Ohel Ya'akov on Torah, Vaetchanan
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
פן תשכח את הדברים כו' (ד', ט'). גמרא: השוכח דבר אחד ממשנתו מורידין אותו מגדולתו שנאמר כי אתה הדעת מאסת ואמאסך מכהן לי (הושע ד', ו') (יומא ל"ח, ב').
וראוי לבאר איך תלה השכחה במואס הדעת, אבל דע כי כבר אמרו. מרגלא בפומא דר' מאיר גמור בכל לבבך ובכל נפשך לדעת את דרכי כו' (ברכות י"ז, א'). ר"ל ע"ד שאמרו והוי שותה בצמא את דבריהם (אבות א') וענין הצמאון לתורה אינו כ"א מיראה טהורה ושלמה לעבוד את ה' בכל לבבו ונפשו. והוא כמו העומד על פרשת דרכים ואינו יודע דרכו, אם יבא אחד ויורהו הדרך שהוא צריך ללכת בו מה מאד יערב לו, כן ראוי האדם להיות רעב וצמא לדעת ולבקר אחרי דרכי העבודה ויבקש ויחפש מפי סופרים ומפי ספרים והם יורוהו ויאמרו לו ואז דעת לנפשו ינעם. והוא שאמרו ז"ל ערוכה בכל ושמורה, אם ערוכה היא ברמ"ח אבריו היא שמורה בלבו (עירובין נ"ד, א') פי' שיהיו כל המצות סדורות לו על רמ"ח אבריו כל אבר ואבר יהיה מצויין במצות השייכים אליו, הראש לתפילין, הפה לתורה ולתפלה, היד לנתינת צדקה, וכמו שתמצא כל המצות מסודרות בספר חרדים מצות התלויות בעינים מצות התלויות באזנים והזולת מהאברים. וזהו אם ערוכה היא ברמ"ח אברים וכל אבר יהיה נשלם במצות התלויות בו אז ודאי תהיה התורה שמורה אצלו. ובמקום אחר בארו חז"ל ענין זה ביתר באור ואמרו חמשה ברכי נפשי כנגד מי אמרם דוד כנגד הקב"ה והנשמה שבגוף מה הקב"ה ממלא את עולמו כך נשמה מלאה כל הגוף כו' (ברכות י'). ובמדרש הוסיפו דברים: הנפש הזאת יחידה בגוף והקב"ה יחיד בעולמו (ויקרא רבה ד'). בארו בזה כי הנה כבר אמר החכם תכלית הידיעה שידע האדם את עצמו וכאשר ידע האדם ויתבונן בעצמו הלא עיניו יחזו כי הוא משולח ונעזב אל מחשבות מתחלפות ורעיונות שונות רבו וארבה עד כי מזימותיו ורעיונותיו משוטטות בכל הארץ בעת שהוא יושב בטל ואין מספר אל המחשבות העוברות בקרב איש ולב עמוק. וכל זה כי השבית משטר הנשמה מלעשות משטרה בחלקי הגוף ופנה אליה עורף מלחשוב בעסקיה הרמים והנשאים ויפן לעשות מעשהו זר מעשהו כאמרם ז"ל הבטלה מביאה לידי שעמום (כתובות נ"ט, ב') אבל כאשר תשתרר הנשמה גם השתרר בחלקי הגוף לחשוב מחשבתה הראוי לה מבית המלך אז ישבית האדם כל מזימותיו וכל רעיונו לבו ינוחו ישקוטו וכלא היו יהיו, ואז תהיה מחשבתו יחידית וכל מעשהו בתמימות כענין המשל שזכרו חז"ל על מאמר והנה ה' נצב עליו משל לתינוק ישן על עריסה והיו זבובים שוכנים עליו וכיון שבא מניקתו שחה עליו להניקו וברחו הזבובים (בראשית רבה ס"ט), והוא משל נמרץ על הקב"ה אשר לע"ע שרצו בארץ כל חנף ומרע ושם רמש אין מספר זה חומס וזה רומס. אבל כאשר יוסר המסכה הזאת ונגלה כבוד ה' הלא נאמר הס כל בשר מפני ה' כי נעור ממעון קדשו (זכריה ב', י"ז) ויברחו הזבובים ויתקיים מאמר והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו (ישעיה ד', ג') כן וכן יגדל כח הנשמה על כל חלקי הגוף אשר בהפיצה קרני אורה ובשלחה מטה עוזה על פני כחות הגוף הלא כלם כליל יחלופו למשואות נצח, זה שאמרו ז"ל מה הקב"ה ממלא את כל העולם כך הנשמה ממלאה את כל הגוף.
וזה ענין נוסף על מאמר שהנשמה יחידית כי לבעבור שהיא יחידית תאמר כי ידה רב לה להתגבר על כל התאות ולנצח אותם, אבל עכ"ז התחלת התאות תאמר שהם מלבד הנשמה, לזה הורו ז"ל שבאמת אין שום התחלת הרגשה אל כל תאוה מבלעדי המחשבה והוא כח הנשמה כאמרם ז"ל עינא ולבא תרי סרסורי דחטאה אינון (במדבר רבה י', ו') וכאשר יתעצם האדם ויתגבר לעצור במחשבתו מלהרהר בכל תאוה לא יהיה לה שום מציאות אצל האדם, ולכן נקרא האדם מתפתה ביצרו כי לולא שנעשה טועה בתאותו ויחשוב כי דבר ראוי הוא לו ודאי לא יחשוב ולא יעשה, ולכן היתה אזהרת שלמה המלך ע"ה מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים (משלי ד', כ"ג) וזהו שאמר מה הקב"ה ממלא את כל העולם כי אין מקום ריק ממנו ויכלתו והשגחתו ושפעתו כי לולא השפעתו גם למנאציו היכולת הלא כרגע שאול יחתו וכמאמר ראית כי אתה עמל וכעס תביט (תהלים י', י"ד) וגם לתת בידך כי תתן לו הכח והיכולת, ובמקום אחר התפלל על זה אל תתן ה' מאויי רשע זממו אל תפק (שם ק"מ, ט'). כך אף הנשמה מלאה כל הגוף ובלעדה לא ירים כל כלי מכלי התאוה, והמופת ע"ז כי לעולם לא יזדמן באדם כ"א תאוה אחת המשתתפת עם הרצון וכל שארי התאות כלם שקטים ונוחים בעת אשר הרצון בוחר ומתדבק לאיזה תאוה, או גברה עליו דאגה ופחד אז לא ירגיש עוד שום דבר מן התאות כי כלם ישנים ותרדמת ה' נפלה עליהם. וזה מופת נמרץ אשר מבלעדי המחשבה היינו רצון וכח הנשמה אין מקום אל שום תאוה להתקומם ולכן כאשר הרצון מתייחד ומטריד עצמו בשלמות ומעמיק בענין אחד אין לו רעיון עוד אל שארי ענינים וכן אם ילמוד תורה בלב טהור ורוח נכון בלב שלם ובנפש חפצה אחר הבחנתו וידיעתו באמונת אומן כי אין לאדם תכלית אחר טוב ממנו כי רק בעבורו נברא וזה כל פרי מציאותו ומעמדו אז יסורו ממנו כל הבלי חפצי עוה"ז ולא יעשו אצלו שום רושם כלל. לא כן אם עסקו בתורה או במעשי המצות מצד תאותו ושימצא חן בעיני הבריות הלא גם בעת עשותו הטוב והישר לבו בל עמו כי מחשבתו מרחפת על פני תהום התאות זרות, ויהיה לך למופת על חניפתו ועל השקר אשר בימינו המעשים ההם בעצמם כי פעמים יעשה כך ופעמים יעשה בהיפך, כי מצד התאוה בחר בהם ומצד התאוה יעזבם ויעשה בהיפך כמאמר מה תטיבי דרכך לבקש אהבה (ירמיה ב', ל"ג) ר"ל גם כאשר תעשה הטוב היה זה רק לבקש את שאהבה נפשך, לכן בעבור כוונה זאת עצמה גם את הרעות למדת דרכיך תעשה ג"כ בהיפך. ומה יפה אמרו במאמר הנזכר ערוכה בכל ושמורה אם היא ערוכה ברמ"ח אברים ר"ל כי סרו חלפו מהם הרגשת כל התאות הטמונות בכח הגוף והם ישנים אין מעיר ואין מקיץ זה לו לאות כי עסקו בלמוד התורה ברצון נבחר ומעולה בלב שלם ואז תהיה אצלו שמורה כי זה משפט כל הדברים שיעשה האדם ברצון שלם כפי גודל דבקות הדבר בהרצון כן יערך זכרונו כמ"ש בשר המשקים ולא זכר שר המשקים את יוסף מיד ע"כ וישכחהו לאחר זמן.
והדמיון בזה לאדם שלקח אצלו בעל מלאכה יקרה והזמין לפניו כל הכלים אשר אל המלאכה הזאת ונתן לו בית מיוחד לעשות מלאכתו שמה והשכר יהיה לחצאין, פעם נאבד ממנו כלי אחד מכלי המלאכה וכאשר נודע הדבר לבעל הבית התרגז ואמר לו צא מביתי, ויאמר לו הבעל מלאכה מה חרי האף הגדול הזה על הכלי הנאבד אני אשלם את דמיה, השיב הבעה"ב ואמר נבל לא על הכלי חרה אפי כ"כ כ"א בעבור כי עתה ידעתי כי אתה מתעצל בדבר המלאכה ואינך עוסק בה בתמידות, כי אם היית עוסק בתמידות היו כלי המלאכה עוברים וחולפים על ידך תמיד ולא היו נעלמים ממך זמן שיוכלו להאבד מכל וכל.
הנמשל מובן מאליו כי השכחה הוא אות ומופת על השוכח כי הוא מואס בתורה ובדעת קדושים ואינו לומד התורה למען ידע דין ומשפט, כלומד ע"מ לעשות ומתוך כך תתעלם ממנו עד שישכח אותה, לכן מורידים אותו מגדולתו שנאמר כי אתה הדעת מאסת ואמאסך מכהן לי כי אינו עובד כראוי: