כי ידבר אליכם פרעה לאמר תנו לכם מופת (ז', ט') מדרש: ר' פנחס הכהן בר חמא פתח מגיד מראשית אחרית ומקדם אשר לא נעשו אומר עצתי תקום וכל חפצי אעשה (ישעיה מ"ו, י') הקב"ה מגיד מראשית מה יהא בסוף שכן הוא אומר למשה וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ כו', מהו וכל חפצי אעשה שהוא חפץ להצדיק בריותיו שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר (ישעיה מ"ב, כ"א), ואינו חפץ לחייב בריה שנאמר כו', וכן אתה מוצא שהגיד הקב"ה למשה מראשית אחרית אם ידבר אליכם פרעה אין כתיב כאן אלא כי ידבר עתיד הוא לומר לכם כן ור' יהודה בר רב שלום אמר כהוגן הוא מדבר תנו לכם מופת, וכן אתה מוצא בנח אחר כל הנסים שעשה לו הקב"ה בתיבה כו' התחיל מבקש סימן עד שאמר הקב"ה את קשתי נתתי בענן ומה נח הצדיק היה מבקש סימן פרעה הרשע על אחת כמה וכמה (פרשה ט', א').¹

footnotes: ¹ וחוץ לדרכנו נוכל להמתיק כוונת רבי יהודה אשר כהוגן שאל פרעה מופת. והוא על פי דמיון לאחד שהיה מחזיק אצלו משרת כמה שנים ובכל פעם שהיה צריך להלוות לו מעות אצל רעהו העשיר שלח אליו משרתו זה, ועל פיו ועל ידו שלח לו הכסף, וכהגיע תור המשרת הזה להתחתן לקח אל ביתו משרת חדש ולאיזה ימים שלח גם את המשרת ההוא אל רעהו להלוות לו סך ידוע ויהי בבוא המשרת אל המלוה אמר לו לא אתן לך כסף עד אשר תביא שטר חוב מאת אדונך, וילך אל ביתו ויספר לו כדברים האלה ויתפלא מאד עליו וישא את רגליו וילך בעצמו אל רעהו וישאל אותו מה יום מיומים, ויען ויאמר דע אחי כי איש נאמן אתה לי מעולם, אולם המשרת הראשון אשר כבר ידעתי אותו כי הוא נאמן ביתך הנה מאתו לא דרשתי להביא ראיה על הלואה, לא כן הבחור הזה כי עוד אין אני מכיר בו מי הוא ומי אדונו אם כן כהוגן שאלתי מאתו להביא ראיה. כן הדבר בפרעה כי מבואר במדרש (שמות רבה ה') אשר בבוא משה אל פרעה ואמר אליו כה אמר ה' כו' כעס ואמר מי ה' כו' לא ידעתי כו' אבל המתינו לי עד שאחפש בספר שלי, מיד נכנס לבית ארמון שלו והיה מביט כל אומה ואומה ואלוקיה התחיל קורא אלהי מואב ואלהי עמון ואלהי צדון, ואלהי ישראל לא מצא. אמר משה למה הדבר דומה לכהן שהיה לו עבד שוטה ויצא הכהן חוץ למדינה הלך העבד לבקש את רבו בבית הקברות אמרו לו אנשי העיר שוטה מה לכהן בבית הקברות, כך אמר משה אלו שאתה אומר מתים הם אבל אלהינו הוא אלהים חיים ומה לו בבית הקברות. ואם כן כהוגן שאל פרעה מופת כי עוד לא היה יודע ממנו וכנ"ל.

ראוי להבין מה ראו ז"ל להצדיק את פרעה הרשע ולומר עליו כי כהוגן שאל פרעה מופת. גם יש להתבונן מדוע סיימו במלות תנו לכם מופת הלא שפת יתר הוא כי דבריו ידועים, ומה לבעלי הדרש לזכרם לאין צורך ודי היה להם לומר כהוגן הוא מדבר ומה נח שאל מופת. וביותר ראוי להשים לב אל עיקר הדרש הזה מגיד מראשית אחרית הקב"ה מגיד מראשית מה יהא בסוף מה תועלת יש בזה ומה יתרונו.

אמנם הנראה כי תכלית המאמר הזה בא להשמיענו כי בכוונה הקדים הכתוב לספר בהרעות שעתידים ישראל לעשות לימים רבים ולעתים רחוקים למען הצדיק אותם לעתיד לאמר מאתי היתה זאת להם. וכענין שאמרו אלמלא שלש מקראות הללו נתמוטטו רגליהם של שונאי ישראל חד דכתיב ואשר הרעותי (סוכה נ"ב, ב') הנה הוא יתברך כביכול תולה הדבר בעצמו כדי להצדיקנו ולהצילנו מעונש הדין. וגם פה ההוראה כן כי כבר ידענו כי מאמרו יתברך מכריח ומבטל כח הבחירה אשר באדם כמו שכתבו המפרשים ז"ל בבאור אלו צדיק ורשע לא קאמר ולעילה זאת לפעמים הוא מקדים ומגיד מראשית אחרית.

וזהו שאמרו שכן הוא אומר למשה וקם העם הזה וזנה כו', מה שעתידים לעשות אחר מיתת יהושע כי בזאת הוא מחליש כח הבחירה בהם לזכותם אחר כך בהפרם הברית. וזהו שדרשו וכל חפצי אעשה שהוא חפץ להצדיק בריותיו ואינו חפץ לחייב בריה.

הוא הדבר בפרעה כי באין ספק ביקש לבבו לשאול מופת כי אלהי העברים נקרא עליהם. ומדאגה אולי יתעשת ולא ישאל מופת כי הדבר תלוי אך בבחירתו, על כן הקדים יתברך והגיד מראשית כי ידבר אליכם פרעה תנו לכם מופת ואחר שהדבר יצא מפיו יתברך הנה מאז כבר הוא מוכרח לשאול מופת בהחלט. וזהו שכוונו ז"ל אם ידבר פרעה אינו אומר אלא כי ידבר פרעה עתיד הוא לומר כן. ואין הוכחתם ממלת כי לומר שממנו ההוראה עתיד הוא לומר כן, כי הלא כמה פעמים מצינו מלת כי משמש גם על דבר בלתי מוכרע ועומד בספק והמה רבים בכתובים, כמו כי תצא למלחמה, כי ישאלך בנך, כי ינצו אנשים, אבל פה החליטו ז"ל כי עתיד הוא לומר כן מצד היותו כבר מוכרח על פי דבר ה' כי הגיד כן מראש.

ועילת הדבר שרצה יתברך שישאל פרעה מופת הוא מאותו טעם עצמו ששאלו נח ויחזקאל וזולת מהצדיקים כי חלילה לדמות שהיתה זאת להם מפאת העדר אמונתם, אבל האמת כי יראו על נפשם פן יגרום החטא ויתבטל הטוב המיועד להם, וכמאמרם ז"ל אין הבטחה לצדיקים בעולם הזה כו' (בראשית רבה פרשה ע"ו, ב'). והעצה המועילה לזה היא שאלת המופת כי הדבר שכבר יצא עליו מופת בעליל ודאי לא ישנה את טעמו ובזה צדקו כל שואלי מופת על הבטחת ה' יתברך.

ומעתה גם פה ביציאת מצרים היה כמו כן מן הראוי למשה ואהרן שישאלו מופת על הבטחתו יתברך על הגאולה, והם לא שאלו דבר לזאת נתן יתברך בלב פרעה לשאול מופת והוא לטובת ישראל לאמת אליהם הגאולה. והעד הנאמן אשר מאת ה' היתה זאת הוא מה שאמר תנו לכם מופת, אשר מהראוי היה לומר תנו לי מופת, אבל הרמז בזה כי עיקר שאלתו על מופת הוא סבה מאת ה' לטובת ישראל ובשבילם.

ומעתה מה נמרצו דברי המדרש אם ידבר פרעה אינו אומר אלא כי ידבר עתיד הוא לומר כן וכאשר בארנו שהקב"ה במאמרו הכריחו לשאול מופת לטובת ישראל. ועל זה בא הדורש ר"י בר"ש ואמר כהוגן הוא מדבר תנו לכם מופת, כלומר מדבריו יבחן האמת כי הוא יתברך נתן דבר בפיו לדבר כן, על כן דיבר כהוגן כפי הצורך לטובת ישראל ואמר תנו לכם מופת כי אם היה שואל המופת בבחירתו מהצודק היה שיאמר תנו לי מופת וכנזכר לעיל: