ויאמר ה' אל משה השכם בבוקר והתיצב לפני פרעה (ח', ט"ז) מדרש: הדא הוא דכתיב חזית איש מהיר במלאכתו (משלי כ"ב, כ"ט) זה משה שהיה מהיר במלאכת המשכן לפיכך לפני מלכים יתיצב לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה כו', בל יתיצב לפני חשכים זה פרעה שהחשיך הקב"ה לו ולארצו (פרשה י"א, א').

והדברים מפליאים לב כל קורא אם בסמיכות הדרש למאמר שלפנינו ואם בהוציאם דברי החכם בל יתיצב כו', לדבר רחוק מן הפשט.

והנראה כי בא הדרש הזה להפליא צדקת משה ע"ה וחסדו גם עם גויי הארץ, כי הנה לכאורה יקשה מאד מה צורך היה לאמר למשה השכם בבוקר הלא גם מבלעדי זאת יחייב עצמו מכח זריזותו להשכים לעשות רצון ה' יתברך וכמו שמצינו באברהם שאמר לו יתברך קח נא את בנך כו', ולא הגביל לו זמן ונאמר וישכם אברהם בבוקר, ופה אמר יתברך למשה השכם כו', מה שיורה חלילה על היותו עצל בדבר ה'. והן על זאת באו ז"ל והמליצו חזית איש מהיר במלאכתו זה משה, שהיה מהיר במלאכת המשכן לומר כי היה מהיר וזריז בכל עבודת מלך עולם יתברך ואך פה בשליחות פרעה היה מהצורך לזרזו על המהירות והוא לסבה אחרת. והוא כי הנה זה כלל גדול אשר כל נביאי ישראל היה לבם חולה עליהם בהנבאם חזות קשה על האומות כמבואר כמה פעמים בדברי הנביאים ובמדרש (במדבר רבה כ') ראה מה בין נביאי ישראל לנביאי אומות העולם כו', ולא עוד אלא שכל הנביאים היו במדת הרחמים על ישראל ועל אומות העולם שכן ירמיה אומר לבי למואב כחלילים יהמה כו' (ירמיה מ"ח, ל"ו), ואם כן עצלותו להרע לאומה גדולה תביאהו לאחר נבואתו.

וזהו הענין במשה ע"ה כי מהצורך היה לאמר לו השכם בבוקר למען לא יתעצל מהרע לפרעה, וזהו שביארו ז"ל חזית איש מהיר במלאכתו זה משה, לפני מלכים יתיצב לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, כלומר בכל עבודת ה' היה זריז מאד ועם כל זה פה היה מהצורך להזהיר אותו על המהירות, והטעם - בל יתיצב לפני חשכים זה פרעה שהחשיך הקב"ה לו ולארצו, כלומר בענין כזה היה מתעצל ונמנע מהרע לכך היה צריך הכתוב לזרזו והבן: