הנביא אומר: התקוששו וקושו הגוי לא נכסף בטרם לדת חק כמוץ עבר יום בטרם לא יבוא עליכם חרון אף ה' (צפניה ב', א'-ב').

באור הדברים בהתבונן על מעמדנו עתה נראה כי אנחנו כעת ממש על דרך סוחרים גדולים עשו להם ספינה גדולה לעבור ארחות ימים והנה מלאכת הספינה וכל בנינה בהכרח נעשה הכל על היבשה אצל חוף הים, וכמה מן העמל והיגיעות יש בדחיפת הספינה אל תוך המים לנוד אותה גם ממקומה בנין גדול ורחב כזה אשר יעברו כמה ימים טרם יניעו וירדפו אותה כמלא פסת יד עד אשר ידחפו אותה אל קצה מי הים ושמה יעבדו עוד עבודה קשה בזעת אפם כל המלחים והחובלים להמשיכה אל עומק המים כי בקצה מי הים היא עומדת על הארץ ולא בנקל יזיזו אותה ממקומה להרימה מעל הארץ כ"א במלא חפנים עמל ורעות רוח. ויהי אחרי כי ראו כי כבר באו במעמקי המים ויאמרו איש אל אחיו עתה נרגיעה ונשקוטה, עתה נעשה לנו מנוחה כי היתה הרוחה, ויאמר להם חכם אחד הוי אוילים כי עד עתה הייתם עובדים בכבדות ועכ"ז בסכנה לא הייתם, לא כן עתה כי כבר באתם בלב ימים והים הולך וזועף עליכם אם תתעצלו כעת במעשיכם הנכם היום בסכנה שאין גדולה ממנה.

הנמשל כי מיום נכנס ראש חודש אלול עלה עול עבודת עבודה ועבודת משא על כל איש, כי בהכרח בהימים האלה יעשה אדם חשבון בנפשו ויכוף כאגמון ראשו להרבות בתחנונים ולקום באשמורת, מעט שנות מעט תרדמות וכמה תעניות עד אשר כמה אנשים יקיצו בהימים האלה. והנה עתה באשר כבר אנחנו ביום הנכבד הזה יום הסליחה והכפרה יום האחרון מימי הסליחות לא ישמע עוד קול דופק וקול נוגש עמדו עמודו עורו ישנים משנתכם כו'. מה נקל אל האדם לחשוב כי ביום הזה בבואו אל הקודש פנימה יבוא אל המנוחה ואל הנחלה ינוח מעצבו ומרגזו. אמנם לא כן אחי ועמי עד היום הזה לא היה האחריות גדול כ"כ אבל ביום הכפורים הלא במעמקי ים אנחנו כמאמר בראש השנה יכתבון אבל וביום צום כפור יחתמון שמעו והאזינו כי בדברים האלה דבר הנביא ע"ה בתוכחתו התקוששו וקושו הגוי לא נכסף בטרם לדת חק כו'. כי הנה בראש השנה גם כי כל הענינים כבר נזכרים ונעשים מי יחיה כו' מי במים כו' מי יעשר כו'. עכ"ז ההבדל גדול מאד בין ראש השנה ובין יוה"כ ממש כההבדל אשר אל הילד בין זמן היותו בבטן אמו ובין זמן בואו לאויר העולם, כי העובר בעוד היותו ברחם אמו הלא אפשר שישתנה מזכר לנקבה כמו שנזדמן בדינה בת יעקב, לא כן בצאתו מרחם אמו איך ישתנה עוד.

כן ממש ההבדל בין ראש השנה ליום הכפורים כי בראש השנה אנחנו אומרים היום הרת עולם בחינת הריון יען כי מעשי ראש השנה אפשר עוד לשנות כי בר"ה יכתבון, אמנם ביום הכפורים יחתמון והוא בחינת לידה יציאת הדבר מן הכח אל הפועל. הוא שאמר הנביא ע"ה התקוששו וקושו הגוי לא נכסף, היינו שלא נכלם לעולם ולא נתבייש לנצח להיות תפלתו נדחית ח"ו גם כי כבר נכתב בספר עכ"ז אל תתייאשו, והתקוששו וקושו כי עוד חזון למועד בטרם לדת חק, ר"ל בטרם שיהיה נולד אותו החוק וטרם יצא מן הכח אל הפועל, וזהו בטרם לא יבוא עליכם חרון אף ה', לכן לא נחשה ולא נשקוט בזעקה רק נשוב ונאמר ה' שמעה ה' סלחה, ואם לא עכשיו אימתי.

והנה העת לא עת להרבות בדברים אבל נשא עין על ענין אחד הנמצא ברז"ל נחמו נחמו עמי (ישעיה מ', י"א) אמר הקב"ה אל הנביאים לכו ופייסו את כנסת ישראל, מיד מתכנסים כל הנביאים והולכים אצלה והיא אומרת להם: איך תנחמוני כו' שנאמר עניה סוערה לא נוחמה אמר להם אין ראוי לילך אלא אני בעצמי, מפני שעברתי על מה שכתוב בתורתי לא תעבוד בבכור שורך, ועוד כתבתי בתורתי לא תשנא את אחיך בלבבך ואנכי שנאתים (ילקוט רמז תמ"ג), ומעתה מורי ורבותי הלא הדברים קל וחומר הלא הוא יתברך תמים פעלו כי כל דרכיו משפט, וחלילה לאל מרשע, ועכ"ז הוא צריך לפייס אותנו, איך תרעד ותחרד נפשנו כי מכש"כ כמה מחוייבים אנחנו לפייס קוב"ה ושכינתיה כמאמר קרא בגרון אל תחשוך כשופר הרם קולך והגד לעמי פשעם (ישעיה נ"ח, א') הגד לעמי מה גרמו להם פשעם כמאמר ובפשעכם שלחה אמכם (שם נ', א') ולבית יעקב חטאתם היינו מה שנחסר מהם ותרדנה עינינו דמעה ועפעפינו יזלו מים להקים שכינתא מעפרא כמאמר רבותינו ז"ל בספר הזוהר (אמור צ"ב) לה' הישועה ודאי דהא בכל אתר דאתגלו ישראל שכינה אתגלי' בהדייהו. והנה זה משפט המפייס לקחת עמו מליצים שילכו עמו ויקדמו פניו של אותו שהוא צריך לפייס כמאמר ישור על אנשים ויאמר חטאתי כו' (איוב ל"ג, כ"ז) ואת מי נשלח אנחנו או מי ילך לנו לפייס, אין לנו שיור רק התורה הזאת שתעמוד היא בבקשה לחלות פני עליון נורא הוד ותהי אלינו מליצה ישרה לעורר עלינו רחמים וחסד, אכן גם על זאת אפחד ואדאג כי כבר אמר רבי יהושע בן לוי בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה (אבות ו'). והבאור בחכמי אמת ז"ל מעלבונה של תורה מהעלבון אשר יגיע מהתורה עצמה, כי היא מקטרגת על האדם הבלתי מתעמל בה לשמור מזוזות פתחיה, הה מי יעמוד בדין באשר התורה תתבע עלבונה מן האדם אם על בטול מצותיה, ואם על בטול תלמוד תורה שהיא כנגד כלם, ואולי גם כותלי בית המדרש יוכיחו ואבן מקיר תזעק.

לכן האספו עמי ואחי ונבקש תחלה את התורה הקדושה נלכה נא תחלה לפייס אותה על אשר מעלנו בה ביקר תפארתה, ונקבל עלינו מעתה להזהר בכבודה ללכת בדרכיה לנצור ארחותיה לשמור מצותיה לשקוד על דלתותיה, אז נקוה כי התורה הקדושה תמליץ עלינו לעורר עלינו רחמים וחסד ביום הדין הנורא הזה ובמקום המשפט יעשה עמנו צדקה.

עוד אחת היא מה אשר עלינו לעשות לעת עתה, כי הנה בעת ובעונה הזאת בטרם יכנס יום הכפורים יעמוד השטן ויציע קטגוריה גדולה ועצומה עד מאד, כי ביום הכפורים אין לו רשות להשטין כמאמר חז"ל (יומא כ') וע"כ בטרם הלקחו ממעמדו יפער פיו וירבה דברים עד למכביר, ומה לנו ידידים יקרים שיציע השטן חטאינו ומעללינו, הלא טוב לפנינו לבוא בעצמנו לפני אבינו שבשמים ולומר אבינו מלכנו חטאנו לפניך הננו לפניך באשמה רבה אך לא להכעיסך ח"ו היתה כוונתנו, וכמאמר דוד המלך ע"ה צרות לבבי הרחיבו ממצוקתי הוצאני, ראה עניי ועמלי ושא לכל חטאתי (תהלים כ"ה, י"ז). והן זאת אחד מן הסבות אשר יסבבו על האדם התעוררות נפלא בעת הזאת אשר כמעט זה כל האדם יתן את קולו בבכי עת פנות היום לערוב בערב יוה"כ, יען כי אז יקטרג השטן ביותר וירבה דברים למכביר בטרם יסתם פי המסטין להסטין, ואע"ג דאיהו לא חזי מזליה חזי.

אמנם עוד אשא משלי ואומר אחד היה בנו שיכור גדול והיה מוצא אותו תמיד מתגולל בחוצות ובאשפתות, וכאשר ראה אותו שמה לקח אותו על זרועותיו ועל כתף יסבלהו אל ביתו להביאהו, והיה מפשיט מעליו הבגדים הצואים אשר התגולל בהם בהתעות שכור בקיאו והלביש אותו בגדים אחרים, והשכיב אותו על המטה למען יישן עד אשר יצא שכרותו ויפוג יינו. והנער ההוא אחר אשר עמד ממטתו ונתפקח מעט ברח מיד אל בית היין ועשה מעשהו, והאב הולך בדרך עוצב מה לעשות עם הנער ההוא, אמר לו חכם אחד הן ידעתי כי לפי מעשיך עמו לא תפעול מאומה, כי אתה כאשר תמצא אותו מתגולל באשפה תשאהו על ידך ותסיר מעליו הבגדים הצואים ותציע לפניו המטה למען יתפקח, ואח"כ כאשר יתעורר משנתו ויתפקח איננו רואה כל מאומה מן הנבלה ושמץ דבר אשר נמצא בו, לכן זאת עשה כאשר תמצא אותו מתגולל באשפה קום קחהו שאהו לביתך בהמלבושים המגואלים ההם וראה ועשה לפקחהו ולהסיר יינו, למען אחר אשר יתפקח ויפתח עיניו יראה מעמדו, עיניו יחזו יבחנו איך היא מטונף ומשוקץ ומגואל, ויהיה נבזה בעיניו נמאס מעשות עוד כאלה.

הנמשל כי בכל ימי השנה היצה"ר לא יניח את האדם להתפקד משכרותו והאדם הולך כן עולל בעפר, קרנו מרעה אל רעה מאון אל און, ולא יתנהו גם על מעט קט להתעורר להתבונן על עצמו מה הוא לו, אמנם בשעה הזאת אשר עתה אין שליטה להשטן על האדם ומסטין בכבל אסור אז בסור השטן מן האדם יפקח את עיניו ורואה את עצמו מלוכלך מאד ממעשים מכוערים ומתועבים, ממש כהתעות שכור בקיאו, לכן ילבש אז אימה ופחד ויעורר את לבו לתשובה.

ובהתבונן במעמדנו עתה הננו ממש על דרך שר גדול שלח בנו למרחקים למען לבו יקבץ דעת חכמה ממקומות מתחלפות, ונתן לו סך ידוע על נסיעה רחוקה זאת, וצוה עליו ואמר לו: ראה בני לכתוב לי אגרות בכל פעם למען אדע מקומך איה, השלום לך כו', ויהי בדרך ויסר הנער אל בית מוזג אחד והביא אותו אל בית היין והרגיש בו כי הוא נוסע עם כסף וזהב הרבה ויעשה בערמה והתחפש בדמות אוהב דבק מאד ויאמר לו הכי אחי אתה לא אשקך מיין הרקח מעסיס דשני ותירושי אך שבה עמדי וייטב לבבך ויתן לפניו יין וישכר בתוך אהלו וישכב וירדם, וכאשר התעורר משנתו נתן דעתו לנסוע לדרכו ויאחז בו בדברי אהבה עד כי שתה מן היין עוד הפעם וירדם ובתחבולות עשה לו כן כל יום ויום. והאב כאשר ראה כי כבר חלפו עברו כמה ימים ולא השיב אגרת נעצב אל בנו והחליט בדעתו לנסוע בדרך לבקש אותו אולי ימצאהו, ויסע ויבוא אל העיר אשר בנו שמה ויסר אל בית היין הנ"ל ובבואו שמה ראה את בנו נופל על המטה ותרדמה גדולה נופלת עליו מרוב שכרותו, התעכב האב עד אשר התעורר הנער והתפקח, ויהי כאשר פקח הנער את עיניו וראה את אביו ויפול על צוארו ויבך בכי גדול לאמר אבי יקירי חמול נא על בן יקירך חמול נא עלי ועל נפשי והוציאני מן הבית הזה כי מיום בואי לבית המוזג לא יתנני השב רוחי להתבונן בעצמי לא בדעת, ולא בחכמה, לא בתבונה ולא במזמה, עד כי גם לכתוב לך אגרת לא היה בידי.

הנמשל הקב"ה שלח את האדם אל העולם השפל הזה למען יאסוף בחפניו מפרי הארץ התורה והמצוה אשר כל מציאותם רק בעוה"ז, וצוה עליו לשלוח בכל עת אגרות אל בית אביו שבשמים אל המקום אשר היה שם אהלו בתחלה בין בית אל. אמנם בבואו אל העולם הזה נלוה אליו יצר סמוך לבו בטוח עליו מחלל בחלילים לעומתו ומחלל יפעתו, עד שהוא מטמטם לבו ומבלבל דעתו כהתעות שכור בקיאו, ישתה וישכר כי לעשות מלאכתו שלחו אלהים אל העולם הזה, לא יתן אל לבו לכתוב אל בית אביו יתברך להשיב אמרים אמת לשולחיו, עד כי לקץ הימים בא הקב"ה בכבודו ובעצמו לפקוד אותו לראות בשלומו ולקחת ערובתו, ויבוא ה' אלוקים וכל קדושיו עמו ביום הקדוש והנורא הזה כמאמר ז"ל דרשו ה' בהמצאו אימתי בר"ה וביוה"כ (ראש השנה י"ח) הנה ביום הנכבד הזה אע"ג דאיהי לא חזי מזליה חזי והנפש להיותה אצילה ממרומים היא מרגשת מאד כי כבודה כבוד בת מלך פנימה, בית אלהים תהלך ברגש לקבל פני אביה שבשמים, ותפקח את עיניה תשגיח מחלונותיה תציץ מחרכיה כי הוד פני אביה יאיר אל עבר פניה תתמרמר מאד על דרכיה ומעגליה, תנהום ותשרוק לשוב אל בית אביה כנעוריה. לכן אחי ועמי הנה העת בא העת להרבות בתחנה הלא אבינו בא אלינו לפה, אבינו שבשמים בא לשכון כבוד בארצו, בנים יקרים הלא אבינו המרחם בא אלינו, השתדלו והרבו תחינה ובקשה שיקרא דרור אל נפשות יקרות לפדות אותנו ולהוציאנו מתחת יד היצר הרע, הכורה שוחה ללכוד אותנו בחרמו להפילנו במהמורות התאוה לסור מאחרי אלהינו. לכן עתה ה' השב שבותינו קבץ נדחינו,

בנה בית מקדשנו ותפארתנו,

ואל הר קדשך תביאנו

בבית תפלתך תשמחנו

ולמענך עשה להרים שכינתא מעפרא לכונן את בית חיינו

ובמהרה תושיע יהודה וירושלים בקרוב בימינו: