וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו איש את אחיו (כ"ה, י"ד).

הנראה בהבנת הכפל תמכרו ממכר - או קנה, כי ודאי אין מכר בלא קונה ואין קונה בלא מוכר, אבל לדעתי הורה הכתוב על שני אופני מקח אשר בהם נקל מאד שתזדמן ביניהם אונאה. א'. אם המוכר הוא מוכרח למכור¹ והקונה הוא חפשי, ב'. שהקונה הוא מוכרח לקנות והמוכר חפשי, אז נקל מאד שיתאנה האחד אחר שחבירו רואה בו איך הוא נחוץ לזה. משא"כ אם שניהם חפשיים או שניהם מוכרחים, אם אמנם זה יחפוץ להטעותו השני לא יאזין לדבריו ולא יקבל ממנו, אחר שהוא יודע בחבירו שהוא ג"כ מוכרח בלתי באופן שאמרנו שהאחד מוכרח ואחד חפשי.

footnotes: ¹ ועד"ז כבר המתקנו מאמר החכם ע"ה בן חכם ישמח אב ובן כסיל תוגת אמו (משלי י', א') אשר ההוראה כי הפעולות הנמשכות מב' בנים האלה לא תהיינה אצל הוריהם על משקל אחד, כי כאשר הבן יהיה חכם ותהי שמחה תרב שמחת האב יותר, וכאשר יהיה כסיל לתוגה יהי' היגון לאמו יותר הלא דבר הוא. אבל קח לך משל לשר גדול בנה עיר חדשה וקבע שם יריד גדול ביום פלוני וגזר על כל התושבים הנמצאים בערים אשר תחת ממשלתו שיבואו כלם על היריד הזה הנעשה בעיר החדשה, ובהכרח נסעו כלם עם סחורותיהם הקרובים והרחוקים להקהל ולעמוד על היריד מדאגה שלא יטיל עליהם עונש הקנס. ובתוך הבאים האלה באו ג"כ סוחרים אחרים משארי עיירות אשר חוסים בצל הזולת מהשרים, עתה תראה כי הפעולות אשר תעלינה מן היריד הזה אם שמחת הריוח כאשר יהיה יריד טוב, או בהיפך כאשר יהיה רע, לא תהיה השמחה בב' סוגי הסוחרים על משקל אחד ולא הצער על משקל אחד. כי כאשר יהיה טוב אז תתראה השמחה יותר בהסוחרים התושבים אשר עליהם יצאה הפקודה שהם מוכרחים לבוא, משא"כ כאשר לא יהיה יריד טוב לא יצטערו כ"כ על ההוצאה שעשו בחנם כי היו מוכרחים ומחוייבים לנסוע שלא יקניס אותם וא"כ כאשר ירויחו תהיה שמחתם יתירה על שמחת שארי סוחרים, כי הסוחרים האחרים לא עשו הוצאות רק ע"מ כן שירויחו, וכאשר יהיה יריד רע אז יצטערו האחרים יותר מן התושבים של ערי השר הנ"ל כי הם היו חפשיים והיה בידם לבחור שלא לנסוע א"כ הם בעצמם גרמו להם ההפסד. כן הדבר ממש בהשמחה אשר בבן חכם ישמח האב יותר מאשר תשמח אמו, כי היא לא נפקדת על מצות פריה ורביה רק האיש וא"כ כאשר יהיה חכם הלא ע"ד כן סבלה צער לידה וצער גידול בנים, ועיקר הנסיעה היתה בעבור זה משא"כ האב היה מוכרח בדבר וכאשר יצליח והבן יהיה חכם מה מאד ישמח. ובהיפך בבן כסיל התוגה רק לאמו כי היא נפשה מרה לה על ההוצאות אשר עשתה בחנם, לא כן האב כי הי' מוכרח, והבן.

והנה אם המוכר מוכרח ראוי להיות המו"מ נקרא ממכר כי הוא המוליד מו"מ ביניהם ובהיפך כאשר הקונה מוכרח לקנות אז יתואר בעסק ע"ש קנין זה שאמר הכתוב וכי תמכרו ממכר לעמיתך, או קנה מיד עמיתך אל תונו כו':