וה' פקד את שרה כאשר אמר (כ"א, א') מדרש: זהו שאמר הכתוב וידעו כל עצי השדה כי אני ה' השפלתי כל עץ גבוה הגבהתי עץ שפל (יחזקאל י"ז, כ"ד) וידעו כל עצי השדה אלו הבריות היך מה דאת אמר כי האדם עץ השדה (דברים כ', י"ט) כי אני ה' השפלתי עץ גבוה זה אבימלך. הגבהתי עץ שפל זה אברהם הובשתי עץ לח אלו נשי אבימלך, דכתיב כי עצור עצר ה' כו', הפרחתי עץ יבש, זו שרה. אני ה' דברתי היכן דיבר למועד אשוב אליך. ועשיתי, הדא הוא דכתיב ויעש ה' לשרה כאשר דבר. (פרשה נ"ג, א').

עוד שם וה' פקד את שרה יבש חציר נבל ציץ ודבר אלהינו יקום לעולם (ישעיה מ', ח') יבש חציר נבל ציץ יבש חצירו של אבימלך ונבל ציצו, ודבר אלהינו יקום לעולם וה' פקד את שרה כאשר אמר, (שם ג').

המאמרים מוקשים לעיני כל קורא ואין מהצורך להעיר עליהם, אבל תכלית רצונם ז"ל בזה להביננו התפארות הכתוב שאמר ויעש ה' לשרה כאשר דבר, שהוא ענין אשר גם בשר ודם לא יהולל בו, אבל יתגנה בהעדרו, ועל זאת הביאו והציעו ז"ל הכתובים האלה ודרשו מה שדרשו וכמו שנבאר אי"ה.

אך נקדים עוד דבריהם ז"ל (שם בסמוך): וה' פקד את שרה ר' שמואל בר נחמן פתח לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם (במדבר כ"ד, י"ט) בשעה שהקב"ה גוזר להביא טובה לעולם לא איש אל ויכזב, ובשעה שהוא גוזר להביא רעה ההוא אמר ולא יעשה כו' עד בשעה שאמר הקב"ה שוב אשוב אליך לא איש אל ויכזב אלא וה' פקד את שרה (פרשה נ"ג, ד'). וכלל הענין הוא כי האמנם מאז יסד ה' ארץ ושמים היה מרצון חכמתו יתברך להנהיג עולמו על דרכי הטבעיים ההטבעו בכל פרטי מעשי בראשית שלא ישנו את תפקידם ולא יעברו חק עולם, עם כל זאת לעתות פרטויות וזמנים מיוחדים הלא שינה יתברך והעביר חקם והחליף טבע שימושם לאיזה סבה מהסבות כנודע. אבל דע לך כי כל השינויים שעשה יתברך בטבע המוטבע ביצירת בראשית בכמה דברים פרטיים היו אך על דרך ההלוואה ושאולים היו אתו יתברך לעת היה הצורך להחליף ולשנות את טבעם אולם אחר כך החזיר הדבר להשלים סדרי הטבעיים, כמו הפך המים לדם והדם למים, מטה לנחש ונחש למטה. וכמו כן מצאנו לרז"ל שאמרו ויזרח לו השמש (בראשית ל"ב, ל"א) וכי שמש לו לבד זרחה והלא לכל העולם זרחה א"ר יצחק שמש ששקעה בעבורו זרחה בעבורו (חולין צ"א, ב'). והרצון כי השמש על ששקעה שלא בעונתה שהוא ענין השתנות סדרי מעשה בראשית היה ההכרח שתקדים זריחתה ב' שעות להשלים שיעור ההשתנות. ובנביא הנני משיב את צל המעלות אשר ירדה במעלות אחז בשמש אחורנית עשר מעלות (ישעיה ל"ח, ח'). וכן בדור המבול עשה יתברך מן היבשה ים, ולהשלמת הטבע עשה אחר כך הים ליבשה לעת הצורך. ואולי זהו הרצון במאמר הנביא הוי היורדים מצרים לעזרה כו' וגם הוא חכם ויבא רע ואת דבריו לא הסיר (שם ל"א א'-ב') ירצה שלא יבטח הרשע בעשרו וגבורתו שיתמיד בהם, מצד כי אין מדרכו יתברך להפך סדרי הטבעיים ולשנות את חקם, על זה אמר הלא הוא חכם ויבא רע כלומר עם חכמתו הנפלאה יסיר הרשע העריץ מטבעי וסדרי הצלחתו וגבורתו, ועם כל זאת לא ישנה מאומה מסדרי הטבע וחק העולם כי מה שחיסר מזה יעדיף וישלים לאחר. וזהו ואת דבריו לא הסיר, וכמו שאמר המשורר כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים (תהלים ע"ה, ח'). ובדרש (ילקוט במקומו): מלכות משפיל, ומלכות מרים מה הקב"ה עושה נוטל מזה ונותן לזה, וכן חנה אומרת ה' מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם, באף שהוא מביא על זה הוא מרומם את זה. ומבואר כדברינו (ועוד לאלוה מלין בענין זה ויתבאר בפרשת יתרו אי"ה).

המורם מדברינו כי כשהקב"ה משנה לפעמים סדרי הטבע, אין ההשתנות בהם זולת על דרך ההלוואה כי למועד הנאות משלים יתברך ומחזיר טבעי הדברים ליושנם. אם בהדבר עצמו כמו שמש ששקעה בעבורו, וכמו כן בקיעת הים וכנזכר לעיל,¹ ויש שמשלים יתברך הטבע על ידי אחר וכמו שזכרנו.

footnotes: ¹ ובזה אני מבין מאמרם ז"ל במדרש: אז ישיר משה ובני ישראל הדא הוא דכתיב פיה פתחה בחכמה (משלי ל"א, כ"ו) וכו'. אמר ר' יהודה בן פזי מה ראו ישראל לומר שירה באז, אלא אמרו מתחילה היה הים הזה יבשה ועמדו דורו של אנוש והכעיסו לפניו באז שנאמר אז הוחל לקרוא בשם ה' (בראשית ד', כ"ו) ועשאו הקב"ה ים ופרע מהם, שנאמר הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ (עמוס ה', ח') ועכשיו ים הוא ונעשה לנו יבשה נקלסנו באז שהפך לנו ים ליבשה, הוי אז ישיר משה ובני ישראל. ואין אז אלא לשון בטחון שנאמר אז תלך לבטח דרכך (שמות רבה פרשה כ"ג, ד'). והמאמר כולו פלאי, א'. מה שאמרו מה ראו ישראל לומר שירה באז כו' הכעיסו לפניו באז נקלסנו באז, וכי אז אז תפס הדרשן האלהי ר' יהודה עליו השלום בעבור השתוותם באותיות ובמבטא, אתמהה. ומה גם מה שסיים ואומר ואין אז אלא לשון בטחון איככה הוא נמשך לדבריו הקודמים.אבל על פי הכלל המונח בפנים יצדק מאד כי עם חכם ונבון הגוי הקדוש הזה השכילו אל נפלאותיו יתברך ההיו מאז והנעשים בימות עולם, היינו מה שעשה בימי אנוש היבשה לים להציף גויים, ועל ידי זה סמך לבם במבטח עוז כי עוד ישיב יתברך ידו על הים לעשותו יבשה למען השלים סדרי מעשה בראשית, ועל כן עליהם לשיר שירת הים באז יען כי הוא ענין הראוי לשורר עליו, גם מאז מעת עשה היבשה ים. וזהו אז ישיר משה הדא הוא דכתיב פיה פתחה בחכמה. רצה לומר כי בדעת שפתם ושכל פיהם פתחו השיר במלת אז לרמז כי מאז היה ראוי לשיר. וזהו שביארו ואמרו מה ראו ישראל לומר שירה באז אלא אמרו בתחילה היה הים הזה יבשה כו' ועשאו הקב"ה ים ופרע מהם ועכשיו ים הוא ונעשה לנו יבשה נקלסנו באז כו' כלומר חוייבנו לשורר למפרע. וזהו הוי אז ישיר משה כו' וכנזכר לעיל (וכמו שיתבאר עוד בהג"ה שאחרי זה). וזהו שהמליצו ז"ל ואין אז אלא לשון בטחון כלומר כי מאז עשה יתברך היבשה ים לבם בטח כי ישוב ויעשה הים לחרבה, והבן:

והוא הדבר בעניננו כי שרה אמנו היתה עקרה כמו שכתוב ותהי שרי עקרה כו' (י"א, ל') וה' יתברך עשה עמה להפליא ושינה בה חוק הטבע ויפתח רחמה, על זה באו הם ז"ל ואמרו האף אמנם כי שינה יתברך סדר מעשה בראשית אצל שרה שנפקדה, עם כל זאת איננו השתנות בהחלט אף אתה עמה היה השלמת הטבע, כי מכבר עצור עצר ה' בעד כל רחם לבית אבימלך והוא שינוי בסדרי הטבע, ובשרה נתמלא הדבר כי נפקדה ללדת עם היותה עקרה בטבע. וזהו שדרשו וה' פקד את שרה הדא הוא דכתיב וידעו כל עצי השדה אלו הבריות, כי אני ה' השפלתי כל עץ גבוה זה אבימלך, הגבהתי עץ שפל זה אברהם, הובשתי עץ לח אלו נשי אבימלך, דכתיב כי עצור עצר ה' כו' הפרחתי עץ יבש זו שרה, ומבואר כדברינו.

וזהו גם כן שאמרו בסמוך וה' פקד כו' יבש חציר נבל ציץ יבש חצירו של אבימלך ונבל ציצו, ודבר אלהינו יקום לעולם וה' פקד את שרה, כלומר גם שלילות חוק הטבע שהיה באבימלך וביתו השלימו יתברך והשיב אותו לאיתנו במה שפקד את שרה שהיתה עקרה בטבע וזהו ודבר אלהינו יקום לעולם.

וזהו שסיימו ז"ל אני ה' דברתי ועשיתי והיכן דבר למועד אשוב אליך. והוא כי הנה לפי המונח היה מקום להקטין ענין הנס בזה באשר מכבר היה ההכרח לחזור הטבע ליושנו ולמלא חסרונו. אבל הלא ידענו כי הבטחתו יתברך שמו לאברהם על הזרע היה קודם בזמן טרם עצר כל רחם באבימלך ובשרו עליה במאמר שוב אשוב אליך שהוא מקור עם הפעולה לומר הנה בעבורך אעשה דבר בהשתנות הטבע, ומה שיהיה מהצורך אצלי להשיב ולהשלים אשיב אותו אליך. וזהו שוב אשוב אליך, כלומר אך בך אשוב ואשלים מחסור הטבע והשתנותו שאעשה באבימלך, וזהו גם כן למועד אשוב אליך. אולי על זה יורה מאמר הכתוב וה' פקד את שרה כאשר אמר כו', ירצה בל נאמר ללבבנו כי פקודת שרה אמנו היה אך מסבת כי מכבר עצר ה' באבימלך והיה החיוב להשלים ההשתנות והשלים ומילא בשרה. לזאת בא הכתוב להגיד כי עיקר הנס היה בפקודת שרה וזהו וה' פקד את שרה, כלומר אותה פקד ה' ומה שעשה באבימלך וביתו היה אך למענה, כמליצת הכתוב כי עצור עצר ה' בעד כל רחם לבית אבימלך על דבר שרה כו'¹ וזהו שדייק וה' פקד את שרה, והעד כאשר אמר, כלומר כי מכבר היה מאמר הי"ת אל אברהם שוב אשוב מה שמורה על המדובר, וכנזכר לעיל. וזהו שסיימו והיכן דבר למועד אשוב אליך כלומר כי מאז גלה יתברך לאברהם כי עשה יעשה דבר בשידוד הטבע ואליו ישוב וימלא בו להעמיד הטבע על איתנו הראשון.

footnotes: ¹ וכי יהיה דבר עם לבבך להקשות ולשאול היפלא מה' לפקוד את שרה להמיר בה הטבע מתחילה ולהשלים אחר כך, ולמה החריד כל כך להקדים לעצור בבית אבימלך. נשיב בזה כי אם היה הוא יתברך משנה באברהם דרכי הטבעיים טרם שינה בזולתו היה ענין אברהם עליו השלום על דרך מאמרם ז"ל ואם עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו, מה שאין כן אם מתחילה יעצור באבימלך לא ישדד יתברך מערכת הטבעיים בעבור אברהם יען היות כבר הצורך אליו להשלים ולמלא חוק הטבע בין כך. ועל ידי כן לא ינוכה לו דבר משכרו. ולדעתי זה היה גם כן ענין בקיעת הים כי גם שם לולא שהיה החיוב להחזיר ולהשלים סדרי מעשה בראשית אולי לא היה מגיע כח זכותם אל הנס והפלא הגדול ההוא ועל הכוונה הזו שרו לה' באז (כמוזכר למעלה) כי נתנו תודות לה' על מה שעשה מאז והכין הדבר, ודו"ק:

ומעתה עוד נשאר עלינו לבאר מה שסיימו ז"ל לא איש אל ויכזב כו' כי רצו בזה להשיב על ספק גדול והוא הלא באבימלך תיכף ומיד נתבטל הדבר ונרפא מעצירתו ושב ובא בעצמו אל סדר דרכי הטבע על ידי תפלת אברהם. על זה אמרו ז"ל לא איש אל ויכזב, כלומר כשידבר להביא טובה על האדם, כי אחר שהבטיח ה' יתברך את אברהם על הזרע אף אמנם כי נרפא אבימלך לא שבה ההבטחה ריקם כענין שאמרו ז"ל כל דבור ודבור שיצא מפי הקב"ה לטובה אפילו על תנאי לא חזר בו (ברכות ז'). ואולי זהו מרומז בכתוב ויתפלל אברהם אל האלהים וירפא אלהים את אבימלך כו' וה' פקד את שרה כאשר אמר, כלומר אף כי נרפא אבימלך לא חזר יתברך מהבטחתו הטובה ופקד את שרה וזהו כאשר אמר, (ועין למעלה (בראשית) כי שם כתבנו בע"ה דברים נמרצים בביאור וה' פקד וכו' ובמדרש לא כהדין דאמרין ולא עבדין וכו').