לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל גו'¹ אל מוציאם ממצרים גו' כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל (כ"ג, כ"א-כ"ג).

footnotes: ¹ ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו. מאמר תרועת מלך עוד לא נתבאר במפרשי התורה ז"ל, אמנם בלעם בא לבאר לו כי ה' אלהיו עמו והוא שוכן ביניהם, כמאמר ושכנתי בתוכם, וכדי שלא יאמר בלק א"כ למה אין אנחנו רואים אותו, ע"ז ביאר לו ואמר ותרועת מלך בו, כי הנה האהבה והידידות אשר בלב המלך אל אהובו אינה כמשפט האהבה אשר בהמוני בנ"א, כי בהמוני בני אדם כאשר אחד אוהב את הב' באהבה עזה בהכרח תתנוצץ האהבה אשר בלב עמוק ותצא ותבוא לחוץ באתגלי', כי יחבקהו בין יריעותיו, וינשקהו מנשיקות פיהו, עד אשר תתברר האהבה אל הנאהב וגם אל הזולת. אמנם אהבת המלך אינה כן כי לא יאות להראות אהבתו באתגלי' רק נמצאת בקרב ולב עמוק ופועלת פנימה באתכסי'. וזהו ה' אלהיו עמו, ומה שאינו נראה לעין ע"ז אמר ותרועת מלך בו, היינו אהבת מלך בו לא אהבת איש המוני הכל באתכסיא לא באתגליא. והוא פי' יקר:

הנראה בהמשך הכתובים בהקדים מאמרם ז"ל במדרש מדת הקב"ה אינה כמדת בשר ודם שנים עומדים לפני המלך אחד מלמד קטגוריא שלו ואחד סניגוריא שלו, אבל הקב"ה אינו כן הוא מלמד סניגוריא הוא מלמד קטגוריא הוא שאמר הוי גוי חוטא (ישעיה א', ד') הוא שאמר פתחו שערים ויבוא גוי צדיק גו' (שם כ"ו, ב') (שמו"ר פרשה ט"ו, כ"ט). עוד מאמרם ז"ל בא וראה שאין מדת הקב"ה כמדת בשר ודם מלך בשר ודם אינו יכול להיות עושה מלחמה ולהיות סופר ומלמד תינוקות, והקב"ה אינו כן אתמול בים כעושה מלחמה שנאמר ה' איש מלחמה (שמות ט"ו, י"ג) והיום במתן תורה ירד ללמוד תורה לבניו, וכן הוא אומר הן אל ישגיב בכחו מי כמוהו מורה (איוב ל"ו, כ"ב) (שמו"ר פרק כ"ח, ה'). הורו בזה כי בו"ד מה שאנחנו רואים בו מעשים שונים וענינים מתחלפים הנה כל ההשתנות וההתחלפות מתגלגלות תחת מסבות מקריות, אם יהיה לבו טוב עליו ייטיב מעשהו, ובהזדמן שיבוא לכלל כעס יעשה מעשהו זר מעשהו. וא"כ המקבל פעולת הרע ממנו הוא לא יתייסר על ידו ללמוד ממנו שלא לעשות מה שעשה, כי יאמר רוח רעה עברה עליו וכעס עליו, אמנם הוא יתברך הוא נעלה ונשא מכל השינויים כי כל השינויים הנראים כלם מצד המקבל כמאמר תיסרך רעתך גו' (ירמיה ב', י"ט) א"כ המקבל העונש וכן הרואה העונש בהנענש ודאי ראוי אליהם לקחת מוסר לבל ישובו לכסלה, ולא יזידון עוד למען לא ינוח שבט הרשע עליהם.

וזהו מאמר בו"ד אינו יכול להיות עושה מלחמה ומלמד תינוקות, כי איככה יתלמד לקבל ממנו דבר ולהתייסר על ידו, והקב"ה אינו כן אתמול בים כעושה מלחמה והיום במתן תורה ירד ללמוד תורה לבניו, וכן הוא אומר הן אל ישגיב בכחו. פי' כי הוא יתברך עושה כל בכחו המיוחד ורצונו בעצמותו לא מסבה אחרת ח"ו, ואם בהיטיבו לטובים ואם בהוכיחו לאדם הלא כוונתו רק אל הטוב ללמדהו דעת ולהעיר אותו גם את אחרים הרואים המוסר הרע אשר בא לעוזב אורח, הלא גם הם יקבלו מוסר להטיב מעשיהם מעתה. וזהו שאמרו אתמול בים כאיש מלחמה והיום במתן תורה מלמד תינוקות, כי כל השינויים הנראים אצלו יתברך כלם הם מצד המקבל, הכה את מצרים בעשר מכות בעבור זדון לבם וחטאתם כי כבדה מאד, וא"כ עשה יתברך כמו שנאמר לץ תכה ופתי יערים (משלי י"ט, כ"ה).

וזהו הן אל ישגיב בכחו העצמיי האחדיי, ולכן מי כמוהו מורה כלומר ביחד כי יכה הלץ ובזה ופתי יערים ואולי כוונתו עוד מי כמוהו מי שהוא דומה במעשיו אל הנענש הזה והוא כמוהו מורה לו הקב"ה לאמר ראה מה שהגיע לזה. וכבר מלתי אמורה בספר קול יעקב על מאמר וימלא המן חמה ובמדרש (ריש משפטים) אמר הקב"ה ישראל שלי והחמה שלי ואתם מתמלאים משלי על שלי. כי הנה זה משפט הרב עם תלמידיו אשר התלמיד היותר משכיל והיותר חביב בעיניו ייסרהו יותר כי רבו יודע חין ערכו שאם יתן לבו הלא יוסיף דעת. כן הקב"ה עם ישראל כי אף שהריקנים שבהם מלאים מצות כרמון עכ"ז הקב"ה כועס עליהם ומייסרם לפי שיודע מעלתם וחין ערכם כי יש ויש ביכלתם לעלות מעלה להשכיל באמתו יתברך ולהשיג נפלאות מתורתו כמאמר יפה את רעיתי כתרצה (שיר ו', ד') ובמדרש: יפה את כשאת רוצה (במדבר רבה ב').

וזהו מאמר ישראל שלי והחמה שלי ר"ל מסבת היותי מכיר בבחינתם ומעלתם כי רבה היא לכן אני מגדיל ג"כ החמה עליהם וכמאמר כי ברב חכמה רב כעס (קהלת א', י"ח). וזהו מאמר מדת בו"ד שנים עומדים לפני השופט אחד מלמד קטגוריה שלו ואחד סניגוריא שלו, אבל הקב"ה הוא מלמד סנגוריא הוא מלמד קטגוריא הוא שאמר גוי קדוש הוא שאמר גוי חוטא, כלומר הוא יודע ומכיר מעלתם הנפלאה ע"כ הוא יכול לגנות אותם על שאינם שומרים מתכונתם הראוי להם, וכן דרשו חז"ל על מאמר והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי (הושע ב') משל למלך שנטל אשה היה אומר אין נאה משובחת הימנה כו' (במדבר רבה ב) עיין שם, והכוונה כי הכעס הוא מתוך שבחה לאמר כי אם היו רוצים היה מעלתם לאין ערך ולכן התרשלותם מזה - לגנות יחשב וזהו במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם והוא רוצה לגנות אותם, מוכרח תחלה להזכיר שבחם לאמר כי הלא המה בני אל חי שאין ערוך לגדולתם ותפארתם:

כלל הדברים כי אין מקום לגנות החכם על חטא קטן אם לא כאשר יקדימו לספר בשבחו ויציעו מעלותיו, לאמר הלא אתה בחיר העם תפארת האנשים, איה איפוא תהיה תפארתך עליהם אם כבודך בקלון תמיר, כי לגודל מעלתך גם דבר קטן קטנה שבקטנות לעון גדול יחשב. כענין מאמר שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ (תהלים ע"ג, ט') כלומר זה דרכם ברצותם לספר בגנות אנשים שתו בשמים פיהם הם מרוממים אותו תחלה עד שמים ואח"כ ולשונם תהלך בארץ, משפילים אותו עד עפר וזהו מאמר אך משאתו יעצו להדיח (שם ס"ב, ה') שאין כוונת ההתנשאות שהם מנשאים אותו רק להדיחו ולהשפילו ירצו כזב בפיו יברכו כו' וזהו מאמר בלע אדני פלג לשונם (שם נ"ה, י') ר"ל השבח תקבל והגנאי אל תקבל.

ובזה יתבארו דברי חז"ל מברכותיו של אותו רשע ניכר מה היה בלבו (סנהדרין ק"ה, ב'). ולפי דרכנו נבאר ג"כ מאין זכו ישראל שיהפוך ה' להם את הקללה לברכה, די להם שלא יקלל אותם. גם מאמרם ז"ל וישם ה' דבר בפי בלעם שישב מלאך בגרונו (שם, שם) ובילקוט (פרשתנו): בקש לברכם מניחו, בקש לקללן בולמו ולא מניחו, ואיככה היה בא לקללן ואיך רצה לעבור את פי ה' הלא בעצמו אמר לא אוכל לעבור את פי ה' גו' אותו אשמור לדבר, אמנם דעת בלעם כך היתה כי רצונו היה לעורר מדת הדין על ישראל והיתה עצתו לפתוח בספור מעלתם ואח"כ כפי מעלתם יספר גנותם, לזה בנה שבעה מזבחות, שבעה פרים ושבעה אילים להזכיר גודל מעלת אבותינו הקדושים, ולאבות כאלה הלא ראוי שיהיו צאצאיהם באותה מדרגה הנפלאה שהיו הם, ואם נגרעו מערכם הראוי הלא ראויים הם לקללות ונאצות. והקב"ה הקדים ושלח מלאך בגרונו לחלק דבורו, אם רצה לברכם פי' לספר בשבחם כנאמר ואברכה מברכיך ר"ל אברך משבחיך זאת הניחו המלאך, רצה לקללם פי' לגנותם סתם פיו.

ומעתה הדבר מובן מאד איך נתהפכו הקללות לברכות כי בלעם התחיל לשבחן מאד למען אשר מגודל שבחם יבוא לידי גנותן, ואם היה גומר כל דבריו היה בא לידי קללות עתה שלא הניחו יתברך לגמור נשארו ישראל משובחים, וע"י השבח הזה הלא אנחנו ראויים לברכה, ומעתה יפה אמרו מברכותיו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו, כי אלו הדברים בעצמם התחיל לפני הקב"ה כדי לסיים בגנותם וא"כ מהנקל להבין מה הוא הגנות אשר הכין לו לקטרג על ישראל באין ספק הוא דבר השייך אל אותו השבח זהו וישם ה' דבר בפי בלעם ויאמר שוב אל בלק וכה תדבר, כלומר הדברים האלה אשר דברת לפני לשבח ולהלל את ישראל כה תדבר לפני בלק. לא הביט און ביעקב ר"ל אין רצונו של הקב"ה להביט בנו מלמעלה למטה מרום המעלות אל פחיתות השפלות כאמרם ז"ל אין הבטה אלא מלמעלה למטה (בראשית רבה מ"ד, י"ב), ועוד בהיפך כי ה' אלוהיו עמו גו' אל מוציאם ממצרים כתועפות ראם לו. ר"ל בחסדו יתברך ראה להמציא להם זכות ולהגדיל מעלתם לאמר כי אין להאשים אותם על שהם דלים מזכות רקים מכשרון כי הלא לקחתי אותם ממצרים מקום משוקץ ומגואל, כאמרם ז"ל בבאור טענת מרע"ה אמר משה רבון העולמים מהיכן הוצאת אותם ממצרים שהיו כלם עובדים טלאים (שמות רבה מ"ג, ז') וכמאמר כי נער ישראל ואוהבהו וממצרים קראתי לבני (הושע י"א, א'), וזהו ג"כ כענבים במדבר מצאתי ישראל (שם ט', י') ר"ל חביבות הפרי בעבור מיעוט מציאותה במקומות כאלה, וכמו שזכרו ז"ל (במדרש פרשתנו) אמר בלעם רבון העולם לא נאה לך שתהיה נעבד משבעים אומות ולא מאומה אחת, השיב יתברך טוב ארוחת ירק טוב לי הסעודה שעשו ישראל במצרים ואכלו מצות ומרורים מפרים שאתה מקריב.¹ ר"ל כי בחסדו יתברך זכר אלינו מעלות נשגבות כי היינו חבושים במצרים זמן רב ולשעה קלה הרטבנו מצות ומעשים טובים כמ"ש בספר קול יעקב על מאמר אני חבצלת השרון גו' (שיר ב', א') עיי"ש. ממש היפך דברי המקטרג שהוא מחשב החסרון נגד המעלות והקב"ה בחסדו חושב המעלות נגד החסרונות הראויים אליהם לפי דלות מעמדם, ממש כמאמר הנזכר כענבים במדבר מצאתי ישראל:

footnotes: ¹ אמר בלעם לא נאה לך שתהיה נעבד משבעים אומות וכו' ובמקהלות ביארנו המאמר הזה בדרך מספיק מאד על דרך מאמרם ז"ל במקום אחר דלותי ולי יהושיע אע"פ שאני דלה מן המצות לי נאה להושיע (פסחים קי"ח, ב'). והטעם בזה נראה לדעתי על דרך שביארנו כבר מאמרם ז"ל מדת בשר ודם כלי ריקן מחזיק מלא אינו מחזיק, אבל מדת הקב"ה כו' (סוכה מ"ו), כי הנה כל טובות ותענוגי עוה"ז אינם ערבים אל המשיגם ומקבלם כ"א אחר היותו נעדר מהם, והיה צריך ודחוק אליהם מאד, כמו האכילה אחר הרעבון, השתיה אחר הצמאון, לא כן כנוח רוח הטובות האלה על נפש שבעה מאלה הסוגים לא יערבו לו כל מאומה, כאשר כלל שלמה המלך ע"ה ואמר נפש שבעה תבוס נופת ונפש רעבה כל מר מתוק (משלי כ"ז, ז'). ומזה הטעם אמרו חז"ל שלשה מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכלם ע"י יסורים (ברכות ה'). ומעתה נמתיק הענין ע"פ משל לשר גדול איש מכאובות וידוע חולי מנעוריו אין בו מתים, שמע כי במרחקים יש רופא גדול מומחה אל כל סוגי חלאים ויכתוב אליו שיתן לו שכרו כך וכך לשנה שישב אתו עמו באחוזת נחלתו וימלא שאלתו ויבוא אצלו, והשר ההוא היה לו שכן שהיה ג"כ שר גדול ועשיר מופלג והיו שונאים זל"ז מאד, מה עשה כתב אגרת אל הרופא ויסיתהו שיעזוב את מקומו ושיבוא אליו והוא יתן לו מלא ביתו כסף וזהב, וימאן הרופא ושאלו אותו מדוע ועל מה לא תענה אמרים אל השר הזה הלא הוא יכבדך מאד, ויען הרופא ויאמר הוא לא יכבדני, אצלו לא אהיה מכובד כי מעודו לא חלה את ראשו ולא שום אבר מאבריו, וא"כ איך יערב לו התחברותו עמי אם אינו צריך לי ולא ישיג מהתחברותי תועלת כל מאומה, הלא טוב לי פה אצל האיש הזה שאין לו רגע בלא פגע פעם באבר זה פעם באבר זה, והוא צריך לטובתי והוא מאמין בי ומבטיח נפשו על טוב השגחתי עליו ועל חמלתי העצומה להחיש מפלט לו הוא יכבדני סלה. הנמשל כי אנחנו מדוכאים מאד פצע וחבורה כו' כמאמר הראית עמך קשה גו' (תהלים ס', ה') ואנחנו צריכים תמיד לרחמי שמים, כמאמר אל תחרש ממני פן תחשה ממני ונמשלתי עם יורדי בור (שם כ"ח, א') ועי"כ אנחנו מבחינים ומבינים טוב השגחתו יתברך עלינו ואנחנו נותנים פאר וכבוד לשמו, לא כן אותם אשר מעולם לא חלה ראשם. וזהו אע"פ שאני דלה מן המצות לי נאה להושיע. וזהו שהשיב יתברך לבלעם על שאלתו טוב לך להיות נעבד משבעים אומות לא מאומה אחת, אמר לו יתברך טוב ארוחת ירק גו'. והבן:

אבל עוד נראה בהמשך הכתובים האלה בהזכיר מאמר כקדוח אש המסים מים תבעה אש וגו' (ישעיה ס"ד, א'). וראוי להתבונן בהוראת המשל הזה וענינו. ונבאר תחלה מאמר אהבת רע מטוב גו' גם אל יתצך לנצח יחתך ויסחך מאהל ושרשך מארץ חיים סלה (תהלים נ"ב, ו'-ז') הנה מאמר ושרשך גם כי שורש משמעו נטיעה עכ"ז המבארים ז"ל הפכו באורו עקירה וזה מוכרח ממאמר הסמוך לו מארץ גו' שר"ל לעקור אותו מארץ חיים עכ"ז ראוי לבאר איך יהיה במאמר ושרשך הוראה על עקירה.

והנראה ע"פ משל לגנב ראה נער אחד נושא שקים מלאים מעות מבית עשיר אל חנות סוחר ידוע וראה אותו הולך ושב ונושא מעות כל היום, ויחפש הגנב מועצות ודעת איך לגנוב מידו השקים עם המעות, וראה בתוך הרחוב אשר המשרת הזה הולך ושב שמה חנות מוכר בגדים יקרים, ויקם וילך אל החנות ויאמר אל הסוחר דע ידידי כי קצין אחד מעיר פלונית שלח אותי אליך לקנות בחנותך בגדים בעבורו ואמר לקנותם גם בדמים יקרים ובתנאי שיהיו כמדו לא עודפים ולא פחותים מהראוי לאיש כמוהו, אמר לו הסוחר ואיככה נדע מדתו אם הוא איננו פה אתנו, השיב ואמר נחנו נעמוד שנינו על מפתן החנות מקום מעבר הרבה בני אדם אולי יזדמן וילך איש אשר הוא כמדתו, ויהי בעמדם והנער עובר ונושא המעות על כתפו ויאמר אל הסוחר דע ידידי כי הנער הזה העובר לפנינו הוא ממש כאדוני כדמותו וצלמו, ויקרא אותו החנוני ויאמר אליו גשה נא אלי ופשוט בגדיך אשר עליך ולבוש המחלצות האלה עד אשר אראה אם הם כמדתך ואני אתן את שכרך, וישמע אליו הנער ויפרוק משאו מעל שכמו ויפשוט בגדיו עד כלה וילבש המחלצות היקרות ויפן כה וכה להראות יופי זהרם על גופו, והגנב חטף המעות ויברח, ויתאמץ המשרת לרדוף אחריו להשיגו ויתפוש אותו החנוני בבגדיו לאמר פשוט נא תחלה הבגדים אז תלך לדרכך ובהכרח התעכב והתמהמה עד אשר פשט הבגדים האלה ועד אשר לבש את שלו ובין כך ובין כך הגיע הגנב אל מחתרתו ואל מחבואיו ונתעלם מן העין.

הנמשל האדם גופו מלמטה ונשמתו אצולה מלמעלה קשורה בגוף כשלהבת בנר ועיניה כלות וצופות עד כלות הגוף אז תברח אל מקומה כמו השלהבת בכלות הנר, ובראות השטן נשמה מאיש רשע ורוצה להבדילה משרשה במעוני שחקים שלא תעלה למעלה לעולם, מה הוא עושה ילך וילביש אותה תאות וחמדות העוה"ז עד כי תתקשר בהם קשר חזק ואמיץ שלא תמוש מהם לעולם, ובבוא עת פרידתה מן הגוף ותרצה לעלות למעלה אז השרים הממונים על התאות מחזיקים בה לאמר פשוט הבגדים הצואים אשר לבשת ואח"כ תעלה מפה, וא"כ במה אשר הרשע נשרש למטה בזה עצמו הוא נעקר למעלה.

וזהו אהבת רע מטוב, כלומר ממה שחמדת טוב העוה"ז השגת רע מסבתו כי אתה בחרת שקר מדבר צדק סלה, והכל בעבור שיסובב לך ע"י איזה ריוח מהבלי העולם וחמודיו, ואמר ע"ז גם אל יתצך לנצח יחתך ויסחך מאהל ושרשך מארץ חיים סלה, ויפה אמרו המדקדקים שהיא מלה מהפכת הפעולה כי הוראת המלה בעצם וראשונה לעשות שורש למטה, ופה הוראתה לעקור מן השורש, ולמה עשה הכתוב כן לכתוב מלה מהפכת הפעולה אין זה כ"א כי מאת ה' היא כי הוא מפליא לעשות, להשריש את הרשע בעוה"ז למען לעקרו עי"כ מהעוה"ב, ומעתה מאמר ושרשך כפשוטו שישרש אותך בעוה"ז לעקור אותך מארץ חיים סלה (ויתורגם ער זוירד דיך איין ווארצלין אונד אויס ווארצלען).

ומעתה הנה הנביא ע"ה בחר לזה משל היותר קרב במאמר הנזכר כקדוח אש המסים מים תבעה אש גו' כי הקדרה אשר אצל האש גם אם המים בה מעטים עם כל זה הקדרה תהיה מלאה על כל גדותיה, כי האש מבעבע המים וכאשר תשקע האש המים נופלים למטה ולא נראו בה המים כל מאומה, כך הקב"ה מבעבע הרשע ומגדיל אותו עד לשמים ועכ"ז אח"כ לא ישאר ממנו מאומה. וזהו כקדוח אש גו' מים תבעה אש גו' בעשותך נוראות לא נקוה גו' כי הנה המעשים והפעולות אשר אנחנו רואים מאתו יתברך והם נאותים אלינו ראויים לפי מדותינו מדת בשר ודם לא יפלא בעינינו כ"כ, אבל נודה את שמו יתברך עליהם כמאמר ומשירי אהודנו (תהלים כ"ח, ז'). לא כן מה שהקב"ה עושה נגד מדותיו שע"ז יסוב מאמר בעשותך נוראות לא נקוה, כמו מה שהוא יתברך מעריך מידת הדין כמתאכזר עלינו כדי להטיב לנו באחריתנו כי זה הוא נגד טוב מדתו כמאמר טהור עינים מראות רע והבט אל עמל לא תוכל (חבקוק א', י"ג) ועכ"ז נתן הקב"ה אל הרשע כח ועוז להשמיע ברגש קולו לחלל מקדשו ולטמאו וזהו מאמר חסד ומשפט אשירה (תהלים ק"א, א') ר"ל כי יותר פליאה דעת ממני איכה היתה כזאת מאתו יתברך לעשות נגד רחמנותו יתברך ולסבול רעות וצרות העוברות עלינו כמאמר כי ידעתי את מכאוביו אני מרגיש בצערן של ישראל כמו שהם מרגישים (שמות רבה ב'):

ובכלל זה מאמר שלפנינו לא איש אל ויכזב גו' ההוא אמר ולא יעשה אומר להביא עליהם רעות והוא מבטלם, גם כי נצח ישראל לא ישקר ולא איש אל ויכזב עכ"ז יעשה נגד מדתו ויתנחם על הרעה אשר דבר לעשות שזה הוא מן הפלאים היותר גדולים נגד תמימותו יתברך. וזאת הראנו ה' אלהינו בשלחו יתברך את משה רבינו ע"ה להוציא את עמו ישראל ממצרים והגזירה היתה ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה. ובמדרש: למה הרעות לעם הזה גו' אמר משה רבש"ע ת' שנה אמרת ועדיין לא שלמו (סוף פ' שמות) ועכ"ז ברחמיו המרובים הפך את הגזירה. ומאז יש לנו לדעת כי אנו אין לנו אלא להטיב דרכנו מעתה ושלא לדאוג פן גזירה כבר נגזרה כי מה לנו לדעת מה שהיה ומה שעבר, אין לנו רק לכונן דרכנו מעתה כמליצתם ז"ל אין ועתה אלא תשובה (בראשית רבה כ"א, ו') כי היא מסוגלת גם עתה, ואין לנו רק להשתדל מהיום הזה והלאה שיהיו מעשינו רצויים ומה שעבר אין, כי אין גזירה עומדת בפני התשובה כמאמר ובשוב רשע מרשעתו גו' הוא את נפשו יחיה (יחזקאל י"ח, כ"ז) והמופת ע"ז הוא יציאת מצרים. וזהו המשך המאמר לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם, ועכ"ז ההוא, כלומר האל ההוא אמר ולא יעשה, ובלשון המדרש אמר להביא עליהם רעות ולא יעשה ודבר ולא יקימנה, ולא כן בברכה כי על הברכה אינו חוזר, וזהו הנה ברך לקחתי וברך ולא אשיבנה.¹ והמשיך את דבריו ואמר לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל הזכיר ב' סוגי חטאים לפי ב' מדרגות העושים, כי הפחותים לא יחשוב ה' להם עון כ"א בהיות בהם דבר אשר חטאו, והמעולים והחשובים עמהם ראוי לדקדק יותר כפי מעלתם ובחינתם הרמה. לזה חלק המאמר לשתים באלה - לא הביט און ביעקב, ובאלה - ולא ראה עמל בישראל כי ה' אלהיו עמו גו'. והמופת לזה ידעתי כי הלא אל מוציאם ממצרים כתועפות ראם לו וביד חזקה ובזרוע נטויה עשה דבר נגד מדת הדין ונגד הגזירה אשר נגזר עליהם, וא"כ כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל, כלומר אין לישראל להסתכל ולחקור על העבר רק לראות כעת עתה כי כעת יאמר ליעקב גו' וכמאמר הלא מעתה קראת לי אבי גו' הינטור לעולם גו' (ירמיה ג', ד'-ה'):

footnotes: ¹ והכפיל ואמר הנה ברך לקחתי וברך גו'. כי הנה הרמב"ם ז"ל כתב (בהקדמתו לסדר זרעים) אחז"ל (ברכות ז') על דבר שיצא מפי הקב"ה לטובה אפילו על תנאי אינו חוזר, והנה מצאנו כי יעקב ע"ה שהבטיחו הקב"ה בבשורות טובות והיה מפחד כאמרם ז"ל (שם ד') פן יגרום החטא יש לדעת שענין זה אינו אלא בין הקב"ה ובין הנביא, אבל שיאמר הקב"ה דבר ההבטחה לבני אדם ע"י נביא זה מוכרח להתקיים, שלא יאמרו על הנביא שהוא נביא שקר עכ"ל. ומעתה הנה יפה אמר בלעם הנה ברך לקחתי וא"כ כבר הוא ע"י נביא ומדבר טובה כזאת ודאי א"א שיחזור הקב"ה, אבל דע כי גם וברך ע"י עצמו ולא ע"י נביא ג"כ ולא אשיבנה, כי גם אם יזדמן שיחזור הקב"ה הנה הוא בעצמו יחזור כי גרם חטא הנתבשר אבל אני ולא אשיבנה, כי מי אנכי להוציא דבר לפני האלהים, והוסיף ואמר כי גם חשש זה פן יגרום החטא הוא דבר רחוק מאד כי לא הביט און ביעקב גו', והבן:

עוד יתכן במאמר לא הביט און ביעקב גו' על דרך שאמר הנביא ע"ה בכל צרתם לו צר ומלאך פניו הושיעם באהבתו ובחמלתו הוא גאלם וינטלם וינשאם כל ימי עולם (ישעיה ס"ג, ט'). ר"ל כי האף אמנם שגרמו העונות וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה, עכ"ז ישלח לנו ע"י מלאך פניו כל צרכנו ומחייתנו בדרך נסתר, ואין הבדל רק כי בזמן החורבן מלאך פניו הושיעם ובאהבתו ובחמלתו הוא (בעצמו) גאלם, ובין כך ובין כך וינטלם וינשאם כל ימי עולם, הן בזמן הבית והן בזמן חורבנו וא"כ בכל צרתם לו צר צער היותר גדול הוא רק לו יתברך ממש על דרך אחד כעס על בנו והוציאו מביתו, וילך ויתגורר בעיר אחרת, ומכאב לב האב כי נעצב על בנו שלח אגרת אל העיר ההיא ליד גואלו וקרובו אשר שמה כי ישים עינו ולבו עליו לנהלהו בלחם ולהספיק לו כל מחסוריו, והוא ישלם את הכל ובזאת אין להנער ההוא צער גדול כ"כ, כי גם עתה הלא השגחת אביו עליו, רק הצער הוא אל האב שאינו רואה את בנו על שלחנו.

כן אנחנו הלא גם עתה הקב"ה מכלכל אותנו ע"י כמה סבות אבל הקב"ה אומר אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך ומה לו לאב שהגלה את בניו (ברכות ג').¹

footnotes: ¹ אשרי המלך שמקלסין אותו וכו' זה שאמר המשורר ע"ה לה' הישועה על עמך ברכתך סלה (תהלים ג', ט'). ירצה כי עיקר התשועה לה' הוא כענין האב עם בנו הנזכר בהיותו גולה מאצלו, הלא צער האב עודפת הרבה על צרת הנער, וכן בשובו אל שלחן אביו שמחת האב גדולה הרבה על שמחת הנער, וזהו לה' הישועה כי על עמך ברכתך סלה והוא מכלכל אותם תמיד באין מחסור. ויש להמליץ בזה מאמר משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה בקום למשפט אלהים להושיע כל ענוי ארץ סלה (שם ע"ו, ט'-י'). היינו כי בהשמיעו יתברך משמים דין והצרות מתגרות אנחנו יראים מאד, אבל ע"י דבר אחד ושקטה - ומה הוא? בקום למשפט אלהים, כי גם הוא יתברך כביכול נשפט עמנו כמאמר (שמות רבה ב') כי ידעתי את מכאוביו הקב"ה מרגיש בצערן של ישראל יותר ממה שהם מרגישים, וא"כ ארן יראה אבל ושקטה יען כי בזכרנו בקום למשפט אלהים ודאי יסובב להושיע כל ענוי ארץ סלה. ומצאנו ברז"ל מיום שחרב בית המקדש ננעלו כל השערים חוץ משערי דמעה (ברכות ל"ב, ב') א"כ כל הבקשות שלנו בהכרח שיהיו רק על בנין בית המקדש ואז יהיו השערים פתוחים אל תפלות בית ישראל. וזה שאנחנו משלימים התפלה יהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך ומה טעם לב' בקשות האלה אמנם בקשה שיבנה בהמ"ק כבר אמרנו לפניך כי עתה ננעלו שערי תפלה שנאמר גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי (איכה ג', ח') ואז כל השערים יהיו נפתחים, ובקשת ותן חלקנו בתורתך גם היא נמשכת יפה אחר התפלה כי חז"ל אמרו המאריך בתפלתו בא לידי כאב לב מאי תקנתיה יעסוק בתורה (ברכות שם), וע"כ מסיימים התפלה בבקשת ותן חלקנו בתורתך והבן:

וזהו מה שאמר לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל ר"ל גם בעת שאינם זכאים כ"כ עכ"ז לא יאבה ה' לקללם ולא יביט על האון אשר ביעקב, והטעם - ה' אלהיו עמו כמאמר עמו אנכי בצרה (תהלים צ"א, ט"ו). אל מוציאם ממצרים כתועפות ראם לו כלומר הגביה אותם מעלה מעלה בחזקת היד אל קדושת התורה והמצות לפרסם עמהם כח אלהותו יכלתו וקדושתו, וכי תאמר א"כ מדוע הגלה אותם למצרים אחר כי אליו נוגע הדבר. ופן יעלה על לב מי כי מצרים בכח שלהם וברוב כשפיהם שלטו בישראל. לזה אמר כי לא נחש ביעקב גו' רק כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל, ר"ל בעת אתה אחר כי עלו למדריגתם הגבוה יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל בדבר הגלות. כמאמר רשב"י ע"ה שלשה מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכלם לא נתנו אלא ע"י יסורים (ברכות ה') וכענין מה שאמרו במדרש (דברים רבה) אמרו ישראל רבש"ע הנפש הזאת שהיא מקלסת אותך עד מתי תהיה נתונה בעפר כי שחה לעפר נפשנו, אמר להם הקב"ה חייכם יגיע הקץ ונפשותיכם שמחות (סוף פ' ואתחנן). ומה זו תשובה לשאלת עד מתי, אבל למה זה דומה לאב ששלח אחר רופא מומחה לרפאות את בנו מחליו, ויבוא הרופא ויתן אליו רפואות מרות כלענה, וחתך את בשרו, והוא מצעק אבי אבי איה חמלתך איה אהבתך, והאב עומד ורואה והדמעות מתגלגלין מעל עיניו, ואומר לו בני בני תאמין לי כי לימים אחדים תראה כי תהיה על איתנך הראשון, ויתברר לך כי מרוב אהבתי אותך עשיתי כל אלה לך.

כן הוא יתברך מנחם אותנו עם הנאנחים והנאנקים על שאלת הנפש הזאת שהיא מקלסת אותך עד מתי תהיה נתונה בעפר, והוא יתברך משיב חייכם יגיע הקץ ונפשותיכם שמחות, ר"ל למפרע כי בעת הגאולה יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל.¹ וכמה יורה על זה מאמר דוד המלך ע"ה בשוב ה' את שיבת ציון כו' אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה כו' (תהלים קכ"ו, א'). כי הנה כבר ידענו מכל חכמי לב האמתיים החליטו ואמרו כי הטוב והעונג שישיג האדם במלאות תאותו אם אמנם יערב לו מאד, אבל השקר טמון בחבו כי אמר לרע טוב כי כל טובות העוה"ז המה הנאות מדומיות כי אותו שמרגיל עצמו לחיות עם פת חרבה יחיה חיים ערבים כאותו שהוא רגיל בבשר שמן. וקח לך עדים כל המוני הברואים שהמה חלוקים בתאותם זה מתאוה לבשר וזה לעשב השדה, ואם תתן לפניו בשר ימאס בו כי אין לו רוח המתאוה, ומזה תדע כי כל ההנאות אינם אמתיות רק מדומיות מצד תולדות רוח המתאוה. ואם תאמין זאת תנצל מכמה מיני יסורין שישיגו אותך על חסרון מלוא תאותך כי כמו אשר בהשגתם שקר ההנאה כן בהעדרם שקר הצער. ולעתיד ישמחנו ה' יתברך בתת לנו רוח זכה ודעת שלמה וחכמה אמתיית לדעת ולהבחין להבדיל בין הטוב האמתי ובין הטוב המדומה אז נשכיל לדעת ונתעורר להודות למפרע על כמה צרות שנצטערנו בהעדר מלוא התאוה ונודה ונשבח לה' על אשר מנע אותם מאתנו.

footnotes: ¹ בעת הגאולה יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל כמאמר המשורר ע"ה בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים (תהילים קכ"ו, א') באור זה כי הנה איש החולם חלום על משכבו חלום רע מאוד ונדמה לו כי זה רודפו וזה מכהו ומפילו, והוא מצטער מאוד, ואם יצוייר שיאמר לו חברו בעת ההיא אל תירא כי אינו רק חלום, הלא ישחק לו כי יאמר אליו פקח נא עיניך וראה רבים קמים עלי ומייסרים אותי, ומתי יתברר לו זאת שאינו רק חלום רק בהקיצו משנתו ויקם ממטתו אז ידע האמת שזה הכל היה רק חלום, כן הדבר אם יבוא אחד אלינו בימינו אלה לנחם אותנו על צרת החורבן לאמר שאינו רק חלום הלא לא נקבל דבריו כי הלא לעיניים הוא נראה בפועל אכן בהושע ה' את עמו ויקבץ נפזרים ויכונן ציון וירושלים אז נבין האמת כי לא היה רק חלום, וזהו בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים.

למשל אם תסגור את השיכור ותמנע ממנו יי"ש הוא יצעק וישאג על הרעה אשר אתה עושה עמו אמנם כאשר יפיג ויתעורר משנתו אז יתן לך אלף תודות על אשר מנעת אותו מלשתות עוד.

וזהו ענין מאמר והפכתי אבלם לששון ונחמתים ושמחתים מיגונם (ירמיה ל"א, י"ב) פי' ישמחו למפרע על היגון שהיה הכל לטוב נשגב רק אז לא היו מבינים פעולתו וסגולתו. וזהו ג"כ מאמר ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה (ישעיה ל"ה, י') פי' קודם שיודו על הטוב העתיד ירננו תחלה על המקרים המדומיים שעברו עליהם. וזהו ג"כ מאמר ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו (ישעיה כ"ה, ט') פי' כי אז יתברר אלינו למפרע כי זה שהיינו מצטערים על העדר ההנאות היה מסבת העדר ההבנה וההשכלה, וזה שהיינו חושבים למידת הדין היה בהיפך רחמים גמורים כי באמת זה ה' קוינו לו, ועתה נגילה ונשמחה בישועתו כי למפרע היה רק טוב. וזהו בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים אז ימלא שחוק פינו כמ"ש במדרש יש אז על העבר, היינו גם כי לעתיד נשיב עולם מלא בתים מלאים כל טוב כו' עכ"ז לא נשמח אל מציאותם אז כמו גודל השמחה שנשמח על העדר מציאותם במה שהיינו חסרים דעה, אשר הקב"ה ברוב רחמיו מנע מאתנו הטובות ההם ונשמח על הצרות שעברו ראשנו, והעמים לא יאמינו זאת, וזהו אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה פי' כל שמחתם הוא על הטובות הגדולות שהשיגו עתה ועל הטוב המושג עתה הם שמחים, ואם יתן ה' לנו הטוב ההוא גם אנחנו היינו שמחים:

עוד נראה בכוונת מאמר לא הביט און ביעקב גו' ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו על דרך מאמר הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד על כן המו מעי לו גו' (ירמיה ל"א, י"ט) ובמדרש: כי מדי דברי בו ודאי דבורי בו גם מאמר ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו (הושע י"ד, ה') גם מאמר לא יאמר לך עוד עזובה ולארצך לא יאמר עוד שממה כי לך יקרא חפצי בה גו' (ישעיה ס"ב, ד'). דע כי יש ב' סוגי אהבה, אהבה שכליית ואהבה חקיית, השכליית היא אהבה אשר סבתה וטעמה מושג בשכל, כמו אהבה התלויה בדבר, כאהבת האדון אל עבדו, כי בראותו שעבודתו מוצלחת יאהבהו מאד. השני אהבה חקיית כאהבת האב לבנו, וההבדל כי האהבה השכליית התלויה בדבר תוכל להתחלף ממקום למקום, כי האדון כאשר ימצא משרת היותר מוכשר למלאכתו הלא יבחור את השני ויעזוב את הראשון, ויתקיים בו בטל דבר בטלה אהבה, לא כן אהבת אב לבנו הוא כיתד במקום נאמן לא יזח ממנו לעולם, כי האב את בנו לא יחליפנו ולא ימירנו, ולא יעזבנו לאהוב בן אחר במקומו, כמאמר התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה (ישעיה מ"ט, ט"ו) כן הדבר וכן הענין באהבת ה' את ישראל כי כל עוד אשר האהבה היא על דרך משפט ומושג בשכל כמאמר הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט (דברים ל"ב, ד') יוכל להיות שישלוט בנו קטרוג המקטרגים לאמר אינם כדאי לאהבה זאת, או מה נשתנו אלו מאלו, כמה שידענו מזמן קריעת ים סוף. ולכן הבטיח הקב"ה אותנו על העתיד - ארפא משובתם ויהיו שלמים ותמימים, ועכ"ז אוהבם נדבה על דרך חק, ואהבה כזאת אינה בטלה לעולם כמשפט אהבה שאינה תלויה בדבר כי אוהבם נדבה.

וזהו הבן יקיר לי אפרים ר"ל שתהיה אהבתו יתברך אותנו כאהבת האב אל הבן, וזהו כי מדי דברי בו ודאי דבורי בו, כלומר ודאי תהיה האהבה שמורה לנצח ולא יהיה מקום אל המקטרג לומר מה נשתנו אלו מאלו, כמו שלא תשאל את האב על אהבתו את בנו ולא בן אחר, וגם אם יחטא הבן עכ"ז אין הקשר נפסק, האב הוא אב אל בנו, ע"כ המו מעי לו רחם ארחמנו גו'.

זהו ממש מאמר לא הביט און ביעקב גו' ה' אלהיו עמו וגו' לאמר הלא אני רואה שלא יפעול המקטרג עליהם כל מאומה ואין מקום כלל להקשיב דבריו, כי הלא המקטרג יזכור מעשים רעים שבהם אשר על ידיהם ראויים הם לקללה, והקב"ה הלא הוא שוכן בתוכם ויודע את הכל וירא און ולא יתבונן, ולא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל הלא ה' אלהיו עמו גו' א"כ כבר יבחן כי אהבתו את ישראל היא אהבה חקיית ואינה בטלה לעולם כמאמר אספרה אל חק ה' אמר אלי בני אתה גו' (תהלים ב', ז'):