Ohel Ya'akov on Torah, Vayetzei
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים (כ"ח, י"ב). ילקוט: כתיב ואתה אל תירא עבדי יעקב נאום ה' ואל תחת ישראל (ירמיה ל', י') מדבר ביעקב, דכתיב ויחלום והנה סולם כו' והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו אלו שרי אומות העולם, מלמד שהראה הקב"ה ליעקב אבינו, שרה של בבל עולה שבעים חווקים ויורד, ושל מדי עולה חמשים ושנים, ושל יון מאה ושמונים, ושל אדום עולה ולא ידע כמה, באותה שעה נתיירא יעקב אבינו אמר תאמר שאין לזה ירידה, אמר לו הקב"ה אל תחת ישראל אפילו אתה רואה אותו יושב אצלי משם אני מורידו הדא הוא דכתיב אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך משם אורידך נאם ה' (עובדיה א', ד') (רמז קכ"א).
הנה כדי לעמוד על טעם הדבר מדוע לא הראה יתברך ליעקב גם זמן שרה של אדום עד כמה הוא עולה, נקדים לבאר מדרשם ז"ל (בשלח): מלך ביפיו תחזינה עיניך (ישעיה ל"ג, י"ז) אמרו ישראל ריבון העולם איך אנו רואים פניך והלא מסרתנו ביד אדום, אמר להם אל תיראו מהם שעתידים אתם שתאמרו לי היכן הם הדא הוא דכתיב את עם נועז לא תראה (שם פסוק י"ט) ואתם רואין שמחתה של ציון שנאמר חזה ציון קרית מועדנו עיניך תראינה ירושלים נוה שאנן (שם) (פרשה כ"ה, ח').
וכלל הענין הוא עם מה שביארנו למעלה (תולדות) מאמר רבותינו ז"ל: אמר הקב"ה לרשעים הצדיקים לא שמחו בעולמי ואתם מבקשים לשמוח כו' עד ישראל לא שמח בעולמו, שמח ישראל בעושיו לא נאמר אלא ישמח, עתידים הם לשמוח במעשיו של הקב"ה לעתיד לבוא, כביכול הקב"ה לא שמח בעולמו שמח ה' במעשיו אינו אומר אלא ישמח (ויקרא רבה כ', ב'). ואמרנו שם כי רצונם ז"ל להביננו עילת מה שהוא יתברך מעכב ומאחר שלות ישראל ומקדים להזולת (וכמבואר במדרש עשו נשא אשה בן ארבעים שנה ויעקב בן פ"ד שנים הא למדנו שהקב"ה משהה לצדיקים ומקדים להרשעים).
ממש כמשפט בעל אכסניא שבאו אליו אורחים הרבה כאחת ואינו מספיק להאכיל את כולם על שעה חדא שמקדים להאורח היותר נחרד לנסיעתו וירט הדרך לנגדו ומאחר לאשר בדעתו להתמהה מה.
כן הדבר באדום אשר צבא לו עלי ארץ מהצורך לבהל מנת חלקו כי עוד מעט ואיננו, לא כן יעקב אשר לפני שמש ינון שמו וזרעו לעד יכונו אליהם מעכב ומאחר הוא יתברך חלקיהם ומנותיהם.
וזהו ישראל לא שמחו בעולמו ישמח ישראל בעושיו, עתידים ישראל לשמוח לעתיד לבוא, כלומר אחר שהמה מובטחים בהתמדת קיומם מה לו לה' יתברך למהר בהשלמת ששונם ושלותם וכענין הכתוב מה תשתוחחי נפשי כו'כי עוד אודנו ישועות פני (תהילים מ"ב, י"ב) כלומר הלא עוד חזון ומועד לעולם שכולו טוב וארוך. וזהו שסיימו כביכול הקב"ה לא שמח בעולמו שנאמר יהי כבוד ה' לעולם, כלומר על ידי מה? כי כבודו יתברך הוא מתמיד לעולם על כן איננו שוקד על שמחתו וישמח ה' במעשיו לע"ל במהרה.
ומעתה מה נמרצו דבריהם ז"ל אמר להם הקב"ה כו' שעתידים אתם שתאמרו לי היכן הם כלומר חלוצים יעברו מן העולם ויסחו ממנו על כן ההכרח לקדם פניהם להשביעם מטוב העולם ככל אות נפשם וחפץ לבבם ותשוקתם.¹
footnotes: ¹ וזהו שהמליצו ז"ל האי עלמא לבי הלולא דמיא (עירובין נ"ד). כי כן ממש ממשפט בעל השמחה להקדים ולקרב ביותר פני הרחוקים ולכבדם באכילה ושתיה וכדומה עד כי ילכו לבתיהם שמחים וטובי לב, אז ירבה שמחה וגיל ויתעלס באהבים עם בני משפחתו והקרובים אל ביתו:
והקרוב אצלנו עוד בטעם הדבר על דרך מליצת הנביא מי יקום יעקב כי קטן הוא (עמוס ז', ה') והוא כי עניננו עתה הוא ממש על דוגמת הקטן שהנחילו אביו מלבושים נאים ויקרים שאיננו ראוי ללובשם עד כי יגדל ויהיה לאיש. כן כל הברכות הרמות והגבוהות מאבותינו עליהם השלום הננו כהיום קטנים מהכילם בל יחטיאו אותנו כי בקל נבעט על ידם חס ושלום כענין הכתוב וישמן ישורון ויבעט כו' (דברים ל"ב, ט"ו) ולעתיד אי"ה שנהיה יכולים לקבל רוב טובה ולא נבעט על ידה, או אז הוא יתברך יתן ויחזור ויתן וכמו שאמר הנביא ואכלתם אכול ושבוע והללתם כו' (יואל ב', כ"ו) כלומר רוב הטוב לא יזיק אליכם, ומאז ולא יבושו עמי לעולם.¹
footnotes: ¹ וכל זאת רמז יעקב אבינו עליו השלום בדבר אליו עשו לאמר נסעה ונלכה ואלכה לנגדך, ובמדרש אמר לו מבקש את שאהיה שותף עמך בעולם, אמר לו יעקב אדוני יודע כי הילדים רכים כו' יעבר נא אדוני לפני עבדו ואני אתנהלה לאטי (עיין במדרש) עד אשר אבוא אל אדוני שעירה, אמר רבי אבהו חזרנו על כל המקרא ולא מצאנו שהלך יעקב אבינו אצל עשו להר שעיר מימיו אלא אימתי הוא בא אצלו לעתיד לבוא הדא הוא דכתיב ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו כו' והדברים מכוונים למה שאמרנו:
המורם מדברינו כי שתי העילות הנזכרים הן הנה היו לבני ישראל בדבר שלילת טובות עולם הזה מהם, ולהיותם נתונים לעם אחר. והנה עצת חסדו יתברך היתה עתה לחלק טובות עולם הזה לכל העמים לכל אחד זמנו הקצוב, ואחריו לאחר עד עת בוא דברו הטוב להרים קרן משיחו.
ובזה נבוא אל הענין והוא על פי דמיון לאחד שהניח אחריו בן קטן והנחילו בית אכסניא טובה ורחבה, בי"ד העמידו לו אפוטרופוס שישכיר הבית לאחר עד אשר יגדל הנער, ורבו עליה הקופצים והעלו אותה בדמים, אמר להם אשר על הבית מה זאת תריבון זה עם זה מה יבצר מכם אם תשכרו אותה כולכם בשותפות ותחלקו ביניכם לכל אחד זמן קצוב עד כי יגדל הנער, וישמעו לו ויעשו כעצתו ויכתבו בספר להיות לראיה על הדבר מקביעות הזמנים לכל אחד ראשיתו ואחריתו, ואשר בכלות זמן האחד הוא התחלת זמן השני (כי כשלא יהיה רשום בכתב סוף זמן האחד באיזה כח יבוא זולתו לדור בבית) אבל לאותו שזמנו הוא אחרון לכולם, לא כתב לו האפוטרופוס זולת התחלת זמנו למתי יכנס לתוך הבית ולא אחריתו, יען כי במשך הזמן המוגבל ממשכירי הבית יגדל העלם ויהיה לאיש, ועל כן מה לו לכתוב בספר סוף זמן האחרון הזה כי הלא הבעל הבית אין מהצורך אליו להיות נעזר לכנוס תוך שלו עם מה שיהיה רשום אחרית זמן המוגבל כי ידיו רב לו להוציא מביתו כל מי שיהיה בו.
הנמשל מובן מאליו כי הקב"ה בהשקפתו עלינו עם בני ישראל כי הננו דלים ורכים מהתענג ומרוך בטובות העולם מטעם המוזכר למעלה, נדיבות יעץ למסור אותם לשרי אומות העולם עד אשר נהיה מוכשרים לקבלם ונוכל שאתם בל נבעט בם. וכחכמתו יתברך חלק לכל אחד זמן שליטתו על הארץ, וקצב לכל אחד ראשיתו ואחריתו יען כי הגבלת אחרית זמן האחד פועלת התחלת ממשלת השני וירידתו של זה תהיה סבה אל עליית זולתו. אבל לא כאלה המולך לאחרונה הוא אדום אליו לא היה מהצורך לרשום אחרית זמן ממשלתו, כי אז הממליך מלכים לבדו ימלוך ובעצמו יקח הממשלה מידו, כמו שכתוב ועלו מושיעים כו' והיתה לה' המלוכה. וזה שכתב הילקוט הנזכר לעיל והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים הראה הקב"ה ליעקב שרה של בבל עולה שבעים חווקים ויורד ושל מדי כו' ושל אדום עולה ולא ידע כמה, באותה שעה נתיירא יעקב ואמר תאמר שאין לזה ירידה אמר לו הקב"ה אל תחת ישראל כו' ההא הוא דכתיב אם תגבה כנשר כו' משם אורידך נאום ה' כלומר אני בעצמי, ועל כן אין מהצורך לסמן ירידתו למתי היא אם אני בעצמי אורידנו. (עוד כתבנו דרך אחר בבאו המאמר הזה הלא הוא בספרנו כוכב מיעקב בהפטרת פרשת בא).