ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ויאמרו לו ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו אותו (נ', ט"ו).

הנראה בהוראת דבריהם, שהם עליהם השלום היה לבם בטוח ביוסף אחיהם שלא יעלה על לבו עשות עמהם רעה, אבל היה בלבם מורך ודאגה פן יקיים מאמר רבותינו ז"ל כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו תלמיד חכם (יומא כ"ג). וענין נקימה ונטירה הוא שאם יצטרך לטובתו יקפוץ את ידו וימנע ממנו, כן חשבו על יוסף אולי ישיב ידו מהיטיב להם והרעה תבוא עליהם חס ושלום ממילא, וזהו לו ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו, וכמו שנבאר.

והוא בהקדים מאמר דוד המלך עליו השלום ה' אל בקצפך תוכיחני ובחמתך תיסרני כי חציך נחתו בי ותנחת עלי ידך אין מתום בבשרי מפני זעמך אין שלום בעצמי מפני חטאתי (תהילים ל"ח, ב'-ד'). והרצון בזה הוא על דרך כשיקצוף אחד על איש בריא וירצה להכותו ולהכאיבו יהיה מהצורך אליו להכותו מכה רבה, לא כן החפץ להאדיב איש נגוע ומוכה על כל בשרו אשר נמקו חבורותיו אין לו לחפש אחר דברים המכאיבים כמו מקל יד או שבט וכדומה, כי אם יתן ידו עליו אך בהכאה קלה יזעק מר על כאבו כי אנושה מכתו וכולו דוי.

ועל דרך זה ממש ענין עם בית ישראל בעת גלותם כי בעוונותינו הרבים הפלא ה' את מכותם בחלים רעים ונאמנים, וכמאמר ואהי נגוע כל היום (שם ע"ג, י"ד) ועל כן אם יוסיף ה' תת ידו עלינו רק לנגוע בנו הלא גם בזה מכאובנו ירבה חס ושלום וישגה מאד כי בשרנו כמו רצח.

וזהו ה' אל בקצפך תוכיחני ובחמתך תיסרני כלומר מה לך להרבות לבקש בעבורנו אמצעיים המכאיבים בחמה וקצף כי הלא מכבר חציך נחתו בי ואם כן אם לא תוסיף מעתה בלתי הנחת ידך עלי הלא רב לך, וזהו ותנחת עלי ידך והטעם - אין מתום בבשרי כו' הבאישו נמקו חבורתי, וכדברינו.

ומעתה נבוא אל הענין בשנבאר עוד מה שכתוב אף זנחת ותכלימנו ולא תצא בצבאותינו (שם מ"ד, י'). כי הנה ידענו אשר אליו יתברך ב' פנים בעונש הממרים בו, אם ביסורי ההשגחה כענין שנאמר ושמתי אני את פני כו' (ויקרא כ', ה') ונתתי פני בכם (שם כ"ו, י"ז). או שיהיה העונש מצד הסתרת הפנים והעלמת ההשגחה על דרך הנאמר ועזבני והפר את בריתי אשר כרתי אתו וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם והיה לאכול ומצאוהו רעות רבות וצרות (דברים ל"א, י"ז) רצה לומר כי בשיהיו נעדרים עין השגחתו יתברך הטובה המסבבת שלומם וטובתם ממילא יפגעו בהם האורבים לדמם והדורשים רעתם כי סר צלו יתברך מעליהם.

והוא ממש ההבדל בחרדת בני אדם כי הבריא והשלם לא יירא ולא יתעצב כי אם בעבור הרע שישיגנו מזולתו, אבל אם אך סמוך לבו בטוח שלא יעשה עמו רעה בפועל כי אם מה שיעלים עצמו ויסתיר פניו ממנו מהיטיב עמו לא יחוש על זה מאומה, כי גם מבלעדי השגחתו עליו והשתדלותו על אודותיו לא יקרנו דבר. אבל לא כן הדבר באיש חולה אם ירגיז לב הרופא בשגם לא יעשה עמו דבר רק הסתר יסתיר פניו מהשתדל בעיונו להתבונן במחלתו ולהגיד לו מוצא ארוכתו, הנה בזאת יעשה עמו רעה בהחלט כי יהיה כאבו נעכר או ירדם ויתעלף.

וזהו מה שאמר צורי אל תחרש ממני פן תחשה ממני ונמשלתי עם יורדי בור (תהלים כ"ח, א') כלומר על ידי הסתרת הפנים ושלילות ההשגחה. וזהו אף זנחת ותכלימנו כלומר בשגם לא עשית עמנו רעה מאומה רק זנחתנו ולא תצא בצבאותינו הנה גם בזה הרבית כלמתנו. והוא הדבר בעצמו בחרדת בני יעקב כי האמנם שהיו בטוחים ביוסף אחיהם שלא יעשה אתם רעה בפועל זולת ההסתרת פנים (כמשפט הת"ח וכאשר זכרנו למעלה) הלא די למו, כי ראו בהמצריים אשר לבם בל עמם כמתמול, ואך ההכרח אתם לישא פנים אל יוסף, על כך יראו לנפשם פן יסתיר יוסף פניו מהם מהשגיח עליהם ואזי ממילא יפגעם פגיעת המצריים. וזהו לו ישטמנו יוסף כלומר רק נטירה בלב וממילא יסובב עלינו כי השב ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו אותו.