שם בסמוך (ובירושלמי יומא פרק יוה"כ): אמר רב ביבי בר אביי כיצד אדם צריך להתודות ערב יום הכפורים צריך לומר מודה אני כל רע שעשיתי לפניך, בדרך רע הייתי עומד וכל מה שעשיתי עוד לא אעשה כמוהו, יהי רצון מלפניך ה' אלוקי שתמחל לי על כל עוונתי ותסלח לי על כל פשעי ותכפר לי על כל חטאתי הדא הוא דכתיב יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו (ישעיה נ"ה, ז') (פרשה ג', ג').

ונקדים לזה מאמר מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו נחפשה דרכנו ונחקורה ונשובה עד ה' (איכה ג', ל"ט). דע כי כמו בחולי הגוף יש שרשים וענפים הרבה המסתעפים משורש אחד, כמו התגברות מרה אדומה יסובב מזה כאב הראש, ויסובב גם כן אבדת חשק המאכל וכדומה מהענפים הנמשכים, כן בחולי הנפש יש עבירות שרשיים אשר כל א' הוא שורש פורה ראש ולענה לכמה פרטי ענפים המסתעפים ממנו המדות הרעות המה ארבעה אבות נזיקין: הגאוה התאוה הקנאה והכבוד אבל המעשים והענפים והתולדות המסתעפים מאלה האבות רבים מאד, ע"י הגאוה ובזה נבדל וחדל אישים יחשוב א"ע חכם מכל אדם יבזה הבריות ויחרפם, מאן משמוע מוסר, יתעצל בקיום התורה והמצות כאלו גופו עופרת ממקומו לא ימוש. וע"י התאוה יבוא לגזל ועריות ומאכלות אסורית וכדומה מסוג זה, ועל ידי הקנאה אל הכעס והקפדנות, אל הנקימה ואל הנטירה ועוד הרבה, וע"י הכבוד יבוא לבקשת השררה להתגאות על הבריות להלבין פני חבירו ברבים¹ וכבר אמרו רז"ל (סנהדרין ק"ב) מי גרם לקרח שיאבד הוא וכל עדתו עמו אלא מפני הכבוד והנה האף אמנם כי כל חטא ועון פרטי נרשם למעלה בפני עצמו כמאמר חטאת יהודה כתובה בעט ברזל בצפורן שמיר (ירמיה י"ז, א') אבל למטה בארץ אם ירצה האדם לשוב על כל אחד מן המעשים בפ"ע יכלה הזמן והמה לא יכלו. אבל יש דרך ישר לפני איש להשכיל לדעת שורש מדתו הרעה, מוצאה ומובאה, ולשוב בתשובה שלמה על שורש המדה הרעה הזאת לעקרה ולשרשה כי היא היתה בעוכריו להיות שורש פורה לכל התולדות הנמשכות ממנה, ואז על נקלה בסור הסבה יסור המסובב.

footnotes: ¹ הוא מה שאמרו רז"ל (ר"ה י"ז א') מעביר ראשון ראשון וכך היא המדה, כי ראשית חטאי האדם היא המדה רעה אשר בנפש ואם אמנם אשמים אנחנו על רוע המדה אשר בנפש כי בידינו להחליפה לטוב, עכ"ז גבר חסדו יתברך להמליץ עלינו כמאמרם ז"ל (ברכות ל"ב) ג' מקראות כו' עד ואשר הרעותי. וזה מעביר ראשון ראשון על כל חבילה עבירות, לאמר וכך היא המדה שכך מדתו כמאמר ואשר הרעותי, ובזה יפלו כל התולדות והמעשים הנעשים ונמשכים מכח מדה רעה זאת:

והדמיון בזה כי יש חנוני מוכר סחורה בחנות לאחדים ויש סוחר כללי והוא במקומות הרחוקות והחנונים באים שמה והוא מוכר להם חתיכות שלמות רבות בדרך כלל, ומי מרויח יותר בחתיכת מין סחורה ודאי החנוני כי הוא מוכר סחורותיו בחנותו לאחדים אמה אמה ויעלה ריוח בידו מכל חתיכת סחורה שבעתים על ריוח סוחר הכללי. וכי תאמר א"כ הלא אולת היא לו אל הסוחר הכללי מדוע ימכור סחורותיו על דרך כלל ולא ימדדם למכור אמה אמה וימכור לאחדים וירויח הרבה יותר, אכן הסוחר הכללי הזה יעשה בדעת וכל מעגלותיו הוא מפלס, כי הוא יש לפניו פאבריקים הרבה והרבה אנשים העומדים ועושים במלאכה ואם יאמר הוא למכור לאחדים הלא טרם ימכור חתיכה אחת יהיה נעשה ונגמר מאה חתיכות ויותר איש איש ממלאכתו אשר המה עושים, לכן יותר נכון לפניו לקצוב לו ריוח מעט מהחתיכה למען יוכל לפדות הרבה בפעם אחד בדרך כלל, משא"כ החנוני בבואו לביתו מקום שאין בו פאבריקים הוא יחתוך וימדוד אמה אמה וימכור לאחדים.

הנמשל אחר מות האדם בבואו עם עגלה טעונה מסחורותיו לעולם הנשמות אשר שמה אין עוד עושים במלאכה, רק את אשר יביאו בידם מן העוה"ז מארצות החיים אז ימדדו ויחתכו הדין על כל חטא פרטי בפ"ע ויהיה לדבר סוף כי לא יביא עוד אליו סחורות בבקר בבקר. לא כן בעוד האדם פה בעוה"ז בחיים חייתו והפאבריק הולכת על אפניה באין הפסק אם יאמר לעשות תשובה לאחדים הלא טרם יטהר נפשו מחטא א' יעשה חבילות עבירות חדשות לבקרים אחר אשר שרשו פתוח אלי נהרי נחלי המדות הרעות, לכן יותר טוב לו לשוב על האבות והשרשים לעקר אותם ולשרש אחריהם ובשובו מהם ויתמו המדות הרעות וחטאים עוד אינם כי באין שורש אין ענף.

וזהו מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו כלומר בעודו חי ובעודו גבר וידיו רב לו לעבוד עבודתו במלאכת הפאבריקים מה לו להתאונן על חטאיו הפרטיים בעוד המלאכה הולכת ונעשית, אבל זאת עצתי נחפשה דרכנו ונחקורה ונשובה כו' מאמר דרך יסוב על המדה השרשיית שהיא דרך ומבוא להביאו אל המעשים הרעים וכמש"כ הגאון רמ"ח לוצאטו ז"ל (בספר מסילת ישרים פרק י"א) יותר קשה הנקיות במדות ממה שהוא במעשים כי הטבע פועל במדות יותר כו'. והוא שאמרו חז"ל (אבות ג') איזהו גבור הכובש את יצרו¹ עכ"ל. וזהו נחפשה דרכנו ונחקורה כו' היינו לחקור על המדה המושכת אמריה המעשים הפרטיים. והוא הרמוז במאמר ונפש כי תחטא ומעלה מעל וכחש בעמיתו (פרשתנו ה') היא עבירה פרטיית אשר באין ספק קדם האיש ההוא לחטוא במדה השרשיית לכל עון ולכל חטאת המסתעף ממנה והיא תאות הממון. וזהו על אחת מכל אשר יעשה לחטוא בהנה מורה על האחת שהיא אב ושורש לתולדות וענפים רבים והשלים ואמר וכפר עליו הכהן על אחת מכל אשר יעשה לאשמה בה היינו ע"י הכהן ועבודתו בקודש יתוקן השורש ועי"כ יפלו הענפים מעצמם.

footnotes: ¹ איזהו גבור הכובש את יצרו ודע כי מה שהביאו ז"ל שנאמר טוב ארץ מגבור ומושל ברוחו מלוכד עיר, יש להתעורר בו, א'. מה זאת להם ז"ל להביא סוף המקרא ומושל ברוחו כו', ב'. ראוי להבין תנא היכי קאי שהוא שואל איזהו גבור, ג'. כי מאמר איזהו גבור הכובש את יצרו מורה כי שניהם שקולים כזה כן זה, ומביא מאמר טוב ארך אפים מגבור מה שיורה כי הכובש את יצרו עדיף מגבור. אבל דע כי שלשה מדות נמצאות בבני אדם, הגרוע מאד מיד שעשה לו חבירו רעה ישנס מתניו לעשות בו שפטים, או אם אנשי העיר עשו דבר כנגד השר ילבוש נקם עד רדתם וזה נקרא לוכד עיר (או כל שונא נקרא עיר) כמו וה' סר מעליך (שמואל א' כ"ח, ט"ז) ויהי ערך נשוא לשוא עריך (תהלים קל"ט, כ') ויש טוב ממנו אשר אם יכעוס על אחד ותבער כאש חמתו לענות ולכלותו ויזכיר אזהרת התורה הטהורה לא תקום ולא תטור כו' והוא כובש חמת אפו בגבורה ובחזקת היד וזה נקרא גבור או מושל ברוחו. אבל יש בו חסרון מצד כי אחר אשר מטבעו הוא כועס ואיש חמה רק הוא לוחם בגבורה זה משפט האדם פעם ינצח ופעם ינוצח, ויש לפניו אחריות גדול, אמנם למעלה מזה יש מי שמזגו טוב ואם חבירו מכעיסו לא יעיר חמתו ולא יכעוס מהרה והוא כאיש אשר לא שומע הוא יתואר ארך אפים והוא בטוח תמיד שלא יצא לריב מהר זה שאמרו ז"ל איזהו גבור ר"ל מה שאמר הכתוב טוב ארך אפים מגבור מה הוא גבור, כי אם כפשוטו היותו מתגבר על חבירו ומכניעו היינו לוכד עיר ויקשה הכפל אם לא כי גבור הכובש את יצרו והוא שם נרדף למושל ברוחו, וא"כ יש בכתוב ב' חלוקות טוב ארך אפים בטבעו - הגבור הכובש את יצרו, כי הגבור אינו בטוח כנ"ל, ומושל ברוחו הוא הגבור הנזכר טוב על כל פנים מלוכד עיר שאינו כובש את יצרו כלל, והבן:

וזהו מאמר המדרש כיצד אדם צריך להתודות בערב יוה"כ מודה אני לפניך כל רע שעשיתי לפניך בדרך רע הייתי עומד וממנה נמשכו אלי התולדות רבות הנצמחות מסבתם. וזהו וכל מה שעשיתי לא אעשה עוד כיוצא בו ר"ל לא זאת ולא דוגמתו. וזהו שהביאו ז"ל הה"ד יעזוב רשע דרכו מוסב על המדה השרשיית אשר בנפשו, כ"א יתגבר על עצמו להפוך מדתו זאת המסבת לו המעשים בהכרח בסור השורש יסורו הענפים כלם. וזהו ישוב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח כלומר ע"י שובו על אב ושורש החטאים ירבה מחילה גם על החטאים כלם המסתעפים ממנו:

ועם דרכנו יתבאר יפה מאמר הנביא ע"ה כי כה אמר ה' אנוש לשברך נחלה מכתך אין דן דינך למזור, רפאות תעלה אין לך כו' מה תזעק על שברך אנוש מכאובך על רוב עונך עצמו חטאתיך עשיתי אלה לך (ירמיה ל', י"ב). הנה במליצתו זאת אחז ענין המשל הנזכר לאמר כי הלא כל חולי מביא כאב וכל כאב יש לו חולי, ומשל אם יתעפש הדם באדם יתהוה מזה כמה מיני כאב באברים הנראים והבלתי נראים, וכן בהקרה איזה הפסד בריאה או בכבד יסובב לו מזה כמה כאבים אחרים. ומעתה אם יבוא החולה לפני הרופא ויאמר לו הכאב לבד ויאמר כי ראשו כבד עליו ויתן לו רפואה אל הראש בעבור זה לא יחלוף הכאב עד אשר יאמר לו שורש מחלהו מבפנים וירפא השורש אז יתרפא גם מהתולדות הנמשכות ממנו.

הנמשל מבואר במאמר כי לא יצא מעפר און (איוב ה', ו') כמאמר חז"ל אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עון (שבת נ"ה, א') ובבוא אדם לפני ה' יתברך ויצעק על צרותיו ויסוריו ולא יתוודה על עונותיו, אשר זה הוא אמתת מחלהו המסבב לו כאב היסורים ודאי לא יסור ממנו הכאב, כי איך יסור ויחלוף הכאב כל עוד אשר המחלה קיימת, וזהו אנוש לשברך כלומר אל שברך הנראה מבחוץ יש סבה פנימית והיא אנושה מאד מאד, וזהו נחלה מכתך עד כי אין דן דינך למזור, וביאר הטעם על העדר רפואתו - מה תזעק על שברך כלומר מה תפעול או מה תרווח במה שתצעוק על היסורין אם אנוש מכאובך על רוב עונך עצמו חטאתיך ע"כ עשיתי אלה לך א"כ בע"כ צריך אתה לתת לב על שורש היסורים מאין נצמחו ואז בסור השורש יסורו הענפים: