ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה (א', ט"ז). גמרא: ר' שמעון בן פזי רמי כתיב שני המאורות הגדולים. וכתיב את המאור הגדול ואת המאור הקטן. אמרה ירח לפני הקב"ה אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד אמר לה לכי ומעטי את עצמך, אמרה לפניו ריבונו של עולם הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון אמעיט את עצמי וכו' אמר הקב"ה הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח (חולין ס', ב').

והמאמר פלאי. כי מי הוא שיבוא אחר המלך את אשר כבר עשוהו, ועל פועל ידיו יצונו לאמר, לא כן הוא. היאמר מעשה לעושהו פעלך אין ידים לו. ומה גם להתפאר ולומר "דבר הגון אמרתי".

ולדעתי הבנת הענין הוא על פי דבריהם ז"ל: אור שברא הקב"ה ביום ראשון אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו. כיוון שניסתכל הקב"ה בדור המבול ובדור הפלגה וראה שמעשיהם מקולקלים עמד וגנזו מהם. שנאמר: וימנע מרשעים אורם. למי גנזו, לצדיקים לעתיד לבוא (חגגה י"ד, א'). והוא הוא מה שייעד הנביא עליו השלום: והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים (ישעיה ל', כ"ו). והרצון: שלא יחודש אורם מאומה, רק ישובו לאיתנם. כמו שנבראו בששת ימי בראשית. ועל דרך מאמר החכם: מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש תחת השמש (קהלת א', ט'). רצונו, אשר כל מה שנראה לעתיד התחדשות בכל הענינים נדע כי לא חדשים המה, אך הראשונות הנה באו. ומה שהיה אז בששת הימים יחודש לנו כמקדם.

ומעתה הקרוב אצלנו אשר בעת שנבראו החמה והלבנה היה אור החמה שבעתים מכמו עתה ואור הלבנה היה כאור החמה עתה, ובעת שהקטין ה' יתברך אור החמה יגנזו, נשארו החמה והלבנה שוים באורם. אז אמרה הלבנה: ריבונו של עולם אפשר שישתמשו ב' מלכים בכתר אחד, וכל מגמתה וחפצה היה להחזיר אור החמה ולהניחה בגדולתה. והיא טענה הגונה. והשיבה ה' יתברך לומר: איעצך, לכי ומעטי את עצמך. כי בזאת תעדיף אור החמה, אז אמרה: וכי בשביל שאמרתי לפניך דבר הגון בעד השמש יהיה השכר לפעולתי מה שאמעיט את עצמי ועל כן ליתובא דעתה אמר הקב"ה: הביאו עלי כפרה על שמעטתי את הירח.¹

footnotes: ¹ ואותנו חייב יתברך להביא קרבן, כי לסבת מעשינו הרעים ראה שאין אנחנו ראוים להשתמש באותו אור לכן נגנז. לכן הצריך אותנו להביא קרבן כפרה על שמעטתי את הירח. ושמעתי כי קצת גדולים רוצים להגיה הביאו אלי כפרה ולדעתי אין צריך להגיה: