מדרש: יענך ה' ביום צרה (תהילים כ', ב') מהו ביום צרה אמר ר"ל למה הדבר דומה לאשה שישבה על המשבר לילד והיתה מצטערת לילד, אמרו מי שענה את אמך הוא יענה אותך, כך אמר דוד לישראל מי שענה ליעקב הוא יענה אתכם, מה התפלל יעקב ואעשה שם מזבח לאל העונה אותי ביום צרתי אף אתה יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלהי יעקב (פרשה ב', י"א).

ולבוא אל באור המאמר נקדים מאמרם ז"ל כל הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם בעזרו וכשמת אומרים עליו אי עניו אי חסיד מתלמידיו של אברהם אבינו (ברכות ו', ב') גם מאמר היערוך שועך לא בצר וכל מאמצי כח (איוב ל"ו, י"ט). והבאור בזה, דע כי הנה השכל ישפוט על דבר התפלה שלא יהיה חיובה כ"א לפרקים מיוחדים על דרך מקרה, כמו שיש הבדל בין אכילת כל המאכלים שהם לתענוג אשר זמן מציאותם הוא סבת השתמשם, לא כן המאכלים ההכרחיים כמו לחם ומים הנה זמן שימושם בעת ההכרח, בעת היותו רעב ללחם צמא למים, אבל כל עוד שלא ירעב לא יכריח עצמו לאכול כמו שיכריח עצמו אל המעדנים ואל פרי מגדים בעת שהם נמצאים תחת ידו, ועכ"ז גם ב' הסוגים האלה קרובים לודאי שישתמש בהם, לא כן אכילת ולקיחת הסמים ממיני הרפואות אשר האדם יקחם מסבת מקרה שהוא מוכרח על ידה לקחת אותם אל פיו כי נפל למשכב אז יבקשם וימצאם, וההבדל הזה היה ראוי להיות בין כל המצות ובין התפלה, כי כל המצות ראוי לקבוע להם זמן יען כי כל מצוה הוא דבר המוכרח אל הנפש כמאמר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם (ויקרא י"ח, ה') וגם הם מענגים הנפש כי המה מתוקים מדבש ונופת צופים, מלבד התפלה כי איך יחוייב לקבוע זמן על דבר התלוי במקרה כי אולי לא יפגענו שום מקרה בעולם ולא יהיה לו מקום להתפלל, וראוי היה לקבוע המצוה הזאת על תנאי לאמר בצר לך ומצאוך איזה מקרים תבקש את פני ה' על עזרתך ותשועתך, ואנחנו רואים כי לא כן הדברים כי התורה הטהורה קבעה אלינו זמן תפלה ומקום מיוחד לתפלה, ומחוייבים אנחנו להתפלל בזמנים הקבועים לתפלה כמו שאנו חייבים בכל מצות התורה.

אמנם דע כי יסוד החיוב הזה בנוי כמו רמים בדברי חכמינו ז"ל לעולם יקדים אדם תפלה לצרה שנאמר היערוך שועך לא בצר כו' (סנהדרין מ"ד, ב') וחייב האדם להתפלל ולבקש רחמים בעודו בתקפו וגבורתו שלא יפגעני מקרה מן המקרים המתרגשים בעולם, ועינינו רואות כי דוד המלך ע"ה רוב תפלותיו היו רק על העתיד כמו תפלה לעני כי יעטוף כו' (תהלים ק"ב, א') ועוד הרבה ותמצא בספר היקר הזה כמה תפלות על כמה צרות חלוקות, וישפוך את נפשו לפני ה' כאלו כבר הם שולטות בו. ויסוד הענין הזה בנוי על מה שידענו מפי חז"ל המתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה (בבא קמא צ"ב א')¹ ולא ימלט שעה אחת שלא יהיה לאדם על מה להתפלל כי הצרות רבות מאד, ואם זה יושב בשלוה הלא רעהו יושב באנחה ושבר רוח, ואין לו לאדם להמתין מלהתפלל עד שיהיה הוא עצמו בצרה כ"א להקדים תפלה לצרה, היינו כאשר יראה את אחרים שרויים בצער יבקש רחמים עליהם כמאמר אם לא בכיתי לקשה יום עגמה נפשי לאביון (איוב ל', כ"ה) כי ראוי לאדם להצטער בצרת חבירו ולבקש רחמים עליו כאלו היא שולטת בו, כמאמר חז"ל כל שאפשר לו לבקש רחמים על חבירו ואינו מבקש נקרא חוטא (ברכות י"ב, ב') ועל אחינו בני ישראל יש ויש להתפלל עליהם כל היום תמיד, לכן היה ראוי לקבוע זמן מיוחד אל התפלה כי ראוי' היא התפלה אל קביעות זמן ומקום, כמשפט כל מצות התורה, ועל הדבר הזה נשתבחו אבותינו הקדושים שקבעו זמן אל תפלתם וקבעו מקום אל תפלתם והראשון היה אברהם אבינו ע"ה:

footnotes: ¹ המתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר וזה לשון הגמרא שם אמר ליה רבא לרבה בר מרי מנא הא מלתא דאמרי רבנן כל המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה א"ל דכתיב וה' שב את שבות איוב בהתפללו בעד רעהו (איוב מ"ב, י') אמר ליה את אמרת מהתם ואנא אמינא מהכא ויתפלל אברהם (עבור) אבימלך וכתיב וה' פקד את שרה כאשר אמר וגו' כאשר אמר אברהם על אבימלך. והמאמר פלאי אחר כי ידע רבא להוכיח זאת ממאמר המבואר בתורה מדוע שאל זאת מאת רבה בר מרי וכי לחדודי' קא בעי. והנראה כי באמת ידע רבא מעצמו להוכיח זאת ממקרא זה אשר בתורה רק היה קשה בעיניו כי ממקרא זה לא מוכח אשר אברהם נענה תחלה אבל בהיפך כי שם נאמר ויתפלל אברהם כו' וירפא אלהים את אבימלך ואת אשתו כו', ואח"כ נאמר וה' פקד את שרה. לכן שאל לרבה בר מרי מנא הא מלתא כו' הוא נענה תחלה, ואמר לו כי זה מוכח מאיוב וה' שב את שבות איוב בהתפללו בעד רעהו, אשר מאמר בהתפללו בעד רעהו, מיותר בשכבר ידענו מאמרו יתברך ואיוב עבדי יתפלל עליכם כ"א פניו אשא לבלתי עשות עמכם נבלה, ובלי ספק עשה כן אם לא כי רצון הכתוב להודיענו כי ה' שב את שבות איוב תיכף בהתפללו בעד רעהו היינו בעת תפלתו עליהם היה הוא נענה תחלה. לכן יפה אמר לו רבא השתא דאתית להכי לחדש כוונה חדשה במקרא אף אני אעשה כן באותו מקרא אשר בתורה, כי גם שם מיותר מאמר כאשר אמר, רק בא להורות וה' פקד את שרה מיד כאשר אמר אברהם בתפלתו על אבימלך, ואות כ"ף במלת כאשר היא כ"ף הזמן כמו כאשר כלו לאכול את השבר (בראשית מ"ג, ב') כאשר בא יוסף אל אחיו (שם ל"ז, כ"ג):

ומעתה הנה זה משפט גבר נגד פני עליון מי שהוא מתפלל על אחרים תחול עליו תפילת אחרים, לא כן מי שאינו דואג ואינו מצטער בצרת אחרים ואינו מעיר לבבו לבקש רחמים עליהם במדה שהוא מודד בה מודדים לו שאינו נענה בתפלות שאחרים מתפללים עליו. וזהו שאמרו כל הקובע מקום לתפלתו ובע"כ שהוא מתפלל על אחרים לכן אלהי אברהם בעזרו וכשמת אומרים עליו אי עניו אי חסיד, כלומר ראוי הוא שיהיו אחרים דואגים על מיתתו אחר כי הוא גם הוא התעסק והשתדל והתפלל על צרת זולתו, שזה הוא הוראה על ישרו וחסידותו וענותנותו כמאמר (ברכות י"ז) די לו בקב חרובין כו', כש"כ שהיה דרכו תמיד להתחסד עם קונו לעשות חסד לאחרים לבקש רחמים עליהם וחלק לו בחסדי ה' המושפעים אל אחרים. וזהו היערוך שועך לא בצר ר"ל לא על הצער שהיה לו לעצמו כי הוא היה בשלוה ובמנוחה ולא היה לו צער רק היה מתפלל על אחרים.

ועל זה אמר ר"ל כל המאמץ עצמו בתפלה למטה אין לו צרים מלמעלה (סנהדרין שם) ממש על דרך אחד מסבב בעיר לקבץ נדבות בעבור עני, ומדי עברו בשוק פגע באיש שהוא שונא אותו, אמר לו אל נא תמנע מלתת נדבה למען הכעיסני, כי הלא לא לי יהיה הכסף המורם הזה, וא"כ כאשר תתן לא תעשה עמדי טוב גם את הרע לא תעשה כאשר לא תתן לי כ"א זאת תעשה כי תמנע הטוב מאותו אשר אני עוסק בעבורו.

הנמשל מי שמייחד תפלתו להתפלל רק על עצמו אז אם יש לו למעלה מקטרגים הלא יעמדו ויקטרגו מי זה האיש המבקש, מי הוא זה המעיז פניו, אמנם המתפלל על אחרים אין לו צרים למעלה, ועוד הכל מאמצים כחו (כדברי ר' יוחנן שם).

וזהו מאמר המדרש מי שענה את אמך הוא יענה אותך, כך אמר דוד לישראל מי שענה ליעקב הוא יענה אתכם, כי תפלת יעקב כן היתה רק למען דורות הבאים, אף אתה יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלהי יעקב הנה רבותינו ז"ל דקדקו מאמר יענך ה' שיהיה הרצון בזה על דרך מאמר אלהי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי (תהלים כ"ב, ג') גם מאמר ה' אלהי ישועתי יום צעקתי בלילה נגדך (שם פ"ח, ב'). והרצון בזה על דרך עשיר גדול היה לו בן יחיד בער וחסר לב והבין האב כי לא לו יהיה כל ההון עתק ההוא כי הוא יפסיד את הכל, מה עשה לקח כל הכסף וזהב שהיה לו והניחם בארגז אחד ותחתיהם הציע מכתבים הרבה כתבי מליצות ובקשות הראוי לאיש הולך נודד ללחם איה, את הכתבים האלה הניח מתחת הכסף לאמר הלא בני יקח כסדר ואחר אשר יכלה את הכל עכ"פ יהיו לו המכתבים האלה לעזר ולסעד בכל מקום בואו לחוס ולחמול עליו.

הנמשל אחר כל ההכנות אשר הכין לנו הבורא יתברך כמו המקדש וכל כליו ותורת כהנים וכל השייך להלכות ארץ ישראל עכ"ז ידע הקב"ה כי הבית סופו להיות חרב וישראל יגלו מעל אדמתם ויהיו נשארים דלים ורקים מכל המון הטובות אשר היו בימים הראשונים ולא ישאר לנו כ"א התפלה והתחנה מאת ה' לעשות עמנו חמלה וחנינה של חנם, נתן בלב דוד המלך ע"ה ואל לב אחוזת מרעיו לסדר לנו תפלות ובקשות אשר מהם נתפרנס עתה בימי החורבן. וזהו - אלהי אקרא יומם ולא תענה, כלומר בעת אשר אני קורא לאלהי עוד אין מהצורך לתת לי מענה על התפלות כי עוד היום יאיר ואין השעה צריכה לכך, אבל ולילה ולא דומיה לי כאשר תבוא חשכת הלילה וצרת החורבן אז ולא דומיה לי. כמאמר כל מי שאומרים שמועה מפיו שפתותיו דובבות בקבר ואז לא יתנו לי דומיה כי יתפללו כל היום תמיד התפלות אשר הכין וסדורות לפניהם. וזהו ה' אלהי ישועתי יום צעקתי, כלומר ערכתי שועתי בלא צרה כי עתה אני בשלוה שנמשלה ליום אבל אח"כ בלילה נגדך:¹

footnotes: ¹ והנה מהמאמרים האלה ודומיהם נראה כי אנחנו תמהים עליו יתברך לאמר מדוע תמיד לא יחשו המזכירים את ה' ואנחנו מתפללים אליו יתברך בקביעות יומם ולילה ואין תפלותינו נשמעות, והקב"ה אומר בהיפך לאמר מדוע באתי ואין איש כו' (ישעיה נ', ב'). אבל דע כי זה ממש על דרך אב ובנו הלכו בדרך ובאו אל יער גדול ונאבדו זה מזה ושניהם מבקשים ומחפשים זא"ז, אשר משפטם כך הוא אם שניהם הולכים על דרך סלולה ודאי יפגעו זה בזה, ואם הולכים שניהם בלא דרך ג"כ אפשר שימצאו זה את זה, לא כן אם זה הולך על דרך זה וזה הולך על דרך אחרת גם כי יהיו הולכים כן ימים רבים לא ימצא אחד את השני. הנמשל מבואר במאמר דרך שלום לא ידעו ואין משפט במעגלותם (ישעיה נ"ט, ח') ציון ישאלו דרך הנה פניהם (ירמיה נ', ה') כלומר אם אנחנו היה פנינו וכל בקשתנו על ציון וירושלים היינו פוגעים עם בקשת ה' יתברך כי גם הוא יתברך מבקש זאת, אבל אם אנחנו מתפללים רק על המזון ועל המחיה והקב"ה מתפלל שנשוב לעשות רצונו א"כ אנחנו דומים להאב עם בנו הנ"ל שמבקשים זה את זה על שני דרכים ולא קרב זה אל זה כל הלילה:

ומעתה יפה התחיל דוד המלך ע"ה במאמר יענך ה' כו' אשר לכאורה הוא כמתחיל באמצע הדבר כי ראוי היה לו לומר כאשר תתפלל אל ה' יענה אותך ביום צרתך. לכן ביארו ז"ל שזה היה תנאי בפי יעקב אבינו ע"ה בעת שהתפלל הוא לפני אלהיו וכל תפלתו היתה לא בעבורו רק בעבורך התחנן ואמר יענך ה' שיתן המענה אליך לא לו, וכמאמר הנזכר אקרא יומם ולא תענה. כלומר על דעת כן אני מתפלל שלא תענה לי עתה כי אין מהצורך לזה, וזהו יענך ה' ביום צרה. והכוונה בזה לאמר גם כי אין דרך המתפללים שיהיו נענים מיד ואין עונים אל המתפללים כי אם לזמן רחוק כמבואר במדרש (פרשתנו) יש תפלה שנענית למ' יום ויש תפלה שנענית לעשרים יום כו' אבל אתה יענך ה' ביום צרה ביום ההוא עצמו והטעם לזה - ישגבך שם אלהי יעקב.

והוא על פי משל לחבורת אנשים היו עושים מסחר בשותפות וכאשר גמרו העסק עשו חשבון ביניהם ופטרו איש את רעהו, למחר אמר אחד לחבירו דע אחי כי שבתי וראיתי בחשבוני והנה מגיע לך עוד מאה כסף ממני, והנה אין מדרך המוסר שיגוש אותו וידחקהו שיתן לו מיד את הסך הזה אשר אמר אחר כי הוא בעיניו כנדבה, כי כבר היה לו פטורים ממנו וא"כ ודאי ימתין לו ולא יגוש אותו ואימת שירצה ישלם, אמנם אם היה אביו של זה עשה מו"מ עמו ונתנו זה לזה פטורים וכבר עברו חמשים שנה ויותר אחרי מות אביו וכתבי החשבונות נזדמנו לידו והסתכל בהם עתה וראה כי היה טעות בחשבון העבר ועוד מגיע לאביו מאה כסף ממנו והמעות הללו שייכים עתה לבנו, ובא והודיע אותו מסך הזה אשר הורישו אביו הוא ירחיב פיו וימלאהו בדברי נגישות שיתן לו המעות מיד כי כבר נשתהה המעות זמן הרבה תחת ידו.

הנמשל אם אחד מתפלל זה עתה אפשר כ"א זכיותיו מעוטות מעכבים למעלה שלא לתת לו מענה תיכף, לא כן אם היא תפלה שכבר התפללו אותה האבות הקדושים זה כמה אלפים מן השנים אם יתנו לזה עתה מיד עכ"ז הוא מענה זמן כביר אחר התפלה.

זה אשר רמז לנו המאמר שלפנינו יענך ה' גם ביום צרה בזה היום עצמו, ובאיזה זכות לזה אמר ישגבך שם אלהי יעקב. על דרך מאמר המשורר ע"ה אלי אלי למה עזבתני (תהלים כ"ב, ב') ואל תשאלני למה אני דוחק השעה ע"כ אמר רחוק מישועתי דברי שאגתי, ר"ל כבר רבו הימים וכבר עברו כמה זמנים מדברי השאגה והתפלה שהתפללו האבות בעבורנו. וזה מאמר המדרש בסמוך אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע כשתהיה רואה את בניך בצער ואין מי שיבקש רחמים עליהם מיד ענה אותם (פרשה ב', י"א) כלומר מיד ביום צרה עצמו ולא תתעכב מלתת להם מענה.

וזהו מאמר המשורר ע"ה מהר ענני ה' כלתה רוחי אל תסתר פניך ממני ונמשלתי עם יורדי בור (תהלים קמ"ג, ז') ממש על דרך אדם חולה שאין לו שום חשק לאכול רק במקרה תתעורר אצלו תאות המאכל לרגעים אחדים, ויהי הוא בא לבית אכסניא גדולה וימצא שמה אורחים הרבה וכלם מבקשים ארוחת שלחנם, קרא אל הבעה"ב ואמר לו מהר נא ותן לי תחלה כי עוד מעט ותאבד התאוה ממני ולא אוכל לאכול כל מאומה.

הנמשל הן אמת שכבר אמר ר' יוסי בן חלפתא עתים הן לתפלה (במדרש איכה ג') אבל כל זה אם היינו יראים ושלמים בתורה ומצות והיינו מוכשרים בכל עת להתפלל, לא כן עתה אשר לבבנו אחוז בסבך הדאגות וכחות נפשותינו צוללות בנבכי היגונות והתעוררות התפלה אין בנו כ"א במקרה בהזדמנות שעה בין ימים רבים בהתפזר ממנו ענני היגונים אז יקח מועד למישרים לבוא אל המלך יתברך להתחנן לו ולבקש מלפניו על נפשו, לכן אנחנו מבקשים לאמר מהר ענני ה' כלתה רוחי, כי עוד מעט תכלה רוח ההתעוררות ולכן אל תסתר פניך ממני כו':