ויאמר אליו לבן אם נא מצאתי חן בעיניך נחשתי ויברכני ה' בגללך, ויאמר נקבה שכרך עלי ואתנה, ויאמר אליו אתה ידעת את עבודתי אשר עבדתיך כו' (ל', כ"ח).

וראוי להתעורר בזה כי אין זה דבר ראוי ליעקב לספר ללבן הספורים האלה אם גם לבן בעצמו אינו מכחיש זאת כי הוא עצמו הודה ואמר נחשתי ויברכני ה' בגללך, אמנם באור הדבר כך הוא למשל סוחר גדול היה עושה מסחרו על ידי משולחים ומשרתים רבים, זה לנסוע לליפציג וזה לדאנציג, זה לכתוב חשבונות וזה לכתוב אגרות, והיה נותן לכל אחד שכרו הקצוב בכל שבוע, והסוחר עצמו היה יושב בבית מדרשו עם עשרה בטלנים שהיה נותן גם להם סך קצוב בכל שבוע ובעסק מסחרו לא התערב מאומה, והקיפו הימים וילך הלוך וגדול מאד ויתלחשו המשולחים והמשרתים שרצונם להשיג הוספה על הסך שהם מקבלים עתה, ויתאספו ויבואו כלם לביתו זה אחר זה ובפיהם התנצלות, זה נולד לו בן והוא צריך למינקת, וזה בת, זה עשה נשואין לבתו והזוג סמוכין על שלחנו וכן כלם, ויתפלא הגביר מאד הלא כמה שנים אתם במסחרי והשכר הקצוב לכם היה די לכם ומדוע עתה תעשו חדשות, ולא ענה אותם דבר על שאלתם וילכו לאהליהם, ויהי כי עברו עשרה ימים, ועשרים יום, וחודש ימים ואין איש פונה אל המסחר ואגרות באות מכל מקומות המסחר ואין עונה, ראה הגביר כי הוא מוכרח לפייס את אנשיו והלך בעצמו וקרא לפלוני ולפלוני ועשה להם סכום אחר כרצון איש ואיש, וישובו אליו והתחילו לעסוק במסחריו, וכאשר ראו הבטלנים בבית המדרש את זאת ויעשו גם הם בערמה ויתאספו כלם ובאו אצל הגביר והציעו לפניו התנצלות שיוסיף להם על דמי השבוע, וישחק להם מאד, ויאמר הוי לכם שוטים מה אתם חושבים אשר על ידי הבטלנות שלכם הנני מוצלח, הלא הצלחתי באה על ידי עבודת עבודה ועבודת משא סבלת המשרתים הנאמנים, אם כן כאשר המה מבקשים הוספה הנני מוכרח להוסיף כאשר תאוה נפשם, אבל אתם עם הבטלנות לא ידעתי גם לא אתם ידעתם מה יש לי מזה, הרפו ממני.

הנמשל מובן מאד כי לבן אמר אל יעקב נחשתי ויברכני ה' בגללך, כאומר בזכות שאני מחזיק בטלן בתוך ביתי השגתי ברכה ומשפט הענקה אשר מעניקין את הבטלן כבר נודע ומפורסם, לזאת אמר לו יעקב שאין זה בזכות הבטלנות כי הלא אתה ידעת את עבודתי אשר עבדתיך בהשתדלות רב בשמירת הצאן, ואת אשר היה מקנך אתי, חבשתי הצולעה, והנשברת ארפא, וגרשתי מהם כל דורס וכל טורף, ויברך ה' אותך לרגלי, היינו במה שנשאתי רגלי לרוץ ולרדוף אחר כל שה ואחר כל עז להצילו ולהביא אל העדר, ואם כן מהצורך להעניקני בהענקה אחרת לא כמו שאתה חושב.

אמנם להמתיק הדברים יותר, דע כי הברכה תבוא לשתי סבות אחת. בסבת מצות מעשר והצדקה כמאמר עשר בשביל שתתעשר (תענית ט'). ב'. העוסק עם מי שהשעה משחקת לו כאמרם ז"ל הוי משתדל עם אדם שהשעה משחקת לו (פסחים קי"ב א') ואמרו עוד כל הנוטל פרוטה מאיוב מתברך (פסחים שם)¹ והנ"מ בין שתי סוגי ההצלחות כי לסבה השנית שאמרנו יפה אמר יעקב אל לבן למה אעבוד אצלך ואתה תאכל ותשבע ההצלחה אשר מסבתי, יותר יכשר לפני כי אעסוק לעצמי, ומי יאכל ומי יחוש חוץ ממני, לזאת בא לבן הארמי ואמר ליעקב כי לא כן הדברים, אבל רק על אשר נתן מלחמו לרעב ואסף את יעקב לביתו והאריחו אצלו נתברך בזכות הצדקה, אבל יעקב אינו בעל מזל שיתברך הוא בפני עצמו, וזהו נחשתי ויברכני ה' בגללך לשון הנאמר בצדקה כי בגלל הדבר הזה יברכך (דברים ט"ו, י'), ועל זה אמר לו יעקב אתה ידעת עבודתי אשר עבדתיך ולא בחנם נתת לי מזונות על שלחנך, לא בצדקה ולא בחסד, רק בעבודה אשר עבדתי, ויברך ה' אותך לרגלי בעבור הייתי רץ כצבי בשמירת צאנך, בביתי לא ישכנו רגלי.

footnotes: ¹ כי מי שהשעה משחקת לו כל העוסק עמו והנוטל פרוטה ממנו מתברך ממנו. וכל הבא בצל קורתו כלם מתברכים בגללו, ובהיפך - המקולל כל ברכותיו שהוא מברך אינם מתקיימים, וקללותיו מתקיימים כמאמר תחת תלמיד חכם, ולא תחת יתום ואלמנה (שבת י"א, א') כי קללותיהם יתקיימו. וזהו כי ידעתי את אשר תברך מבורך, היינו הוא מבורך גם מבלעדיך, רק ואשר תאור יואר. וזהו גם כן ואברכה מברכיך רוצה לומר אברכם תחילה בעבור תתברך מפי מוצלח, ובהיפך ומקללך אאור אחר כך. וזהו שאמר יתברך אל בלעם לא תלך עמהם כו' (במדבר כ"ב, י"ב) כי רצון בלעם היה ללכת והיה בדעתו כי עשה יעשה וגם יוכל לג' סבות, או יקללם ויתקיים, ואם לא יהיה לו רשות לקללם אז יברך אותם וממילא יהיה בהיפך כמו שכתוב אצל רבקה כדי שלא יאמרו אשר ברכותיהם עשו פירות, וכמו שכתב הגאון מהרע"פ ז"ל על מאמר ברוך תהיה מכל העמים ואף על פי כן לא יהיה בך עקר ועקרה, הג' כי יברך את בלק והמואבים ויכבדו אותו על ברכו אותם, לזאת כאשר השיב בלק בן צפור שלח אלי אמר לו יתברך לא תלך עמהם כי כבר המה יודעים ונתברר להם כי את אשר תברך מבורך הוא מכבר ולא תהיה תפארתך אם תברך ותתקיים, ואם רצונך לקלל את ישראל לא תאור את העם, וכלשון רש"י ז"ל ולא תאמר אם כן אברכם כוונתו היתה אברך אותם וממילא יתקללו על דרך שברכו את רבקה אחותנו את היי לאלפי רבבה, על זה אמר לו כי ברוך הוא ולא תצליח גם בזה. (מפי מהר"א ז"ל):

ומשל על כל זה לבעל מלאכה שלקח אצלו פועל ללמדו המלאכה והנער היה מהיר במלאכתו עוד יותר מבעליו, ויהי מקץ ג' שנים אשר קצב עמו אמר החייט אל הנער אני רואה כי מאת ה' הוא שלא אפריד אותך ממני כי לולא זריזותך ושקידתך הייתי חושב לעזוב אותך בהשלמת ימי העבודה, ועתה ההוראה היא כי מן השמים הוא שלא לעזבך ושלא אפרידך מביתי, השיב הפועל ואמר אל החייט אני רואה ההיפך כי מן השמים הוא שאצא מעמך ואהיה כאדם העושה בשלו ויהיה כל יגיעי לעצמי לא לאיש אחר.

הנמשל כי לבן אמר אל יעקב אשר הצלחתו באה מסבת הצדקה והחסד אשר עשה עם יעקב, והוא סבה שיהיה עוד אצלו ואמר לו נקבה שכרך עלי ואתנה, ויעקב אמר לו בהיפך כי הסבה היא בעבור היות יעקב איש מצליח זריז ונשכר, וזהו ויברך ה' אותך לרגלי היפך מדבריך אשר אמרת כי מן השמים הוא שאהיה אצלך, ואני רואה ההיפך כי מן השמים הוא שאשא רגלי ללכת ולצאת מעמך, וזהו ויברך ה' אותך לרגלי למען אלך לביתי ואהיה כאדם העושה בשלו.

וזהו מתי אעשה גם אנכי לביתי מלות גם אנכי הוא לאמר הגם כי מזלי טוב עם כל זאת המזל לא יעשה רק עם מעשה האדם, כמאמר יכול ישב בטל תלמוד לומר בכל אשר תעשה אבל גם אני אעשה מעט והמזל יעזרני הרבה וזהו גם אנכי, ויאמר לבן אל יעקב מה אתן לך כאומר הגד אתה אופן נאות שיהיה טוב לשנינו, ויאמר יעקב לא תתן לי מאומה ואין אופן לי להתברך כי אם באופן זה, הסר משם כל שה נקוד וכו' ויהיה בשכרי דבר שאין לו קצבה, לא כן אם שכרי יהיה קצוב רק כך וכך איך תשרה הברכה בדבר המסויים. ויאמר לבן הן כו' ואהיה בטוח כי תוכל לפרנס את בנותי, אבל לבן טעה בזה כי מאז לא הצליח רק יעקב והוא ירד מטה מטה כמאמרם ז"ל הוי משתדל עם אדם שהשעה משחקת לו אמר רב פפא לא למיזבן מניה ולא לזבוני ליה אלא למעבד שותפות בהדיה (פסחים קי"ב, א'). והטעם כי בשותפות יתברכו שניהם זה בעבור מזלו הטוב, ובשלומו יהיה שלום גם לרעהו, אבל מכירה אין מזה לזה מאומה.

כן הדבר פה כי תחילה היתה כל פרנסת יעקב לחמו ולבושו אצל לבן היה ההכרח שיצליח לבן שלא יקמץ בהספקת צרכי יעקב ומברכת יעקב ממילא באה הברכה בבית לבן, אבל עתה שכבר היה יעקב כאדם העושה בשלו הנה על ידי מזל יעקב שוקע מזל לבן, וגם לפי מה שאמרו והשתא דאמר רב שמואל בר יצחק מאי דכתיב מעשה ידיו ברכת, כל הנוטל פרוטה מאיוב מתברך אפילו למזבן מניה ולזבוני ליה שפיר דמי (שם בגמרא) היינו למשל אם הקונה הוא בעל מזל טוב גם כי נתן אל המוכר בעד חפץ יקר מעות מעט והמוכר עצב, עם כל זאת במעט המעות שלוקח ממנו ירויח הרבה, לא כן פה נאמר שא נא עיניך וראה כל העתודים העולים על הצאן עקודים נקודים ממילא על ידי ברכת יעקב יפסיד לבן את הכל, וזהו שאמרו לקח יעקב את כל אשר לאבינו.