והוכיח אברהם את אבימלך על אודות באר המים אשר גזלו עבדי אבימלך (כ"א, כ"ה).

הנראה בכוונת המאמר על דרך מה שאמר החסיד עליו השלום צמתתני קנאתי, כי שכחו דבריך צרי (תהלים קי"ט, קל"ט). דע כי דוד המלך עליו השלום אמר מדרגה נפלאה עד מאד באהבתו את הבורא יתברך כי הנה אם יקח איש חפץ מאת חבירו בגניבה או בגזילה שתים רעות הוא עושה, אחת אל הנגזל כי גזל ממונו, שנית כלפי מעלה כי עבר על אזהרת הקב"ה לא תגזול, וכפי הטבע כאשר יתעצב הנגזל יזעק ויצעק הלא לא יצעק רק על ההיזק אשר עשה לו הגזלן לא על שעבר הגזלן על אזהרתו יתברך, כי אדם בהול על ממונו, לא כן אם יגנוב בן אצל אביו בזה אפשר שיתעצב אביו על הרע שעשה לשמים יותר מעל הרעה אשר עשה אליו עם הנזק שנחסר ממונו. זהו שאמר דוד המלך עליו השלום צמתתני קנאתי כי שכחו דבריך צרי הגם שהמה צרי ואויבי לי, עם כל זאת אינני מצטער על צרת עצמי רק על כי שכחו דבריך. הן זאת היתה תוכחת אבינו אברהם עליו השלום כאלו אין הדבר נוגע אליו כלל, כאלו לא עשו לו שום נזק, ולא הוכיח אותו על הבאר עצמו רק על אודות באר המים אשר גזלו כו' איך עשו הרעה הגדולה הזאת לחטוא לשמים, וכן היה מאמר יעקב עליו השלום אל הרועים הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה (לקמן כ"ט, ז'). עיין ספורנו.