ויאמר לו אחיו המלוך תמלוך עלינו אם משול תמשול בנו (ל"ז, ח').

הנה מכבר העירו המפרשים ז"ל על כפל הדברים שאמר הכתוב ונאמר בזה על דרך קרוב כי נודע ההבדל בין מלוכה לממשלה כי המלך יהיה על פי בחירת העם והסכמתם עליו בעבור העדפת יקרת ערכו על זולת האנשים, והמושל יהיה מפאת עצמו ורום לבבו לשלוט על הפחותים מערכו ולהרים עולו עליהם בכחו ועוצם ידו.

ומעתה נאמר כי אחי יוסף ע"ה לא באו לסתור דבריו מכל וכל אבל הודו על דרך כלל שהחלום מורה שיהיה לו התנשאות עליהם אבל לא כמו שהוא חושב שימליכו אותו עליהם על פי בחירתם ורצונם, כי אם אולי ימשול עליהם מעצמו, וזהו המלוך תמלוך עלינו לשון תמיה, אם משול תמשול בנו כלומר אם לא שתמשול עלינו מדעת עצמך, ותהיה מלת אם על דרך אם לא, וחבירו בנביא הצרי אין בגלעד אם רופא אין שם (ירמיה ח', כ"ב), שהרצון שאין מניעת הרפואה מצד חסרון הסמים המרפאים כי אדרבא יש צרי וסמים הרבה, אם רופא אין שם, כלומר אם לא זאת כי רופא אין שם והוא מליצה על שאינם משימים לדברי הנביא ומוסריו:

עוד באופן אחר עם מה שאמרו ז"ל (מדרש פ' נח) למה נקרא שמו יקטן שהיה מקטין את עצמו ואת עסקיו ומה זכה, זכה להעמיד י"ג משפחות וכו' ודכוותה וישלח ישראל את ימינו וישת על אפרים והוא הצעיר (בראשית מ"ח, י"ד) אמר רב הונא וכי מן התולדות אין אנו יודעים שהוא הצעיר אלא שהיה מצעיר מעשיו לפיכך זכה לבכורה (פרשה ל"ז, ז'). ועוד אמרו על דרך כלל (ילקוט שמואל א' יא) כל הרודף אחר השררה השררה בורחת ממנו וכל הבורח מן השררה כו'. והנה אחי יוסף לאשר הוכיחו עליו מדברי ספורי חלומותיו כי הוא מבקש הכבוד ורודף אחריו (וכאשר זכרנו למעלה) ענו ואמרו לו המלוך תמלוך עלינו, כלומר היעלה על דעתך כי תמלוך עלינו אחר אשר אתה משתרר עלינו, הלא בהכרח יקויים בך מאמר החכם גאות אדם תשפילנו (משלי כ"ט, כ"ג). וזהו המלוך תמלוך עלינו כלומר הכי אפשר זאת, אם משול תמשול בנו עתה.

ונעמיק עוד יותר בהבנת הענין ונאמר כי אחי יוסף השיבו לו על פי דרכי התורה וגם על פי המושכל ונבארם לאחדים. האחד כי הנה המקובל והמאומת בלב אומתנו הוא כי אך לה' המלוכה בשמים ובארץ, רק הוא יתברך חלק מכבודו ליראיו ונתן שבט מושל בידי אדם למען תכון תבל במשפט וצדק ולרדות באנשי רשע בל יעברו גבול עולם. וכמאמר הנביא הן לצדק ימלך מלך כו' (ישעיה ל"ב, א') רצה לומר להורות לפני העם דרכי הצדק וארחות יושר אשר על כך הזהיר הכתוב ואמר וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר וכו' וקרא בו כל ימי חייו למען ילמד ליראה את ה' כו' (דברים י"ז, י"ח) כי הוא היה המורה דרך לעם לצוות להם על הטוב ולהזהירם ולשמרם מן הרע. וזהו שאמר שלמה המלך עליו השלום ירא את ה' בני ומלך (משלי כ"ד, כ"א) כלומר כי יראת שניהם אחת היא על היותו ממונה ללמד לאדם דעת ויראת ה'. וזהו שנאמר בו לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאול, כלומר שלא ישתמש במלכותו לכבוד עצמו להתפאר ולהתהלל בה כי מלכותו היא חלק ממלכות שמים אשר חלק ה' אותה לבחירו והושיבו על כסא מלכותו לעשות משטרו בארץ, להכריח העם על קיום התורה והמצות. ועל דרך הנאמר בשלמה המלך עליו השלום וישב שלמה על כסא ה' (דברי הימים א' כ"ט, כ"ג) רצה לומר כי לא העלה על רוחו חס ושלום להתפאר ולהתגאות במלכותו בידעו כי מלכותו נאצלת ממלכות מלך עולמים יתברך, לרעות ביעקב עמו ובישראל נחלתו, וזה שאמר דוד המלך עליו השלום מלכותך מלכות כל עולמים (תהלים קמ"ה, י"ג) אשר לכאורה היה יותר מהראוי שיאמר אתה מלך עולמים, אבל הרצון כי כל המלכים שהעמיד הקב"ה בארץ היו רק למען ישמרו עול מלכות שמים ועל כן כל עצמיית מלכותם אליו יתברך היא ולכבודו. וזהו מלכותך כו', וזהו הממליך מלכים ולו המלוכה כלומר אך בשבילו (ועיין עוד מזה בקול יעקב אסתר בביאור על כסא מלכותו).

וכענין הזה מצינו בגמרא: לדוד שמרה נפשי כי חסיד אני (תהילים פ"ו, ב'). אמר דוד לפני הקב"ה ריבונו של עולם לא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב יושבים אגודות אגודות בכבודם, ואני ידי מלוכלכות בדם ובשפיר ובשליא כדי לטהר אשה לבעלה (ברכות ד', א'). העיד על עצמו שלא היתה המלכות אצלו לעטרה להתהדר ולהתפאר בה אבל ידע כי לה' המלוכה ואיננו אלא פקיד על עם ה' להורותם הטמא והטהור האסור והמותר.¹ ולעילה זו כל המלכים אשר מלכו מאומתנו השרידים אשר ה' קורא היו ממאנים בקרן המלוכה כנודע משאול עליו השלום שהיה נחבא אל הכלים וכמו שאמר הלא בן ימיני אנכי מקטני שבטי ישראל (שמואל א' ט', כ"א) וכן דוד וזולתם. יען כי לא העריכו את עצמם שיהיו ראויים לענין נשגב כזה להיות משוח על עם ה' והיו יראים פן יגרעו חקם, וכמו שאמר שלמה המלך עליו השלום כי מי יכול לשפוט את עמך הכבד הזה (מלכים א' ג', י'). ועל ידי כן בחרם אלהים וקרבם לתת אותם נגידים על עמו.

footnotes: ¹ וזה היה משפט כל נשיאי ישראל טרם הפרדם מן העולם כמו שמואל עליו השלום היה מתנצל לפני כל ישראל שלא נהג בהם שררה ולא התפאר בכבודו כמו שכתוב הנני ענו בי כו' את שור מי לקחתי כו' (שמואל א' י"ב, ג') וכן משה רבינו עליו השלום אמר לא חמור אחד מהם נשאתי כו' (במדבר ט"ז, ט"ו) וכן דוד המלך עליו השלום טרם סילוקו אמר לך ה' הגדולה כו' (דברי הימים א' כ"ט) כלומר כל מעשי עם ישראל לא היו לכבוד עצמי כי אם לכבודך עשיתים:

ולאות ולעד על דברינו הסכת נא ושמע דברי המדרש (ריש ויקרא): אז דברת בחזון לחסידיך (תהילים פ"ט, כ') מדבר בדוד כו' לחסידיך שנאמר שמרה נפשי כי חסיד אני וכו', הרימותי בחור מעם זה דוד שנאמר ויבחר בדוד עבדו כו' (תהלים ע"ח, ע') (פרשה א', ד'). והדברים מכוונים למה שאמרנו, כי על ידי מה שצפה הקב"ה בדוד כי לא יחפוץ במלוכה להתהדר בה על כן בחר בו. וזהו אז דברת בחזון לחסידיך שנאמר שמרה נפשי כי חסיד אני וכמוזכר למעלה, לזאת הרימותי בחור מעם שנאמר ויבחר בדוד עבדו כו' לרעות ביעקב עמו כו'.

ועוד יותר אמרו (שם בסמוך): דבר אחר אז דברת בחזון לחסידיך (תהילים פ"ט, כ') מדבר במשה כו' לחסידיך כו' הרימותי בחור מעם לולי משה בחירו אתה מוצא בשעה שנגלה הקב"ה למשה מתוך הסנה היה מסתיר פניו אמר הקב"ה לכה ואשלחך כו' אם אין אתה גואלם, אין אחר גואלם, בים עמד לו מן הצד אמר לו הקב"ה ואתה הרם את מטך ובקעהו, לומר שאם אין אתה בוקעו אין אחר בוקעו, באהל מועד עמד לו מן הצד אמר לו הקב"ה עד מתי את משפיל עצמך אין השעה מצפה אלא לך, תדע לך שהוא כן שנאמר ויקרא אל משה (פרשה א', ה'). הא לך מבואר כי כל עילת בחרו יתברך במשה להפקיד אותו להמליכו על בניו הוא רק בעבור מה שהיה בורח ועמד מן הצד ולא חפץ בהוד המלכות על כן בחר בו כי ודאי נאמן הוא עליה שלא ישמש בה לכבוד עצמו מאומה. לא כן אם היו המלכים האלה עליהם השלום חרדים על דבר המלוכה וחפצים בה היה הדבר לעד כי דורשים המלכות אך לכבוד עצמם וגדולתם. וזהו שאמרו השבטים ליוסף המלוך תמלוך עלינו אם משול כו' כלומר אם אתה חפץ בהמלוכה והממשלה להתפאר ולהתגאות בה היא הסיבה שימאסך ה' ממלוך.

ועתה נחפשה דרכנו ונחקורה עוד מה שיש בתשובתם גם על פי מופת השכלי. ואומר שהם הבינוהו דעת שלא יגיעהו כבוד המלוכה אחר שהוא חפץ בה ורודף אחריה, כפי שיעיד סיפור החלום כי עיניו נשואות וצופות מתי יהיה מוכתר בכתר מלכות, ואם כן גם אם יגיע אל תור גדולתו ומלכותו יהיה כבודו תלוי מנגד ולא יתכבד בה מאומה. והוא מה שהכפילו דבריהם המלוך תמלוך, מקור עם הפעולה לומר גם בשתמלוך איננה מלוכה וכמו שיתבאר. הנה רבותינו ז"ל אמרו במדרש (שם בסמוך) כי טוב אמר לך עלה הנה מהשפילך לפני נדיב (משלי כ"ה, ו') ר"ע מתני לה בשם ר' שמעון בן עזאי הרחק ממקומך ב' וג' מושבות ושב עד שיאמרו לך עלה כו' מוטב שיאמרו לך עלה עלה ואל יאמרו לך רד רד, וכן הלל אומר השפלתי היא הגבהתי הגבהתי היא השפלתי. (פרשה א', ה') ותכלית כוונתם ז"ל לבאר דברי החכם עליו השלום מה חידש בהם והוא כי הכבוד איננו ניכר לאמיתו זולת אם הנכבד היה מובדל ומרוחק ממנו ולא דרש אחריו, אבל המכבדים אותו שחרו פניו שיהיה מקבל כיבודם אותו. ולהיפך אם הוא מבקש ושוקד אחר הכבוד הנה בשישיגהו עוד ירבה קלונו מאד כמו אם יבוא אחד אל מקום מסבת אנשים עוטרים אל השלחן לא יחליט על היושב בראש כי הוא הנכבד מכולם כי אולי הוא בא ראשון וקדם להם ובחר לו המקום ההוא בראש פנה כמשפט לעזי נפש, והאפשר כי המסובין עוד יערימו עליו סוד להוריד אותו מרום שבתו, ובזה מקום כבודו נגד פניו יענה על פחיתות ערכו וקלות ענינו. אך למתי יתודע אליו אמיתת כבודו באם ראה בו שבא אחר כולם וישב בשפל המושבות במורד והמה יענו בקול רבינו מה לך לשבת שם במושב שפל ופחות קום נא ושבה למעלה ראש כמשפט לכבודך, הנה בזאת יעמוד על אמיתת ענינו כי הוא היותר נכבד בהחלט.

וזהו צחות לשונם ז"ל (ילקוט שמואל א' י"א): גאות אדם תשפילנו ושפל רוח יתמוך כבוד (משלי כ"ט, כ"ג) כל מי שבורח מן השררה השררה רודפת אחריו, שאול ברח מן השררה בשעה שבא למלוך שנאמר הנה הוא נחבא אל הכלים וכו' ורדפה אחריו שנאמר הראיתם אשר בו בחר ה' כי אין כמוהו בכל העם (רמז קי"א). הא לך מבואר כדברינו כי לבעבור שברח מהמלוכה ושאל על עצמו מי זה אנכי למלוך על עם ה' (כמבואר בילקוט שם) על ידי כך היה ניכר כבוד מלכותו ואשר אך לו המלוכה. וזהו הראיתם אשר בו בחר ה', כלומר מזה ניכר שהוא הנבחר האמיתי ואך בו חפץ ה' מכולם. וכמו כן משה רבינו עליו השלום, וכמו שזכרנו דבריהם ז"ל את מוצא כו' בסנה ויסתר משה פניו אמר הקב"ה לכה ואשלחך כו' בים עמד לו מן הצד אמר הקב"ה ואתה הרם כו' בסיני עמד לו מן הצד אמר לו עלה אל ה' באהל מועד כו' ויקרא אל משה. וזהו שהמליצו ז"ל הכבוד רודף אחריו כלומר כי בשיתכבד הבורח מן הכבוד או אז יתברר אמיתת כבודו וכי הוא ראוי אליו, ולהיפך הרודף אחר הכבוד הכבוד בורח ממנו, כלומר גם באם ישכון כבוד איננו הוא לכבוד אבל עוד לבזיון גדול.¹

footnotes: ¹ ומה נמרצו בזה דברי שלמה המלך עליו השלום כבוד חכמים ינחלו וכסילים מרים קלון (משלי ג', ל"ה). ירצה כי החכמים עבור מה שהם בורחים מן הכבוד ועם כל זה משיגים אותו יהיה נראה כבודם כאלו הוא נחלתם וכי אך המה ראויים אליו, מה שאין כן הכסילים בקחתם הכבוד לעצמם הנה מלבד מה שאיננו אליהם לכבוד עוד ישבעו בוז וקלון. וזהו וכסילים מרים קלון וזהו גם כן מה שכתוב בנבוכדנצר שבעת קלון מכבוד (חבקוק ב', ט"ז):

וזהו מה שנאמר כרבם כן חטאו לי כבודם בקלון אמיר (הושע ד', ז') רצה לומר הכבוד שעשיתי להם עד הנה הוא נשאר להם עתה לקלון, כי אינם ראויים עוד אליו ואיננו כמדתם, ממש כאשר ילבש הקטן בגד גדול יהיה סרוח רובו על הארץ, כן הכבוד להאוילים. והוא שהורה לנו החכם עליו השלום במה שאמר כי טוב אמר לך עלה הנה מהשפילך לפני נדיב, ובא מדרשם ז"ל הרחק ממקומך ב' וג' מושבות ושב עד שיאמרו לך עלה וכן הלל אומר השפלתי היא הגבהתי הגבהתי היא השפלתי. כלומר שאין הכבוד נראה ונגלה על תכליתו כי אם להנסוגים אחור ממנו והבלתי בוחרים בו, לא כן המשתדל ומחפש אחריו כבודו עוד לקלון יראה. וזהו שאמרו השבטים עליהם השלום ליוסף המלוך תמלוך עלינו אם משול תמשול בנו, כלומר גם בשתמלוך עלינו לא תהיה מתכבד ומתהדר בהמלוכה אחר היותך שוקד עליה וכנזכר לעיל.¹

footnotes: ¹ וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם. מדרש (ב"ר פ"ד) שהלכו לרעות את עצמם. באור זה דע כי מאמר רועה מוסב גם על נשיאי ישראל כמאמר לרעות ביעקב עמו וגם בו יתברך נאמר ה' רועי משם רועה אבן ישראל, ומאמר אבן רומז על אב ובן. וכמו שדרשו ז"ל מאמר גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה. הנה נקראו ישראל בני יעקב ובני יוסף. וזהו שאמר להם יוסף כי למחיה שלחני אלהים לפניכם לשום לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדולה, הורה בזה ג' תועליות א'. כי למחיה שלחי אלוקים לפניכם כמו שכתוב ויוסף הוא השליט הוא המשביר, ב'. לשום לכם שארית בארץ כי אם לא בא יוסף תחילה למצרים לסקל לפניהם המסלה היו ישראל משוקעים ח"ו בטומאת מצרים, וכאמרם ז"ל (במדרש שה"ש) על מאמר גן נעול אחותי כלה, בשעה שגדר יוסף את הערוה במצרים זכו כל ישראל לגדור ערותן במצרים עד שנאמר עליהם גן נעול אחותי כלה, כי לולא כן היו מתערבים בין המצריים והיו משוקעים עד עולם וזהו לשום לכם שארית בארץ, ג'. ולהחיות לכם לפליטה גדולה בים סוף, כמאמר הים ראה וינס מה ראה ארונו של יוסף דכתיב ביה וינס ויצא החוצה כו'. והנה בני יעקב עליו השלום כל הימים שהיו בבית אביהם היה אביהם רועה אותם במרעה ההנהגה בארחות יושר, ועתה מספר הכתוב וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם בשכם מקום רחוק מבית אביהם, וביארו ז"ל הטעם כי הלכו לרעות את עצמם היינו להתנהג כפי חפץ לבם וכפי בחירתם, לכן נלגלגל להם שמכרו את אחיהם וכמעט נהרג על ידם: