אם כה יאמר נקודים יהיה שכרך (ל"א, מ'). מדרש: צפה הקב"ה מה לבן עתיד לעשות עם אבינו יעקב, והיה צר צורה כיוצא בה אם כה אמר אין כתיב אלא יאמר (פרשה ע"ד, ג').

ביאורו פשוט בהקדים מאמר הכתוב משה ידבר והאלהים יעננו בקול (שמות י"ט, י"ט) אשר מהצודק היה שיאמר משה מדבר, אבל הנה רבותינו ז"ל אמרו מנין שאין המתרגם רשאי להגביה קולו יותר מן הקורא שנאמר משה ידבר כו' עד בקולו של משה (ברכות מ"ה), והתוס' ז"ל ביארו שם כי מסתמא משה בכל כחו היה עונה כדי להשמיע קולו לכל העם, אבל הקב"ה לא היה צריך להרים קולו למשה בלבד ואפילו הכי היה מגביה קולו כדי שלא יהא קולו של משה המתרגם רם יותר מקולו של הקב"ה שהיה קורא עיין שם. וזהו משה ידבר, כלומר שיער יתברך כחו של משה כאשר דבר ידבר הוא אל העם, כן ענה אותו בקול שוה לקולו (ואולי על דרך זה תהיה הכוונה במלת יעננו לשון עתיד כלומר כפי השתנות קול משה בהמשכת הדברים כן שיער יתברך קול ענותו לענות למשה).

ועל דרך זה תהיה עצת חסדו יתברך בהביטו אל לב לבן הארמי כי הוא מלא מרמות ותוך שעתיד להחליף משכורת יעקב עליו השלום עשרת מונים, ראה יתברך לצור צורת הצאן כמראה וכתבנית שיבחר לבן לאחרונה. וזהו מה שכתב המדרש צפה הקב"ה מה לבן עתיד לעשות כו' והיה צר צורה כיוצא בו פירוש כפי שיבחר בסוף, והעד - אם כה אמר אין כתיב אלא אם כה יאמר כלומר כאשר יאמר באחרונה.