אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם והקריב על חטאתו אשר חטא פר בן בקר תמים לה' לחטאת (ד', ג').

לבוא אל באור המאמר נקדים דברי אליהוא כי אמר איוב צדקתי ואל הסיר משפטי כו' וארח לחברה עם פועלי און כו' לכן אנשי לבב שמעו לי חלילה לאל מרשע ושדי מעול כי פועל אדם ישלם לו וכאורח איש ימציאנו כו' (איוב ל"ד, ה'-י"ב). הנראה לדעתי כי מה שאמר איוב צדקתי ואל הסיר משפטי שזהו מן הזרות שיאמר כזאת איש שנאמר עליו ירא אלהים וסר מרע. אבל הנראה כי איוב טעה קצת וחשב כי היסורים אשר באו עליו לא באו רק מסבת צדקתו שהקב"ה מקפיד עם הצדיקים כחוט השערה (ב"ק נ"א) ולכן אמר איוב הנה אני בעצמי גרמתי לי שאין הקב"ה מתנהג עמי ביושר מחמת שצדקתי ביותר ולכן אל הסיר משפטי לבלתי לשפוט אותי במשפט הראוי אל כל ההמון. על זה כעס אליהוא מאד לאמר כי בזה הוא ארח לחברה עם פועלי און, כלומר הוא נותן יד ואומץ לרשעים כי יאמרו לא יסכן גבר גם ברצותו עם אלהים אחר אשר כל חשיבותו הוא שידקדק עמו כחוט השערה אבל חלילה לאנשי לבב לחשוב כך כי פועל אדם ישלם לו כו'.

הנה בזה ביאר לו טעם מספיק על שהקדוש ב"ה מדקדק כ"כ עם הצדיקים כי כבר יזדמן איש הולך דרך והוא תועה בשדה עיקם את עצמו מן הדרך הישר, הנה האיש הזה לא קלקל לאחרים מאומה כי אם לעצמו מה שיצטרך להקיף ולסבב עד אשר יגיע אל דרך הישר. אמנם בהזדמן ענין זה אל סוחר גדול הנוסע בעשרים עגלות טעונות משא לעיפה כאשר הוא יעקם דרכו ויסע. ערך פרסה אחת כבר פעל בזה אשר גם אחרים יתעו גם כן ויטו בתוהו לא דרך כי הלא יראו לפניהם דרך כבושה אשר נעשה ע"י הסוחר הנ"ל בהתעותו עם העגלות הכבדות, וא"כ הוא קלקל לעצמו וקלקל לאחרים ג"כ. וזהו כי פועל אדם ישלם לו היינו מה שיעשה האדם ההמוני ישלם לו באין עודף, לא כן אדם גדול בהזדמן אליו כי סר מני דרך כבר עשה בזה דרך כבושה לרבים כמאמר שגגת תלמוד עולה זדון וזהו וכאורח איש ימציאנו אשר ע"כ אמר הכתוב בקרובי אקדש ואז - ועל פני כל העם אכבד (ויקרא י', ג') היינו כי לא ילמדו עוד מהם אחרי ראותם העונש המגיע אותם גם על החטא ועבירה קלה.

וזהו שהמשיך אמריו כי פועל אדם ישלם לו וכן וכאורח איש ימציאנו מי שעשה אורח רע ודרך כבושה לרבים ודאי ראוי אל העונש יותר מן העונש הראוי אל איש המוני, אבל לא כאשר חשבת אתה בטעם עונש הצדיקים. וזהו כי לא על איש ישים עוד להלוך אל אל במשפט ר"ל לא כאשר חשבת אתה כי הקב"ה הוסיף עוד יותר על משפט הראוי להעניש עד שעי"כ ירהיב האדם בנפשו עוד להלוך אל אל במשפט, היינו לדון עמו ולטעון טענות על משפטו, רק עיקר הטעם במה שמחמיר ביותר על חטא גדולי הדור הוא בעבור כי ירוע כבירים לאין חקר ויעמדו אחרים תחתם, כלומר כי ע"י מעשיו יבואו גם אחרים לעשות כמעשהו וא"כ קלקל לעצמו וקלקל לאחרים עוד יותר.

וזהו אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם כי הנה יחיד שחטא והביא קרבן אפשר שיתקן מה שפגם בחטאתו, אבל הכהן המשיח כאשר יחטא הנה הוא יהיה סבה לאשמת העם כי ממנו יראו וכן יעשו כלם, והוא ממש כגנב שפתח דלת נעולה באוצר תבואה של עשיר וימלא אמתחותיו כפי אשר יכול שאת רק עזב את האוצר פתוח ובאו אחרים ובהמות ואבדו וקלקלו את כל האוצר, אז גם אם אח"כ יגבה מן הגנב כפלים על מה שגנב לא יוכל למלא את הפסדו כי ההפסד הוא הרבה יותר כמה פעמים על סך הגניבה, וזאת אין בכח הגנב לשלם.

הנמשל מבואר במאמר שגגת תלמוד עולה זדון כי התלמיד עשה דבר קטן בשגגה וכלם למדים ממנו ועושים בזדון. והקריב על חטאתו אשר חטא ר"ל שיגדיל קרבנו על חטאתו (על דרך שאמרו רז"ל (פרשת צו ב') בקללות לא נאמר ואלה יעמדו לקלל את העם כמו שנאמר בברכות אלה יעמדו לברך את העם אלא ואלה יעמדו על הקללה ר"ל כי בחי' הברכות גדולה מכל ישראל לכן נקראים העומדים אצל הברכות כטפל קטן אצל גדול, אבל הקללות בחינה קטנה ופחותה נגד בחינת ישראל לכן יתארו העומדים אצליהם בעומדים על הקללה כגדול העומד אצל קטן. וזהו והקריב על חטאתו ר"ל שיגדיל קרבנו על חטאתו) להביא פר בן בקר, ועכ"ז לה' לחטאת כי אצלו יתברך הקרבן קטן ופחות מן החטא כי גרם לאשמת העם (עי' קול יעקב איכה על חטא חטאה והעתקתי הענין גם פה בעבור הסברות שנתחדשו ונתוספו בו) ובהיפך הגורם זכות לאחרים אין קץ אל הרכוש הגדול אשר ירויח על ידיהם כמאמר ממתים ידך ה', ממתים מחלד חלקם בחיים (תהילים י"ז, י"ד) היינו גם אחר שמסתלקים מן העוה"ז עוד יש להם חלק במצות ומע"ט הנעשה פה בארצות החיים, ובמקום אחר אמר עליהם מליצתו הנפלאה שתולים בבית ה' (שם צ"ב, י"ד) גם שהמה שתולים כבר בבית ה' בעולם העליון במתים חפשי, עכ"ז עוד בחצרות אלהינו יפריחו וחלקם בחיים כי יפריחו אחרים והקימו תלמידים והבן: