על התורה הנתונה בידינו מכבר, ומאז ועד עתה היא מופלגת מאתנו והרוחב הוא חלק הנגלה גם לזה אין שיעור מה שהחכמים מחדשים בכל יום תמיד, וכבר אמר רבי מאיר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה ונעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק (אבות פ"ו) ובהיות האדם על מדרגה זאת יגל ה' את עיניו להביט נפלאות חדשות ונצורות בעומק תורתנו הקדושה, וישיג בכל יום ביתר שאת ויתר עז. וזה שהזהיר הכתוב והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום (דברים ו', ו'), בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, כי האמת כן הוא שהאדם בבחירתו יכול לעשות זאת שתהיה התורה אצלו בכל יום בפנים חדשות כאשר יעסוק בה לשמה ויהגה בה תמיד אז יתקיים בו מאמר ומגלים לו רזי תורה ונעשה כמעין המתגבר כו'.
וכי ישאלך לבבך מי הוא זה ואפוא הוא האיש המפיק רצון מאת ה' שיחדש לו חדשות בתורה בכל פעם, אף אתה אמור לו כי הוא על דרך עשיר גדול עשה משתה והכין הרבה מיני מאכלים לתת לפני הקרואים והוא נותן לפניהם המאכלים זה אחר זה ואינו נותן מאכל אחר כל עוד שלא אכלו את זה אשר נתן לפניהם, בלתי כאשר כלו לאכול את מאכל הראשון אז יתן לפניהם גם את השני גם את השלישי.
כך הקב"ה לא יתן ולא יוסיף לאדם חכמה חדשה בלתי אם כבר כלה מלאכתו ויגיעתו בתורה והשיג כל מה שהיה בכח השגתו להשיג ואין בכחו עוד להשיג יותר אז יערה עליו רוח ממרום רוח חכמה ובינה להשיג חדשות ונצורות פעם אחר פעם בהשכל וידוע אותו יתברך ואת תורתו החמודה. לא כן מי שלא טרח ולא עמל להשיג את מה שיש בכח חכמתו להשיג למה יוסיפו לו חכמה אם החכמה אשר אתו עמו מכבר גם היא נרדמת בירכתי חמרו בגויתו ואדמתו. כמאמרם ז"ל מדת בשר ודם כלי ריקן מחזיק מלא אינו מחזיק אבל מדת הקב"ה מלא מחזיק ריקן אינו מחזיק.
וחוץ לדרכנו המלצנו במאמר זה על דרך מה שנאמר יהודה אתה יודוך אחיך (בראשית מ"ט, ח') והמשורר ע"ה אמר יפיפית מבני אדם כו' על כן ברכך אלהים לעולם (תהלים מ"ה, ג'). דע כי כל הפועלים טוב אל מקבלי פעולתם המה מכלים את עצמם עם פעולתם, כמו המאכל משביע את אוכליו והמאכל כלא היה יהיה, והבגד יפאר את לובשו והמתעטף בו והוא ברקב יבלה, והכסף הלא יתום ויכלה כי יתנהו מחיר הדברים אשר קנה לצורך ביתו. וזהו מדת בו"ד כלי ריקן מחזיק מלא אינו מחזיק, כי שלמותו הוא להריק עצמו מתכונתו אז יפעול פעולתו, אבל כשיהיה על מלואו וטובו לא יחזיק את יד בעליו מאומה, וכן גם משפט כל בעלי תאוה כי כל המשביע תאותו מכלה את עצמו ומאבד כל כחותיו וקניניו עד ימות לשחת. לא כן מי שעמלו בתורה ומתרחק מחפצי עוה"ז הלא חפצי עוה"ז והגדולה והכבוד והתפארת רודף אחריו כמאמר ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך וכמאמר כל הבורח מן הכבוד הכבוד רודף אחריו.
וזהו יפיפית מבני אדם ר"ל כי אחרים המה משתדלים לייפות אותך בכבוד ויקר, אבל אתה לא תדרוש זאת ולא תבקש גדולה לעצמך לכן אין עיף ואין כושל בו, גם לעת זקנתו וזהו על כן ברכך אלהים לעולם. וזהו יהודה אתה יודוך אחיך פי' יהללך זר ולא פיך, ואתה בעמך לא תבקש לך גדולות.