באנו אל אחיך אל עשו וגם הולך לקראתך (ל"ב, ו').

מלת וגם חסרה ביאור והנה מצאנו ראינו לרז"ל במדרש: רב הונא פתח מחזיק באזני כלב עובר מתעבר על ריב לא לו (משלי כ"ו, י"ז) שמואל בר נחמן אמר משל לארכי ליסטים שהיה ישן בפרשת דרכים, עבר חד ושרי מעיר לי' כו' קם ושרי מקפח בי' כו' אמר לו דמיך הוה ועוררתיני, כך אמר לו הקב"ה לדרכו היה מהלך ואתה משלח אצלו ואומר לו כה אמר עבדך יעקב (פרשה ע"ה, ג'). ההוראה מדבריהם כי יעקב עליו השלום בעצמו גירה עליו כלבא רשיעא הזה במה ששלח אליו המלאכים, כי בלעדי זאת היה הולך לדרכו, וזה שאמרו המלאכים אל יעקב באנו אל אחיך אל עשו וגם הולך לקראתך, כלומר מה שבאנו אליו היה כהסבה לשילך גם הוא לקראתך.

ובמדרש: וישלח יעקב. ר' יהודה בר סימון פתח מעין נרפש ומקור משחת צדיק מט לפני רשע (משלי כ"ה, כ"ו) אמר ר' יהודה בר' סימון כשם שאי אפשר למעין להרפש ולמקור להשחת כך אי אפשר לצדיק למוט לפני רשע, וכמעין נרפש וכמקור משחת כך צדיק ממיט עצמו לפני רשע, אמר לו הקב"ה לדרכו היה מהלך והיית משלח אצלו (פרשה ע"ה, ב').

והדברים מפליאים לב כל קורא, כי אחר שהחליט ואמר כשם שאי אפשר למעין כו' כך כו' חזר ואמר וכמעין נרפש כו', וכבר העיר בזה בעל הידי משה במדרש עיין עליו, וביותר ראוי להתבונן בדברי הכתוב עצמו מה ראה לבחור בדמיון הזה.

וכדי לבוא אל ביאור ענין זה נחקרה נא בדבר הנשאל מרבים חקרי לב על ענין התפלה לאלהים יתברך, אם המאומת אצלנו הוא כי ה' הוא המשגיח והמחיה את כולם הלא אין מעצור לפניו יתברך מהשפיע ברכתו וטובתו מבלעדי שאלתנו עליהם. ומה גם כי לעיני בשר ידומה שהתפלה ידה רב לה לפעול הטוב לבעליה וגם להשבית ולבטל את אשר נגזר עליו ותעשה ידיה תושיה, ואם כן יהיה חלילה מקום לומר שיהיה שינוי רצון אצלו יתברך (ועל דרך השואל והמבקש ממלך בשר ודם אשר עם שאלתו הוא פועל בלב הנשאל להפך ולשנות רצונו ממה שהיה) וכבר נאמר אני ה' לא שניתי (מלאכי ג', ו').

וחלקי אמרה נפשי בזה עם מה שידענו כי השפעת הטובה והישועה מתוארה על שם מעין והוא בנביא ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה (ישעיה י"ב, ג') כי הנה המעין הטוב אשר מימיו נאמנים, כל מבקש לרוות צמאונו ילך אל עין המים ובאמצעיים קלים יהיה דולה מימיה מקרקעיתה, או ישוח עצמו וישאב דיו. ועל דרך זה גם כן הוא ישועת ה' כי היא ממש בבחינת המעין ותעמוד לעד במצב הקרוב לבוא אל דורשיה חיש ומהר, וכענין הכתוב כי קרובה ישועתי לבוא (שם נ"ו, א') וכמאמר אך קרוב ליראיו ישעו (תהלים פ"ה, י') ואין שום השתנות רצון אצלו יתברך חס ושלום גם לא שינוי זמן בנדבת ישועתו כי מקום אתה לשכון כבוד לימין הדורשה והמבקשה. אך שלילות ביאתה בעתים פרטיים הוא אך מסבת הדורש הישועה כי לבו חסר ממנו לקרב עצמו אליה ואיננו תמים עם ה' בחוזק היחול והתקוה והאמונה בו יתברך.

והוא ממש כאשר יביט אחד במראה הלטושה כל עוד שיתקרב אליה תתקרב גם הצורה הנראית בה, ותתרחק עם התרחקותו על שיעור אחד. ולפי הנראה יתדמה כי התרחקותם זה מזה הוא מעשה שניהם, אבל האמת כי כל הרחקת הצורות והתקרבותם הוא רק ביד אחד, היינו בהתקרב האדם המביט אל המראה יתדמה כאלו תתקרב גם הצורה המתנגדת לעומתו, וההיפך בהיפך. כן ממש תשועת ה' יתברך עומדת במצב נאמן וקרובה לבוא אל המאמין השלם העומד על המצפה ומקרב עצמו אליה ברב היחול והתקוה ומחכה עליה שתבוא.¹ ומה שיקרה לפעמים כי תעמוד מרחוק ותתעלם לעת צרה חס ושלום הוא אך מסבת כי הדורש והמבקש הישועה לבו בל עמו במבטח עוז להשליך על ה' יהבו. ועל כן לפי רוב התרחקותו מהתוחלת ומהתקוה בלבו ונפשו כן תתרחק ותסוג אחור עזרתו וישועתו. וכאשר רמז המשורר האלהי במאמר קצר יהי חסדך ה' עלינו כאשר יחלנו לך (תהלים ל"ג, כ"ב) כלומר כפי ערך עוצם בטחוננו ותוחלתנו כן יהי חסדך עלינו.¹

footnotes: ¹ תשועת ה' עומדת במצב נאמן וקרובה למאמין והוא שאמר דוד המלך עליו השלום בו בטח לבי ונעזרתי (תהלים כ"ח, ז') ואמר עוד ואני בחסדך בטחתי יגל לבי כו' (שם י"ג, ו') כלומר אם נכון לבי בטוח בחסד אלהים הנה מאז יגל לבי בישועתך כי באין ספק אתה מושיע להבוטחים בישועתך: ¹ ודע כי המופת באדם על חוזק בטחונו ואומץ לבבו הוא מנוחת הנפש ושמחתה כמאמר כי בו ישמח לבנו כי בשם קדשו בטחנו (שם ל"ג, כ"א), ירצה עם בטחוננו בשם ה' ירון וישמח לבנו כי ודאי ימינו תושיענו. וזהו שסיים יהי חסדך ה' עלינו כו' כלומר הלא המוחלט הוא כי מדרכך לתת ישע להמיחלים לך על כן יש לנו לשמוח גם טרם בוא הישועה, מה שאין כן אם יהיה להאדם דרך עוצב ומורך הלב לפחוד ולדאוג, הלא אז יבחן כי איננו בוטח בחסד אלהים והוא יהיה הסבה כי תתרחק הישועה מאתו אשר על כן אמר הנביא ושאבתם מים בששון כו'. ועוד אמר בזה בשובה ונחת תושעון בהשקט ובבטחה תהיה גבורתכם (ישעיה ל', ט"ו) גבורתם כלומר מנוחת נפשכם ומרגוע רוחכם יהיה לכם למעוז ישועות, לא כן רכות הלב. וזהו שהזהירה התורה הקדושה והיה כקרבכם אל המלחמה כו' שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה כו' אל ירך לבבכם אל תיראו כו' ומי האיש הירא ורך הלבב כו' ולא ימס את לבב אחיו כלבבו (דברים כ', ב'-י"ח), הא לך שכל אזהרת התורה הקדושה על היראה ומורך הלב כי היא השוללת הישועה וכמו שכתוב כי פחד פחדתי ויאתיני ואשר יגרתי יבוא לי (איוב ג', כ"ה) כלומר מסבת מה שפחדתי ויגורתי על כן קרני כמקרה הזה, וזהו שסיים לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי (על ידי כן) ויבוא רגז:

והוא הענין בהתפלה לה' יתברך כי אין עיקרה ויסודה לעשות את שאינו רצוי, ולשנות מה שקדם ברצון הבורא יתברך חס ושלום. אבל התפלה היא להוכיח על אומץ תוחלתו ותקותו וכי הוא יתברך מעוזו, ולה' הישועה, אשר על ידי כן נשאו רוחו ונדבה אותו ערוך חין תפלתו לאל המושיע, ועל ידי השתדלותו והתאמצותו ללכת לבטח דרכו להתפלל אליו יתברך, ה' לו בעזרו ויוציאנו למרחב. והוא הוא שאמרו ז"ל ארבעה צריכים חיזוק כו' תפלה מנין שנאמר קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך כו' (תהלים כ"ז, י"ד) (ברכות ל"ב) ומובן כדברינו.

ומעתה מה ימתקו בפינו דברי המדרש הנזכרים לעיל מעין נרפש כו' צדיק מט כו' והוא כי הנה המעין בשגם הוא נובע מים חיים מתחת (רצוני מה שהתהום מעלה מקרקע הבור) עם כל זה עיקר קיומו ומבועו הוא רק באם מחצבו חזק לירכתים סביב וצלעותיו קשים כסלע, ולא הודש מעולם, אז הוא משתמר ומימיו נאמנים. לא כן אם ירכתי הבור סביב המה רפויים ושבורים מפילים עפר, הלא אז מהנקל הוא שיתקלקל המעין ומבוע הטוב מעצמו, כי יהיה נרפש ונשחת מגושי רגבי האדמה שיכסו עפר על נקבי התהום ויכזבו מימיו.

כן ממש בהאיש הלבוב אשר עוז לו באלהים ומחסהו בתוקף היחול והתקוה אז יזנק לו מי ששון ממעין הישועה. לא כן אם בטחונו הוא קטן ורפוי והוא מפחד כל היום ורעדה לו מסביב, הנה הפחדים האלה ישחיתו ויחמרו מימי ישועתו. וזהו צחות לשונם ז"ל כשם שאי אפשר למעין להרפש ולמקור להשחת, כלומר מעצמו, כך אי אפשר לצדיק למוט לפני רשע, אך מה שיקרה כי לפעמים ימוט גם הצדיק בצדקתו הוא אך בהיותו על דרך מעין הנשבר אשר לא יכיל המים. וזהו שסיים וכמעין נרפש וכמקור משחת כך צדיק ממיט עצמו לפני רשע כלומר כי הטה את רגלו וסר משבילי הבטחון, וגור יגור מזעף הרשעים, הנה מזה נמשך לו כי תבואנו מגורתו וזהו ממיט עצמו, וזהו שסיימו ז"ל אמר הקב"ה עשו לדרכו היה מהלך והיית משלח אצלו ואמר לו כה אמר עבדך יעקב, והבן.

והנה עתה יתבאר מה שסיימו ז"ל ר' יהודה בר' סימון פתח מה תאמרי כי יפקוד עליך ואת למדת אותם, עליך אלופים לראש (ירמיה י"ג, כ"א) עשו לדרכו היה מהלך כו' (פרשה ע"ה, ג'). והוא כי יעקב עליו השלום מה שהרבה השפלתו והכנעתו לפני עשו זאת לא הוטב בעיני ה', כאמרם במדרש אמר הקב"ה אתה השפלת עצמך וקראתך לעשו, אדוני ח' פעמים, חייך אני מעמיד מבניו ח' מלכים קודם לבניך (פרשה ע"ה, א') וזהו ואת למדת אותם עליך אלופים לראש, והוא נמשך אל מה שאמרו במקום אחר מעשי אבות סימן לבנים.

ואולי זהו הנרצה במה שאמר הכתוב ויירא יעקב מאד ויצר לו, כלומר אחר שנתוודע לו מפי המלאכים כי הוא בעצמו העיר את לב עשו שילך לקראתו (ושיגור ממנו פן יבוא והכני כו') היה מיצר את עצמו ונחם על מעשהו כי שגה בדבר השליחות להסב עליו המורא הגדול הזה, וזהו ויירא יעקב מאד ויצר לו כלומר היה מיצר ודואג על המורא שגרם הוא לעצמו.