והיתה זאת לכם לחקת עולם לכפר על בני ישראל מכל חטאתם אחת בשנה (ט"ז, ל"ד).

הנראה בכוונת המאמר על דרך שאמר דוד המלך ע"ה למה אירא בימי רע עון עקבי יסבני (תהלים מ"ט, ו') ובגמרא: עונות שאדם דש בעקביו (ע"ז י"ח, א') וזה צריך באור איך יתכן על העונות ענין דישה בעקב.

אמנם הבנת הדבר הוא על דרך אחד בונה בית והבית בהבנותו היו משתדלים עליו שיהיה נבנה בשלימות שלא יחסר לו גם חלק קטן מחלקי הרכבתו, עד שלא יהיה בו שום נקב וחור שלא יכנס בו רוח מהרוחות הנושבות, שלא יכניס בתוכו חול ועפר ואבק. וכאשר נגמר הבנין על השלימות נכנס בעה"ב אל תוכו לדור בו, וראו אנשים כי הוא מכניס אל ביתו מכבדות ומטאטא הנאותים לכבד בהם את הבית, וישאלו אותו לאמר הלא אתה בנית ביתך בנין שלם בלא שום נקב וחור ולמה לך למכבדות, ויען ויאמר למה לא תבינו, הגם כי הבית הוא סגור מכל ארבעת צדדיו עד שא"א שיכנס לתוכו לא עפר, ולא רוח ולא גשם מבחוץ, עכ"ז ע"י אנשים הנכנסים והיוצאים מן הנמנע הוא שלא יתחבר בעקבותיהם אבק ועפר ויכניסו העפר הזה ברגליהם, וצריך אני למכבדות לכבד את הבית, כי לולא כן יתוסף עליו מיום ליום עד שיתמלא הבית אשפה.

כן וכן הבורא יתברך נתן הנשמה אל תוך הגוף כמו אדם יושב בבית, והסגיר את הגוף סביב בכמה מצות התלויות באברים החיצונים, כמו מצות התלויות בעינים, התלויות באזנים, בפה, ולשון, ביד ורגל, כמו שסדרם בעל ספר חרדים ז"ל, וזה הכל למען לא יכנס אל הנשמה שום אבק ועפרורית מהבלי עוה"ז. אמנם אחר כל ההסגר הזה הלא האדם במה שהוא אדם כי אכף עליו פיהו הוא מוכרח לצאת מן המלאכתיות ולעסוק בעסקי עולם הזה, לאכול ולשתות ולישן, לדבר עם בני אדם, ואז בצאתו החוצה אל עסקי הגוף לא ימלט שלא יתחבר בו אבק מעט. זה שהמליצו עליו עונות שאדם דש בעקביו כלומר בצאתו מן עבודתו הקדושה לדרך ארץ א"א שלא יתאבק מעט בעפר ההבלים. ועל אופן זה ברא יתברך תשובה קודם בריאת העולם והכין היום הקדוש הזה לתשובה ותפלה שינקה האדם את נפשו מזמן לזמן כמו שהבעה"ב מכין מכבדות לכבד את הבית.

ומעתה תבין מעצמך כי כפי השערתו יתברך יצייר לעצמו האופן היותר שלם שיהיו ישראל נוצרי תורה שומרי מצוה וכל הנהגותיהם יהיו בצדק ומשפט וישמרו את עצמם מכל רע, עכ"ז א"א לעולם להתקיים מבלעדי יו"כ שיהיה עכ"פ יום אחד בשנה מיוחד בעבודתו לכפר על ב"י אחת בשנה, אבל כאשר יפזרו דרכיהם וישחיתו מעלליהם ודאי לא יספיק להם יו"כ אחד. וזהו והיתה זאת לכם לחקת עולם - כלומר חק ההכרחי אשר לא יספיק בלעדו לכפר על בני ישראל כו' אחת בשנה, אבל כאשר ירבו לחטוא לא יספיק להם יום אחד בשנה לנקות עצמם, והענין יקר למבין:

עוד יתכן בזה בהקדים מאמר אספרה אל חק ה' אמר אלי בני אתה כו' (תהלים ב', ז') דע כי בהטיב ה' לרשעים בעיני הבריות כלם נראה הדבר לענין חק, היינו דבר הבלתי מובן בשכל, וכאשר נשאל את פי המקבלים הטובה הלא עם כל רשעתם וחטאתם הלא יענו ויאמרו למה לא ייטיב ה' עמהם, וגם כי בעיני אחרים הוא לחק הנה בעיני המקבל הוא משפט ראוי כי הוא צדיק בעיניו, ולדעתו הוא ראוי להצלחה היותר גדולה מזאת. ונהפוך הוא בהצליח ה' את הצדיק ויגדלהו וינשאהו בעיני אחרים יהיה משפט ראוי לאמר כי ראוי הצדיק הזה להטיב עמו כ"כ כי למי יחפוץ המלך כו' והצדיק בעיני עצמו יחשבהו לחק כי במה נחשב הוא בעיני עצמו, מרוב יראתו וענותנותו נראה לו כי הוא פחות מכלם וא"כ כאשר ישיג טובה מאתו יתברך יחשוב אותה לחק מאת ה'. וזהו מליצת מאמר גם ישבו שרים בי נדברו עבדך ישיח בחקיך (תהלים קי"ט, כ"ג) כלומר בראותי שרים גדולים ונכבדים יושבים ומתעסקים עמדי, עבדך ישיח בחקיך, כלומר איני ראוי לכל הכבוד הזה ואינו רק חק בלא טעם. ולכן פה בהתחילו לספר גדולתו וחשיבותו בעיניו יתברך ברוב ענותנותו הקדים ואמר אספרה אל חק ה' אמר אלי בני אתה כו', לאמר כי הוא יחשוב זאת אך לחק ולדבר הבלתי מובן בשכל.

ועתה דע כי ההבדל בין צדיק לרשע כי הצדיק כאשר יקרה לו מקרה בלתי טהור לעבור גם על ענין קל, יגזור על עצמו כל העונשים על דרך משפט ומצדיק את ה' על כל הבא עליו, לא כן הרשעים כי אינם רואים חוב לעצמם גם בעשותם מן החטאים הגדולים, ולמה יגזרו על עצמם לומר שהמה ראויים לעונש. ובהיפך כאשר הצדיק יעלה על לבו סגולת יוה"כ אשר יום כפורים הוא לכפר יהיה ענינו קשה בעיניו ורחוק מאד מן השכל, כי איככה יקובל על הלב להאמין אשר מי שחטא בכל ימי השנה יהיה ראוי לכפרה ע"י דבר קל כמו עינוי יום אחד ולא יקבל זאת בנפשו כ"א מסבת ההכרח להאמין במה שכתוב בתורה האלהית כי ביום הזה יכפר עליכם כו'. והרשע הוא בהיפוך כי יחשוב זאת למשפט ראוי, כי מסבת קטנות העבירה בעיניו וגודל הענוי בנפשו כי הוא מענה א"ע מערב עד ערב בלא אכילה ושתיה ושארי עינוים, ישפוט שפוט כי ודאי ראוי הוא לסליחה וכפרה, גם אם עבר על כל עבירות שבתורה. וא"כ מה נקל בעיני הרשע להעלות על לב בעשותו הרע הלא יבוא יוה"כ ויכפר, ויהי מאותם שאמרו עליהם אחטא ויוה"כ מכפר אין יוה"כ מכפר (יומא פ"ה, ב') כי זה דרך ישר לפני איש שלא להעלות על לבו כל ימי השנה שיוה"כ מכפר בלתי בעצם יוה"כ עצמו אז יכריח נפשו להאמין מסבת אמיתות התורה האלהית ויאמין זאת כמאמין בדבר חק וכדבר הבלתי מובן בשכל. לא כדרך הרשעים, כי הרשע לסבת קלות החטא בעיניו ולסבת כבדות תעניתו עליו יתקבל על לבו לאמר כי ביום הזה יכפרו לי גם אם הרגתי אבי ואמי, עכ"ז אני ראוי לסליחה וכפרה. זה שהודה הכתוב והיתה זאת לכם לחקת עולם, לא לחשוב עליה כי היושר כן הוא רק לדון הדבר לחק ולדבר הבלתי מובן בשכל, בתנאי שלא יאומן לך זאת כי אם אחת בשנה, כי אחת בשנה בבוא יום הנכבד הזה אז תכריח נפשך להאמין לא כל השנה, והבן: