Ohel Ya'akov on Torah, Beha'alotcha
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מדרש: בשעה שבאו ישראל לאותן הדברים ויהי העם כמתאוננים נשרפו הזקנים באותה שעה שאף הם הקלו ראשם בעלותם על הר סיני כשראו את השכינה ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו וכי אכילה ושתי' היתה שם למה הדבר דומה לעבד שהיה משמש את רבו ופרוסתו בידו והיה נושך ממנה כך הקלו ראשם כאוכלים ושותים כו' והן נשרפו כשנתאוו אותה תאוה שנאמר והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה (במדבר רבה פרשה ט"ו, כ"ד בשינוי לשון).
וראוי לבאר מה ענין החטא בזה אחר כי אכילה ושתיה לא היתה שם, ומה הוראת המשל לעבד שהיה משמש את רבו ופרוסה בידו והיה נושך ממנה.
ולבוא אל הבאור נקדים מאמרם ז"ל (שמות רבה מ"ב) שמביא שם כמה פלוגתות על מספר הימים שהיו ישראל שלמים עם הקב"ה אחר מעמד הר סיני, ור' מאיר אומר אף לא יום אחד אלא היו עומדים בסיני ואומרים בפיהם נעשה ונשמע ולבם מכוון לע"ז שנאמר ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו (תהלים ע"ח, ל"ו-ל"ז). ואם אמנם כל הדעות אשר הביאו חז"ל א' אומר כ"ט יום, ואחד אומר י"א יום, וא' אומר יום אחד, כלם מופלאים מאד בעינינו, אבל זו קשה מכלם לאמר על עם קדוש המהוללים ומשובחים בכל פינות התורה שהקדימו נעשה לנשמע עד שנאמר עליהם ישראל אשר בך אתפאר (ישעיה מ"ט, ג') ואחר השבח הגדול הזה איך נוכל לתת בהם דופי ופחיתות גדול כל כך לאמר שהכל היה בשקר ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו כו'.
והנראה לי בזה עם מה שידענו מפי חכמי אמת ע"ה אשר הפרישות מן העוה"ז היא ראש לכל המדריגות אל השגת הטוב וההצלחה הנצחיית כמו שהורה החסיד ע"ה ואמר מי האיש החפץ חיים גו' עד סור מרע ועשה טוב (תהלים ל"ד, י"ג). ולא שנחליט ונאמר מי שאינו סור מרע אינו ראוי לעשות הטוב, חלילה מלחשוב כן כי באמת הטוב הוא מקובל גם מן הפחות שבפחותים והוא מלוכלך בכל רע אם יכולת בידו להגיע ולנגוע בקצהו מן הטוב יהיה לרצון ויקובל לטוב, ואולי להשיג גם עוה"ב אם יהיה ראוי לכך ועכ"פ לא יגרע ממנו שכרו בעוה"ז כמאמר למשמאילים בה עושר וכבוד (שבת ס"ג) וכבר רמז עלינו הנביא ע"ה על הדברים האלה במאמרו הנכבד כי כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי גו' ונתתי להם בביתי ובחומתי יד ושם גו' (ישעי' נ"ו, ד') ובגמרא קו"ף קדוש רי"ש רשע מאי טעמא כרעי' דקוף תלוי' אמר הקב"ה אם הדר ביה ליעול (שבת ק"ד, א') כלומר שאין צריך לחזור מראש ועד סוף כ"א גם בהיותו בכל רע אם ישוב מיד יקבלו כמאמר וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח (ישעיה נ"ה, ז'). רק הטוב המובחר הוא מי שהוא מתחלה סור מרע כי הטוב הנעשה אחר סור מרע הוא מוחזק ביד העושה שלא יתקלקל ולא יפול ממדריגתו לעולם.
וכבר המשילו זאת חכמי המוסר ע"ה לבגד מלוכלך שרוצים לצבוע אותו אם אמנם יקבל הצבע עכ"ז לא לאורך ימים יהיה כי ברוב הימים יתום הצבע ממנו ולא ישאר בו מאומה, לא כן אם יכבסו אותו תחלה עד שיהיה נקי מכל כתם אז תתעצם בו הצבע ותעמוד ימים רבים כל הימים אשר יתקיים הבגד אשר ע"כ הזהיר החסיד ע"ה ואמר אוהבי ה' שנאו רע שומר נפשות חסידיו (תהלים צ"ז, ו') אחר שישנא את הרע ויהיה נקי ממנו יהיה נשמר ובטוח לעתיד וכמאמר כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים (שם קכ"ה, ג') גו'.¹ והנה החסרון הזה השיג את ההמון הקדוש הזה שעמדו על הר סיני שיצאו מאפלה לאור גדול אם אמנם העיר ה' את רוח קדשו עליהם להשיג מה שהשיגו מן הטוב הצפון עכ"ז שלט בהם הקלקול עד מהרה. וכבר מבואר כי יסוד כל הקלקולים ושליטת הרע בישראל היה מסבת השגתם הטוב קודם הסור מרע ובטרם נטהרו ממנו אשר על זאת רמז הנביא ע"ה בהבטחתו על העתיד כי לא בחפזון תצאו (ישעיה נ"ב, י"ב) ונהיה בטוחים ובמנוסה לא תלכון. וכל זאת ביאר לנו דוד המלך ע"ה במאמר הנכבד ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו ומ"ש ובלשונם יכזבו לו לא חלילה שכוונתם היה לשקר ולרמיה רק עצם המעשה היה מיוסד על כזב כמו בור אשר יכזבו מימיו היינו דבר שאין קיומו נאמן אבל עתיד לקבל מקרי הקלקול וההפסד הוא נקרא כזב וזהו ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו שאין ענינם בטוח שיתקיימו בברית אשר כרת ה' עמהם שלא יפלו ממדריגתם:
footnotes: ¹ אמר הכותב לא אחדול את מתקי מה שכתבתי אני בבאור מאמר זה בספר שמן המור לאמר אמת כי נכונו ללצים שפטים ואותו שהוא צריך עונש הוא יתברך שולח עליו את כלי זעמו היינו רשעים עזי נפש שיקח את שלו מתחת ידם וכמאמרי בפרוח רשעים כמו עשב אז ויציצו כל פועלי און (תהלים צ"ב, ח') כלומר אז יזמין יתברך עליהם כלי זעמו הפועלים האון להעניש על ידם את הראוי להענישו אבל הצדיק אינו צריך אליהם כי הוא יעורר את עצמו אל העבודה מעצת נפשו ומדעתו, ואינו צריך להתעורר ע"י פועלי און וע"י שבט הרשע. וזהו כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים לפעול בהם, שלא ישלחו הצדיקים בעולתה ידיהם ושלא יפלו ממדרגתם כי הם ודאי לא יפלו וצדקתם שמורה נצח ואין מהצורך להם אל רצועה מרדות שירדה בהם רק היטיבה ה' לטובים רק טוב כל הימים אמנם והמטים עקלקלותם המה צריכים מאד אל רצועה מרדות והקב"ה מנהלם ומדריך אותם ע"י כלי זעמו, וזהו והמטים עקלקלותם יוליכם ה' את פועלי האון כלומר הוא מדברים ע"י התעוררות פועלי האון הרודים בהם:
ואולי זה היה גם כן חטא הסנהדרין שלא היו ראויים עדיין למדרגה זאת כמאמר כי לא יראני האדם וחי והוא גם כן מטעם זה עצמו כי כל זמן שהאדם חי יש בו שמץ מהלכלוך הארציי.
ומעתה המשך המאמר כך הוא והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה מאמר בקרבו מורה שהתאוה עוד היתה טמונה בקרבם שלא נטהרו ממנה מכל וכל בשעה שראו השכינה בהר סיני ואין לנו דרך אחר לפי המדרש אשר האספסוף הם הסנהדרין הלא הכתוב מגלה לנו על מה מתו עתה בעבור שהיו כבר בזמן הנ"ל בעלי תאוה ובתוך בני ישראל הבוכים על בשר נענשו גם הם כמו רעיא חיגרא ועיזי רהטין כו' אבי דרא חושבנא ועוד שאר המשלים המובאים שם (שבת ל"ב א'). וזהו מאמר המדרש בשעה שבאו ישראל לאותן הדברים ויהי העם כמתאוננים נשרפו הזקנים באותה שעה שאף הם הקלו ראשם בעלותם על הר סיני כשראו את השכינה ויחזו את האלוהים ויאכלו וישתו, וכי אכילה ושתיה היתה שם למה הדבר דומה לעבד שהיה משמש את רבו ופרוסתו בידו והיה נושך ממנה.
ונמתיק הענין על פי משל לאחד שהיתה אשתו ממשפחה בזויה ופחותה מאד ומעשיה ומנהגיה כלם היו למורת רוח ועכ"ז היה אוהב אותה, לימים מתה וקבל האיש על עצמו לקחת לו אשה יראת ה' ומצא את מבוקשו אשה משכלת מאד ומצאה חן בעיניו, לימים שמעה מפיו בהציעו שבחה ויקרה וחביבותה עליו לאמר הלא תדעי לך רעיתי תמתי כי בכל עת אשר אני רואה את זיוך והדרך דומה בעיני כי אשתי הראשונה עמדה מקברה, ואשתו המשכלת כאשר שמעה מפיו הדברים האלה ותתמרמר מאד לאמר אם עוד אתה אוהב את אשתך הראשונה המרשעת הלא הגדת היום כי אהבתך אותי אך שקר, כי הרשע והצדק המה ב' הפכים ואם באמת אתה אוהב אותי בעבור מנהגי הטובים צריך אתה להפליג השנאה על הראשונה בעבור מעשיה הרעים שאחזה בהם.
הנמשל מה שנאמר ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו היינו שהיו טועמים טעם ערב ונעים במחזה האלהים כאלו הם אוכלים ושותים נמצא כי עדיין ערב להם המאכל והמשתה וא"כ עדיין הם מבחוץ ואיך תוכל אהבת ה' יתברך להתקיים בהם כמאמר יעקב לעשו (בראשית רבה ע"ה) אין שני זרזרים ישנים על דף אחד: