מדרש (שם בסמוך): תני בשם ר' אליעזר נקמתן של ישראל ביד עניים דכתיב וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא (דברים ט"ו, ט') נקמתן של אדום ביד ישראל שנאמר ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל (יחזקאל כ"ה, י"ד)¹ ר' אבהו בשם ר' אליעזר אמר צריכים אנו להחזיק טובה לרמאין שבהם שאלולי הרמאים שבהם כיון שהיה אחד מהם תובע בידי אדם והוא מחזירו ריקם מיד נענש למיתה שנאמר וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא, וכתיב הנפש החוטאת היא תמות (שם י"ח, ד') (פרשה ל"ד, ט'-י').

footnotes: ¹ ובקצרה נוכל לומר בבאור מאמר נפלא זה שכוונתו להשמיענו דבר חדש לאמר גם כי כבר החליט הכתוב ואמר כי פועל אדם ישלם לו וכאורח איש ימציאנו (איוב ל"ד, י"א) עד כי נאמר בן לא ישא בעון האב (יחזקאל י"ח, כ'), עכ"ז יזדמנו בעולם ב' סוגי אנשים שהאחד חוטא וחבירו נענש. א'. עונש אשר על אדום כ"א היו נערכים ע"פ מעשיהם לבד היו רחוקים מן העונש כמאמר כי ברב חכמה רב כעס ויוסיף דעת יוסיף מכאוב (קהלת א', י"ח) כי כן דרך המידת הדין להעריך המשפט לפי חכמת החטא ודעתו, אשר בעבור זה ארכו ימי הכנענים כמאמר כי לא שלם עון האמורי עד הנה (בראשית ט"ו, ט"ז). אבל עיקר שליטת הדין עליהם בעבור שהם דוחקים ומחטיאים את ישראל, וזהו נקמתן של אדום כלומר מה שהקב"ה נוקם מהם הוא רק ביד ישראל כלומר על ידי ישראל שהם מחטיאים אותם, וכמו כן נקמתן של ישראל כלומר יקר הנקמה והקנס שעליהם רק בעבור שאינם מרחמים על העניים להחיותם ברעב אשר עי"ז מוכרח העני לחמוס ולגזול להחיות נפשו והעון תלוי במי שבידו להחיותו ולהרויח לו. וזהו והיה בך חטא ר"ל אותו חטא אשר עשה העני יהיה על חשבונך ותהיה מוכרח לקבל עונש על חטאתו. וזהו מאמר גזילת העני בבתיכם (ישעיה ג', י"ד) כלומר מה שהעני גוזל בבתיכם העון על שאין אתם נותנים לו מחיה וזהו מאמר משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה' (תהילים י"ב, ו'). וזהו מאמר ניצב לריב ה' ועומד לדין עמים (ישעיה ג', י"ג) על מעשיהם של ישראל הוא הסוג הא', הסוג הב', ה' במשפט יבוא עם זקני עמו ושריו ואתם בערתם הכרם גזילת העני בבתיכם וכמו שנתבאר.

לפי הדרש הזה ראוי לבאר מלת היא שהיא עתה כשפת יתר, כי לפי פשט המקרא מלת היא נמשכת יפה לדברי התחלת המאמר הן כל הנפשות לי הנה כנפש האב וכנפש הבן לי הנה, הנפש החוטאת היא תמות להורות כי לא יקח כפרו נפש אחרת, רק נפש החוטאת היא עצמה תמות, וכמו שסיים בן לא ישא בעון האב ואב לא ישא בעון הבן כו' אבל לפי דברי הדרש הזה מלת היא אך כשפת יתר כי די היה לאמר הנפש החוטאת תמות.

ולבוא אל הבאור נבאר תחלה מאמר והיה בך חטא, כי יותר מהנכון היה שיאמר וקרא עליך אל ה' וחטאת, אבל מאמר והיה מורה כאלו הדבר כבר מזומן לפניו. אמנם יתבאר יפה על דרך שבארנו מאמר (פ' נצבים) פן יש בכם שורש פורה ראש כו' והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כו' והמורם מדברינו שם כי בעוה"ז אין העונש על החוטא בעצמו, כי העולם נידון בדרך כלל, וכל ישראל ערבים זה בזה והכל לפי רוב המעשה, וע"פ רוב הצדיקים והישרים המה מעונים וסובלים יסורים בעון הדור שאחרים חוטאים והמה טהורים ונקיים וכל עולה לא נמצא בהם, וכמשפט הזה הוא מה שיתודע לעתיד גלוי לכל העמים כמאמר אכן חליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם כו' והוא מחולל מפשעינו כו' וה' הפגיע בו את עון כלנו (ישעיה נ"ג, ד'-ו'). זה שאמר המדרש נקמתן של אדום ביד ישראל פי' מה שראוי לאדום, ישראל סובלים אשר ע"כ הבטיח הכתוב כי לעתיד לא יהיה כן רק ונתן ה' אלהיך את כל האלות האלה על אויביך ועל שונאיך אשר רדפוך (דברים ל', ז') כי בעצם וראשונה ראויות האלות רק אל החוטאים בעצמם. וזהו ג"כ נקמתן של ישראל ביד עניים פי' כי העניים סובלים בעד הכלל.

ומעתה לא יפלא עוד בעיני העשירים מה שהם מוכרחים לסבול עול פרנסת העניים כי הלא העניים סובלים יותר עול של אחרים, כי מה שאחרים חוטאים העניים סובלים. וכי תשאלך נפשך על עילת הדבר מפני מה דיבר יתברך את ישראל בלולאות הערבות שיהיה זה נענש על חטאיו של זה, דע כי זאת היתה מחכמתו יתברך הנדיבה, כי נדיב נדיבות יעץ להקל חמת המידת הדין ולהקטין העונש, ממש על דרך בעל חוב ברח ונתעלם מאת פני בעלי החובות הנושים בו, ונשאר אחד שהיה ערב בעדו ונתפס הערב בעבור החובות תחת הלוה, אבל עכ"ז לא ידקדקו עמו שיפרע להם עד פרוטה אחרונה אחר כי נפשם יודעת מאד כי לא לקח מידם כל מאומה, ובאין ספק יפטרו אותו אם יתן להם למחצה לשליש ולרביע, לא כן אם היו משיגים את הלוה בעצמו ודאי לא היו מוותרים לו כל מאומה.

כן ממש היתה עצתו יתברך בעבור קיום העולם להעלים ולהבריח את החוטא מנגד עיני מידת הדין ולהעניש את הערב, ועל הערב לא ישפוך המידת הדין העונש כ"כ בשצף קצף, אחרי כי הוא אינו חייב מאומה ואינו נענש כ"א בעבור עון אחרים. אבל כל זאת אם אנחנו מרחמים על העניים, אבל כאשר העלם יעלימו עיניהם מלחמול על העני, ויקרא אל ה' ויצעק לאמר מה זה אני נופל מכל דברי, ומה חרי האף הגדול הזה עלי, ואחר שתתעורר המידת הדין ויבוקש הדבר וימצא כתוב כי העון והחטא הוא אך בחבירו לא בו, וד' הפגיע בו עון אחרים, וזהו - וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא, כלומר הלא החטא בך, ולמה אצלו יהיה העונש וזהו שאמרו צריכים אנו להחזיק טובה לרמאים שאלולי הרמאים שבהם כיון שהיה אחד מהם תובע כו' והיה מחזירו ריקם מיד היה נענש כמשפט הראוי אל הבע"ח עצמו והיה נענש למיתה.

וזהו שהביאו ב' הכתובים הנ"ל שנאמר וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא, כלומר בעצמך תענש בעבור חטאתיך ועונותיך, אבל תדע כי אם בעצמך תענש על חטאתיך ודאי יעשו בך דין גמור כמה שכתוב הנפש החוטאת היא תמות פי' אם היא בעצמה תקבל העונש הלא יהיה משפטה למות משא"כ אם נושאים ונותנים רק עם הערב לא יגזרו עליו עונש מיתה רק עונש ממון שיסבול חבלי עוני: