וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלוקים עמדי ושמרני בדרך וכו'והיה ה' לי לאלהים והאבן הזאת כו' (כ"ח, כ').

הנה לא ידענו מהו שנדר כי לא פורש בכתוב, ורש"י ז"ל הרגיש בזה וכתב מה שכתב, ודברי תורה כפטיש כו'. ונציע דבריהם ז"ל במדרש (פרשתנו) וזה לשונו: נטל הקב"ה שיחתן של אבות ועשאן מפתח לגאולתן של בנים, אמר לו הקב"ה אתה אמרת והיה ה' לי לאלהים, חייך כל ברכות וטובות ונחמות שאני נותן לבניך איני נותן אלא בלשון הזה שנאמר והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים (זכריה י"ד, ח') והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס כו' (יואל ד', י"ח) (פרשה ע', ו'). ומהראוי לחקור על יתרוננו במה שברכותינו מתחילים בלשון והיה.

וכדי לבוא אל הענין נזכיר מדרשם ז"ל ושמרני בדרך הזה מעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים (פרשה ע', ד') ההוראה מדבריהם כי עיקר מה שפחד יעקב עליו השלום בלכתו חרנה פן ילוה אליו לבן הרשע להטותו מדרך הטוב והאמת אל דרך הרע והשקר, ועל כן פלל לאלהיו ושמרני כו' שיהיה ה' עמו לתמוך בימין צדקו ולשמרו מלבן בל ירע לו התחברותו עמו. ועם כל זאת ידע בלבבו שההכרח יהיה אתו לתת מגרעת בעבודתו את ה' בשיעבוד עבודת לבן כי אי אפשר לעבוד ב' אדונים כאחד, אי על זאת נתן מועצות בנפשו בעמדו לפני ה' בתפלה לנדור נדר לה' בשיהיה ה' בעזרו להשיבו בשלום אל בית אביו ולא יעבוד אדם עוד, אז ירבה בעבודת שמים בהפלגה ובתוספת העוז והאומץ יתר מאד, להשלמת השנים ההיה גר בהם אצל לבן ועשה במלאכתו.

וזהו מעומס במה שכתוב והיה ה' לי לאלהים, והוא עם דברינו למעלה (בראשית) אשר מלת והיה היא מהופכת מעבר לעתיד על ידי אות וא"ו, והרצון שקיבל על עצמו שלעתיד ישלים עבודת העבר, וזהו והיה ה' לי לאלהים כלומר מה שמן הראוי היה להיות כבר יהיה אחר כך. וה' יתברך כשמעו את דברי יעקב שקיבל על עצמו תשלום עבודת העבר בימים העתידים ולהוסיף כדי חסרונם, הבטיחו יתברך להתנהג ככה עם בניו, רצוני כל מה שנגרע מאתנו כעתה מהברכות והטובות להשלים חסרונם בימים הבאים במהרה נוסף על הברכות המיועדות כענין הכתוב תחת בשתכם משנה וכלמה ירונו חלקם לכן בארצם משנה יירשו (ישעיה ס"א, ז'). וכדברי הנביא ושלמתי לכם השנים אשר אכל הארבה כו' (יואל ב', כ"ה). וסיים ואכלתם אכול ושבוע כו' עד אשר עשה עמכם להפליא פירוש כי ירבה יתברך ברכתו בהפלגה עצומה כל כך עד שיושלם לנו גם בעד העבר וזהו ולא יבושו עמי לעולם כלומר למפרע.

ועל כן כל נחמות וברכות וטובות המיועדות מתחילים בלשון והיה מלה מהופכת מעבר לעתיד, כלומר חסרון העבר יהיה עודף על חלק העתיד ומה שהיה ראוי להיות כבר הוא יהיה אחר כך. וזהו צחות מאמרם ז"ל נטל הקב"ה שיחתן של אבות ועשאן מפתח לגאולתן של בנים, רצה לומר כי פתח טוב פתחו להניח ברכה לבניהם על דרך ההשלמה, וזהו אתה אמרת והיה חייך כל ברכות וטובות שאני נותן לבניך איני נותן אלא בלשון הזה והענין נכון

ועם דרכנו נעמוד עוד על מאמר הנביא: והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני קל חי (הושע ב', י"א) והוא עם מה שהקשו רז"ל כתיב והיה מספר וכתיב כחול הים אשר לא ימד ולא יספר, לא קשיא כאן בזמן שעושים רצונו של מקום כאן בשאין עושין רצונו של מקום (יומא כ"ב, ב'). והקשו בזה רבים היתכן שכתוב אחד ידבר מב' זמנים שונים זה מזה, ולדברינו יצדק מאד כי הכתוב בא להורות יעוד תוספת העתיד יותר מן הראוי להשלמת החסרון העבר בשלא היו עושים רצונו של מקום, כי אז יהיה גם צדקותינו ועבודתנו את ה' בהפלגה רבה ועצומה למאד, עד כי תושלם בהם חסרון העבודה מהעבר (ועל דרך שזכרנו ביעקב עליו השלום כי מעשי אבות ירשו בנים) ועל כן יהיה המשפט לאלהים להרבות אומתנו כל כך גם בעד העבר עד כי יהיו רבים ועצומים מאד משוללי המספר. וזהו והיה (מלה מהופכת מעבר לעתיד על דרך שכתבנו) מספר בני ישראל, כלומר תחת שהיה מספר לבני ישראל המשפט כי יהיו אחר כך כחול הים כו' אשר לא יספר, והטעם - והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם כו', כלומר תחת שלא היו עושים רצונו של מקום יהיו נקראים אחר כך בני אל חי מה שהיא מדרגה מעולה עד בלי די היא העילה לשתהיו מרובים כל כך לאין מספר.