בילקוט: מברך רעהו בקול גדול כו' קללה תחשב לו (משלי כ"ז, י"ד) בלעם הרשע מעירו לא בא אלא לקלל את ישראל כיון שלא באה לידו התחיל נושא קולו והיה מברכם בקול גדול כדי שישמעו האומות ויכניסו בהם עין רעה, אמר לו הקב"ה אני אמרתי לאברהם ואברכה מברכיך ומקללך אאור אותה קללה תחשב לאותו האיש (פרשתנו רמז תשס"ו).

הנראה כי רז"ל כוונו אל מאמרם ז"ל (בילקוט פרשתנו) בלעם אמר מברכיך ברוך ואורריך ארור ולהלן הוא אומר אורריך ארור ומברכיך ברוך, אלא בלעם ע"י שהיה שונא את ישראל פתח בברכה וסיים בקללה ויצחק שהיה אוהבם פתח בקללה וסיים בברכה כי הכל הולך אחר החיתום (רמז תשע"א), וא"כ למה אמר הקב"ה לאברהם תחלה ואברכה מברכיך ואח"כ ומקללך אאור אם לא כי סדר מאמר זה בא להורות גם אם יאמר אחד לברך אשר הברכה עצמה תסבב קללה מה יהיה בדינו. ופירוש המאמר כך הוא ואברכה מברכיך ומקללך להורות על המברך אשר הברכה מתוך הקללה כדרך שמצאנו (מועד קטן ט') תזרע ולא תחצד כו' ליחרוב ביתך וליתב אושפיזך כו' וכלם ברכות הן. וכן מברכיך ומקללך אאור להורות על הקללה אשר הוא מסבת הברכה כענין שדרשו ז"ל על מאמר את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך (ויקרא כ"ה, ל"ז) את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית, בנשך ובמרבית לא תתן אכלך (ב"מ ס"א, א') וכן דרשו (פסחים כ"א, ב') על מאמר לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור גו' (דברים י"ד, כ"א). ומעתה מאמר מברכיך ומקללך אאור רומז על ברכה אשר חשב בלעם כי חשב לברכם בקול להמשיך מזה קללה כדי שישמעו האומות ויכניסו בהם עין רעה אמר לו הקב"ה אני אמרתי לאברהם ואברכה מברכיך ומקללך אאור אותה קללה תחשב לאותו האיש, והבן, ואולי זהו מה שאמר לו בלק גם קב לא תקבנו פי' אתה תברכם ובתוך הברכה תהיה גם קללה גם מזה תנח ידך.