לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם ולא תגרעו ממנו לשמור את מצות ה' אלהיכם אשר אנכי מצוה אתכם, עיניכם הרואות את אשר עשה ה' בבעל פעור כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור השמידו ה' אלהיך מקרבך (ד', ב'-ג').

לבאר סמיכות המאמרים האלה נקדים לבאר מליצת חז"ל כל האומר הקב"ה וותרן יוותרו מעוהי (שקלים פרק ה') אשר בהשקפה הראשונה הדבר כמו זר מה ראו חז"ל לקללו בקללה זאת ולא באחרת ודברי חכמינו ז"ל הלא המה אמרות טהורות מזוקקות ככסף וכזהב. ומה גם מה מצאו חז"ל בו עול על כי אמר שהקב"ה וותרן הלא בשבח זה נשתבחו ג"כ כמה גדולי הצדיקים ומה שמץ דבר נמצא בו.

דע כי כבר כתבנו למעלה (פרשת שמיני) בבאור מאמר רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות כי הנה כל חפצי העולם יתחלקו לב' סוגים יש חפץ שאינו רק עצם פשוט ויש עצם מורכב מכמה חלקים דקים. וההבדל כי הקונה חפץ שהוא עצם פשוט היינו נתח אחד והוא של כסף או של זהב יהיה חשיבתו לפי גדלו וכל שיהיה גדול יותר יהיה בחשיבות יותר. אבל כאשר תראה חפץ מורכב ומוכלל מכמה חלקים ונתחים דקים, כמו מורה השעות וכדומה מן הכלים המורכבים, אשר עם הצטרפות והתחברות כל החלקים הוא כלי אחד, אז לא תוכל לומר על חלק ממנו כי אם היה גדול יותר ממה שהוא היה יותר בחשיבות, שקר הדברים כי אם היה יותר גדול ממה שהוא היה חסרון בכל הכלי, כי עוד לא ישלם שהרכבה והתאחדות כל החלקים להיות לכלי אחד שלמה. ובצלם ובדמות הזה ברא הקב"ה העולם ומלואו, מורכב מחלקים דקים נפרדים ובהיות החלקים כלם על מתכונתם ופועלים פעולתם נשלם השלמות בין כלם ויהיו כאיש אחד חברים. כמו שתמצא בדברי הרב המורה ז"ל (בע"ב מראשון) וז"ל דע כי זה הנמצא בכללו הוא איש אחד כו' ע"ש באורך, וכן האדם כל שלמותו בהשלמו לו כל החלקים הפרטים הדקים הכלולים בהרכבתו והמה מנויים וגמורים רמ"ח אברים ושס"ה גידים, וכך אנחנו מברכים אשר יצר את האדם בחכמה וברא בו נקבים נקבים כו' שאם יפתח אחד מהם או יסתם אחד מהם אי אפשר להתקיים אפילו שעה אחת.

וכן התורה הטהורה כלולה בהדרת קודש מהרבה חלקים פרטיים תרי"ג מצות ובהתחברות כל הפרטים היקרים ובהצטרפותם יצא לצורף כלי תורה תמימה, וא"כ כבר יחוייב שמירת הסדר בחלקי המורכב הזה באין עודף וגרעון כי אם יהיה איזה שינוי בחלק אחד מן המורכב הלא יהרוס בזה כל תפארת העצם המורכב אשר האומן החכם עשה לו כוונים באופן שיתאחדו כל החלקים אל ענין כללי וכמו שיתבאר עוד.

ומעתה נדבר מעט על ענין וותרנות והפכו, ומתי ראוי' הוותרנות ומתי ראוי' הקמצנות, וזאת מצאנו ראינו כי מקום הוותרנות במקום רבוי המציאות, ומקום הקמצנות במקום מעט המציאות, כי איך יוותר איש מסכן ודל הלא אין ידו משגת וא"כ במקום מעט המציאות תשאל מאת בעליה שיתן לך במתנה כלי אחד סכין או כף וכדומה, וזה אין לו רק כלי אחד הלא תשפוט ותאמר כי במקום זה ראוי' היא הקמצנות שלא יתן אל המבקש כי כאשר יתן לו הלא יהיה הכלי נחסר אצלו כי אין לו אחרת תחתיה. וכאשר יהיה לבעה"ב זה כלים הרבה מזה המין וזה שואל רק אחת אז תאמר כי במקום זה ראוי' הוותרנות וכל אשר יהיה לו יותר ראוי לוותר יותר. אמנם התבונן נא כי לפעמים יזדמן מקום רבוי המציאות אשר לפי הנראה ראוי לשפוט כי במקום זה ראוי הוותרנות, וכאשר נשאל את פי הבעלים הם יענו ויאמרו ויבררו כי במקום זה ראוי' הקמצנות, כמו אם יאמרו על פלוני העשיר כי יש לו חמש מאות כלי כסף ועוד איזה כלים פרטיים עודפים על המספר הזה, וזה בא ומבקש מאתו כלי אחד מאותם העודפים על מספר המאות היינו מהחמשה הנותרות הלא בהשקפה הראשונה תמהר להוציא דבר המשפט כי במקום זה ראוי' הוותרנות כי מן המספר הגדול לא יחסר מאומה והחמשה מאות יהיו בשלמות רק מהחמשה או הששה האחדיים יתן אחד לרעהו ומה בכך, אמנם כאשר נשאל את פי העשיר הוא יענה דעת ויאמר דעו נא אחי ורעי אם היו הכלים אשר לי כפולים סכינים הרבה או מזלגות הרבה וכדומה מן הכלים, אם היו כלם שוים בתשמישם רק כפות או רק כוסות ומזלגות ומה שזו עושה חברתה עושה א"כ מיותרים אצלי אל תשמישם אבל באמת הלא הדברים לא כן כי אין לי כלים כפולים וכל מה שיש לי אין לי מכל מין רק כלי אחד, סכין אחד קערה אחת כף אחת מזלג אחד כו' וא"כ במקום זה ראוי' הקמצנות, כי האף אמנם אשר בכללם יש לו כלים הרבה אבל על דרך פרט הלא אין לו רק כף אחת ומאיזה מין שיתן לו לא ישאר אצלו ממין זה מאומה כי הסכין לא ישמש במקום קערה, גם לא המזלג במקום כוס, וכאשר תוסיף עוד להפציר בו עכ"ז תן לי כלי אחד ויחסר לך כף אחת הוא יענה ויאמר הלא כל ההמון מהכלים הרבים ההם אשר אתה רואה הוא כלי אחת שלמה, ויורה לפניו כי נעשו ע"י אומן חכם שעשה לו כלי יקר מורכב מחלקים הרבה אשר בהתחברות החלקים כלם ובהצטרפותם הוא כלי אחד וכאשר יחלקם לחלקים המה כלים מכלים שונים וא"כ איככה יוכל לוותר לתת לזה אחד מהכלים הלא יחסרו לנפשו כי אין לו אחרת תחתיה, ויקלקל ויהרוס כל המורכב הגדול הנפלא ההוא.

הוא הדבר בהתורה החמודה אשר פרטי החלקים המה תרי"ג ואין בהם חלקים כפולים רק א' מכל סוג, וכל מצוה פועלת פעולה המתייחסת אל בחינתה ומה שמצות שבת פועלת אין מצות לולב פועלת, וכן כלם מיוחדים בסגולות מיוחדות אל כל אחת ואחת כפי בחינתה אל השלמת האדם והשארתו, וכאשר ישלים כל פרטי החלקים אז ישתלם גם הוא בפרטי חלקיו כי הרמ"ח מ"ע נגד רמ"ח אבריו ושס"ה ל"ת נגד שס"ה גידיו, והאדם יחשוב כי מן המספר הגדול הזה שש מאות ושלש עשרה מצות גם אם יחסר מהם אחד או שנים למה יקפיד יתברך עליו. אבל לא כן הדברים כי האמת הלא בדרך פרט אין לפני האדם רק אחת מכל סוג ואין מקום לוותר מהם כל מאומה, כי כאשר יחסר מצוה אחת הלא יהיה נחסר לו סגולת תשמישה ופעולתה וא"כ גם כי בכללם הם הרבה אבל בפרטם הם רק אחת אחת אל כל סגולה מיוחדת אשר בכל מצוה. ומה גם כי אחר כל הסגולות הרבות אשר בפרטי החלקים עוד יש להם חשיבות כללי בהצטרפות כל המצות ויקיף אותם שם תורה ויהיו בכלל תורת ה' תמימה, ממש כמו הבית שהוא מורכב ג"כ מחלקים הרבה וכל חלק פועל פעולתו במקומו המיוחד לו וכל חלק לא יפעול רק פעולה אחת כי אם יחסר הקורה לא יפעול החלון במקומו או הזולת מהחלקים ויהיה הבית בכללו הרוס.

ומעתה ראה מה יפה אף נעים אמרו חז"ל כל האומר הקב"ה וותרן יוותרו מעוהי כי הנה האדם הוא ג"כ מורכב מכמה חלקים, ובו כמה אברים הנראים ואברים פנימים הבלתי נראים, ויש בו בני מעיי' ובכללם המה ארוכים כמה אמות ועכ"ז כל חתיכה וחתיכה וכל חלק פרטי מהם עושה פעולתו וסגולתו והוא מחוייב שיהיה בכלל חלקי ההרכבה להשלים מציאותו ואם יחסר כחוט השערה במקום אחד לא ימלא חלק הסמוך את החסרון הזה, כי כל מקום צריך לחלקו הנאות לו. ומעתה ראה חכמת מליצתם ז"ל איך בקוצר דברים כללו כל מה שאמרנו, כל האומר הקב"ה וותרן ויסמוך עי"כ לבטל איזה מצוה מן המצות כי אחר אשר המצות הם הרבה ועולים למספר גדול ועצום הלא במקום רובי המציאות שמה מקום הוותרנות, ומה בכך אם יהיה חסר מן המספר הזה אחד או שנים, יוותרו מעוהי כי כגמולו יעשה לו לאמר הלא יש לך בני מעיים ארוכים מאד כמה אמות וא"כ מה בכך אם יתחסר מעט מהם ותהיה וותרן על חתיכה קטנה מהם, ולכן תדע ותבחין כמו אשר בנין האדם נעשה מאת בורא חכם כי יצר אותו בחכמה נפלאה מורכב מכמה חלקים פרטיים וכאשר יחסר מהם חלק כל שהוא או שיהיה בו דבר נוסף על חלקי ההרכבה הלא כל בנין האדם בנין הרוס, כן התורה הקדושה ערוכה ומסורה מאתו יתברך תורה שלמה וכוללת חלקים רבים פרטיים והמה מוגבלים בשיעורם וזמנם ומועדם וכמו שהגרעון מפסיד הרכבתם בכלל ובפרט כן המוסיף עליהם מפסיד ג"כ ולכן לא תוסיפו על הדבר כו' ולא תגרעו ממנו כו' כי אם תוסיף תגרע. והביא מופת ע"ז ואמר עיניכם הרואות את אשר עשה ה' בבעל פעור כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור השמידו ה' אלהיך מקרבך, כי הנה הקב"ה צוה להרוג את הנצמדים אחרי בעל פעור וכל זמן שלא נהרגו הנצמדים היה הקצף על הכלל כמאמר וישוב חרון אף ה' מישראל (במדבר כ"ה, ד') ולמה היה הקצף על הכלל ע"י אישים פרטיים אין זאת כ"א מעשה אלהינו יתברך שמו כך המה כלשון הרמב"ם ז"ל שזכרנו שזה המציאות בכללו הוא איש אחד. וכאמרם ז"ל אלהים מושיב יחידים ביתה (תהילים ס"ח, ז') ישראל היו יחידים ועשה הקב"ה מהם בית (במדבר רבה ג'), היינו כמו בנין הכולל כל פרטי החלקים כמו גוף האדם הכולל בהרכבתו כמה אברים חלוקים וכאשר יחלה אבר אחד אז יהרוס את כל הבנין ואין תקנה אל הגוף בלתי לכרות ממנו את האבר הנפסד אז ישאר הגוף על מכונו, כן הרשעים הפרטיים המה כמו האברים אשר נפסדו בהרכבת הגוף ואין תקנה אל כלל הדור כ"א להכרית את הפרטיים ההם המקולקלים ואז שלום ישראל וכאמרם ז"ל והכרתי אותה מקרב עמה ועמה שלום (בילקוט אחרי) ומובן כדברינו.

כן וכן הדברים בהתורה היקרה כי היא גם היא כלולה מחלקים הרבה ובהצטרפות כל הפרטים כתר שם תורה עולה על גביהן א"כ ראוי לך להזהר מאד כמו אשר בגרעון איזה מצוה הפסיד הוד התורה בכללה, כן אם תאמר להוסיף ולהכניס ענין זר אשר לא צוה ה' הלא בזה ג"כ יפסד כלל התורה. וזהו לא תוסיפו על הדבר כו' והמופת - עיניכם הרואות כו' השמידו ה' אלהיך (השוקד לטובתך והצלחתך) מקרבך, כדי שלא יפסיד את הכלל, ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום שלא יהיה בכם דבר המפסיד, כן תדע כי גם התורה אם תוסיף עליה ענין זר תהרוס את כלל התורה והדברים ישרים ונכוחים:

עוד נראה בבאור מאמר לא תוסיפו על הדבר וכו' ולא תגרעו ממנו לשמור כו' דע כי האזהרה על השמירה הוכפלה בהתורה פעמים הרבה כמו אם בחקותי תלכו ואת מצותי תשמרו והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם כו' ועוד הרבה. והוראת ענין השמירה על המצות הוא כמו הוראת והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך היינו שיהיו המצות חשובות ושמורות בלבבנו בהצטייר בנפשותינו גודל אהבתו יתברך את עמו ישראל ושעשועיו עמהם כשעשוע האב עם בנו יחידו הנולד לו לזקוניו אשר ביום הולדו אין ערך אל שמחת מולידיו וששונם בו לא ישנו אבל ישמרוהו, ונגזלה שנתם וינצרוהו ויתנו עליו שבעה עינים וכל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו המזכירים האלה מרוב אהבתם ושמחתם בהנער היולד. כן וכן שעשועיו יתברך עם בני ישראל כמאמר ה' אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך (תהלים ב', ז') ועד"ז עצמו מהראוי שתהיה שמחתנו בו יתברך ואהבתנו אותו ואת תורתו הקדושה כמאמר אברך את ה' אשר יעצני כו', שויתי ה' לנגדי תמיד (שם ט"ז, ז'-ח'). וכל מה שיעשה ממצות התורה ראוי לעשות באהבה נפלאה ובזריזות וזהירות כמו שסיפר הכתוב בזריזותי' דאברהם אבינו ע"ה וישכם אברהם בבוקר ויחבוש כו' ויבקע כו' ויקח המאכלת כו'. הכין לפניו כל חלקי הדברים מדאגה מדבר שלא יהיה שום מניעה ושום עיכוב להשלים את אשר צוהו ה' יתברך.

והמדה הזאת היא תתן לוית חן ותפארת לפאר מעשה צדיק אחד יותר ממעשה חבירו, כי האדם יראה לעינים, והנה מעשה שניהם שוים והנה דומים זל"ז אבל ה' יראה ללבב ואין בלבו של זה מה בלבו של זה כי האחד מוכלל ומעוטר ביראה ואהבה ובכל עוז וחדוה יעשה מעשהו והשני הנה לבו לא כן, ומעתה נבין המאמר ע"פ משל לאחד עשה שידוך עם בנו עם אחד מקרוביו אוהביו ומיודעיו והתחייב א"ע להלביש את בנו ולעשות לו ג' זוג בגדים, אמר לו מחותנו הלא אנכי ידעתי כי מך ערכך אין ידך משגת רק לב' זוג בגדים וכאשר תוסיף ותעשה ג' זוג שזה הוא למעלה מיכלתך בע"כ תעשה אותם מסחורה פחותה ובזול עד אשר השלשה זוג יהיה פחותים בשויים מב' זוג.

הנמשל הקב"ה הזהיר אותנו מאד שלא לעשות התחייבות יותר מאשר חייבה התורה ושלא להוסיף על המצות אשר צונו יוצרנו כו הוא יודע דלות ערכנו וצונו רק שיעור יכלתנו כמאמר עמי מה עשיתי לך ומה הלאתיך ענה בי (מיכה ו', ג') וכאמרם ז"ל במדרש לא הטרחתי עליכם להתייגע בהרים ולהביא לפני קרבן מאלו שאינם ברשותך כו' (ויקרא רבה כ"ז). לכן אם יבוא אדם להוסיף על המעשים ודאי יגרע ממשפט העשיה ואיכותה וזמנה ומועדה כי האדם אין בידו להוסיף, הלואי שלא יגרע, ואם ירצה להוסיף במקום זה ודאי יגרע במקום אחר אשר בדרך כלל היא היא האזהרה על שמירת המצות שיהיו כתיקונן בלא תוספת ובלא גרעון. וזהו לא תוסיפו על הדבר כו' ולא תגרעו ממנו לשמור את מצות ה' אלהיכם, והביא מופת ע"ז לאמר הלא צאו וראו ההבדל אשר בין שנים העושים מעשים שוים אבל חלוקים הם במזימות לבבם באהבתם ויראתם. ואמר עיניכם הרואות את אשר עשה ה' בבעל פעור כי הלא מקודם טרם נכשלו בבעל פעור היו כלם שוים במעשיהם ושלמים בדרכיהם ועכ"ז אלה נצמדו לבעל פעור ואלה געלה נפשם מלנגוע בו, ודאי אין זה כ"א מסבת ואתם הדבקים בה' אלהיכם ובעת עשותם מצות ה' המה משתדלים בכל עוז בדבקות נמרץ לכוון מסלותיהם וכל פרטי מעשיהם לעשות רק כפי שהתורה והמצוה והם נשמרים מאד מכל תוספת וגרעון לכן חיים כלכם היום. (ומה גם כי אותם אשר הלכו אחרי בעל פעור היו הולכים ולבם לשמים לאמר שהם הולכים לבזות את הפסל, ובאמת הפוער לפעור שעיקר עבודתה בכך הלא הוא כזובח זבח ומקטר לאלהים אחרים ובזאת הראה להם מופת כי גם ההוספה על דברי תורה הוא כמקצץ בנטיעות, והעד - עיניכם הרואות את אשר עשה ה' בבעל פעור כו' כי גם הם אמרו להוסיף על מצות ה' והלכו לבזות את האליל וראה מה עלה בידם וזאת תמצא באלשיך הק' באריכות):

ובמקהלות נשאתי ע"ז משל אחר לאחד שהיה שואל כלים משכניו והיה מחזיר לבעליו ב' כלים בעבור אחד, ב' כפות בעבור כף אחת, ב' קערות בעבור קערה אחת, וכאשר הביא אל אחד ב' קערות התפלא מאד ואמר לו מדוע תתן לי יותר הלא לא נתתי בידך רק אחת, השיב ואמר כי הכלי אשר הבאתי אל תוך אהלי הרה וילדה אצלי וא"כ שלך הוא, ולקול הדברים האלה היה מפציר בו אולי אתה צריך כלי גם היום ויתן לו כלי אחד ולמחר הביא לו שנים, ויהי היום ויבוא אליו ויאמר השאילני נא מנורת כסף שלך הגדולה כי זבח משפחה היום בביתי, ויתן לו בשמחה גדולה כי הלא יחזיר לו ב' מנורות, ולמחר תבע אותו את המנורה ויאמר מת המנורה, וזהו צועק ולועג וכי מי שמע כזאת אשר המנורה תמות, ויאמר לו מי שמע או מי ראה אשר הקערה תלד או הקדירה תלד, ואחר כי אתה האמנת אתמול וקבלת הדברים אשר הקדירה ילדה כן תקבל ותאמין כי המנורה מתה.

הנמשל כי המוסיף במצוה אומר כי המצוה הרה וילדה, ואח"כ כאשר תבוא לידו מצות גדולה ויקרה תחבולות יעשה ויאמר כי מתה, ואין זה זר אצלו, לכן הזהיר הכתוב ואמר לא תוסיפו על הדבר כו' מדאגה - ולא תגרעו ממנו, והבן.