Ohel Ya'akov on Torah, Vayera
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה ואברהם היו יהיה לגוי גדול כו'. (ולשון רש"י ז"ל וכי ממנו אני מעלים והרי הוא חביב לפני להיות לגוי גדול) כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' (י"ח, י"ח).
וביאורו באונקלוס ארי גלי קדמי בדיל כו'. והנה רש"י ז"ל מאן בזה וכתב אם תפרשהו כתרגומו כו' אין למען נופל על הלשון. ולבי אומר לי דרך קרוב בהבנת הכתובים האלו ויהי' מלת למען נופל על הלשון כמו שפירש האונקלוס, והוא בשנעיר עוד על מה שסיים הכתוב ושמרו דרך ה' מדוע לא אמר וישמרו כאשר אמר למען אשר יצוה.
ונאמר בהבנת הענין כי הכתוב בא להצדיק צדיק עליו השלום בל יפול בלב האדם להקשות ולשאול עליו מדוע לא שם לבו על הסדומיים להוכיחם בתוכחות וירצו את עונם. וכענין שמצינו ברבותינו ז"ל אמר ליה ר' זירא לר' סימון לוכחינהו מר להני דבי ריש גלותא אמר ליה לא מקבלי מינאי כו' עד אמרה מדת הדין לפניו אם לפניך גלוי להם מי גלוי (שבת נ"ה, א'). ואם כן אפשר שהיה אברהם עליו השלום עוד ראוי לעונש חס ושלום על שלא הוכיח הסדומיים כי אם לפניו יתברך גלוי כו'. על זאת בא הכתוב ואומר כי ידעתיו למען אשר יצוה כו', להביננו בזה עילת הדבר מדוע לא היה ביד ויכולת אברהם עליו השלום להוכיחם וכמו שנבאר.
ונקדים לזה מאמר רבותינו ז"ל: ואמר ר' אליעא משום ר' אליעזר ב"ר שמעון כשם שמצוה על האדם לומר דבר הנשמע, כך מצוה על האדם שלא לומר דבר שאינו נשמע, ר' אבא אמר חובה שנאמר אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך (משלי ט', ח') (יבמות ס"ה, ב'). והנה מהראוי להתבונן בטעם בדבר מדוע הפליגו ז"ל כל כך בדבר שאינו נשמע. עוד ראוי להבין למה העתיקו ז"ל כל הפסוק ככתבו וכלשונו הלא לראייתם יספיק התחלת הכתוב אל תוכח לץ ולא יותר, ומה גם כי על בעל המאמר בעצמו (הוא שלמה המלך עליו השלום) יפלא מה לו להשמיענו הוכח לחכם כו' אם מכבר מקרא מלא דבר הכתוב הוכח תוכיח כו' (ויקרא י"ט, י"ז). אבל לדעתנו השמיענו בזה דרך המועיל להתוכחה וסבה הגורמת שתהיה מוצלחת ומקובלת על לב השומע. והוא בשיהיה המוכיח נוצר על דל שפתיו מהוכיח ללצים, כי בשיזהר האדם על עצמו שלא לומר דבר שאינו נשמע אז בשיוכיח לחכם יהיו דבריו נשמעים ומקובלים על לבו מסבת מוראו עליו ובשתו מפניו, מה שאין כן אם יוכיח ללצים ויהיו מלעיבים ומלעיגים בו כאלו ידבר מהתלות בלעגי שפה ולשון אחרת, הנה זאת תהיה הסבה כי יהיו גם החכמים מעיזים נגדו להמר בו לבלתי שמוע בקול תוכחתו. והן זאת היתה עצת החכם עליו השלום במה שכתב אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך, כלומר למען יהיו דבריך יקרים ומקובלים על לב חכמים באמרם מי הוא האיש אשר מלאו לבו למרות את פיו ולהקל בכבודו, וזהו הוכח לחכם ויאהבך כלומר שתהיה אהוב בתוכחתך לאיש חכם.¹
footnotes: ¹ ומה נעמו לי בזה פתח דבריו ע"ה יוסר לץ לוקח לו קלון ומוכיח לרשע מומו, אל תוכח לץ כו'. בהקדים עוד מאמרם ז"ל (אבות ה') לא יתן ולא יתנו אחרים רשע אשר הדבר רחוק מאד שלא יספיק לו מה שלא יתן הוא אבל עוד יהיה מסית לאחרים בל יתנו גם הם. אתמהה! כי במדה ראשונה שזכרו ז"ל יתן ולא יתנו אחרים יתכן כי מגמתו וחפצו הוא שלא יתן איש זולתו אבל הוא בעצמו יספיק מחסורי העני עבור הגדיל שכרו ועל זה המליצו עינו רעה בשל אחרים. מה שאין כן מדת לא יתן ולא יתנו אחרים לא ראינו מקום לה לכאורה. אבל דע כי הבלתי נותנים שני סוגים להם. אחד אם ישאלנו אדם מדוע ירע עינך ולא תפק לרעב נפשך יענה התנצלות ויתן אמתלאות כי אין בכחו ליתן. ויש רשע רע כי יתן דופי בהעני השואל ויחפש עליו עולות לאמר איננו ראוי לחוס ולרחם עליו. וההבדל ביניהם כי האחד עם כי רעה עינו באחיו האביון ולא יתן לו הנה יתנו לו אחרים. מה שאין כן השני כי רבה רעתו שבעתים כי גם אחרים לא יתנו לו מסיבתו אחרי שהטיל דופי בהעני. ועליו אמר המשורר יען אשר לא זכר עשות חסד וירדוף איש עני ואביון ונכאה לבב למותת (תהלים ק"ט, ט"ז). כלומר הוא פועל שיהיה העני מרודף גם מאחרים וימות ברעב. וזהו לא יתן ולא יתנו אחרים רשע. כלומר שלילת נתינתו היא סבה גורמת לשלא יתנו אחרים גם הם. והוא הענין גם כן בהתוכחה ללצים או לרשעים כי ברצותם לתת אמתלאות על מה שאינם משימים לב לתוכחת המוכיח ירבו לדבר עליו עתק בגאוה ובוז לאמר איננו ראוי להוכיח. וכענין שאמר הנביא שנאו בשער מוכיח ודובר תמים יתעבו (עמוס ה', י'). כלומר יטילו דופי בו ובזה גורמים כי גם אחרים לא יאבו ולא ישמעו אליו וזהו יוסר לץ לוקח לו קלון ומוכיח לרשע מומו, ועל כן יעץ אל תוכח לץ כו' ויהיה הסבה הוכח לחכם ויאהבך וכאשר נתבאר בפנים, והבן:
ומעתה מה נמרצו דבריהם ז"ל שאמרו כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע. יען כי זה תלוי בזה, כי בשיאמר דבר שאינו נשמע, רצוני יוכיח ללצים, לא יהיה עוד מוכשר לומר דבר הנשמע וכמדובר. וזהו שבא ר' אבא ואמר חובה שנאמר אל תוכח לץ כו' וכדי להטעים דבריו להביננו מגרעת הדבר וחסרונו הביא גם הוא ז"ל סוף דברי הכתוב גם כן הוכח לחכם ויאהבך וכו'.
והנה עתה יזהירו דברי הכתובים שלפנינו המכסה אני מאברהם אשר אני עושה ואברהם היו יהיה לגוי גדול, וכפירוש רש"י ז"ל וכי ממנו אני מעלים והרי הוא חביב לפני. ואם יחשוב אדם לומר כי היה לו אשמת דבר במה שלא שם לבו להוכיח על פני הסדומיים, בא הכתוב כמתנצל בעדו ואמר כי ידעתיו למען כו' (וכאשר תרגם ז"ל ארי גלי קדמי כו') כלומר יודע ומכיר אני בו כי מדעת עשה זאת למען אשר יצוה את בניו כו' ושמרו דרך ה', כלומר כי בזאת תהיה צוואתו לבניו מוצלחת ושמרו דרך ה'.