ולא אחר הנער לעשות הדבר כי חפץ בבת יעקב (ל"ד, י"ט).

ראוי לעמוד על השתנות הלשון מחשק לחפץ, כי חמור אמר שכם בני חשקה נפשו כו' והכתוב מסיים ואמר ולא אחר כו' כי חפץ בבת יעקב, עוד ראוי להבין מה הודיענו הכתוב בזה שלא אחר הנער כו'.

והנראה עם מה שנודע חלוקת החוקרים כל דבר לשני סוגים: ערב ומועיל, כי כשיעשה אדם מעשהו לאיזה תכלית ותועלת מצד חכמתו ועיונו תכונה על שם מועיל, ואשר הוא מבלי חקירה ועיון כלל כי אם מצד תאותו הגוברת עליו ומכרחת אותו עשות הדבר היא נקראת בשם ערב. ועל הרוב מה שהוא מועיל איננו ערב והערב איננו מועיל, אבל יש מעשים פרטיים הנושאים שני הסוגים האלה גם יחד, וביותר מצות תורה הקדושה כמו עונג שבת ויום טוב וכמוהם כמה מצות הנודעות. והנה הנסיון והמבחן בהם לעמוד על כוונת העושה אם הוא מבקש ערבותו או טוב תכליתו הוא כי הדבר שהאדם מסכים בלבו ומצפונו לעשותה עבור תכלית הטוב והמועיל מהנקל אצלו לדחותה זמן מה עד כי יבקר הענין על תכלית פעולתה ותועלתה יען כי הפסק הזמן ההוא גם היא עילה אל תועלתו אשר כוון עליו, לא כן הדבר שיעשהו מסבת התשוקה והתאוה לא ישקוט ולא ינוח עד אם כלה הדבר תיכף ומיד, כי תאותו לא תרפה ממנו גם רגע (ועיין מזה בקול יעקב רות על מאמר חי ה' שכבי עד הבקר),

ומעתה דע לך ההבדל בין מלת חשק למלת חפץ, כי מלת חשק ברוב תפול על דבר החשוק על האדם מצד תועלתו, וסבת החשק נצמח בלב החושק מפאת עצמיית דבר החשוק ותועלתו כענין הכתוב רק באבותיך חשק ה' כו' (דברים י', ט"ו) וכאמרם ז"ל אמר הקב"ה חושקני בכם (חולין פ"ט), לא מרבכם מכל העמים חשק כו' (דברים ז', ז') נפשי חשקה בתורה (קידושין ל"ג) וכמוהם רבות. אבל תואר מלת חפץ יונח על דבר שאין הרצון בו מצד עצמיית דבר האהוב כי אם האוהב חפץ בו וחומד אותו מסבת התאותו כמו כי אם חפץ בה המלך (אסתר ב', י"ד) ובדברי החכם וכל חפציך לא ישוו בה (משלי ג', ט"ו). והנה חמור ברצותו לתת חן לשכם בנו בעיני יעקב למען יאבה לתת את דינה בתו לו לאשה, אמר שכם בני חשקה נפשו בבתכם כלומר לאשר היא בתכם וראויה היא לאהוב אותה ולחשקה עבור עצמותה ויקרותה כדי להדבק בבת טובים, ולא מפאת היותו נותן עיניו בהוד יפיה והדרתה וכנזכר לעיל, וזהו שדייק ואמר שכם בני חשקה כו'. אבל הכתוב מעיד עליו כי לא כן היה עם לבו רק אש תאותו בערה בו מפאת עוצם יפיה וטוב תארה, והעד - וכי לא אחר הנער לעשות הדבר ואם היה דעתו עליה אך בעבור עצמותה ויקרת תועלתה ולא עבור ערבותה הלא לא יבצר ממנו מלעמוד על עצמו איזה זמן עד כי ירבה בעיון וחקירה אם נכון וכשר הדבר לפניו כל כך, עד כי יהיה כדאי לו להדאיב נפשו עבורה להמול בשר ערלתו, אכן הוא היה נחפז מאד למהר ולהחיש מעשהו מזה יבחן כי לא כוון מאומה רק להשביע יצרו הרע. וזהו ולא אחר הנער לעשות הדבר ומזה ההוכחה כי חפץ בבת יעקב כלומר חפץ התאוני ולא חשק התועלת כאשר הפריז עליו חמור.