ויותר יעקב לבדו. מדרש: אין כאל ישרון רכב שמים בעזרך (דברים ל"ג, כ"ו) רב ברכיה בשם ר' יהודא בר סימון אמר אין כאל ומי כאל, ישורון הנאים והמשובחים שבהם, את מוצא כל מה שהקב"ה עתיד לעשות לעתיד לבוא הקדים ועשה על ידי הצדיקים בעולם הזה, הקב"ה מחיה מתים ואליהו החיה את המתים, הקב"ה פוקד עקרות ואלישע פוקד עקרות כו' עד ר' ברכיה בשם ר' סימון אמר אין כאל ומי כאל ישורון ישראל סבא, מה הקב"ה כתיב בו ונשגב ה' לבדו ביום ההוא (ישעיה ב', י"ז) אף יעקב ויותר יעקב לבדו (פרשה ע"ז, א').

והדברים מפליאים מאד כי אחר שהכתוב אומר אין כאל, שאלו הם ז"ל ומי כאל, אתמהה! וגם מהראוי להבין דבריהם הקודמים לאיזה תועלת הציעו ומה הודיעו לנו בזה. ונקדים לזה מאמר רבותינו ז"ל (בילקוט בשלח) זה אלי ואנוהו הוי דומה לו מה הוא רחום וחנון אף אתה רחום וחנון וכו'. וגם במאמר הזה מהראוי להשית לב כי לכאורה הדרש הוא רחוק מאד מן הפשט בביאור מלת ואנוהו.

אמנם כלל הענין הוא עם מה שידענו מפי קדמונינו עליהם השלום על מאמר דוד המלך עליו השלום דע את אלהי אביך ועבדהו (דברי הימים א' כ"ח, ט') שהרצון בו על הידיעה השכליית וההתבוננות להשכיל לדעת ולהכיר אלהותו ואחדותו יתברך (ואין לנו להאריך בזה כי כבר הוא מבואר בספרים). והנה ידיעת אלהותו מצד עצמותו ילאה כל בריה לבוא עד תכונתו כי הוא סתום וכמוס ועמוק מכל רעיון ולב בלתי חקר אלוה ימצא מצד פעולותיו ומדותיו הידועים והגלוים כמליצת המשורר (בשיר היחוד) לא מצאנוהו ולא ידענוהו אך ממעשיו הכרנוהו. וכמו כן כל התארים הנמצאים בדברי הנביאים הוא רק בהשאלה מתארי הנבראים וכמו שכתב החבר (מאמר ב', ב') וזה לשונו: שמות הבורא כולם חוץ מהמפורש הם מדות ותבניות טפליות נלקחות מהפעוליות הברואים כו' עיין שם. ובדברי המורה ז"ל (חלק א' מ"ד) כל מה שיתואר בו הבורא יתברך הוא אך על צד הדמיון בשלמותינו המובנות אצלנו. ועל כן החיוב עלינו עם בני ישראל שנהיה אחוזים ודבוקים במדותיו יתברך בכל מה שבא בספורי שבחיו הנשגבים וכמאמר ובו תדבק (דברים י', כ') ובדרש (ילקוט במקומו): הדבק במדותיו למען שיהיו חלקי המדות האלו כלולים בנפשותינו לבחון תכונתם ולהכיר מהותם ועל ידם תשלם בנו ידיעת והכרת אלהותו יתברך.

ממש כאשר הסומא אשר מעודו לא ראה אור אם יאמר לו אדם על האור כי טוב הוא לא ידע מה טובו, אם ישאל על צבע הלבוש ורעהו יעננו שחור או אדום או ירוק וכדומה, עם כל זאת לא ידע ולא יבין מהות צבע הלבוש אחרי כי מעודו לא ראהו שיהיה הצבע ההוא מצוייר ברעיוניו ושידע לשער צבע הלבוש מחמת דמיונו.

כן אנחנו עם בני ישראל אשר חוק דבר המלך יתברך ודתו עומד עלינו לדעת עם לבבנו ידיעה אמיתיית אחדות הבורא יתברך וכח אלהותו ופאר מדותיו המעולות ואיככה תבוא הידיעה ההיא בלבנו אם אין אתנו יודע עד מה מהמעלות והמדות שהוא יתברך ישובח בהם, ואין לנו ההבחנה בטוב ישרם ואושר תכליתם, וכאשר החליט החוקר השלם אין חכם כבעל הנסיון. על כן החיוב עלינו להיות דבוקים בדבקות נמרץ בכל המדות הבאות בספורי שבחיו ותאריו יתברך למען יבחן אצלנו טעמם ופעולתם וערבותם וישרם, ומאז עת נספר תהלות ה' יתברך והשבחים שיתואר בהם יהיה נקל עלינו לדעת ולהבחין אחדותו ואלהותו מצד פעולותיו ומדותיו ומצד תאריו שיהולל בם.

ומה מתקו עתה דברי הילקוט זה אלי ואנוהו וביאורו כפשוטו כלומר אפארנו בכל תארי שבחיו, אך הם ז"ל ביארו איכות הפאר ההוא איה איפה יהיה, ואמרו הוי דומה לו מה הוא רחום כו' כלומר כשנהיה שלמים וכלולים בחלקי המדות האלו שיתואר בהם יתברך או אז נהיה הגונים וראוים להללו ולשבחו יתברך בשנדע תכונת טובם ומהות אושר פעולתם, והבן.

והנה הדמיון הנכבד על חקר אלוה איננו במציאות בלתי אתנו עם בני ישראל, כי מסבתנו יהיה לאדם אות ומופת על ה' יתברך לדעת ענין אלהותו ויקרת מדותיו מה הם אחרי ראותו טוב ענינינו וסדרי תהלוכותינו כולם נכוחים וישרים ושכולה אין בהם, ועם כל זאת אינם נגדו יתברך אך כמלא נימא נגד כל אויר העולם, מזה יבחן וידע כח מדותיו יתברך. ראה זה מצאתי אמרם ז"ל (במדרש ויקרא) אמר ר' יהודה בר סימון משל לאחד שהיה יושב ועושה עטרה למלך, עבר אחד עליו אמר לו מה אתה עושה, אמר לו אני עושה עטרה למלך, אמר לו כל שאתה יכול לקבוע בה אבנים טובות ומרגליות קבע, זמרגדין קבע, למה? שעתידה להנתן בראשו של מלך, כך אמר לו הקב"ה למשה כל מה שאתה יכול לשבח את ישראל שבח, לגדלן ולפארן פאר, למה? שאני עתיד להתפאר בהן שנאמר ישראל אשר בך אתפאר (ישעיה מ"ט, ג') (פרשה ב', ד'). והכוונה בזה מפולשת עם דברינו והוא כי אם ישימו בני האדם עיני בחינתם להתבונן בעם ה' אלה וקצות דרכם בקודש, צדיקים וישרים חכמים רחמנים וכדומה מהמעלות והמדות התרומיות שאינם אצלנו רק מעט קט וחלק מן הכלל כמאמר כי חלק ה' עמו (דברים ל"ב, ט') הלא כמה ירבו להעריך ולהגדיל גדולת הבורא יתברך שממנו נאצלו המדות האלו בנפשותינו ומהחלק ישפטו על הכלל.

וזהו ישראל אשר בך אתפאר. ובמדרש (פרשת עקב) מעשה בר' שמעון בן שטח שלקח חמור אחד מישמעאלי אחד הלכו תלמידיו ומצאו בו אבן טובה אחת תלויה בצוארו, אמרו לו רבנו ברכת ה' היא תעשיר, אמר להם ר' שמעון בן שטח חמור לקחתי אבן טובה לא לקחתי, הלך והחזירה לאותו ישמעאלי, וקרא עליו אותו ישמעאלי ברוך ה' אלוהי שמעון בן שטח, הוי מאמונתו של בשר ודם אתה יודע אמונתו של הקב"ה (פרשה ג', ג'). הא לך כי מה שקרא עליו הישמעאלי ברוך אלהי שמעון בן שטח היתה כוונתו בזה לומר שהמדה ההיא היא נמצאה בו מפאת היותו חלק וחבל הבורא יתברך, ולפי גודל יקרת החלק מהנקל להעריך יקרת הכללי וזהו שסיים מאמונתו של בשר ודם אתה יודע אמונתו של הקב"ה אשר אתו עמו האמונה ביתר שאת ויתר עוז מפאת היותו בעל הכחות כולם¹

footnotes: ¹ ומה נעמו לי עתה דברי המדרש המוזכר למעלה: זה אלי ואנוהו הוי דומה לו מה הוא רחום אף אתה רחום וכו', כי הם ז"ל הורו אותנו שהעיקר מה שאנו נותנים פאר וכבוד לה' יתברך הוא עם המדות והמעלות המאושרות הנמצאות בנו ובהם נביע תהלתו גם באין אומר ואין דברים, כי המעשים הטובים והמדות הישרות יחוו כבוד אלהים ותהלתו יגידו גם בלתי תנועת השפתים. וזהו זה אלי ואנוהו וביארו ז"ל איך ומה הוא הנוי וההוד שיבוא לה' יתברך מסבתם, לזה אמרו הוי דומה לו מה הוא רחום אף אתה רחום כו' כלומר אך אתה הדבק במדותיו ותאשר בדרכיו ובזאת תתן אומר כבוד לה' יתברך. ואולי זהו הרצון גם במאמר הכתוב עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו (ישעיה מ"ג, כ"א) כלומר שיתוודע על ידם תהלתו יתברך גם מבלעדי הדבור למלל הודו ותהלתו בפה ויהיה מלת יספרו על דרך השמים מספרים כבוד אל כו' אין אומר כו' (תהלים י"ט, ב'). והבן:

ובזה יתבאר מאמר הכתוב הושיענו ה' אלוקינו וקבצנו מן הגוים, להודות לשם קדשך להשתבח בתהלתך (תהלים ק"ו, מ"ז) כלומר אחר שהוא יתברך מתהלל ומתפאר על ידנו על ידי חלקי המדות הנמצאות בנו אשר יעידון ויגידון על עוצם תהלתו יתברך הנה הלא על ידי זה תהולל גם נפש איש הישראלי כי מסבתו נתוודע כבודו יתברך. וזהו דברי המדרש שזכרנו למעלה גדול כחן של נביאים שמדמים הצורה ליוצרה.

המקובץ מכל כי החיוב עלינו עם בני ישראל להיות שלמים ודבוקים בכל פרטי מדותיו יתברך, ולהתדמות אליו כפי אל ידנו וכח השגתנו למען הודיע ולפרסם אמונתו וחסדו וישרו, כי מהחלק ידונו על הכלל וכאשר ביארנו. אשר על כן היתה עצתו יתברך לעשות על ידי נביאיו עליהם השלום בזמן הקדום מה שהוא עתיד לעשות לעתיד לבוא למען השרש בלב אומתנו אמונת חוסן ישועתו יתברך, אחרי כי עין בעין ראינו נפלאות כאלה מידי בשר ודם שאיננו רק חלק מהכלל כטפה מן הים הגדול.

וזהו שאמרו בנושא דרושנו את מוצא כל מה שהקב"ה עתיד לעשות לעתיד לבוא הקדים על ידי הצדיקים בעולם הזה, אליהו מחיה את המתים ועוצר גשמים, אלישע פוקד עקרות ממתיק את המר כו' והוא מטעם שאמרנו.

ומעתה יופיעו פתח דבריהם ז"ל אין כאל ומי כאל ישורון הנאים והמשובחים שבכם, והוא עם מה שהצענו כי החוב עלינו להתדמות אליו ולאחוז בסנסני פארות תפארת מדותיו, עד אשר כל המדות המתוארות בו יתברך יהיו מתוארים גם בנו, ולעילה זו מודיעים לנו ממדותיו יתברך כדי שנדמה לו ללכת בדרכיו ולבחור בכל עניניו. והנה אחר שהכתוב מספר מעלה על הקב"ה אין כאל, מהצורך גם אלינו להתדמות אליו במעלה ההיא היינו שנהיה יחידים בעולם הזה וזה נמצא על כלל אומתנו כמאמר רבותינו ז"ל אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם שנאמר שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד אף אני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם שנאמר ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ (דברי הימים א' י"ז, כ"א) (ברכות ו', א'). אך זהו על כלל אומתנו נגד אומות זולתנו, אמנם החוב הוא גם על כל איש פרטי שיתגבר במעלותיו ובמדותיו עד שיהיה יחידי בדרכיו כענין שאמרו ז"ל למה נברא האדם יחידי כדי שיאמר כל אחד בשבילי נברא העולם (סנהדרין ל"ז) פירוש שהחיוב על כל איש ישראלי להיות תם בדרכיו ושלם במדותיו עד שיהיה להעולם די בקיומו לבד, כי די לעולם באיש אחד ישר ושלם, וכמאמר כי זה כל האדם (קהלת י"ב, י"ג).

ועל דרך זה היה ענין אברהם עליו השלום הנאמר בו כי אחד קראתיו (ישעיה נ"א, ב') מפאת היותו תמים במעשיו ושלם בכל המדות, וכמו כן יצחק, ואחריו יעקב כאשר תארו הכתוב ויעקב איש תם כו', רצה לומר שהיה תמים ושלם בכל עד שהיה גם הוא מוגדר בתואר יחיד, והיה מקיים בזה הוי דומה לו. וזהו מה שאמרו במדרש אין כאל ישורון כלומר יחיד הוא בצדקתו ובמדותיו ואין דומה לו, והעילה המביאה לספר המעלה ההיא עליו יתברך, כדי שנדמה לו גם אנו להיות חשובים כל כך, עד שלא יהיה דומה אלינו, אשר בזאת נהיה חשובים אצלו יתברך יתר מאד ככל המתדמה לו. וזהו ששאלו ומי כאל במעלה ההיא, לזה אמרו הנאים והמשובחים שבכם, שגם עליהם יאמר המספר בשבחם אין כמוהם והמה יחידים במעשיהם, ור' ברכיה פורט יותר ואמר אין כאל ומי כאל ישראל סבא, מה הקב"ה נאמר בו ונשגב ה' לבדו כך יעקב ויותר יעקב לבדו, רומז כי הוא עליו השלום היה מתואר גם כן כשבח המקום ברוך הוא כי הוא לבדו היה די לעולם וכנזכר לעיל.

עוד ביאור על זה בהקדים מאמרם ז"ל (ילקוט בשלח) כי יד על כס יה אין הכסא שלם ואין השם שלם עד שימחה זרעו של עמלק (רמז רס"ח) והדבר צריך טעם. ונזכיר עוד מאמר הנביא כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים, ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה (ישעיה ס', ב') גם מאמר הכתוב הס כל בשר מפני ה' כי נעור ממעון קדשו (זכריה ב', י"ז). וכדי לבוא אל ביאור כל המאמרים האלה נקדים לבאר מאמר כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים ומת כל בכור בארץ מצרים (שמות י"א, ד')ועברתי בארץ מצרים כו' אני ה' (שם י"ב, י"ב) ובמדרש: ועברתי אני ולא מלאך כו' עד אני הוא ולא אחר (הגדה של פסח) אשר לכאורה לא ידענו למה סיים עוד לאמר אני הוא ולא אחר בשכבר פרט למעט מלאך ושרף ושליח. ואחשוב בזה כי הם רצו להביננו איה איפה היתה סבת מכת הבכורים על ידי הקב"ה, הלא המוחלט קיים כי מאתו לא תצא הרעות וכל הפעולות הרעות משוללות מאתו יתברך, אי על זאת יסדו הדרש הזה אני הוא ולא אחר וכאשר נבאר.

דע כי משפט כבודו יתברך שלא יהיה בעולם ממשלה זולת ממשלתו יתברך וכמאמר למען ידעו ממזרח שמש וממערבה כי אפס בלעדי אני ה' ואין עוד (ישעיה מ"ה, ו') אשר על כן תארו חכמי האמת לכלליית הבריאה צמצום כבודו יתברך. ובענין כזה הקיצור משובח. אך על דרך כלל נאמר כי כל הכבוד והרהות וההתנשאות הנמצא בפרטי האדם וכחותיו הוא ממה שהאציל יתברך וחלק מכבודו לברואיו בעבור קיום העולם, כאשר הועד כי ממך הכל ומידך נתנו לך (דברי הימים א' כ"ט, י"ז) ונוסח הברכה אשר חלק מכבודו כו' וכמו כן ענין הבכורה וחשיבותה היא נאצלת מכבוד העליון כנודע.

ועתה דע לך כי כל חלק נבדל הוא נמשך אחר הכלל עם התקרבותו אליו, כאשר תראה בהתקרב נר קטן אצל לבת אש ידעך אור הנר, כי כח יקוד הלהב הגדול ימשיך וישאף חלקו אליו. כן הדבר בעניננו כי לעת עברו יתברך במצרים מהחיוב היה שידעך אור הבכורים עם התגלות אשו הגדולה אור כבודו יתברך, ולשעה קלה ספו תמו ונכרתו, יען כי מעלתם, וגדולת חשיבותם היא עם עצמיית תולדתם מראשית און מולידם, או מפטר רחם אמותם, על כן היה מההכרח כי כליל יחלופו. וזהו כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים ומת כל בכור כו' כלומר ממילא ידעך נרם, וזהו ועברתי בארץ מצרים כו' עד אני ה' ובא מדרשם אני הוא ולא אחר כלומר כשאני בעצמי אעבור במצרים מההכרח יהיה להתבטל מציאות גדולת הזולת, וזהו שדרשו אני ולא מלאך אני ולא שליח כו' והטעם אני הוא ולא אחר, כלומר אך זאת היא סבת מיתתם ולא כן היה אם הייתי שולח מלאך. אולם שרי מצרים והשליטים ומלכם בראשם עליהם אמר משה וירדו כל עבדיך אלה אלי והשתחוו לי לאמר כו' (שמות י"א, ח'), והוא כי ההתנשאות וההתרוממות אשר אליהם איננה מעצמיית תולדתם רק נלוה אליהם בהסכמת רצונו יתברך לתת מכבודו ולחלק מלוכה וממשלה לבשר ודם, על כן לא מתו, רק עם התגלות כבודו יתברך הוסר מהם הצניף הנכבד והורידו עדים מעליהם היינו קרן כבודם וממשלתם והתרוממותם ובאו והשתחוו למשה כאישי ההמונים וההדיוטים.

כלל הדבר כי כל ממשלת המון לאומים הוא אך מסבת מה שהוא יתברך נתן ועזב מכבודו לבשר ודם והגביה אור כבודו כביכול לשמי מרומים למען נתון מקום לממשלת בשר ודם וכמאמר השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם (תהלים קט"ו, ט"ז). אמנה לעתיד אי"ה שיתגלה כבודו יתברך לעיני כל בשר ותנשא מלכותו וממשלתו בכל, או אז יתקיים מאמר הנזכר לעיל כי אפס בלעדי. וזהו הס כל בשר מפני ה' כי נעור ממעון קדשו, רצה לומר כי ה' יתברך יעיר את עצמו לכונן מלכותו וממשלתו, על כן מהראוי כי יסוגו אחור המושלים באדם וידחו מרום מדרגתם כי ה' יתברך לבדו ימלוך, כבשמים כבארץ, ומעתה לא נפלאת היא מה שאמרו ז"ל אין הכסא שלם ואין השם שלם עד כו' כי עד הזמן ההוא לא נשלמה כסא מלכותו וכבוד אחדותו וכמאמר ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה כו' (עובדיה א', כ"א) ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד (זכריה י"ד, ט').

והנה עתה נבוא אל ביאור מאמר הנביא הנזכר לעיל, כי הנה החשך יכסה ארץ כו' ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה. והוא כי אחר המונח הזה אשר בהגיע התור הנכבד במהרה תשיב המלוכה למלך עולמים יתברך לבדו, ולא יהיה עוד דבר חוצץ לאחדותו והיה הוא אחד ושמו אחד, ולא יהיה עוד שריד לגדולת וממשלת זולתו גם בארץ מתחת וכאשר זכרנו מיעודי הנביאים עליהם השלום, יש מקום לשאול איה איפה יכונו עדת הישראלי ואיך יהיה קיומם וממשלת מלכם המיועד במאמר הנביא ועבדי דוד מלך עליהם (יחזקאל ל"ז, כ"ד) אבל התשובה בזה הוא עם מה שאמרו ז"ל אמר להם הקב"ה לישראל חושקני בכם, שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטים עצמכם לפני, נתתי גדולה לאברהם אמר ואנכי עפר ואפר (בראשית י"ח, כ"ז) למשה ואהרן אמרו ונחנו מה (שמות ט"ז, ז') לדוד ואנכי תולעת כו' (תהילים כ"ב, ז') אבל אומות העולם כו' עיין שם (חולין פ"ט, א'). ורצונם כי כל הגדולה והכבוד והממשלה שחלק יתברך למלכנו עליהם השלום לא לקחו לעצמם שמץ מנהו להתהדר ולהתיהר בו חס ושלום, אבל כל ענינם היה לשמור כבודו יתברך מלך המלכים והיו פקידים ונגידים על עם בני ישראל ללמדם חכמה ומוסר ומושכלות אלהות וכמאמר וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר מלפני הכהנים הלויים והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו למען ילמד ליראה את ה' (דברים י"ז, י"ח) וזהו שאמר דוד המלך עליו השלום לך ה' הגדולה והגבורה כו' הרצון כי מה שחלק יתברך כבוד וגדולה לבחירי העם הכוונה המכוונת בזה הוא אך לשמירת דתו ולהשגיח על תורתו הקדושה ומצותיה, ולמען הגדיל והעדיף הכבוד העליון יתברך וזהו לך ה' הגדולה כו' כלומר כל הגדולה המושגת אלינו היא חוזרת אליך ה' ולא לנו, ומעתה לא זאת שמציאותנו איננה חוצצת ולא תמעיט חס ושלום כבוד העליון יתברך ואחדותו, אבל עוד תעדיף ויתגדל כבודו על ידנו וכמדובר, נוסף לזה עם מה שתהלתו בפינו תמיד וספורי עזוזו ונפלאותיו וכמאמר ישראל אשר בך אתפאר (ישעיה מ"ט, ג') וכאשר ביארנו למעלה כי על ידי מה שאנו דבוקים במדותיו והולכים באורחותיו יתפאר ויתהדר על ידנו. וזהו כי הנה החשך יכסה ארץ כו' ועליך יזרח ה' והטעם - וכבודו עליך יראה, כלומר לא לבד שמציאותך איננו דבר מתנגד וחוצץ לרום כבוד ה' יתברך ואחדות אלהותו אבל עוד כבודו על ידך יראה.¹

footnotes: ¹ ובנביא כי יום לה' צבאות על כל גאה ורם כו' ונשגב ה' לבדו ביום ההוא (ישעיה ב' י"ב-י"ז), והוא כי אחר שיגלה יתברך כבוד מלכותו ימחה כל גאה ורם כי המה מתנגדים כביכול לאחדותו ולרוממותו יתברך שמו, וכמאמר רבותינו ז"ל (סוטה ה') כל המתגאה עליו אומר הקב"ה אין אני והוא יכולים לדור בעולם, מה שאין כן עם בני ישראל הממעטים את עצמם גם עם רב כבודם וגודל הצלחתם, נאמר עליהם מרום וקדוש אשכון את דכא ושפל רוח (ישעיה נ"ז, ט"ו):

וזהו שהעמיסו ז"ל בכתוב אין כאל שכוונתו אין כאל בכבודו שכל הכבוד והממשלה יתבטל ואך לו יתברך הממשלה וקיום הנצחי, ועל זה אמרו ומי כאל ישורון הנאים והמשובחים, כלומר גם הם יתמידו בקיומם לעד ולנצח יען כי מציאותם איננו דבר המתנגד והחוצץ לאחדות אלהותו יתברך אבל עוד ירימו קרן כבודו יתר מאד, כי בישראל יתפאר וכנזכר לעיל. וכדי להאמית הענין אמרו את מוצא כל מה שהקב"ה עתיד לעשות לעתיד לבוא הקדים ועשה על ידי נביאיו, והיתה כוונתו בזה למען יתהדר ויתפאר על ידנו, כי מהחלק יש לשפוט על הכלל וכנזכר לעיל באורך. ור' ברכיה ביאר הענין יותר ואמר אין כאל ומי כאל ישורון ישראל סבא, מה הקב"ה כתיב בו ונשגב ה' לבדו אף יעקב נאמר בו ויותר יעקב לבדו. כוונתו בזה כי השי"ת גלגל על יעקב עליו השלום שיהיה מתואר על דרך התארים המוזכרים בו יתברך וזהו ויותר יעקב לבדו, וכשם שעליו יתברך נאמר כי יום לה' צבאות על כל גאה ורם כו' ונשגב ה' לבדו כן גלגל יתברך על יעקב שיהיה מפיל שרו של עשו שנזדמן לו שם כמאמר וישר אל מלאך ויוכל כו' (הושע י"ב, ה') והיה בזה לאות עולם ולהוראת סימן לבניו שיתקיימו נצח, וכי אך הם לבדם יותרו בארץ וכמאמר ואתה אל תירא עבדי יעקב כו' כי אתך אני נאום ה' להושיעך כי אעשה כלה בכל הגויים אשר הפצתיך שם אך אותך לא אעשה כלה (ירמיה ל', י'-י"א) כי על ידנו תכון מלכותו וכבוד אלהותו. וזהו אף יעקב ויותר יעקב לבדו רומז על הימים העתידים וכנודע, אשר מעשי אבות המה סימן לבנים.