מדרש: כתיב ואבד העושר ההוא בענין רע (קהלת ה', י"ג) שהשיב לאותו העני בענין רע ואמר ליה לית את אזיל לעי ונגיס (עושה ואוכל) חמי שקיין חמי כרעין חמי כרסוון חמי קפדן אמר לו הקב"ה לא דייך שלא נתת לו משלך מאומה אלא במה שנתתי לו את משים בו עין רעה לפיכך והוליד בן ואין בידו מאומה מכל מה דהוה ליה (לא ישבוק לבריה ונסיב מומא לנפשיה לפיכך משה מזהיר את ישראל וכי ימוך אחיך) (פרשה ל"ד, ז').

וראוי להתבונן בדברים האלה כי אין השכל מקבל כזאת שיקנא עוד העשיר את העני ויאמר לו חמי שקיין חמי כרעין כו'.

ונקדים מאמר כן אברכך בחיי בשמך אשא כפי כמו חלב ודשן תשבע נפשי כו' (תהלים ס"ג, ה') דע כי רוב בני אדם אין נפשם מתעוררת בהם להתפלא על מעשי ה' מה רבו וכלם בחכמה נעשו אחר שכבר הורגלו בהם מנעוריהם מלידה מבטן,¹ אם לא בראותם דבר שלא ראו מעולם אז יגיע אליהם מן ההתפעלות עד כי יעוררו את עצמם להודות ולהלל אל הבורא ית"ש. אמנם בני ציון המצויינים מעוררים את עצמם ומברכים בכל יום מאה ברכות באין מעורר ובאין מקיץ, ויתנו שבח אל בורא הכל יתברך על כל מה שברא להחיות בהם נפש כל חי, כמו הברכות המסורות בידינו מעת קימת האדם ממטתו על עמידתו ועל הליכתו ועל לבישתו וכסותו על כל צרכי חיותו.

footnotes: ¹ כי רב בני אדם אין נפשם מתעוררת... וכמו שכתב הגאון האלבלידו ז"ל במאמר השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם (תהלים י"ט, ב'). ביאר ואמר כי באמת השמים היקרים מספרים כבודו של יוצר בראשית כמאמר כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך כו', וכמאמר שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה כו' (ישעיה מ', כ"ו), אך לבעבור כי הדבר הזה נמשך מאז ועד עתה עד כי יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת ע"כ אין אומר ואין דברים בלי נשמע קול תהלתם, ואין בני אדם מדברים מזה שכבר הורגלו בזה.

וזהו מה שאמרו ישראל זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארוממנהו (שמות ט"ו, ב') כי בעת ההיא אשר נבקע הים וגם לעיני בשר נראו הגדולות והנפלאות הנוראות אשר עשה ה', נתעוררו גם הערב רב לשורר את השירה ולהודות לה', אכן ישראל אמרו הלא אנחנו מיוחדים אליו יתברך להודות לו תמיד כמאמר אברכה את ה' בכל עת תמיד תהלתו בפי (תהילים ל"ד, ב') לא כמשפט האנשים האלה אשר בראותם מנהגים כמנהגי הטבע אינם נותנים לב להודות בלתי כאשר יראו נפלאות חדשות היוצאות מהיקש הטבע, אבל אצלנו נאמר חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך (שיר ז', י"ד). וזהו נועם מאמרם זה אלי כאומר אין זה דבר חדש אצלי כי כבר הורגלנו באלה וכאלה מאבותינו, ועכ"ז – ואנוהו, וזהו אלהי אבי וארוממנהו. אמנם הנ"מ בזה כי כבר ידענו שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים וכאשר אין אנחנו מתעוררים להודות על הישנים מה הקב"ה עושה מגרה בנו צרות ורעות ואח"כ הוא מציל אותנו למען נודה את שמו יתברך עליהם כמבואר במדרש (פ' בשלח) כי גירה יתברך את פרעה בעבור שהתאוה לתפלתם שנאמר הראיני את מראיך השמיעני את קולך כו' (שיר ב', י"ד). לא כן אם אנחנו מודים ומשבחים גם על הישנות אז הקב"ה מניח אותנו בטוב ובשלוה ואנחנו נודה על העבר ונבקש ונתפלל על העתיד שיהיה גם כן כמו העבר.

וזהו כן אברכך בחיי מאמר כן מורה על החפץ שהוא כן כמו שהיה וזהו כן אברכך בחיי פי' על זאת אברכך על שהוא עתה כמו שהיה באין חדשות כלל.¹ ובשמך אשא כפי להתפלל על העתיד שיהיה גם כן על דבר זה, וזהו כמו חלב ודשן תשבע נפשי, ועם כל זה - ושפתי רננות יהלל פי, כי זה משפט המכיר טובה גם כי עם הטובות הישנות כבר הוא מורגל עכ"ז תמיד לא יחשו המזכירים את ה':

footnotes: ¹ כן אברכך בחיי ובדרך זה נוכל לבאר מאמר כן צדקה לחיים ומרדף רעה למותו (משלי י"א, י"ט) והוא ע"ד שכתבנו למעלה (ריש פ' וישלח) בבאור מאמר על לא חמס בכפי ותפלתי זכה (איוב ט"ז, י"ז), ובמדרש (ש"ר כ"ב) וכי יש תפלה עכורה אלא כל מי שידיו מלוכלכות בגזל כו'. כי המצליח בגזל וחמס הבריות הנה תפלתו עכורה, כי הברכה שהוא מבקש לעצמו היא קללה לאחרים כי הוא מחסר מהם ממונם, וזה מתכבד בקלונם אבל אותו אשר לא חמס בכפו תפלתו זכה, ובברכתו יתברך גם הזולת כמשפט ברבות הטובה רבו אוכליה. ומעתה מאמר כן צדקה לחיים נמשך למה שאמר תחלה רשע עושה פעולת שקר וזורע צדקה שכר אמת כן צדקה לחיים כלומר כן הוא כל סבות פרנסתו וכל תהלוכות עניניו ומנהגיו וסבותיו כלם שוים לטובה כזה כן זה.

וכמה גדול כח ההרגל בבני אדם עד שכבר נאמר עליהם השוה ומשוה קטן וגדול. באור הדברים דע כי כבר כתבנו בספר המדות (ברביעי לשער אהבה) אשר לא כפי מחשבות המוני האנשים החושבים ודנים כי העשיר מבלה כל ימיו בשמחה וישבע נחת בשבתו על סיר הבשר ולא יבצר ממנו שום תענוג, ולהיפך העני כל ימיו יעברו ביגון ושבר רוח. ובאמת לא כן הדבר, כי אם תאבה לתת לב על העניים תמצאם על מעמד השמחה הרבה זמנים יותר על זמני השמחה אשר יזדמנו אל העשיר, כי העשיר ע"פ רוב יעברו ימיו בעצב ועברה וכעס ענינו, וכבר נזדמן בעולם הרבה שאמרו כאותו שאמר אחרי אשר סיפר כבוד עשרו והונו וסגולתו ורוב בניו אמר וכל זה איננו שוה לי כו' (אסתר ה', י"ג) ויגדל בעיניו המעט אשר יגרע מכבודו עד שלא ימצא רפואה למכתו, אבל העניים אנחנו רואים אותם בעתים רבים שמחים ועליזים בטוב לב וימלאו פיהם שחוק ולשונם רנה, וזהו השוה ומשוה קטן וגדול וכמו שיתבאר לפנינו.

דע כי רבותינו ז"ל אמרו שלא כמדת בשר ודם מדת הקב"ה מדת בשר ודם כלי ריקן מחזיק, מלא אינו מחזיק, מדת הקב"ה אינו כן מלא מחזיק ריקן אינו מחזיק (סוכה מ"ו, א'). באור זה דע כי הקב"ה נטע ערבות כל חפצי עוה"ז על שדה ההעדר הקודם להשגתם כמו ערבות המאכל הלא שרשה פתוח אלי הרעבון הקודם כמאמר נפש שבעה תבוס נופת ונפש רעבה כל מר מתוק (משלי כ"ז, ז') וכן ערבות השתיה סבתה הצמאון הקודם, וכדומה כל סוגי הערבות יהיו רק לפי החסרון והריקות שקדם אל הבעלים, וע"כ אל העני ימתק מאד לחם רעבונו אחר אשר ישיגנו די השיב נפשו ומה גם כאשר ימצא מאכל מבושל יהיה אצלו לעונג. ולהיפך העשיר אשר כל היום תמיד אין שלחנו חסר כלום הלא כל המאכלים הערבים העולים על שלחנו נחשבים בעיניו רק כמו לחם ומים אצל העני, וא"כ כל מי שהוא עני ביותר העידון מצוי לו יותר כי הלחם יערב אליו הרבה יותר מערבות המטעמים אצל העשיר וכל מה שתשיג ידו למעלה מן הלחם יחשב לו למעדנים¹ ולכן כאשר יראה העשיר את פני העני וייטיב נגדו כאלו הוא אוכל מעדנים כל ימיו הוא קורא תגר לאמר חמי שקיין חמי כרעין כו', וכל רצונו לדון אותו שאינו צריך ליטול ונוטל, והקב"ה אומר לו לא דייך שלא נתת לו משלך מאומה אלא במה שנתתי אני לו את משים בו עין רעה. ר"ל אני זכיתי אותו שיערב לו כל מאכל אשר יאכל להשיב נפשו ויתעדן בכל מה שתשיג ידו מהדברים שהמה הכרחיים אל המשכת החיים, אם אוכל ואם משקה ואם מלבוש, ואתה מכניס בו עין רעה, לפיכך - והוליד בן ואין בידו מאומה לא מציאות הטוב אשר חלקתי אל העשירים, ולא ערבות המאכל אשר חננתי ואשר זכיתי אל העניים לעדן נפשם, כי המה דלים ורקים מכל טוב מכבר מנעוריהם ולכן אליהם יערב גם הלחם כי מאכלי העשיר אינם יודעים, לא כן הבן העשיר הזה כי נתגדל על שלחן אביו שהיה מלא תענוגים ונפשו יודעת מטובות ותענוגות בני אדם, לכן יפה נאמר עליו והוליד בן ואין בידו מאומה לא הטוב והעושר, ולא הערבות והעונג בלחם רעבונו כי איככה יערב לו מאכל עניים אחר שהוא נתגדל בין המון התענוגים.

footnotes: ¹ מעדנים לעשיר וזהו מאמר הקב"ה לאדה"ר ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך ותאכל מן העץ כו', היינו שאתה מבקש לענג נפשך לכן אני ארבה לך תענוגים ומעדנים ארורה האדמה בעבורך כו' בזעת אפיך תאכל לחם ואז כל מה שתשיג ותמצא לתת לתוך פיך למעדנים יחשבו לך:

וזהו מאמר המדרש מכל מה דהוה ליה לא ישבוק לברי' ונסיב מומא לנפשיה פי' אך זאת לבד תהיה ירושתו שלא יערב לו כל מאכל וישאר לפניו רק הצואר הרע ויהיה קרח מכאן וקרח מכאן (ועוד לנו דברים בזה בקול יעקב קהלת על מאמר עושר שמור לבעליו לרעתו) וזהו שסדרו לנו אנשי כנסת הגדולה ז"ל מברך שביעי ומניח בקדושה לעם מדושני עונג זכר למעשה בראשית (ברכה מעין ז') ר"ל כי הקב"ה שקל בפלס שלא יהיה נעדר ערבות וטעם המאכלים אשר נתן הקב"ה בכל אחד, לכן צוה לעמו שלא יתעסקו בתענוגים כ"א בשבתות ובימים טובים ובזה לא יתקלקל אצל האוכל שום מאכל גם אם יחיה אלף שנים פעמים. וזהו כלם ישבעו ויתענגו מטובך, ומענגיה לעולם כבוד ינחלו, טועמיה חיים זכו, וזהו לעם מדושני עונג זכר למעשה בראשית כלומר שלא ישתנה אצלנו שום מאכל מטעמו וערבותו, ומה שאמרו חמדת ימים אותו קראת כי כבר מבואר בחכמי אמת ע"ה כי בחינת שבת משפיע לכל השבוע שפע ברכה, כמאמר הזוהר הקדוש כל ברכאן דלעילא ותתא ביומא דשביעאה תליין אשר ע"כ אנחנו מזכירים שבת בכל ימי השבוע היום יום א' בשבת שני בשבת כו' וזהו חמדת ימים אותו קראת כי כל הימים חומדים את היום הנכבד הזה: