ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה כי למחיה שלחני אלהים לפניכם כו' וישלחני אלהים לפניכם לשום לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדולה, ועתה לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלהים (מ"ה, ה'-ח').

הנה מהראוי להתבונן בהתכת הכתובים, כי לכאורה אנו רואים בהם שפת יתר במה שכתוב ועתה לא אתם שלחתם אותי כו' בשכבר אמר ועתה כו' כי למחיה שלחני אלהים כו'.

וטרם נבוא אל ביאור הכתובים נעמוד על מאמר דוד המלך עליו השלום עשה עמי אות לטובה ויראו שונאי ויבושו כי אתה ה' עזרתני ונחמתני (תהילים פ"ו, י"ז)**** אשר לכאורה לא ידענו מה שכתוב עשה עמי, כי יותר מהצודק היה שיאמר עשה לי אות. ונזכיר עוד דבריהם ז"ל בגמרא: אמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב עשה עמי אות לטובה ויראו שונאי ויבושו, אמר דוד לפני הקב"ה ריבונו של עולם מחול לי על אותו עון, אמר לו מחול לך, אמר לו עשה עמי אות בחיי, אמר לו בחייך איני מודיע בחיי שלמה בנך אני מודיע, כשביקש להכניס ארון לבית קדשי הקדשים דבקו שערים זה בזה אמר שלמה עשרים וארבע רננות ולא נענה, פתח ואמר שאו שערים וכו' עד כיון שאמר ה' אלהים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך, (דברי הימים ב' ו', מ"ב) מיד נענה, באותה שעה נהפכו פני כל שונאי דוד כשולי קדרה וידעו כל העם וכל ישראל שמחל לו הקב"ה על אותו עוון, ולא יפה אמר שלמה ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים כו' (קהלת ד', ב') (שבת ל', א'). וכלל הענין בזה הוא בשנחקור בשאלת דוד המלך עליו השלום יראו שונאי ויבושו, כי הנה ידוע כי הדבר הנתקלקל ונתקן כמו בגד שנקרע האמנם כי החייט השלם בתבונת כפיו יעשה תפירה מוסתרה בל יתוודע מה, עם כל זאת לא תהיה חשיבותו אחר התיקון ממש כמו טרם שנתקלקל, ומה גם שלא יתכן לומר שיתחשב אחר תיקונו יותר מכמו שהיה בשלמותו קודם הקלקול. כן גם האיש החוטא ושב על חטאיו בתשובה נאותה, בשגם עונו מחול לו עד בלתי השאיר ממנו רושם כלל, עם כל זאת טוב טוב היה באם לא חטא ולא שב. ואם הדבר כן ראוי להתבונן מה יהיה בושת שונאי דוד גם כי יראו לו עונו מחול כי עם כל זאת הלא יותר טוב היה לו אם לא חטא כלל.

אמנה אחר החקירה תשוב תראה כי הדבר בהיפך, כי דוד עליו השלום היתה חשיבותו אחר החטא שבעתים כמקדם טרם שחטא והוא בהזכרת מאמרם ז"ל כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה שנאמר ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו (שמואל א' י"ח, י"ד) (שבת נ"ו, א'). ונאמר כי ענין דוד המלך עליו השלום היה דומה ממש לשר גדול שהיה לו אבן ספיר יקר מאד ונפל איזה פחת על פניו מלמעלה כמו בקע או חריץ משהו, ונתייעץ השר עם בעלי מלאכות היודעים טיב מלאכת אבנים יקרים ולטישתם אם ימצאו לו תיקון, ואמרו גם בשיתוקן יהיה נשאר רושם מה, עד כי בא אומן אחד חכם ומבין מאד, ואמר לו איעצך - הנה האבן הלז גם כי הוא יקר ונכבד גם עתה אבל הלא עוד יותר יתחשב באם אנוהו בפתוחי צורות מזהירות מאשכולות וציצים ופרחים וכדומה, אם תשמעני אני אעשה לו כן ואפתח עליו חותם שמך המפואר, ודע כי ראשית מלאכתי יהיה מאותו החריץ כי ממנו ימשכו קוי הציור האלה לירכתים סביב, אשר המוחלט הוא כי האבן ההוא הפחת והגרעון הנפל בו, הוא היה הסבה להרבות חשיבותו, כי אחרי תיקונו בכל הפרטים האלה יהיה יקר ומהודר שבע על יקרותו קודם.

כן ממש מקרה דוד המלך עליו השלום את בת שבע אשר רבותינו ז"ל העידו עליו ואמרו לא היה דוד ראוי לאותה מעשה אלא כדי להורות תשובה ליחיד (ע"ז ד', ב'), וכאמרם נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הוקם על (שמואל ב' כ"ג, א') שהוקם עולה של תשובה (שם). ואם הדבר כן אין מקום לכנות מקרהו על תואר חטא חס ושלום. והוא מה שהעידו רז"ל במאמר הנזכר לעיל כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה שנאמר ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו, כלומר מאת ה' היתה זאת למען יהיה הוא המורה תשובה ליחיד, ומעתה היתה חשיבותו אחר ששב יתר מאד כעל אשר מקודם, כי עם תשובתו פתח פתח ומבוא לכל השבים להורות לפניהם דרכי התשובה עד שאין ערוך לכל הטוב ההוא שעשה בעולם עם הענין הזה.

והוא מה ששאל דוד המלך עליו השלום עשה עמי אות לטובה שלא הספיק עצמו במה שמחל לו יתברך על חטאו, אבל ביקש עוד שיתברר ויתוודע טוב מעשהו שהוא היה בעולם לאות ולמופת להורות תשובה ליחיד, וזהו עשה עמי אות לטובה. וזה שהשיבו יתברך בחייך איני מודיע בחיי שלמה בנך אני מודיע, בשעה שביקש שלמה המלך להכניס הארון לבית קודש הקודשים דבקו שערים זה בזה ואמר כ"ד רננות ולא נענה עד שאמר זכרה לחסדי דוד אבי מיד נענה. הנה מזה נתברר עניננו אצליהם כי אחר תשובתו עלה קרן מעלתו על צדיקים זולתים, וכמו שסיימו ז"ל יצאת בת קול ואמרה ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר המה חיים עדנה ואין עוד אות גדול מזה.¹

footnotes: ¹ ואולי זה הרמוז במאמר הכתוב וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב על כל הטובה אשר עשה ה' לדוד עבדו ולישראל עמו (מלכים א' ח') (ורז"ל הביאוהו שם ודרשו מה שדרשו), והרצון בזה לדברינו כי היה בזה טובה כפולה לדוד שנמחל לו עונו, ולישראל כי אות היא להם על התשובה:

והן על דרך זה ממש היה ענין מה שקרה לשבטי יה בדבר מכירת יוסף, כי היא גם היא היתה נסבה מאתו יתברך למען הביא יעקב וכל זרעו למצרים וכנודע. וזהו שאמר אליהם יוסף ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה כי למחיה שלחני אלהים לפניכם כו' עד להחיות לכם לפליטה גדולה. ולבל יאמרו ללבבם כי עם כל זאת היה ענינם אך על דרך הדבר שנתקלקל ושב לתיקונו, היינו כי תחילת מעשיהם אתו היה אך להרע רק כי אחר כך הוא יתברך גלגל על ידם טובתו. אי על זאת הוסיף ואמר ועתה לא אתם שלחתם אותי הנה כלומר הלא כפי הנגלה עתה עיני כולם רואות ושכל כל לב יעיד כי אך ה' יתברך הוא הוא שהסב כל זאת ולא אתם.