כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו כו' את משפטי תעשו ואת חקותי תשמרו ללכת בהם אני ה' אלוקיהם ושמרתם את חקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם כו' ולשון רש"י ז"ל: ליתן שמירה ועשיה לחקים ושמירה ועשיה למשפטים לפי שלא נתן אלא עשי' למשפטים ושמירה לחקים (י"ח, ג').

ולבוא אל עומק כוונת הדברים נקדים מאמר המדרש: דבר אחר שמע ישראל מה ראה לומר להם כאן שמע ישראל רבנן אמרי למה הדבר דומה למלך שקידש מטרונא בשני מרגליות, אבדה אחת מהן אמר לה המלך אבדת אחת שמרי השניה, כך קידש הקב"ה את ישראל בנעשה ונשמע שעשו את העגל אבדו את נעשה אמר להם משה אבדתם נעשה שמרו נשמע הוי שמע ישראל (דברים רבה פרשה ג', י'). והמאמר אומר הביננו ואין מהצורך להעיר בו, אבל דע כי העושה אזהרת מזהירו הנה בעת יענהו שהוא מקבל עליו לעשות כדבריו, יהיה המאמר על ב' פנים פעם ישיב ויאמר אשמע לדבריך, ופעם יענה ויאמר אעשה כדבריך. וההבדל בין ב' תשובות האלה כי אם אזהרה זאת היא אזהרת אדוניו והוא עבד לאדון זה מהצורך אליו להשיב ולומר אשמע לדבריך, כי אל עצמו לא ישיב שום תועלת מזה אבל בהכרח הוא משועבד לשמוע אל דברי אדוניו. אכן אם האזהרה הזאת היא אזהרת הרופא אל החולה זאת עשה ותחיה, הוא ישיב ויאמר כן אעשה כי אם היה יודע זאת תחלה היה עושה הדבר מעצמו מבלעדי הרופא, והרופא אינו רק כמזכיר את עצתו, לא שייך אצל השומע להשיב אשמע לדבריך שההוראה בזה שלא יעשה המרקחת רק בעבור לשמוע בקול הרופא לבלתי סור מדבריו, הלא גם מעצמו היה מסכים לעשותה אם היה יודע מסגולתה ופעולתה.

הוא הדבר והוא הענין בהעם הנבחר אשר בעת מתן תורה היו מזוקקים ככסף מצורפי' כזהב עד שהיו כלם במדריגת נביאים כמאמר פנים בפנים דבר ה' עמכם כו' (דברים ה', ד') והיו עומדים על סוד הנפש ותכונתה. ועי"כ היו מבינים מעצמם מה הם הדברים הנאותים על סגולתה והיו משיגים עצמם את כל התורה מצד השכל, כמאמר אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו וכאמרם חז"ל ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן (יבמות ק"ג) והיו משיגים מעצמם מה שראוי לאדם לעשות, והפורש מן התורה כפורש מן החיים. לכן השיבו ואמרו נעשה ונשמע הקדימו נעשה קודם לנשמע כהמשיב אל הרופא, אבל אח"כ אמרו ונשמע להורות שלמותם לפניו יתברך גם כי מעצמם מבינים כל אלה עכ"ז מה שיעשו לא יעשו רק בעבור לשמוע בקול ה' ותהיה יראתו על פניהם. וכל זה היה קודם העגל שהיו נפשותם זכות ומצורפות, ובשכלם לבד השיגו כל התורה והמצוה אכן אחר העגל כי חזרה הזוהמא ולא ידעו ולא הבינו עוד הכרח וצורך התורה, כי נתעלם מהם סוד הנפש וענינה ואיך א"כ ידעו עוד ואיככה ישיגו כי המצות המה חיי הנפש, ונהפוך הוא כי לקצתם עוד למשא יחשב כמאמר כי יגעת בי ישראל (ישעי' מ"ג, כ"ג). זה שאמר להם משה רבינו ע"ה אבדתם נעשה שעשיתם את העגל ר"ל נאבד מכם כח נפלא זה אשר הייתם מוכנים לעשות ע"י הערת עצמכם, לכל הפחות שמרו נשמע היינו ראו לקיים התורה עכ"פ מצד כי ראוי ונכון לשמוע אל מצות האדון יתברך שמו.

ומעתה דע כי זה ההבדל ג"כ בין החקים ובין המשפטים כי בחקים לא נופל מאמר עשיה כ"כ אחר שאין אנחנו מבינים טעמם וסגולתם ופעולתם, רק שמיעה כשומע בקול אדוניו, ובמשפטים יתכן יותר מאמר עשיה כי האדם יתעורר אל עשייתם מעצת נפשו מדעתו. וא"כ יפה אמר את משפטי תעשו ואת חקותי תשמרו כו' הנה דייק הכתוב עשיה במשפטים ושמירה בחקים, והמשיך ואמר ושמרתם את חקותי ואת משפטי אשר יעשה כו' ונתן הכתוב שמירה ועשיה לחקים, ושמירה ועשיה למשפטים, להורות כי באמת חוב על האדם לראות שיהיה לו גם במשפטים שמירה, היינו לקיים אותם רק בעבור כי הקב"ה צוה כן ולשמור אותם מסבת מורא אדוניו יתברך עליו, ובחקים יש לו להאמין כי גם הם לטובתנו גם כי אין אנחנו מבינים טעמם ופעולתם היה זה לנו רק ע"י עון העגל.

ומעתה יפה כתב רש"י ז"ל ליתן שמירה ועשיה לחקים ושמירה ועשיה למשפטים. ומה נעמו בזה דברי הכתוב ויצונו ה' לעשות את כל החקים האלה ליראה את ה' אלהינו (דברים ו', כ"ד) שזהו הכוונה הראשונה בהחקים, אבל תדע כי גם הם לטובתנו ולחיותנו כיום הזה, ואצל המצות אמר בהיפך היינו מצות השכליות (עי' רש"י על מאמר עקב אשר שמע אברהם כו' מצותי כו' דברים שאלו לא נכתבו ראויים הם להצטוות כגון גזל וש"ד) שהעיקר בהם לטוב לנו אמר וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת לפני ה' אלהינו (שם שם, כ"ח) רק בעבור כאשר צונו לעשות גם השכליות רק בעבור כי הקב"ה צוה עליהם ולשמור אותם מפני היראה את שמו הנכבד והנורא והבן: