ואם לא תשמעו לי ולא תעשו את כל המצות האלה ואם בחקותי תמאסו ואם את משפטי תגעל נפשכם לבלתי עשות את כל מצותי כו' (כ"ו, י"ד). ילקוט: ואם לא תשמעו לי שיודע את רבונו ומתכוין למרוד בו יש לך אדם שאינו לומד ואינו עושה אבל אינו מואס באחרים העושין ת"ל ואם בחקותי תמאסו כל אדם שאינו לומד ואינו עושה לסוף שמואס באחרים העושים, ויש לך אדם שאינו לומד ואינו עושה ומואס באחרים העושים, אבל אינו שונא את החכמים תלמוד לומר ואם את משפטי תגעל נפשכם וכו', ויש לך אדם שיש בו כל אלה אבל מניח את אחרים לעשות תלמוד לומר לבלתי עשות שאינו מניח את אחרים לעשות, וסופו - להפרכם את בריתי שיהיה כופר בעיקר.

באור זה בהקדים מאמר וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום (בראשית ו', ה') הנראה בפי' מלות רק רע על דרך מאמר הנביא ע"ה יען קראתי ואין עונה דברתי ולא שמעו ויעשו הרע בעיני ובאשר לא חפצתי בחרו (ישעיה ס"ו, ד'). דע כי כמו אשר המצות יש בהם ב' חלוקות לשמה ושלא לשמה כ"א להנאת עצמו, כן בעבירות יש ג"כ ב' חלוקות אם להנאת עצמו להתענג בה או שהוא עושה להכעיס. וההבדל בין שניהם כי אותו שכוונתו למלא תאותו ולהשיג הנאתו לא יברור בעבירה בלתי אם ישיג בה ערבות ועונג, אבל העושה להכעיס בוחר בעבירה שהיא דלה ורזה לא ישיג ממנה ערבות כל מאומה¹ וזהו ובאשר לא חפצתי בחרו ולולא שלא חפצתי לא היו בוחרים במעשה זאת.

footnotes: ¹ העושה להכעיס בוחר בעבירה לא ישיג ממנה ערבות כתבנו בספר שמן המור (ברביעי לשני) שזהו באור מאמר ולא שמעתם אלי נאום ה' למען הכעיסני במעשה ידיכם לרע לכם (ירמיה כ"ה, ז'). והוא על דרך מאמר הכעיס אפרים תמרורים והרצון בזה להפליג תכונת החוטאים האלה בנפשותם כמה ברע הוא, כי אותו שחוטא מצד התאוה הגוברת עליו משפטו לחפש רק עבירות שיתענג בהן, לא כן העושה להכעיס את יוצרו למרות עיני כבודו משפטו לבקר אחר ענינים פחותים ובזוים לא יהיה לו מהם ובהם ערבות ותועלת, ופעם יהיה אליו הדבר עוד לרעתו ולהזיקו יקיים בעצמו מאמר כי רעתיכי אז תעלוזי (ירמיה י"א, ט"ו) וכענין שספרו ז"ל באותו ששאלו לו כלום יש לך הנאה כו' (סנהדרין ק"ג, ב') והשיב כלום אני עושה אלא להכעיס את בוראי. וזהו הכעיס אפרים תמרורים כי זה משפט העושה להכעיס לבקר אחר מרורים ואחר דברים המעיקים ומזיקים וזה ולא שמעתם אלי נאם ה' למען הכעיסני במעשה ידיכם והמופת לרע לכם כי תבקשו ותחפשו לעשות רק דברים שיתברר מהם כוונתכם שהוא רק להכעיס, לא למלאות חפץ התאוה כי ברע המה:

וזהו מאמר הכתוב מתחלה ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טובות הנה היינו שלא היו עושים כ"א להנאתן, ולבסוף עלתה להם כי הוסיפו לעשות דברים שאינם משיגים מהם שום ערבות רק להכעיס וזהו וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ, כבר רבה רעתו יותר ממה שהיה תחלה, כ"א וכל יצר מחשבות לבו פי' ראשית בחירתו בעבירה אינו רק רע כל היום להכעיס.

ונוכל להמתיק הדברים עוד יותר כי ההבדל בין צדיק לרשע שניהם אוהבים הטוב לנפשם, רק שהצדיק בוחר רק בטוב אמתי שלא יהיה רע אחריו ולא אתו עמו, לא כן הרשעים כי הם בוחרים בטוב המעוטף ומסובב ברע כמאמר תאות צדיקים אך טוב (ואין במגורו רע מאומה) תקות רשעים עברה (משלי י"א, כ"ג). ומעתה הנה ג' חלוקות יש, הצדיק חפץ רק טוב ועוזב את המהולל ומעורבב, והרשע אוהב את הרע בעבור הטוב והערב המעורב בו והוא חרמו ומלכודתו, כמאמר כי חנם מזורה הרשת כו' (שם א', י"ז). וזהו שהזהיר הכתוב השמרו לכם פן יפתה לבבכם כו' (דברים י"א, ט"ז) כי הנה הרצון ימשול על כל כחות האדם אבל אין כח היצר כ"א לפתות ולעורר את הרצון ולהטעותו עד שידמה על הרע שהוא טוב וא"כ במחשבתו הוא שואף אל הטוב המעורב ברע אבל יצרו המסיתו לזה אינו מכוון רק אל הרע.

וזהו וכל יצר מחשבות לבו ר"ל היצר המביאו אל התאות אינו מכוון רק רע כל היום¹ וכמה הוכיח הכתוב על ענין זה באמרו כל אלמנה ויתום לא תענון (שמות כ"ב, כ"א) ולא אמר אלמנה ויתום לא תענון. אבל הורה בזה מוסר חכמה על דרך מאמר המשורר ע"ה יען אשר לא זכר עשות חסד כו' (תהלים ק"ט, ט"ו) וראוי להתבונן איך הסמיך למאמר לא זכר עשות חסד מאמר וירדוף איש עני ואביון שהוא מן הקצה אל הקצה. גם מאמר אביך הלא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה אז טוב לו, דן דין עני ואביון אז טוב (ירמיה כ"ב, ט"ו) ראוי ג"כ להבין התחלת דבריו אכל ושתה.

footnotes: ¹ ואם יקשה הדבר בעיניך להאמין לאמר מי פתי יסור הנה לבחור לעצמו ענין שאין בו רק רע להכעיס תשים לבך לדברי רז"ל (שבת ק"ה) כך דרכו של היצה"ר היום אומר לו עשה כך כו' למחר אומר לו לך ועבוד ע"ז, כן גם בענין שאמרנו מעשהו כך מתחלה יבוא היצר ויפתה אותו לדבר המעורב בו טוב ורע כמו כי ימתיק בפיו אכילת המאכלות האסורות וכדומה דברים הערבים ויפתה אותו לדבר שקר להרויח על ידו הרבה, אבל לבסוף ירגיל אותו לשקר גם בדברים של הבל ואין בהם מועיל רק לעבור על רצון בוראו יתברך. ודבר זה תמצא מבואר במאמר הנביא שמעו נא זאת עם סכל ואין לב כו' ולא אמרו בלבבם נירא נא את ה' אלהינו הנותן גשם יורה ומלקוש בעתו כו' עונותיכם הטו אלה וחטאתיכם מנעו הטוב מכם (ירמיה ה', כ'-כ"ו) הנה הדבר מבואר מאד כי תחלה בחרו בעבירה בעבור הטוב והערבות המעורב בה וברבות הימים ביטל הרע את הטוב ולא נשאר רק רע, וזהו - עונותיכם הטו אלה וחטאתיכם מנעו הטוב מכם. והדמיון בזה לאחד שנשא אשה רעה ומנוולת בעלת מדות רעות גרועות ופחותות מאד, אבל נשא אותה כי נתן עיניו בממון כי היה לה הון עתק מבית אביה, ויהי כי הקיפו הימים לא נשאר לו כל מאומה מן ההון ואבד העושר ההוא בענין רע ולא נשאר לו כ"א האשה הרעה הזאת, וישאלהו אחד ויאמר לו למה לקחת אשה גרועה כמותה, השיב ואמר מפני שהיה לה ממון הרבה, וישאלהו עוד והיכן הוא המעות שלקחת, ויענה ויאמר מה תתמה על אשה רעה כמותה כי ברעתה הפסידה את הכל. הנמשל כבר מובן כי מתחילה יבוא היצה"ר לפתות ולהמשיך את האדם אל הרע לאמר אבל ראה נא העושר והטוב והערבות אשר בו ואח"כ סופו שיתדבק בהבלי שוא בדברים פתותים וגרועים שאין בהם כל מאומה מן הטוב רק רע כל היום, וזהו עונותיכם הטו אלה העונות הראשונים אשר בהתחלה היה האדם מטעה א"ע לסור אחריהם בעבור הטוב המעורב בהם, ומה היה סופם - וחטאתיכם מנעו הטוב מכם ולא נשאר לפניכם רק רע, וכמאמר הנזכר כך דרכו של היצה"ר היום אומר לו עשה כך כו':

אמנם דע כי כמו מי אשר יש לו לב טוב ונפש נדיבה נמשך בטבעו להטיב ולעשות חסד עם הבריות כן בהיפך מי אשר לו לב רע מדתו להרע אל הבריות ולשמוח בהרע המגיע לחבירו ממנו, כמו שהמטיב ישמח בהטיבו לחבירו, כי כל פועל ישמח כאשר יפיק זממו ויעשה פעולתו. וכמו אשר המטיבים לבריות יזדמנו על ב' פנים אחד מטוב בעבור כי מדתו להטיב, ואחד מטיב כדי לסבב עי"ז לעצמו טובה יותר גדולה. וזה ההבדל אצלנו בין החפץ במצותיו ובין החפץ בשכר מצותיו.

כן המריעים גם הם יתחלקו על ב' פנים אחד מריע לבריות בעבור כי לבו רע כל חפצו להעיק את אחרים, ואחד מריע להגיע עי"ז טובה לעצמו. וכמו אשר המטיב ע"מ לקבל פרס אינו ראוי להקרא בעל טובה כי לא מאהבתו להטיב הוא מטיב כ"א בעבור שירויח טובה לעצמו, כן המריע אם כוונתו להרויח טובה לעצמו אינו ראוי להקרא רע בעצם, אבל המריע שלא ישיגנו שום טובה הוא ראוי להקרא רע בעצם. והרב מהרי"ע ז"ל כתב כדברים האלה בבאור מאמר לכל זונות יתנו נדה ואת נתת את נדניך לכל מאהביך כו' ויהי בך הפך מן הנשים כו' לכן זונה שמעי דבר ה' (יחזקאל ט"ז, ל"ג). באור זה כי המנאפת בעבור האתנן אשר יתנו לה בעצם תעסוק בענין מסחר לפרנס את עצמה, והזנות אצלה אך במקרה, לא כן המנאפת השוכרת את המנאף היא זונה בעצם, ז"ש הכתוב לכל זונות יתנו נדה ואת נתת את נדניך לכל מאהביך כו' ויהי בך הפך מן הנשים כו' לכן זונה שמעי דבר ה' כי ע"כ ראוים להקרא זונה בעצם.

והנה אם רצונך לעמוד על כוונת העושה לחבירו טובה או רעה אם פעולתו באמת בעבור אהבתו ודבקותו במדה זאת או הוא עושה עתה נגד טבעו והיפך מדתו בעבור הריוח שהוא מקוה לעצמו בפעולתו זאת, יש לפניך ב' מופתים. א' כי העושה דבר בעבור השגת הריוח ע"מ לקבל פרס לפעמים יעשה גם ההיפך ממעשהו עתה, כמעשה הבושם ועסוק לפעמים גם במעשה בורסקי כאשר נפשו יודעת ריוח אשר ישיג מזה, כן גם הוא בראותו כי ההפכי יסבב לו הצלחתו להשיג חפצו ושאלתו. לא כן המטיב ומריע בעבור כי נפשו איותה המדה הזאת בטבע עצמותה הוא לא ישנה את דרכו לעולם לא יחליפנה ולא ימירנה רע בטוב או טוב ברע. והאחת מבוארת במאמר מה תיטיבי דרכך לבקש אהבה (ירמיה ב', ל"ג) ר"ל כי אתה מטיב דרכך לא בעבור בחירתך בטוב כ"א לבקש הריוח, ואם כן כאשר יזדמן בידך ריוח מן ההיפך הלא תעשהו ג"כ, וזהו לכן גם את הרעות למדת את דרכיך והבן.

ומעתה אם תראה מריע בעבור לסבב טוב לעצמו באין ספק יזדמן שיעשה גם בהיפך, לא כן אם תראה אותו בתמידות על דרך אחד אז תדע כי מדתו הפנימית כן היא לא יחליפנה ולא ימירנה. והמופת השני, כי המטיב או מריע ע"מ לקבל פרס ולהרויח לעצמו יהיו עיניו ולבו לעשות עסקיו עם עשירים כי מהם יותר קרוב להשיג את אשר הוא מבקש, מהיותו מטיב עם העני או מריע אליו, אבל אותו אשר כל מעשיו בעבור מדתו הטבעיית הוא ישתדל ביותר לרדוף אחר העניים להטיב, יראה לעסוק בטובת העני אשר בטובתו יחיה את נפשו, ויגדל חסדו וטובו שיעשה עם העני יותר ממה שיעשה עם העשיר כי אינו צריך כ"כ לטובתו. גם המריע אם הוא בעצמו אינו רע רק כוונתו לסבב טובה לעצמו יראה וישתדל לעשות עסקיו רק עם עשירים, אם מפני אשר מהם יוכל להשיג טובה גדולה, אם יעשוק את איש עשיר ירויח הרבה יותר מעושק דל להרבות לו, כי מה ירבה לעצמו מיד העני אם יקח ממנו גם כל כבוד ביתו. ב'. אם יעשוק את העשיר לא יעשה עם העשיר רעה גדולה כ"כ כמו שיעשה בעושק הדל כי דל הוא שעליו נאמר וקבע את קובעיהם נפש (משלי כ"ב, כ"ג). אבל המטיב או מריע כמדתו העצמיית יותר יעסוק עם העני ממה שיעסוק עם העשיר, כי ברצותו להטיב הנה בהטיבו עם העשיר לא יגדל חסדו בו וטובו כ"כ כמו עם העני, ולהיפך המריע אם באמת יאבה ויבחור ברע במה שהוא רע. יעסוק יותר עם העני למען יכפיל רעתו וימלא חפצו להריע תרועה גדולה.

ואלו הב' מופתים אמר דוד המלך ע"ה והקדים להביא ראיה כי מדתו הוא רק להרע ובלי להשקיף אם יסובב מזה טובה לעצמו. הא'. יען אשר לא זכר עשות חסד כי אם בהיפך בתמידות יהיו כל עסקיו ומעשיו רק להרע ודאי מדתו הטבעיית כן הוא. ב'. וירדוף איש עני ואביון בהיותו רודף, רודף רק אחר עני ונכאה לבב למותת, בע"כ יבחן כי מאהבתו את הקללה הוא עושה זאת, וזהו ויאהב קללה ולא שהוא חפץ בברכה המושגת לו מן הקללה, ועל כן יתרחק ממנו וילבש קללה כמדו היינו כמדתו הטבעיית.

וזהו מאמר ירמיה ע"ה אביך הלא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה אז טוב לו, ר"ל אם כל כוונתך להטיב לעצמך הלא אביך אכל ושתה ועשה משפט וצדקה והטיב אל עצמו מבלי שיריע לאחרים, גם אתה תוכל להשיג טוב מבלי להריע אל הזולת, וא"כ בע"כ הוא מוכרח כי אין עיניך ולבך כ"א על בצעך ועל דם הנקי, ולך ראוי להקרא רע באמת. וזהו כל אלמנה ויתום לא תענון כי זה הוא אות אמת על המענה שאין כוונתו כל כך להרויח לעצמו רק למען ענותו את הזולת,¹ והעד כי הוא בוחר כל אלמנה ויתום לענות ומה ירויח מהם לעצמו.

footnotes: ¹ אלמנה ויתום עיין בבאורנו חסד לאברהם על מאמר למען ענותו בסבלותם ויתבשמו הדברים. וזהו אם ענה תענה אותו כי המענה את העשיר אינו מענה אותו רק את רכושו, לא כן המענה את הדל אותו בעצמו הוא וזהו שהכפיל אם ענה הלא תענה אותו, וכן אם צעוק הלא יצעק רק אלי כי מי ישמע אל העני או מי יטה אליו אוזן.

ומעתה נבוא אל באור דברי הילקוט שלפנינו ואם לא תשמעו לי שיודע את רבונו ומכוון למרוד בו כו'. אשר כל האריכות שהאריך בעל המאמר רק לברר דבריו הראשונים האלה שזכרנו, שכל כוונתם רק למרוד בו ולעשות להכעיס. ונבין הענין ע"פ משל לאחד שהיה דר אצל חנוני והיה שונא אותו מאד ובא אחד לקנות מאת החנוני הלך זה ופיתה אותו שילך ממנו ושלא יקנה מחנותו מאומה, לאמר כי גם אני בעצמי אין אני קונה ממנו דבר רק אצל אחרים. פעם התחילו בני הבית לדבר אודות האיש ההוא שהיה ברצונו לבוא ולקנות סחורה מאת החנוני הזה, וזה יושב ושומר ופער פיו עליו בנאצות גדולות לאמר מה תדברו מן הפחות והגרוע הזה, והתחיל לחרפו ולגדפו מאד, וכאשר נשמע הדבר לבעה"ב כעס עליו ואמר לו צא איש הדמים צא מביתי והזהר בעצמך מלעבור על מפתן היכלי לעולם, אמר לו מה חרה לך עתה יותר מכל הימים שעשיתי לך רעות גדולות יותר מזה, כמה סחורות קניתי מאחרים ומאסתי בשלך, ענה הבעה"ב ואמר על מה שלא קנית אצלי הייתי דן אותך לכף זכות לאמר אולי לא מצאה סחורתי חן בעיניך, וכן מה שלא הנחת את האיש הזה שיקנה הוא מסחורתי אמרתי ג"כ אולי מסבת אהבתך אותו מנעת אותו ממה שהוא רע בעינך, אכן עתה הלא עיני רואות כי אתה שונא גם אותו ואם כן אם אמת היה שאתה שונא רק הסחורה שלי אם כן מה איכפת לך שיקנה שונאך דבר הרע בעיניך, הלא גם הוא רע בעיניך אין זאת כ"א בשאט נפשך לא תוכל לסבול שארויח בסחורתי, א"כ צא לך מביתי ומה לך פה.

וזהו ממש מאמר הילקוט ואם לא תשמעו לי שיודע את רבונו ומתכוין למרוד בו, וכי תאמר במה יודע איפוא שכוונתו להכעיס ולמרוד, לזה אמר ואם בחקותי תמאסו כו' שמואס באחרים העושים ושונא את החכמים, היפך ממה שנאמר את ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח, ועוד גם לבלתי עשות שאינו מניח את אחרים לעשות. ואם אמת היה הדבר שאינו שונא רק המצות, א"כ אם הוא שונא את החכמים ושונא את המצות מה איכפת ליה במה שהשונא יטריד עצמו בדבר שהוא נבזה בעיניו ומה לו בכך מה שיעשה השונא דבר שהוא שונא אותו, ולמה אינו מניח אחרים לעשות, אם לא כי בהכרח כל כוונתו להפרכם את בריתי ואין השנאה לא במצות ולא בעושי המצות, כי אם אותי מאסתם לכפור בעיקר ואך בי הדבר תלוי.

וכבר מלתי אמורה למעלה (פ' תשא) על מאמר המדרש והארץ תעזב מהם ותרץ את שבתותיה כו' יען וביען במשפטי מאסו ואת חוקותי געלה נפשם וז"ל יען הוא עני (ויקרא רבה ל"ד). והמאמר פלאי ואמרנו שם כי הכוונה בזה רק לתת מופת לעיני העם על היותם מואסים וגועלים במשפטי ה' בשאט נפשם, והוא עם מ"ש הגאון בעל מנורת המאור זלה"ה (נר א' ריש חלק ב') אויל ר"ת אכול ושתה יאמר לך. וראוי להבין מאמר יאמר לך וכי מי שהוא אוכל ושותה ומתענג בתענוגים אינו אויל, אמנם הנה באמת זה כל אדם יודע ומבחין שכל עניני העולם ותענוגיו המדומיים המה מהבל יחד, רק עכ"ז תשלוט התאוה באדם בעתים אחדים לאכול ולשתות ולהתענג מפאת יצרו הרע אשר בקרבו ואליו אין מן הראוי לקרוא אויל כי יצרו תקפה עליו. לא כן מי שמצוה לאחרים ויאמר לו לך ואכול ושתה ותתענג בתענוגים, אשר מעולם לא תתעורר התאוה באדם להסית את הזולת שיתעדן הוא, אם לא כי תועה הוא מדרך השכל ומינות נזרקה בו והוא ראוי לקרוא אותו אויל. כן הדבר באותו שהוא חוטא מסבת התאוה כי יצרו גבר עליו לעשות רע הלא ראינו כי כאשר יראה מעשים כאלה מאת אחרים הלא ישנא אותם, גם שאינם עושים רק כמו שעושה הוא, לא כן אותו שאוהב הרשעים ומחבב אותם ומרחיק הצדיקים הוא לאות ולמופת שהוא אוהב הרע בעצם. ולכן יפה אמרו ואם את משפטי תגעל נפשכם שהוא שונא את החכמים ר"ל שלא יפלא בעיני השומע זאת לאמר איכה נדע הדבר אל הלב ואיה איפוא יתברר אשר במשפטים תגעל נפשו, לזה באו חז"ל ונתנו סימן שהוא שונא את החכמים מה שלא יזדמן אל העובר מצד התגברות היצר, כי העובר מצד התגברות היצר הלא לבבו יבין מאד כבוד חכמים וידרוש אהבתם והצלחתם, לא כן העובר בשאט נפש כבר הוא שונא מוחלט אל החכמים והצדיקים. אמנם כאשר לא ישנא רק הצדיקים שהמה עשירים עוד מקום לומר כי השנאה רק מחמת קנאה לזה העירו אותנו חז"ל במופת ברור ומוחש והוא לתת לב על הצדקה שהם נותנים אשר זה משפטם לבחור דווקא עניים שאינם מהוגנים, ומואסים העניים המשובחים. וזהו יען וביען במשפטי מאסו, והמליצו ואמרו יען הוא עני, כלומר כי ע"י העני תוכל לבוא על אמתת הדבר שהמה מואסים וגועלים בתורה ובמצות:

ומה מאד יתבאר בזה מאמר הנביא ע"ה הנה כעננים יעלה וכסופה מרכבותיו כו' כשומרי שדי היו עליה מסביב כי אותי מרתה נאם ה' דרכך ומעלליך עשו אלה לך זאת רעתך כי מר כי נגע עד לבך (ירמיה ד', י"ג-י"ח). דע כי כבר מקובל אצלנו כי הקב"ה גומל את האדם מדה כנגד מדה, ואם אמנם כי קצור קצרה יד שכלנו להשיג פרטי הדברים כי רבים הם וחלוקים ומתחלפים באיכותם ומהותם עכ"ז על דרך כלל ידענו שכל הדברים לא יצאו מג' ענינים אלה והם מחשבה מעשה ופעולה. ועל אלו הג' מסודר סדרי הגמול פעמים יגמול הקב"ה מעשה נגד מעשה, ולפעמים לפי הפעולה כמאמר הזהיר בנר הויין לו בנים ת"ח (שבת כ"ג) וזה לפי הפעולה כמאמר הרואה שמן זית בחלום יצפה לתורה כו' עד כתית למאור (ברכות נ"ז) והזהיר במזוזה זוכה לדירה נאה הזהיר בציצית זוכה לטלית נאה (שבת שם) אלה הם לפי המעשה. וכן תמצא כל העונשים אשר הגיעו את הסוטה בכלם היו לפי המעשה (סוטה ט', א') ואצל הנחש תמצא שהיה העונש לפי המחשבה כאמרם ז"ל ואיבה אשית כו' אתה בקשת להרוג את אדם ולישא את חוה ואיבה אשית בינך ובין האשה (ב"ר כ', סוטה ט').

והנה חז"ל אמרו אם רואה אדם שיסורים באים עליו יפשפש במעשיו (ברכות ה') ואיכות הפשפוש הוא לבחון החטא ע"י העונש כי באין ספק העונש הוא מדה כנגד מדה כמאמר ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו (תהלים ס"ב, י"ג) כמו שעשה כן יהיה הגמול מידה כנגד מידה. ולפי דברינו אלה הלא תמצא כמה חלוקים גדולים בענין זה, היינו כ"א בא העונש לפי המעשה קל מהרה יתבונן האדם על העבירה, לא כן אם העונש הוא לפי הפעולה אז ההתבוננות עליה קשה מאד כי הפעולות מתחלפות ובאות ממעשה אחת ויתפרדו לענינים שונים וקשה מכלם כאשר העונש הוא לפי זדון הלב והדבר מובן מאליו.

ומעתה ראוי לחקור עוד לדעת איה איפוא מקום תחנותם של ג' חלוקות האלה, ואיה מקום הראוי בו לדונו כפי זדון לבו, ובאיזה מקום ראויים העונשים בפנים האחרים. אמנם אם תתבונן תמצא אותם במדה ובמשקל שלשתם במקום אחד, היינו אדם וחוה ונחש ממש על דרך עשיר אחד היה לו שונא ובשנאתו אותו הסית לסיעה של גנבים שיגנבו ממנו כל אשר לו, והגנב אחר עשותו מזימות לבו נתן הגניבה למשרתו שיוליכנו לביתו, נמצא כי הג' אלה כל אחד חלוק מחבירו במעשה זאת. כי המסית אין לו כ"א זדון לבו, והגנב לא היה בכוונתו את אשר היה בכוונת המסית כ"א חמדת הממון, והשליח אין לו שום כוונה, וכאשר בא הדבר לפני הב"ד לא יוכלו לדון את המסית כ"א אחר זדון לבו, והגנב לפי כוונתו שלא כיון להכעיסו כ"א להרבות ממונו, והמשרת אין בו לא כך ולא כך כ"א המעשה לבדה. וכהיום תמצאו אלו הג' באדם וחוה ונחש, כי הנחש חטא במחשבתו וזדון לבו להחטיאם, והאשה לא היה בכוונתה כ"א אל פעולת האכילה ואל מתיקות המאכל וערבותו, כמאמר ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל, הא לך מבואר כי היא הביטה אל הפעולה הנמשכת מן האכילה, והאדם לא כיון לשום דבר כי האשה הכריחה אותו לכך כמבואר ברז"ל רבנן אמרי התחילה מייללת עליו בקולה (ב"ר י"ט) רק עכ"פ על המעשה היה חייב כי ראוי היה לו שלא לשמוע בקולה. והקב"ה דן את כל אחד לפי חטאו, אל האדם אמר כי שמעת לקול אשתך ועברת על המעשה ארורה האדמה בעבורך וזה לו מדה כנגד מדה לפי המעשה שאכל מפריה לכן לא יהנה מעתה לאכול דבר ממנה כ"א בעצבון תאכלנה כו', והאשה אשר כוונתה היתה פעולת המעשה לכן היה משפטה לפי פעולת החטא, וזהו - הרבה ארבה עצבונך והרונך שזהו רק פעולת החטא שתהיה זוהמת הנחש מעורבת בתולדות האשה אשר תוליד כמו שתמצא הדברים מבוארים למעלה (פ' תזריע) אבל הנחש כי הזיד בלבו וכוונתו אך להחטיאם ולגרום להם מיתה ולדורות הבאים עונש שלו לפי כוונתו:

ומעתה בקל נעמוד על דברי הנביא שזכרנו כי התחיל לספר צרות ישראל הנה כעננים יעלה וכסופה מרכבותיו קלו מנשרים סוסיו אוי לנו כי שדדנו, ואח"כ אמר כשומרי שדי היו עליה מסביב כי אותי מרתה נאם ה' והוא ממש כאותו שהוא קובל על שונא ואויב ומספר איך הוא רודף אחריו בכל חלוקי רדיפות שיוכל להפילו כי כעננים יעלה וכסופה מרכבותיו קלו מנשרים סוסיו כו', ואחר כך הוא מספר ואומר כי יותר מכל אלה יעיק אותי וידאיב את לבי מה שהוא מתפאר ואומר כי כל כוונתו במעשיו האלה להטיב עמי מסבת אהבתו אותי והוא מרחם עלי. כדברים האלה סיפר הכתוב כי ה' יתברך כביכול קובל ואומר כשומרי שדי היו עליה מסביב כי אותי מרתה, לאמר כל הצרות אשר הביאו עליהם הנה הקשה מכלם מה שהם מתפארים לנגדי שכוונתם לנקום נקמתי מישראל והם תובעים עלבוני מהם כי אותי מרתה על שחטאו לפני.

וזהו מליצת מאמר כשומרי שדי היו עליה, כאלו אני בחרתי אותם לי לשמור את השדה אשר לי את כרמי ולגדור את גדרו כאשר אמר אשור ועתה המבלעדי ה' עליתי על הארץ הזאת להשחיתה, ה' אמר אלי עלה אל הארץ הזאת והשחיתה (ישעיה ל"ו, י').

וזאת היתה ג"כ מדה כנגד מדה מאת הקב"ה כמאמר חז"ל לא חרבה ירושלים אלא על שהעמידו דבריהם על דין תורה (ב"מ ל', ב') כלומר כל הרע שהיו עושים היו אומרים שכוונתם לשם שמים לכן בא עליהם אויב ועשה לה מה שעשה, ואמר גם כן שכל מעשיו לשם שמים. ומעתה המשך המאמר כך הוא דרכך ומעלליך עשו אלה לך כלומר אלה הדברים שהזכיר למעלה המה מכוונים לנגד דרכך ומעלליך דרכך הם המעשים בעצמם ומעלליך הם הפעולות, אבל זאת רעתך מורה ע"ד פרט על מאמר הסמוך לו כשומרי שדי היו עליה כו' עליה אמר זאת רעתך כי מר כי נגע עד לבך כלומר היא נמדדת לך נגד זדון לבך: