לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והצלתי אתכם מעבודתם וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים ולקחתי אתכם לי לעם (ו', ז'). מדרש: אין לכן אלא שבועה שנאמר לכן נשבעתי לבית עלי, נשבע הקב"ה שיגאלם. והוצאתי אתכם ד' גאולות יש כאן והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי כנגד ארבע גזרות שגזר עליהן פרעה וכנגדם תקנו חכמים ארבע כוסות בליל הפסח לקיים מה שנאמר כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא (תהילים קט"ז, י"ג) (פרשה ו', ד').

הנה כדי להבין מה מקום לשבועה במקום הזה נעמוד תחלה על הבנת ארבע שמות הגאולה שהם ז"ל תקנו כנגדם ארבע כוסות. והענין הוא עם מה שכתב בחלק האחד בחלוקי השמות בחפצים המורכבים אשר לפעמים נקראים בשם הכולל כל חלקיו, כמו שם בית שהוא יקיף כל חלקי הרכבת הבנין מהכותלים והקורות והחלונות והדלתים וזולתם. ולפעמים אינם נקראים בלתי בשמות פרטיים היינו בשם כל חלק וחלק כמו כותל חלון גג ודומיהם. ואמרנו שם כי הדבר הנקרא בשמות רבות הוא מפאת כי לא בא עדיין אל גמר שלמותו לקרות שם הכולל על כן ישמשו בו בשמות חלקי הרכבתו. אולם הדבר הבלתי נקרא זולת בשם אחד הוא לעד כי יש לו גמר כל השלמות אשר יאות לקרותו בשם הכולל. (ועיין באור הדברים באורך פרשת וירא על מאמר יוקח נא מעט מים).

ומעתה אחרי המונח הזה אשר רובי השמות מורים כי הדבר חסר השלמות יתבאר לנו ד' שמות הגאולה כי הם לאות ולמופת בישראל שהיא חסרת השלמות ושיהיה עוד אחריה שעבוד. על כן אין מן הראוי לקרותה גאולה סתם כי אם לנתח אותה לנתחים ולקרא כל חלק בשם לבד, וכמו שאמר והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, כלומר גם כי נהיה עוד בגליות עם כל זה לא נהיה תחת יד מלך קשה ואומה קשה כפרעה וכעמו. וזהו גם כן והצלתי אתכם מעבודתם כלומר גם כי נהיה עבדים אבל עבודה קשה כזו בחומר ובלבנים לא נעבוד עוד, וכדומה שמות ישועות פרטיות. מה שאין כן גאולה העתידה אי"ה שתהיה גאולה שלימה לא יהיה לה בלתי שם גאולה לבד כמאמר ובא לציון גואל. (וכי ישאלך נפשך הלא גם בגאולת מצרים אמר לשון וגאלתי הנה כבר הכינותי התשובה בזה בחלק הא' שם) והשם הזה כולל הכל גם חירות גם הצלה ולקיחה. ולכן רז"ל מצאו מקום לתקן ארבע כוסות כנגדם לזכרון.¹

footnotes: ¹ וזה תלוי ג"כ בחסרון שלמות הגאולה כי אם היתה שלימה זכרון למה כאשר בשישלם הבע"ח כל חובו אין מקום לזכירה עוד, וזהו שדרשו במדרש (איכה ג') השביעני במרורים בלילי פסח הרוני לענה בליל ת"ב לומר כי יש לנו לדעת מהם שצוה אותנו על מרורים לזכרון גלות מצרים שזה לרמז שאין זו גאולה שלימה אבל עוד יהיה אחריה גלות:

ועל זה מביא המדרש כתוב כוס ישועות אשא כו', והוא על פי משל לחולה אחד אשר מחלהו הולידה והצמיחה לו עוד ענפים הרבה, כמו כאב ראש, ואבדת טעם האוכל, נדידת שינה וכדומה מהדברים הבאים מסבת החולי, ובבואו לפני הרופא משפטו אם הוא רואה בו שיכול לרפאותו מכל וכל אזי לא ירבה עמו דברים כי אם יאמר לו אל תירא הנה חיש קל תתחזק ותתרפא ותהיה בריא כאחד האדם, לא כן אם הוא רואה בו שאין ביכלתו לרפאותו עתה עד אשר יגיע עת מסוגלת לקבלת הרפואה, כמו בחודש זיו וכדומה, ואך אז יוכל להתרפא ממחלתו האנושה, אולם כעת לא יוכל להועילו בלתי להקל מעליו המכאובים הפרטיים המסתעפים מחליו, הנה אם לא יעשה עמו דבר ויאמר לו לך עתה ותבוא לפני לזמן ההוא הלא יפחד ויתעצב מאימת מות, על כן משפטו לומר אליו אל תירא אחי הנה אסיר כאב ראשך מעליך, ועוד יערב לך אכול ושתות, וגם שינה ינעם לעיניך, ומספר והולך כמה תועליות פרטיות שיעשה עמו עתה, אולם לדברים כאלה עוד יחרד לב השומע בשמעו כמה הוא פורט בשפתיו ויבין מזה כי אין הרופא דן דינו למזור, כי היה די שיאמר לו דברים קצרים תדע אחי כי תתרפא ותהיה בריא, על כן המשפט אל הרופא טרם יאמר לו כל אלה לדבר על לבו ולנחם אותו לאמר הלא תאמין לדברי שאני נשבע לך כי בבוא הזמן המסוגל אל הרפואה תתרפא בשלמות מכל וכל אך עתה אועילך על דברים ההם.

הוא הדבר בעניננו כי בכוונה הזכיר הכתוב גאולה זו בכינויים הרבה וחלק אותם לארבע, לארבע לשונות של גאולה להבינם בזה שאין זו גאולה שלימה אך הצלות פרטיות וכמוזכר למעלה ולמען לא יחושו לומר אבדה התקוה חס ושלום להשיג גאולה אמתית על כן הקדים תחלה מאמר לכן אמור לבני ישראל אני ה', וכלשון המדרש נשבע להם שהוא גואל אותם לעת קץ גאולת עולם וכעת והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים וכנזכר לעיל.

ועל כן שקדו ז"ל לתקן לנו ארבע כוסות כנגד הארבע לשונות של גאולה, לזכר הפעולות פרטיות שעשה יתברך במצרים סדרו לנו לזכירה ההיא שיר ושבח להלל אותו על העבר ולהתפלל על העתיד, כנוסח הברכה אשר גאלנו (בעבר) כו' כן יגיענו כו', שמחים בבנין עירך כו'. וזהו שמביא המדרש כוס ישועות אשא, כלומר ממה שהרבו לנו ארבע כוסות לזכרון ארבע חלקי ישועות הגאולה הנה מזה אדע כי עוד ידו נטויה להגלות אותנו ולגאלנו, לכן ובשם ה' אקרא כלומר אתפלל לה' לגאלנו חיש מהר:

ועם דברי המדרש האלה נשבע להם הקב"ה שיגאלם נאמר טעם הגון על סמיכת גאולה לתפלה שחייבו ז"ל (ברכות ט') ממה שכתוב יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי, וסמיך ליה יענך ה' ביום צרה, ויתכן גם כן מה שכתוב בשלחן ערוך אורח חיים (קי"א א') דבשבת אין צריך לסמוך גאולה לתפלה הואיל דנפקא לן מיענך ה' ביום צרה, ובשבת לאו יום צרה, אבל נעיר תחלה על הכתוב עצמו מה ראה להזכיר תוארים כאלה צורי וגואלי אצל שאלת יהיו לרצון.

ונקדים לזה עוד דברי טעם על מה שכתוב בשלחן ערוך (שם רי"ח, ה') מי שנעשה לו נסים הרבה בכמה מקומות בהגיעו לאחד מכל המקומות שנעשה לו נס צריך להזכיר כל שאר המקומות, אשר לכאורה לא ידענו מה לו להזכיר הנסים שהיו במקומות אחרים הלא גם על זה איננו מברך מבלי שהגיע למקומו. ונבין הדבר על פי דמיון לההולך בדרך ופגע בגזלן וניצל ממנו, ולמחר פגע בו ארי ורצה לטרפו, הנה עתה לא יחשוב עוד למאומה מה שניצל מן הגזלן כי מה לי אם יהרג על ידי גזלן או על ידי ארי, אמנם אם ינצל גם מן הארי הנה שניהם כאחד טובים. וכדמיון הזה תמצא עוד הרבה נסים הנעשים לאדם וכאשר ינצל מתשעה ויפול בעשירי אבד את כלם. לכן מה צדקו עתה דבריהם ז"ל אשר בבוא האדם להודות על אחד צריך להזכיר כל הנסים שנעשו לו כי לולא הצלתו ממקרים האחרים גם זה היה לשוא:

ומעתה נבוא אל הענין כי הנה כבר בארנו בח"א (בראשית ד') כי גאולת מצרים היתה אצלנו רק הבטחה נאמנה על הגאולה העתידה וכמו שאמרנו במדרש שלפנינו נשבע הקב"ה שיגאלם וכמאמר אהיה אשר אהיה, ובדרש: אהיה עמהם בגלות זה כו', כלומר כי במה שיהיה עמהם בגלות זה לגאלם יהי סמוך לבם בטוח כי יגאלם לעתיד. ובכלל הזה מובטחים אנחנו בכל מי המקרים הרעים השוטפים עלינו כי יעלנו ויצילנו ממצולותם ולא יתן אותנו לרדת פלאים חס ושלום כי אם תאבד חלילה שארית העם הזה פעם אחד איך יקיים בנו עוד הבטחתו והבאתי אתכם ציון, ועל שוא תהיה גאולתנו ממצרים. וזהו שהזכיר דוד המלך ע"ה (בתוארי ה') בבקשת ההצלה מאויבים ומרודפים, ה' צורי וגואלי, כלומר הלא אתה מקדם אלהי גואלי ממצרים למען הכין עבורנו תשועת עולמים ואם כן עליך לעננו ולהצילנו מכל צרה וזהו ענין סמיכות גאולה לתפלה כי סמוך לפסוק זה נאמר יענך ה' ביום צרה ומובן כדברינו:

ובזה עלה בידינו טעם ישר על דבריהם ז"ל שאין דין סמיכות הזה בלתי בימי החול ולא ביום השבת. כי הנה ההבדל בין בקשות התפלה שבימות החול לבקשות יום השבת, כי בימי השבוע אנו שואלים ללחם ולמזון והזולת ממחסורי האדם שלא יוכל להתקיים בלעדם (כאשר תדקדק בבקשות הי"ח הנה הנה כלם יסבו ילכו על צרכי האדם שבסוג הזה) לא כן בשבת שאנו מקיימים בו הרחב פיך כו', לשאול שמחה ועונג שלוה והשקט וכאשר הפריז הנביא אז תתענג על ה' כו' (ישעיה נ"ח, י"ד), ואם כן התבונן בעצמך שאין מקום לסמיכות גאולה לתפלה בימי השבתות.

והוא על פי משל לאחד שהיה בדעתו לנסוע למדינה רחוקה אשר שם גוי לא ידע לשונו, ויהי טרם הקריב לגבול המחוז ההוא ויחפש איש היודע לשונו ולשון המדינה למען יהיה לו לפה ולמליץ בכל מקום בואו, וירא שם בן אשה אלמנה מסכנת והוא לה בן יחיד ויבקש ממנה את בנה לנסוע עמו בדרך הזה ולא רצתה עד שהיה מוכרח לתת לה ערבון ובטחון חזק אם לא יביאנו אליה ויצג אותו לפניה יהי לה כל כבוד ביתו עשרו וסגולתו ותתנהו לידו ויסע עמו לדרכו, והיה האיש ההוא שומר אותו כאישון עינו מכל חתחתים בדרך, בעלותם על כל גבעה גבוה, גם ברדתם לעמק ימינו תתמוך בו עד שכמעט נשא אותו על זרועותיו כאומן את היונק, והנער ההוא דימה בנפשו כי כל אשר עשה עמו הוא מרוב אהבתו אותו וחשיבותו בעיניו, ויהי בדרך במלון אמר הסוחר לאשר על הבית לעשות לו מטעמים כאשר אהב ולנער אשר אתו צוה לתת לו לחם ומעט ציר, או ממיני ירקות הגסים וכדומה, ויהי הנער ההוא מחריש משתאה לו לחקור אחר אשר יקרה נפשו בעיניו כל כך יאמר לתת לו מאכל גס אשר יאכלו הנערים ולא יכלכלהו כמשפט לאוהב יקר, ולא עצר כח עד כי שאל אותו לאמר אמור נא מדוע תכבדני בכל ענייני הדרך רק במלון אתה מקמץ במה שתתן לפני, ענה ואמר לו הלא לך לב לדעת כי כל אשר אני עושה עמך בשמירתך איננו מפאת אהבתי אך מפאת הערבונות והבטחונות שנתתי לאמך בעבורך על כן אצרך בכל הדברים אשר חייך תלויים בהם עד שובך אל אמך מדאגה שלא יקרך סכנת הדרך, לא כן ענייני אכילה ושתיה כי תוכל לחיות גם בלחם ומים.

הנמשל מובן מעצמו כי הבקשות שאנו מבקשים על חיותנו וקיומנו מפגיעת כל צרה וצוקה שהם בקשות ימי החול יש בהם דין סמיכות גאולה לתפלה יען כי הדברים האלה המה מהעניינים המעכבים הגאולה בשיפגעו בעם חס ושלום, וכנזכר לעיל א"כ המה סמוכים לעד ותלויים זה בזה, לא כן בקשות יום השבת שהמה על דברים תענוגיים אינם בכלל הסמיכות גאולה לתפלה כי גם בלעדם נוכל להגאל ברצותו יתברך וזהו שרמזו יהיו לרצון כו', צורי וגואלי, וסמוך לזה יענך ה' ביום צרה, אבל מה שתשאל ביום שמחה ותענוג אין לו יחוס הסמיכות וכנזכר לעיל: